"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי" – כגודל הקרבה כן גודל האחריות

שלב ראשון- פתיחה קצרה לנבואתו של עמוס:
נבקש מהתלמידים לפתוח בעמוס פרק א פסוק א. נכוון וניתן רקע: זהו ספר בן תשעה פרקים, אחד מבין תרי-עשר נביאים שנבואתם "נצרכה לדורות". מדובר בנביאים שניבאו בכמה תקופות – מימי קיומה של ממלכת ישראל ועד ימי שיבת ציון.

בתנ"ך קורן ישנו שער לתרי-עשר, נבקש ממי שיש לו תנ"ך לפתוח ולזהות בין אילו נביאים ממוקם הספר (אחרי יואל ולפני עובדיה).

לאחר שקראו את הפסוק הראשון בספר נבקש מהתלמידים להוציאו כמה שיותר פרטים על עמוס מתוך הפסוק ולסמן לעצמם פרטים שאינם מבינים.

• על איזו ממלכה התנבא?
• מאיפה הגיע?
• מה המקצוע שלו?

התלמידים יוכלו לזהות בקלות שעמוס חזה על ממלכת ישראל בימים שבהם מלך בה ירבעם השני (ימי צמיחה ושגשוג – אפשר להפנות את התלמידים למלכים ב פרק יד פסוקים כג-כה שם מתוארת התרחבות הממלכה בתקופה זו).
את הדברים המורכבים יותר לשליפה עצמאית נסביר אנחנו:

• מקצועו של עמוס היה נוקד – רועה או בעל עדרים של צאן או בקר.
• מקורו מתקוע – עיר שלרוב הדעות הייתה ביהודה, כלומר הוא זר בממלכה שבה הוא מנבא.
• הוא מנבא שנתיים לפני הרעש – רעידת אדמה שמשמשת ציון דרך בימיו של המלך עוזיה.

שלב שני- פרק ג פסוקים א-ב – העם הנבחר:
לא נציג את הפסוקים בשלמותם אלא נקרין אותם על הלוח כך שפסוק ב קטוע:
א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: ב 'רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן…'

נסביר יחד למה הכוונה באמירה "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי" – מבין כל משפחות העמים אלוהים קרוב רק לבני ישראל (נציין ששימוש בשורש יד"ע מלמד על אינטימיות וקרבה).

נזהה שהצירוף "עַל כֵּן" מלמד על סיבה ותוצאה ונבקש מהתלמידים להשלים במחברת במילים שלהם מה הם משערים שיהיה המשך הפסוקים שלפניהם (בכיתות שהתמודדות עם הטקסט קשה להן יותר אפשר "לתרגם": אני קרוב אליכם יותר מכל העמים ולכן…).

נשמע את ההשלמות של הפסוק.

ההנחה היא שרובם ישלימו השלכה חיובית של הבחירה – ולכן לעולם לא אטוש אתכם וכו'… ייתכן גם שישלימו ציפיות – לכן אני מצפה מכם לנאמנות וכו'… אם לא יעלו את ההשלכה השלילית של הבחירה, נשלים לעיני כולם את המשך פסוק ב:
…עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֺנֹתֵיכֶם.

אפקוד פירושו בהקשר זה: אדרוש, אעניש אתכם על – כלומר, ה' יעניש את עם ישראל בחומרה על חטאיהם. נשאל את התלמידים:

• מדוע המשך זה אינו מסתדר באופן פשוט עם הנחת המוצא לגבי יחס למועדף?
• מהו בכל זאת ההיגיון שעומד מאחורי האמירה שאתם העם הקרוב אליי ביותר ולכן אטפל בחומרה מיוחדת בכל חטא שלכם? (דווקא מכיוון שאתם קרובים אליי אני מצפה מכם ליותר, ולכן אם לא תעמדו בציפיות אחמיר עליכם)

שלב שלישי- שאלות רטוריות – האזהרה מצילת חיים:
נטרים לעיסוק בשאלות הרטוריות הסבר: לפנינו שש שאלות רטוריות (שבע אם כוללים את התקבולת הנרדפת בפסוק ד). נחלק לתלמידים דף עבודה קצרצר (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור) ובו יצטרכו לחבר בין השאלות הרטוריות בפסוקים לבין משמעותן המילולית.

