סגור תצוגת כיתה
הפרק

מלאה הארץ חמס

פרק ו, יא-כב

שיעור שני מתוך ארבעה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

הזמנה ללימוד

נושאים עיקריים ביחידה: חומרת הגזל, השחיתות המוסרית וההכנות למבול.

נפתח את השיעור בסיפור שנמציא על כך שקמנו בבוקר וראינו שגנבו לנו את המכונית מן החניה. רצינו להתקשר למשטרה אבל בחיפוש בתיק התברר שגם הטלפון הנייד נגנב. רצנו הביתה ופתאום, את מי מצאנו בחדר המדרגות? גנב!
נשאל:

  • מדוע חמור כל כך לגנוב?

נבקש מהתלמידים לדמיין איך נראה עולם מלא גנבות – איך נראה סופרמרקט? איך נראית כיתה? מה היחסים בין שכנים בעולם מלא גנבות?
נסביר לתלמידים שהסיפור הומצא רק כדי להמחיש להם את דור המבול.

מבט ראשון- מפגש עם הפסוקים

נכתוב על הלוח את המילה 'חמס', ניזכר בשיעור הקודם שבו ביארנו שהמילה חמס היא גנבה. נשאל את התלמידים אם הם שמעו על שם הפועל 'לחמוס'.
נבקש מהתלמידים לפתוח את החומש, לעקוב אחרי הקריאה של המורה על האצבע ובזמן הקריאה לספור כמה פעמים מופיעות בפסוקים המילים 'נשחתה' ו'חמס'.

  • למה לדעתכם המילים 'נשחתה' ו'חמס' חוזרות בפסוקים?

מבט שני- הסבר הפסוקים ושאלות הבנה

נשאל את התלמידים:

  • מדוע הגזל חמור כל כך עד שהוא גורם למבול? (גזל הוא חדירה לתחומו של הזולת, לקיחה בלי רשות. גזל מבטא חוסר אמונה בעמל – במקום לעבוד פשוט גונבים. בעומק הדבר גזל מסמל את חוסר האמונה של האדם בצדק, ביושר ובאמת)
  • חשבו כיצד נראו החיים בדור המבול? (היזכרו בפתיחת השיעור)
  • מה אלוהים החליט לעשות לאחר ש"מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (פסוק יא)?
  • כיצד אלוהים מצווה על נח להיערך לקראת המבול?
  • בפסוק יד כתוב שהתיבה צריכה להיות בנויה "קִנִּים", מדוע לדעתכם יש צורך בהפרדה בתוך התיבה? (כדי לשמור על החיות ולתת לכל אחת את הטיפול הראוי לה, וכדי שבעלי חיים לא יזיקו זה לזה. לפי חלק מהפרשנים בעלי החיים גם התנהגו בהתנהגות מינית מופקרת וחיה ממין אחד שכבה עם חיה ממין אחר)

נסביר לתלמידים שפירוש המילה "כֹּפֶר" (פסוק יד) הוא זפת. נח בנה את התיבה מעצי גופר וציפה אותה בזפת.
נדגים לתלמידים מהי "אַמָּה" (פסוק טו) – המרחק בין המרפק לכף היד, כחצי מטר לערך.
בכיתות שבהן יש תלמידים מצטיינים אפשר לחשב את גודלה של התיבה במטרים – 150 מטר אורך, 25 מטר רוחב ו-15 מטר גובה.

מבט שלישי- התבוננות

נספר לתלמידים שחכמים פירטו לנו על החמס שהיה בדור המבול.
נספר לתלמידים בלשוננו את שחכמים מתארים במדרש בראשית רבה:

כך היו אנשי המבול עושים: היה אחד מהם מוציא את סחורתו לשוק ומעמיד דוכן של ירקות. היה אחד בא ולוקח ירק קטן, השני היה בא ולוקח גם הוא ירק קטן, והיה בא אדם נוסף ולוקח גם הוא ירק שאינו שווה פרוטה. כל אחד היה גונב מעט, מקל ראש ברכוש של חברו וחושב שלא יעמידו אותו למשפט על כמה אגורות (על פי בראשית רבה לא, ה)

  • נסו לחשוב, כיצד תירצו הגנבים את מעשיהם?
  • האם לדעתכם התירוץ הזה קביל? נמקו מדוע.

