מעמד הר סיני

נקרא יחד את פסוקים טז-כ, לא נקרין את הפסוקים על הלוח אלא נזמין את התלמידים להקשיב לפסוקים, נקרא לאט ובסבלנות. נבקש מהתלמידים לשים לב לכל הדברים המיוחדים שיש בטקסט: הקולות והמראות. נבקש מכל תלמיד לזכור מילה אחת או שתיים מהפסוקים שחשובות לדעתו ושנשארות אתו לאחר הקריאה.
נחלק לתלמידים דפים לבנים ונבקש מהם לכתוב בגדול את המילה שהם זוכרים ולהראות אותה לכיתה. נסתכל על כל המילים ונראה מה נשאר לתלמידים מהקריאה: הענן, העשן, השופר, חזק מאד – מילים עוצמתיות רבות.

נחלק לתלמידים את דף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור), נקרא שוב את הפסוקים מהדף או מהתנ"ך האישי ונסביר כל פסוק בנפרד.
נתעכב על מילים וצירופים קשים בפסוקים:

• פסוק טז: "בִּהְיֹת הַבֹּקֶר" – כשהבוקר עלה.
  "וַיֶּחֱרַד" – פחד מאוד.
• פסוק יח: "וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" – עלה ממנו עשן כמו שעולה מן התנור.

נבקש מהתלמידים לסמן מילים חוזרות בפסוקים שקראנו. נשים לב במיוחד לבחירה לחזור על מילים אלה: "מְאֹד" (שלוש פעמים), "קוֹל" (בהטיותיו: ארבע פעמים), "וַיֶּחֱרַד" (פעמיים), "עָשַׁן" (שלוש פעמים), "שֹׁפָר" (פעמיים) ו"הַר" (שבע פעמים).
כדי לאפשר מעקב נוח נקרין את הפסוקים על הלוח ונצבע את החזרות כפי שמופיע בדוגמה למורה.
נשאל את התלמידים:

• מה מיוחד במילים האלה?
• מה קושר אותן אלה לאלה?
• למה הן חוזרות כאן שוב ושוב?

המילים האלה נוגעות לתפאורה ולאווירת השיא שהולכת ונבנית בפסוקים לקראת קבלת התורה. נדגיש שהתנ"ך, שבדרך כלל נוטה להיות תמציתי מאוד בתיאורים, נותן למילים האלה מקום של כבוד ברצף הפסוקים, כדי שנוכל להישאב כך לתוך המראה והחוויה העוצמתיים.

נחשיך את הכיתה ונשמיע לתלמידים מוסיקה דרמטית, למשל הקטע 'כה אמר זרתוסטרא' שהלחין שטראוס. זהו קטע מתאים במיוחד כי יש בו קרן יער שמדמה את השופר וגם תופים ואווירה חגיגית וקצת מפחידה.

נבקש מהתלמידים לעצום עיניים, להאזין למוזיקה במשך שתי דקות ולדמיין את מעמד הר סיני. לאחר שתי דקות נזמין אותם לפקוח את העיניים ולהביט בסרטון הברקים – נשאיר ברקע את המוזיקה הקודמת, ונשתיק את הסאונד של הברקים.
נביט בסרטון זה במשך דקה ונעצור. לאחר מכן נדליק את האור ונשאל את התלמידים:

• מה הרגשתם ומה דמיינתם? (פחד, חגיגיות, התרגשות, הלב דופק וכן הלאה)
• עכשיו, אחרי שחוויתם את המוזיקה והמראות המיוחדים ואת הרגשות שהתלוו לחוויה זו, למה לדעתכם היה צריך תפאורה כזו לירידתו של אלוהים להר סיני?

נסביר שיש משמעות גדולה לאופן שבו התורה ניתנת לנו, בהוד וקולות ובברקים ואש. הדרמה החיצונית מסייעת להיווצרות דרמה פנימית – תחושה של שיא, שמשהו גדול וחסר תקדים קורה. שמעכשיו שום דבר לא יהיה כשהיה.

נבחן הבעה אומנותית של המתרחש במעמד הר סיני. ראשית, נקרין על הלוח תמונה של מעמד הר סיני.
לאחר שנדרוש את התחריט נזמין את התלמידים לצייר בעצמם את מעמד הר סיני כפי שהוא בדמיונם. התלמידים יציירו בעבודה אישית ובעת העבודה נשמיע ברקע מוזיקה מתאימה. לאחר מכן נתלה בכיתה את הציורים ונערוך תערוכה ובה נבדוק מה כל תלמיד מדגיש בציורו: העשן, אלוהים, השופר, האש, האנשים וכן הלאה.

נשאל את התלמידים:

• האם חוויתם אירועי שיא בחיים, שחרגו מאוד מהשגרה הרגילה וסמלו שמשהו גדול וחדש מתרחש?
• האם נכחתם בכזה אירוע?
• מה הבדיל אותו משאר הימים הרגילים?

נזמין תלמיד או שניים לספר קצת יותר בהרחבה על האירוע שחשב עליו ונשאל:

• מה באירוע הזה היה רב ערך? ומה השתנה בעקבותיו?

נחזור להתבונן בהר שבנינו יחד בתחילת השיעור. נסכם ונאמר שהר סיני היה כנראה הר ככל ההרים לפני שניתנה עליו התורה, ואף חזר להיות הר ככל ההרים אחרי שניתנה עליו התורה (עד כדי כך שהיום איננו בטוחים כלל איזה הר הוא הר סיני), אבל יש זמנים מיוחדים וספורים בחיים האישיים שלנו ובחיים הלאומיים של עם, שהמציאות כולה עולה ומשתנה והופכת חגיגית ומלאת הוד, וקורה אירוע שאחריו אנחנו משתנים.

תוכן: בשיעור זה ניסינו לחוות את אירוע השיא הגדול של מתן תורה. ביררנו ממה מורכבת החוויה הגדולה הזאת, וממה מורכבות חוויות שיא מכוננות גם בחיים שלנו.
מיומנות: מיפינו בתוך הטקסט מילים חוזרות ועמדנו על משמעותן.
מתודות: התנסינו בחוויית הפרק באמצעות מוזיקה וסרטון מתאים, דרשנו מדרש תמונה וציירנו ציור מדמיוננו.