לאחר שהתלמידים מבינים את משמעות השאלות נבקש מהם למצוא ארבע שאלות שלהן מכנה משותף ולהסביר מהו המכנה המשותף (האריה הלוכד את טרפו, הציפור הלכודה, המלכודת והעיר המותקפת. המכנה המשותף הוא הלכידה, המלכוד, אפשר להסתפק במכנה המשותף של צרה ומצוקה בכיתות שקשה להן).

נשאל את התלמידים:

• איזו הרגשה משותפת לאנשי העיר, לטרפו של האריה ולציפור הלכודה?
• במה שונים אנשי העיר? למה הם זכו שלא זכו לו טרפו של האריה והציפור הלכודה?

מבין שש השאלות ארבע באות מעולם הציד והלכידה, והשאלה על העיר במלחמה יוצרת דופן מכיוון שהיא זוכה להתראה לפני שאנשיה מתים או נתפסים.

נתייחס לשתי השאלות שנותרו – השאלה הפותחת והשאלה הסוגרת, ונראה שגם להן מכנה משותף.

• מהו המכנה המשותף של שתי שאלות אלו? (בכיתות שקשה להן אפשר לשאול אחרת: גם השאלה הפותחת וגם השאלה הסוגרת נוגעת למקריות בעולם. מה כל אחת מהן נועדה להדגיש?)

השאלה הראשונה על שני האנשים בדרך מדגישה שאין מקריות בעולם – אם שניים הולכים זה לצד זה יחד, כנראה שקבעו להיפגש.
השאלה האחרונה מדגישה שאסונות אינם קורים במקרה – אלוהים הוא שמביא אותם על בני האדם כדי שיחזרו בתשובה.

לסיכום השלב השלישי מצאנו הדגשה של שני נושאים, ואלו הם:

• בעולם של צדים, ניצודים ואסונות ממשמשים ובאים כל אחד היה שמח לאזהרה שתציל את חייו.
• אין מקריות בעולם – אלוהים הוא שגוזר וקובע את כל האסונות הבאים על בני האדם.

שלב רביעי- הנביאים נושאי האזהרה:
נשלח את התלמידים לקרוא את פסוק ז ולענות באופן עצמאי על שאלות אלה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור):

1. אלוהים אומנם אחראי על האסונות, אבל האם לפי הפסוקים שלפניכם הוא שומר את תוכניותיו לעצמו בלבד? (לא. "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אלוהים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" – פסוק ז)
2. אם כך איזו אחריות נופלת על כתפי הנביאים? (האחריות להזהיר את העם על הרעה המתקרבת כשהם עוד יכולים להציל את עצמם)
3. בפסוק ד מתואר אריה ששואג רק אחרי שהוא לוכד את הטרף. האם גם אלוהים מודיע על הרעה רק אחרי שהיא כבר קורית או שהוא מזהיר ונותן אפשרות לתקן? (לא, אלוהים מודיע קודם לנביאים על כוונותיו ורק אז עושה את הדבר)

במליאת הכיתה נענה על השאלה האחרונה – נקרא את פסוק ח: "אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא? ה' אלוהים דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא?" ונסביר: כשהאריה שואג החיות ביער יודעות שיש להיזהר. כשאלוהים מדבר אל הנביא הנביא יודע שסכנה קרבה ושתפקידו להזהיר. אלו שתי שאלות רטוריות נוספות שמשלימות את המהלך שקדם להן.

שלב חמישי- נושא האזהרה:
אלוהים כרת עם עם ישראל ברית והוא מצפה לקיומה על כל פרטיה ומתכוון להעניש בחומרה על הפרתה. בעזרת הנביאים, שליחיו, הוא מבקש להזהיר את עם ישראל ולנסות להשיבם בתשובה ולמנוע את העונש.

• אם כך, מהו החטא שבני ישראל חוטאים ושהם עתידים להיענש עליו?
• בגלל מה נזעק עמוס להזהירם?

נקרין את פסוקים ט-י על הלוח:

ט הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ: הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ. י וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה, נְאֻם ה', הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם.