מבט לחיים

נשאל את התלמידים:

  • האם תוכלו לחשוב על דוגמה דומה מימינו?
  • האם יש דוגמה לחמס בכיתה שלנו או בבית הספר? (מובן שאין להשתמש בשמות פרטיים)
  • כיצד אפשר להקפיד יותר על שמירת רכושו של הזולת?
  • כיצד נשתפר בשמירה על רכוש ציבורי?

אפשר להתחלק לזוגות וכל זוג יכתוב עצה לשמירת רכושו של חבר ועצה על שמירת רכוש בית הספר או רכוש ציבורי. לסיכום נאסוף את העצות שהתלמידים העלו. ונכתוב על הלוח רשימת עצות שיעזרו לנו להימנע מגזל.

הצעה לפעילות:
נחלק לתלמידים דפים חלקים ונבקש מהם לצייר בצבעי מים או בצבעי גואש את הארץ והשמיים ואת האנשים החיים בימיו של נח. גם המורים יציירו את השמיים ואת הארץ בצבעי מים או גואש. לאחר שהתלמידים יסיימו לצייר ניקח את הציור שאנחנו (המורים) ציירנו ומכחול ונערבב בין השמיים לבין הארץ בציור שלנו.
נסביר כי בטבע לכל דבר יש את מקומו – יש מקום לשמיים ומקום לארץ, מקום למדבר ומקום לים. בדור של נח גזלו – כל החפצים איבדו את מקומם, איבדו את בעליהם, אנשים חדרו זה לתחומו של זה וכך גם קרה במבול – לא היה גבול בין יבשה לים, השמיים והארץ התערבבו זה בזה.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: פתחנו בסיפור דמיוני על עולם מלא גנבות, קראנו את הפסוקים וחיפשנו את המילים 'חמס' ו'נשחתה', למדנו על חומרת הגזל ובעבודה בזוגות טיכסנו עצות שיעזרו לשמור על רכוש האחר ולהימנע מגזל. חתמנו את השיעור ביצירה בצבעי מים שהבהירה לנו את הקשר בין המבול לבין הגזל.
מיומנויות: זיהוי מילים בולטות בפסוקים.
מתודות: ציור וערבוב צבעי מים, עבודה בזוגות

העשרות
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
החיים בתיבה
  אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה, לֹא הוּא...
החיים בתיבה
"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה." (פסוק כג)

Teguh Mujiono/shutterstock.com

 
לקריאת המדרש
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה, לֹא הוּא וְלֹא בָּנָיו, לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עָסוּק לָזוּן אֶת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ עִמּוֹ. יֵשׁ בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בְּשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ בִּשְׁתַּיִם, וְיֵשׁ בְּשָׁלוֹש, וְיֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְיֵשׁ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְיֵשׁ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר. וּמָה הָיָה מַאֲכִילָן? כָּל מִין וָמִין לְפִי שֶׁהָיָה לָמוּד: תֶּבֶן לִגְמַלִּים, זְמוֹרוֹת לְפִילִים, שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרִים, חֲצוּבוֹת לִצְבָאִים, זְכוּכִית לְנַעֲמִיּוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁהָה נֹחַ לָזוּן אֶת הָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ וְיָצָא צוֹלֵעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ" (בראשית ז, כג) – שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ וְכוֹחֵחַ דָּם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
  • הַמִדְרָשׁ קוֹרֵא אֶת הַמִילִים "אַךְ נֹחַ" וְשׁוֹמֵעַ בָּהֶן אֲנָחָה. חִשְׁבוּ עַל נֹחַ בַּתֵיבָה. כֵּיצַד הִרְגִישׁ? הַאִם הָיוּ לוֹ סִיבּוֹת לְהֵאָנַח?

