עבודת המולך

הקרבה – הגדרה מילונית:

1. הבאת קרבן, העלאת קרבן.
2. ויתור, מסירות נפש

איתן אבניאון, מילון ספיר, הוצאת הד ארצי, ערך הקרבה

• האם יש ויתורים בהעלאת קורבן לאלוהים?
• היום אין הקרבת קורבנות, האם יש הקרבות אחרות למען אלוהים?

מלכים ב פרק ג:
ה וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. ו וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. ז וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: 'מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי. הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה?' וַיֹּאמֶר: 'אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ'… כד וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם, ויבו (וַיַּכּוּ) בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב. כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ. כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה, וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְלֹא יָכֹלוּ. כז וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ.

• מה עשה מלך מואב כשראה שהוא מפסיד במלחמה?

ירמיהו יט פסוק ה:
וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.

בתלמוד הבבלי מסכת תענית דף ד עמוד א פירשו את דברי ירמיהו בפרק יט פסוק ה כך:

1. "אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי" – זה בנו של מישע מלך מואב (שהקריבו על החומה – מלכים ב פרק ג פסוק כז);
2. "וְלֹא דִבַּרְתִּי" – זו בת יפתח (שנדר בטעות להקריבה – שופטים פרק יא פסוקים לא-מ);
3. "וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" – זה יצחק בן אברהם (שנעקד ובסוף לא הוקרב; בראשית פרק כב).

כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש, …ולא דברתי – ליפתח, …ולא עלתה על לבי – זה יצחק בן אברהם, כלומר, שאף על פי שצויתי לו – מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו, אלא לנסותו.

הקרבת הבנים למולך היא פסגת החטא, והיא כל כך דומה לפסגת האמונה! הסכמתו של אברהם להעלות את יצחק היא יסוד אמונתו… הקרבת הבנים למולך היא פסגת האטימות ועבודת האלילים. וירמיהו צריך להסביר לעם את ההבדל בין השנים. כי דומים הם. הקדושה והטומאה, הצניעות והפריצות הם הפכים של אותו מטבע. וירמיהו מסביר לעם את ההבדל בין האמונה לבין עבודת האלילים.

מתוך יהודה איזנברג, שיחות בספר ירמיהו מאתר דעת של מכללת הרצוג