לפני שנקרא יחד את הפסוקים, נבקש מהתלמידים לזהות ולסמן:

• שמות של מקומות (מסומנים כאן באדום)
• מילים שעשויות ללמד על השיוך החברתי של החוטאים (עניים? עשירים? כוהנים?) (מסומנות בכחול)
• מילים שאפשר ללמוד מהן על חטא או מעשה בעייתי (מסומנות כאן בסגול)

נקרא את הפסוקים יחד וננתח במליאה את הממצאים:

• איזה מקום מהמקומות המצוינים בפסוק שייכים לממלכת ישראל? (שומרון – עיר הבירה)

נזהה כי המקומות האחרים שייכים לגויים – אשדוד הייתה עיר פלשתית ומצרים. בפסוק זה הנביא פונה לעמים אחרים להתבונן במה שקורה בארץ ישראל – זוהי כמובן אמירה בגנות ישראל.

המילה החוזרת שעשויה לרמוז על השיוך החברתי של החוטאים היא ארמונות.

• איזו קבוצה בחברה גרה בארמונות? (האליטה, בני המעמד הגבוה, העשירים)

הנביא פונה אל האליטות בגויי הסביבה שיבואו ויראו בחטאי האליטות בישראל. אבל מהם החטאים?

המילים המעידות על חטא הן הקשות ביותר להבנה וזיהוי. נעבור עליהן ונסביר אחת אחת:

• מְהוּמֹת – מריבות, מלחמות פנימיות, זעקות (על פי מלב"ים אפשר לפרש כחטאים כלפי אלוהים).
• עֲשׁוּקִים – נגזלים, שלוקחים מהם דברים בכוח.
• עֲשׂוֹת נְכֹחָה – להתנהג כראוי, ללכת בדרך ישרה.
• חָמָס וָשֹׁד – לקיחה בכוח, גזל.

נשאל את התלמידים:

• מהו המכנה המשותף לביטויי החטאים? (חוסר מוסר, עושק של העניים, העשירים מנצלים את כוחם כדי לקחת בכוח את המעט שיש לעניים, ארמונותיהם ועושרם מבוססים על לקיחה שאין בה צדק)

לסיכום המהלך נקרא יחד ברצף את הפסוקים בהטעמה.

• עמוס אינו מזכיר בנבואתו עבודה זרה, אם לא על עבודה זרה, על מה אלוהים כועס כל כך?
• למה אלוהים מתכוון במילים "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי… עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֺנֹתֵיכֶם" (פסוק ב)?
• אלוהים שולח את הנביאים להזהיר את העם כי אם ימשיכו במעשיהם הרעים צרה גדולה תבוא על הממלכה. בעקבות אילו חטאים הוא טורח להזהיר את העם?
  (לבחירת עם ישראל וקרבתו אלוהים יש השלכות לא רק על הקשר בין העם לאלוהים אלא הבחירה גם מובילה לדרישה להתנהגות מוסרית יותר בתוך העם. עמו של אלוהים צריך להתבלט גם במוסריותו, בצדק ובמשפט השוררים בו והדבר כלול בברית עצמה – בתוך מצוות התורה)
  • האם הברית עם אלוהים עוסקת רק בקשר אתו?
  • אילו דברות שייכים לתחום שבין אדם לחברו שאליו מתייחס עמוס?

תוכן: חילקנו את הפסוקים לשלושה חלקים ולמדנו אותם: מחיר קרבתו של עם ישראל לאלוהים – הציפייה מעם ישראל והענישה על הפרת הברית; תפקידם של הנביאים כמזהירים בשער – המתת שנתן אלוהים לעמו; והחטא שעליו מתריע עמוס – עושק העשירים את העניים. דיברנו על הדרישה שקרבת עם ישראל לאלוהים ונבחרותו של דורשות מהעם, דרישה להתנהגות מוסרית בין אדם לחברו ולא רק בין אדם לאלוהים.
מיומנויות: זיהוי משמעות קונקרטית, קשרים ועולמות תוכן משותפים בפסוקים, עבודה עצמאית עם פסוקים, זיהוי מילים מוכרות והבניית הבנה כוללת.
מתודות: השלמת פסוק, מתיחת קווים בין שאלה רטורית לפירושה, זיהוי קשרים ועולמות תוכן משותפים בין השאלות הרטוריות, עבודה עצמאית על פסוקים, זיהוי מילים מוכרות כאסטרטגיה לבניית הבנה כוללת.