דברים שבלב
הַלֵב בַּמִקְרָא הוּא מְקוֹם הָרְגָשׁוֹת וְגַם מְקוֹם הַמַחְשָׁבוֹת. הַמִדְרָשׁ מְתָאֵר 58 דְבָרִים הַמִתְרַחֲשִׁים בַּלֵב. דִּבַּרְתִּי...
דברים שבלב
"וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ." (פסוק ו)

הַלֵב בַּמִקְרָא הוּא מְקוֹם הָרְגָשׁוֹת וְגַם מְקוֹם הַמַחְשָׁבוֹת. הַמִדְרָשׁ מְתָאֵר 58 דְבָרִים הַמִתְרַחֲשִׁים בַּלֵב.

לקריאת המדרש

דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי. הַלֵב רוֹאֶה, שֶׁנֶאֱמָר:  וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה. הַלֵב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶאֱמָר: (מלכים א ג) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. הַלֵב מְדַבֵּר, שֶׁנֶאֱמָר: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי. הַלֵב הוֹלֵךְ, שֶׁנֶאֱמָר: (מלכים ב ה) לֹא-לִבִּי הָלַךְ. הַלֵב נוֹפֵל, שֶׁנֶאֱמָר: (שמואל א יז) אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו. הַלֵב עוֹמֵד, שֶׁנֶאֱמָר: (יחזקאל כב) הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ. הַלֵב שָׂמֵחַ, שֶׁנֶאֱמָר: (תהלים טז) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. הַלֵב צוֹעֵק, שֶׁנֶאֱמָר: (איכה ב) צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי. הַלֵב מִתְנַחֵם, שֶׁנֶאֱמָר: (ישעיה מ) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם. הַלֵב מִצְטַעֵר, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים טו) וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ. הַלֵב מְתַחְזֵק, שֶׁנֶאֱמָר: (שמות יט) וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. הַלֵב מִתְרַכֵּך, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים כ) אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם. הַלֵב מִתְעַצֵב, שֶׁנֶאֱמָר: (בראשית ו) וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. הַלֵב מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים כח) מִפַּחַד לְבָבְךָ. הַלֵב מִשְׁתַבֵּר, שֶׁנֶאֱמָר: (תהלים נא) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. הַלֵב מִתְגָאֶה, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים ח) וְרָם לְבָבֶךָ. הַלֵב מְסָרֵב, שֶׁנֶאֱמָר: (ירמיה ח) וְלָעַם הַזֶה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַלֵב מִתְבַּדֶה, שֶׁנֶאֱמָר: (מלכים א יב) בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. הַלֵב מְהַרְהֵר, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים כט) כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ. הַלֵב מֵרַחַשׁ, שֶׁנֶאֱמָר:  (תהלים מה) רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב. הַלֵב מְחַשֵׁב, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי יט) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. הַלֵב מִתַאֲוָה, שֶׁנֶאֱמָר: (תהלים כא) תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ. הַלֵב סוֹטֶה, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי ז) אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ. הַלֵב זוֹנָה, שֶׁנֶאֱמָר: (במדבר טו) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו'. הַלֵב נִסְעָד, שֶׁנֶאֱמָר: (בראשית יח) וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. הַלֵב נִגְנָב, שֶׁנֶאֱמָר: (שם לא) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. הַלֵב נִכָּנַע, שֶׁנֶאֱמָר:  (ויקרא כו) אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם. הַלֵב מִשְׁתַדֵל, שֶׁנֶאֱמָר: (בראשית לד) וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. הַלֵב תוֹעֶה, שֶׁנֶאֱמָר: (ישעיה כא) תָּעָה לְבָבִי. הַלֵב חָרֵד, שֶׁנֶאֱמָר: (ש"א ד) כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד. הַלֵב נֵעוֹר, שֶׁנֶאֱמָר: (שיר השירים ה) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. הַלֵב אוֹהֵב, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ. הַלֵב שׂוֹנֵא, שֶׁנֶאֱמָר: (ויקרא יט) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵב מְקַנֵא, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי כג) אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ וגו'. הַלֵב נֶחְקָר, שֶׁנֶאֱמָר: (ירמיה יז) אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב וגו'. הַלֵב נִקְרָע, שֶׁנֶאֱמָר: (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. הַלֵב הוֹגֶה, שֶׁנֶאֱמָר: (תהלים מט) וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. הַלֵב הוּא כְּאֵשׁ, שֶׁנֶאֱמָר: (ירמיה כ) וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ. הַלֵב הוּא כְּאֶבֶן, שֶׁנֶאֱמָר: (יחזקאל לו) וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן. הַלֵב שָׁב בַּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶאֱמָר: (מלכים ב כג) אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ. הַלֵב חַם, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים יט) כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. הַלֵב מֵת, שֶׁנֶאֱמָר: (שמואל א כה) וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. הַלֵב נָמֵס, שֶׁנֶאֱמָר: (יהושע ז) וַיִּמַּס לְבַב הָעָם. הַלֵב מְקַבֵּל דְבָרִים, שֶׁנֶאֱמָר: (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. הַלֵב מְקַבֵּל יִרְאָה, שֶׁנֶאֱמָר: (ירמיה לב) וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם. הַלֵב מוֹדֶה, שֶׁנֶאֱמָר: (תהלים קיא) אודה ה' בכל לבב. הַלֵב חוֹמֵד, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי ו) אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵב מִתְקַשֶׁה, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי כח) וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ. הַלֵב מֵטִיב, שֶׁנֶאֱמָר: (שופטים טז) וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם. הַלֵב עוֹשֶׂה מִרְמָה, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי יב) מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע. הַלֵב מִתוֹכוֹ מְדַבֵּר, שֶׁנֶאֱמָר: (שמואל א א) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. הַלֵב אוֹהֵב שׁוֹחַד, שֶׁנֶאֱמָר: (ירמיה כב) כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ וגו'. הַלֵב כּוֹתֵב דְבָרִים, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי ג) כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. הַלֵב חוֹרֵשׁ, שֶׁנֶאֱמָר: (שם ו) תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע. הַלֵב מְקַבֵּל מִצְווֹת, שֶׁנֶאֱמָר: (שם י) חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. הַלֵב עוֹשֶׂה זָדוֹן, שֶׁנֶאֱמָר: (עובדיה א) זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ. הַלֵב עוֹשֶׂה סְדָרִים, שֶׁנֶאֱמָר: (משלי טז) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב. הַלֵב מִתְגַדֵל, שֶׁנֶאֱמָר: (דברי הימים ב כה) וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ.(קהלת רבה, פרשה א, פסוק טז)

במדרש מובאות תכונות רבות שמיוחסות ללב.

  • בַּחֲרוּ מִתוֹךְ הָרְשִׁימָה שִׁישָׁה תֵיאוּרִים שֶׁמְדַבְּרִים אֲלֵיכֶם בִּמְיוּחָד – תֵיאוּרִים שֶׁאַתֶם מִזְדַהִים אִיתָם אוֹ תֵיאוּרִים שֶׁאַתֶם מַרְגִישִׁים רְחוֹקִים מֵהֵם. הַסְבִּירוּ מַדוּעַ בְּחַרְתֶם בְּכָל תֵיאוּר.

    .

המבול בתל אביב
בִּשְׁנַת 1938 פָּקְדָה אֶת תֵל אָבִיב סְעָרָה, שֶׁגָרְמָה נְזָקִים בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ. וְשׁוּב רָאָה הָאָדָם...
המבול בתל אביב
"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע." (ו, פסוק יז)

בִּשְׁנַת 1938 פָּקְדָה אֶת תֵל אָבִיב סְעָרָה, שֶׁגָרְמָה נְזָקִים בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ. וְשׁוּב רָאָה הָאָדָם כַּמָה קָטָן הוּא מוּל כּוֹחוֹת הַטֶבַע.

להמשך קריאה

גַם אָדָם שֶׁחַי בְּעִיר גְדוֹלָה, לְמָשָׁל בְּתֵל אָבִיב, מַרְגִישׁ לְפֶתַע אֶת הַטֶבַע בִּמְלוֹא עוֹצְמָתוֹ.

לִפְנֵיכֶם קֶטַע מִתוֹךְ הַסֶרֶט "אַגָדָה בַּחוֹלוֹת", שֶׁצִילֵם בִּשְׁנַת 1938 נָתַן אֶקְסֶלְרוֹד לַחֲדָשׁוֹת בְּשֵׁם "יוֹמָנַי כַּרְמֶל". הַקֶטַע מַרְאֶה אֶת הָעִיר תֵל אָבִיב בְּאוֹתָם יָמִים בַּזְמַן הַסְעָרָה.

הַקַרְיָין מִשְׁוֵוה אֶת הַסְעָרָה בִּשְׁנַת 1938 לִימֵי נֹחַ וְהַמַבּוּל.

  • לְפִי דַעְתְכֶם, מָה מְלַמֶדֶת הַהַשְׁוָואָה שֶׁלוֹ?

  • יְמֵי נֹחַ וְהַמַבּוּל הָפְכוּ בִּיטוּי בְּשָׂפָה הָעִבְרִית, שֶׁמְצַיֵין מַצָב שֶׁל…

  • הוֹסִיפוּ צִיטוּט מִפֶּרֶק ו אוֹ מִפֶּרֶק ז, שֶׁהַקַרְיָין יָכוֹל לְהִשְׁתַמֵשׁ בּוֹ בַּכַּתָבָה שֶׁלוֹ.

קרדיט: תל אביב בסערה 1938, יעקב גרוס

רעת האדם
אֱלוֹהִים קִיוָוה שֶׁלְאַחַר עוֹנֶשׁ הַגֵירוּשׁ מִגַן עֵדֶן, הָאָדָם יָבִין אֵיךְ עָלָיו לְהִתְנַהֵג בָּעוֹלָם. אֲבָל הָרֶצַח...
רעת האדם
"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם." (ו, פסוק ה)
רבה רעת האדם. איור: מיכל בן חמו

"רַבָּה רָעַת הָאָדָם", אִיוּר: מִיכַל בֶּן חַמוֹ

אֱלוֹהִים קִיוָוה שֶׁלְאַחַר עוֹנֶשׁ הַגֵירוּשׁ מִגַן עֵדֶן, הָאָדָם יָבִין אֵיךְ עָלָיו לְהִתְנַהֵג בָּעוֹלָם.

להמשך קריאה

אֲבָל הָרֶצַח הָרִאשׁוֹן מַגִיעַ דֵי מַהֵר, וּלְאַחַר מִכֵּן מִידוֹת הַמוּסָר בָּעוֹלָם נִרְמָסוֹת. אֱלוֹהִים מִתְאַכְזֵב מִבְּנֵי הָאָדָם וּמֵגִיב עַל הַהַשְׁחָתָה ְמִידָה כְּנֶגֶד מִידָה, כְּפִי שֶׁבִּישֵׂר לְנֹחַ: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא… וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ." (בראשית ו, יג).

מִיכַל בֶּן חַמוֹ, מְאַיֶירֶת סִפְרֵי יְלָדִים, בָּחֲרָה לְאַיֵיר אֶת בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק ו כָּךְ.

  • מָה הַפַּרְשָׁנוּת שֶׁלָה לְ"רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ"?
  • לְפִי הָאִיוּר, אֵילוּ מַעֲשִׂים רָעִים עוֹשֶׂה הָאָדָם בָּאָרֶץ?
ערב המבול
מִתַחַת לְשָׁמַיִים קוֹדְרִים עוֹמְדִים בַּתוֹר בַּעֲלֵי חַיִים, זוּגוֹת זוּגוֹת, כְּדֵי לְהִיכָּנֵס לַתֵיבָה. כָּךָ בָּחַר הַצַיָיר...
ערב המבול
"שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ, אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה..." (ז, פסוק ט)
אדוארד היקס, תיבת נח, שמן על קנבס, 1846

אדוארד היקס, תיבת נח, שמן על קנבס, 1846. מאוסף מוזאון פילדלפיה לאומנות, מתוך ויקישיתוף

מִתַחַת לְשָׁמַיִים קוֹדְרִים עוֹמְדִים בַּתוֹר בַּעֲלֵי חַיִים, זוּגוֹת זוּגוֹת, כְּדֵי לְהִיכָּנֵס לַתֵיבָה. כָּךָ בָּחַר הַצַיָיר הָאָמֶרִיקָנִי אֵדוּאַרְד הִיקְס לְצַיֵיר אֶת סִיפּוּר הַמַבּוּל.

  • אֵיזֶה רֶגַע מִתוֹךְ הַסִיפּוּר בָּחַר הָאוֹמָן לְצַיֵיר?
  • אֵיזֶה רֶגַע מִתוֹךְ הַסִיפּוּר הֲיִיתֶם אַתֶם בּוֹחֲרִים לְצַיֵיר?
מי נכנס לתיבה?
אוֹמָנִים רַבִּים בָּחֲרוּ לְהִתְיַיחֵס לְסִיפּוּר הַמַבּוּל וּלְתָאֵר אוֹתוֹ. כָּל אוֹמָן בּוֹחֵר רֶגַע אַחֵר בַּסִיפּוּר וּמְפָרֵשׁ...
מי נכנס לתיבה?
"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ." (ו, יט)

אורית ברגמן, תיבת נח. הוצג בתערוכה "מבול של איורים". הופיע בספר: "איך הצילה הזקית את נח", 2015. כנרת, זמורה-ביתן, דביר

אוֹמָנִים רַבִּים בָּחֲרוּ לְהִתְיַיחֵס לְסִיפּוּר הַמַבּוּל וּלְתָאֵר אוֹתוֹ. כָּל אוֹמָן בּוֹחֵר רֶגַע אַחֵר בַּסִיפּוּר וּמְפָרֵשׁ אוֹתוֹ בְּצוּרָה יִיחוּדִית.

להמשך קריאה

הָאוֹמָנִים נוֹתְנִים בִּיצִירָתָם פַּרְשָׁנוּת לַסִיפּוּר וְאוֹמְרִים עָלָיו מַשֶׁהוּ גַם בָּעֶצֶם הַבְּחִירָה שֶׁלָהֶם מָה לְצַיֵיר.

  • בְּסִיפּוּר נֹחַ יֵשׁ תֵיאוּרִים שׁוֹנִים עַל מִסְפַּר הַחַיוֹת שֶׁנִכְנְסוּ לַתֵיבָה. בְּאֵיזֶה מֵהַתֵיאוּרִים בָּחֲרָה הַמְאַיֶירֶת – בְּזֶה שֶׁמוֹפִיעַ בִּבְרֵאשִׁית ו פְּסוּקִים יֵט-כ אוֹ בְּזֶה שֶׁמוֹפִיעַ בִּבְרֵאשִׁית ז פְּסוּקִים ב-ג?
אסון טבע
https://www.youtube.com/watch?v=Z-2khcTHIgs יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמְקוֹר הַשֵׁם "מַבּוּל", שִׁיטָפוֹן שֶׁל מַיִם, מַגִיעַ מֵהַמִילָה בְּלָיָה (שְׁחִיקַת הַסֶלַע) אוֹ...
אסון טבע
"בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ." (ז, יא)

https://www.youtube.com/watch?v=Z-2khcTHIgs יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמְקוֹר הַשֵׁם "מַבּוּל", שִׁיטָפוֹן שֶׁל מַיִם, מַגִיעַ מֵהַמִילָה בְּלָיָה (שְׁחִיקַת הַסֶלַע) אוֹ מֵהַמִילָה בִּלְבּוּל אוֹ מֵהַמִילָה הוֹבָלָה (הוֹבָלָה שֶׁל מַיִם מִמָקוֹם גָבוֹהַ לְמָקוֹם נָמוּךְ).

להמשך קריאה

חוֹשְׁבִים שֶׁהַסִיפּוּרִים הָרַבִּים מִתַרְבּוּיוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַמַבּוּל, מַרְאִים שֶׁהָיָה בָּאֵזוֹר אָסוֹן טֶבַע שֶׁהָיָה קָשׁוּר לְמַיִם. אוּלַי הָיוּ גַלֵי צוּנָמִי – גַלֵי עֲנָק שֶׁמִתְנַפְּצִים אֶל הַיַבָּשָׁה אַחֲרֵי רְעִידַת אֲדָמָה שֶׁקוֹרֵית בְּעוֹמֶק הָאוֹקְיָנוֹס.

קרדיט:5Biggest Tsunami Caught On Camera Monthly Winners, 2018

סיפור המבול הבבלי
גַם בְּתַרְבּוּיוֹת אֲחֵרוֹת בָּעוֹלָם יֵשׁ סִיפּוּרִים עַל מַבּוּל גָדוֹל שֶׁהֵצִיף אֶת הָעוֹלָם. בְּסִיפּוּר הַמַבּוּל הַבַּבְלִי...
סיפור המבול הבבלי
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר." (ו, יד)
סיפור המבול הבבלי נמצא כתוב בכתב היתדות על קירות ארמון המלך בעיר נינוה. מתוך הספר a . m . Layard , Nineveh and Babylon

סיפור המבול הבבלי נמצא כתוב בכתב היתדות על קירות ארמון המלך בעיר נינוה. מתוך הספר a . m . Layard , Nineveh and Babylon

גַם בְּתַרְבּוּיוֹת אֲחֵרוֹת בָּעוֹלָם יֵשׁ סִיפּוּרִים עַל מַבּוּל גָדוֹל שֶׁהֵצִיף אֶת הָעוֹלָם. בְּסִיפּוּר הַמַבּוּל הַבַּבְלִי מְסוּפָּר עַל הַמֶלֶךְ גִלְגָמֵשׁ שֶׁיָצָא לְחַפֵּשׂ אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת חַיֵי נֶצַח.

להמשך קריאה

בְּמַהֲלַךְ הַמַסָע שֶׁלוֹ הוּא פָּגַשׁ אָדָם שֶׁזָכָה לְחַיֵי נֶצַח, וְאָדָם זֶה סִיפֵּר לוֹ עַל הַמַבּוּל הַקָדוּם וְכֵיצַד הָאֵלִים הִדְרִיכוּ אוֹתוֹ לִבְנוֹת תֵיבָה וּלְהִינָצֵל מֵהַמַבּוּל (בַּתַרְבּוּת הַבַּבְלִית הֶאֱמִינוּ בַּהַרְבֵּה אַלִים וְלֹא רַק בְּאֵל אֶחָד. לְכָל אֵל הָיָה תַפְקִיד, וְהוּא הָיָה אַחְרָאִי לִתְחוּם מְסוּיָם, כְּמוֹ אֵל הָאֲדָמָה, אֵל הַיָם, אֵל הַשָׁמַיִים). אוֹתוֹ אָדָם אָכֵן בָּנָה אֶת הַתֵיבָה, וּכְשֶׁהִיא עָצְרָה הוּא שָׁלַח יוֹנָה וְכָךָ גִילָה שֶׁאֶפְשָׁר לָצֵאת מֵהַתֵיבָה בְּבִטְחָה:

"בְּנֵה לְךָ בֵּית עֵצִים, אֳנִיָּה תַעֲשֶׂנָּה, נְטֹשׁ עֹשֶׁר! דְּרשׁ חַיִּים! בְּזֵה כְבֻדָּה, מַלְּטָה חַיִּים! זֶרַע-חַיִּים לְמִינֵהוּ קַח אֶל הָאֳנִיָּה. וְהָאֳנִיָּה אֲשֶׁר תִּבְנֶה אָרְכָּה וְרָחְבָּה בְּמִדָּה יִשָּׂאוּ. הֲבִיאֶנָּה אֶל הַיָּם וְסָפַנְתָּ אֶת-מִכְסֶהָ!" הֲבִינוֹתִי וָאֹמַר לֵאלֹהַי, לְאֵאָה: "כָּל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי, אֶעֱשֶׂה, וּפְקֻדָּתְךָ תִּנְצֹר רוּחִי בְכָבוֹד. וְלָעִיר מָה אֹמַר, לָעָם וְלַזְּקֵנִים?" … וַיְהִי אַךְ הֵאִירָה אַיֶּלֶת-הַשַּׁחַר וָאַעַשׂ כִּדְבַר אֵאָה וָאֶגַּשׁ אֶל הַמְּלָאכָה. בָּאתִי אֶל יָם-הַקֹּדֶשׁ, הֵבֵאתִי אֶת-הָעֵצִים וְאֶת-הַכֹּפֶר, חָשַׁבְתִּי אֶת-תַּבְנִית הָאֳנִיָּה, הִתְוֵיתִיהָ, עֲשִׂיתִיהָ לְפָנָי. וְכָל-בְּנֵי-בֵיתִי עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. הָיָה הַחַלָּשׁ נוֹשֵׂא חֹמֶר, אֲשֶׁר כֹּחוֹ בְמָתְנָיו הֵבִיא כָל-הַנָּחוּץ. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי עָשִׂיתִי אֶת-תַּבְנִית הַתֵּבָה. מֵאָה וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמַת כְּתָלֶיהָ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אַמָּה עַד פְּאַת מִכְסֶהָ. אֲנִי עָשִׂיתִי תַבְנִיתָהּ, הִתְוֵיתִי: תַּחְתִּיִּים, שְׁנִיִּים, שְׁלִישִׁיִּים וּרְבִיעִיִּים, חֲמִישִׁיִּים וְשִׁשִּׁיִּים לַתֵּבָה: שְבִיעִיִּים לַתֵּבָה מִבַּחוּץ, תְּשִׁיעִיִּים לַתֵּבָה מִבִּפְנִים. כְּפִיסִים וְקוֹרוֹת תָּקַעְתִּי בְקִרְבָּה, תַּרְתִּי לִי מוֹט וָאָשִׂים בָּה כָּל-כֵּלֶיהָ. שִׁשָּׁה כוֹרִים חֹמֶר שָׁפַכְתִּי בַתַּנּוּרִים, שִׁשָּׁה כוֹרִים כֹּפֶר שָׁפַכְתִּי בָם." מתוך: עֲלִילוֹת גִּלְגָּמֶשׁ / (מחבר לא ידוע) / שאול טשרניחובסקי  © כל הזכויות שמורות לאתר פרויקט בן יהודה.

  • בַּקֶטַע שֶׁקְרָאתֶם – מָה דוֹמֶה לְסִיפּוּר הַמַבּוּל שֶׁמוֹפִיעַ בַּתָנָ"ךְ?
התחל מחדש
מָה חִידֵשׁ לָכֶם הַסִרְטוֹן (דְבָרִים שֶׁלֹא יְדַעְתֶם מִקְרִיאַת הַפֶּרֶק)? קרדיט: 929 סיכום שבועי – בראשית פרקים...
התחל מחדש
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ." (ו, פסוק יב)

  • מָה חִידֵשׁ לָכֶם הַסִרְטוֹן (דְבָרִים שֶׁלֹא יְדַעְתֶם מִקְרִיאַת הַפֶּרֶק)?

קרדיט: 929 סיכום שבועי – בראשית פרקים ו-י / 929 תנך ביחד, 2014

התיבה של סבא נח
קרדיט: סבא טוביה – סיפורי התנ"ך – תיבת נוח / סבא טוביה, 2012.
התיבה של סבא נח
"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'." (ו, פסוק ח)

קרדיט: סבא טוביה – סיפורי התנ"ך – תיבת נוח / סבא טוביה, 2012.

כולם אוהבים להיות אהובים
ארגון "אנימלס" אלוהים מצווה על נֹחַ להעלות לתיבה זוג, זכר ונקבה, מכל מין שקיים בעולם....
כולם אוהבים להיות אהובים
"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ." (פסוק יט)

ארגון "אנימלס"

אלוהים מצווה על נֹחַ להעלות לתיבה זוג, זכר ונקבה, מכל מין שקיים בעולם. אחת המטרות של בניית התיבה הייתה לשמר את כל המינים של בעלי החיים. אם יהיו זכר ונקבה מכל מין, הם יוכלו להביא צאצאים לעולם אחרי שיסתיים המבול. סיבה נוספת היא שכל אחד צריך להיות בחברתו של מישהו מהמין הביולוגי שלו. למעשה, לבעלי החיים יש רגשות וצרכים שדומים לשלנו, ואחד המסרים של תיבת נֹחַ הוא שחשוב לנו, בני האדם, לשמור על הצרכים של בעלי החיים, גם על הצרכים הרגשיים שלהם.
  • בסרטון מתוארים בעלי חיים לצד המשפחות שלהם – מה הם עושים יחד?
  • לאור הסרטון, מדוע היה חשוב להעלות לתיבה יותר מחיה אחת מכל מין?