"שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי" – משל הכרם ופתרונו
פסוקים א-ז
בכמה מילים
בפסוקים אלו ישעיהו מציג את משל הכרם – הוא מתאר להם משפט בין הכרם לבעליו ואת עונשו החמור של הכרם. הוא מגלה לנו את הנמשל: כפיות הטובה של עם ישראל כלפי אלוהים שבחר בו. המשל נאמר ככל הנראה בימי חזקיהו (כ-150 שנה לפני חורבן ממלכת יהודה).
במהלך נדון במשל ובאופן עיצובו ונדבר על הסיבה שבגללה בחר ישעיהו להעביר את המסר דווקא בצורת משל ולא בצורה ישירה.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה – הצגת מקרה:
נציג מצב – נבקש ממתנדב לשחק תלמיד שזלזל במחויבויותיו ונראה שאין סיכוי שיעבור את הבגרות. נבקש ממתנדב אחר לשחק את המורה שמשוחח אתו במטרה לנער אותו. לאחר ההדגמה נשחרר את התלמיד ששיחק את המורה וניגש אליו אנחנו בתפקיד המורה. נאמר לו: "עזוב הטפות עכשיו, אני רוצה לספר לך סיפור". נבקש מהכיתה לנחש איזה סיפור תכננו לספר לו. התלמידים ינחשו בווריאציות שונות שזה סיפור על מישהו שצריך לקחת את החיים שלו בידיים. נשאל את התלמידים:
- איך ידעתם על מה יהיה הסיפור?
- ולמה העדפנו, שלא כמו המורה בדוגמה, לספר לו סיפור ולא להטיף?
הצעה שנייה – שאלה לדיון:
אתם רואים שהחבר שלכם מידרדר ומתנהג בצורה שפוגעת בו, והחבר אינו אוהב שמעירים לו.
מהי הדרך הנכונה לפנות אליו? איך אפשר לנסות בכל זאת להגיע אליו?
(בהמשך נקשר את התשובות לבחירתו של ישעיהו להעביר את הביקורת כמשל)
- האם כשמדברים על מישהו אחר קל יותר לקבל את הביקורת?
הצעה שלישית – ערכו של משל:
נקרא יחד את משל השועל והעורב (ראו קישור גם בממערך השיעור) ונשאל את התלמידים את השאלות המובאות בעזר ההוראה.
לאחר קריאת המשל נשאל את התלמידים:
- על מה מספר המשל?
- מה כוונתו?
- למה כותב המשל אינו אומר את דבריו באופן ישיר אלא דרך סיפור?
- מה תפקידו של המשל?
הזמנה לקריאה
פסוק א – זיהוי המתודה:
נקרא את הסיפור ונבאר אותו במילים שלנו. אפשר לחלק לתלמידים חזקים את דף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור) ובסיום קריאת הפרשנות לבקש מהם לנסח את הפסוק במילים שלהם (למשל: אשיר בבקשה במקום חברי על הכרם שלו. כרם היה לחבר שלי על קרקע טובה מאוד).
נשאל את התלמידים:
- מדוע לדעתכם הנביא מספר סיפור על ידיד וכרם?
פסוקים ב-ד – משפטו של הכרם:
נבקש מהתלמידים לכתוב את הפסוקים במחברתם ולסמן את כל הפעלים המתארים את עשייתו של ידידו של הנביא בפסוק ב (יש שישה כאלו, "וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים" זוהי פעולתו של הכרם). נזהה את ריבוי הפעלים ונפרש אותם יחד אחד אחד (אפשר להסתייע בפירוש הרב שטיינזלץ באתר).
- כיצד ריבוי הפעלים משרת את המסר שהנביא רוצה להעביר על השקעתו של ידידו בכרם? (ריבוי הפעלים מראה על התייחסות חמה, קשר של השקעה עמוקה. הוא לא סתם מטפל בכרם, הוא משקיע בו את כולו)
נסביר את המילה "בְּאֻשִׁים".
- כיצד גמל הכרם לבעליו על כל ההשקעה והטיפוח?
- כיצד מרגיש עכשיו הידיד שבשמו ישעיהו מדבר? (הכרם העלה ענבים גרועים שטעמם רע ואינם ראויים להכנת יין ובכך גמל רעה תחת טובה לידיד. והידיד מרגיש מרומה ומאוכזב)
נקרא יחד את פסוקים ג-ד ונסביר: הנביא פונה לשומעיו ומזמינם לשפוט בין הידיד לכרם. הוא שואל שתי שאלות רטוריות כדי להדגיש את תסכולו. נבקש מהתלמידים לזהות את השאלות האלה ולאחר מכן להיענות להזמנת הנביא ולשפוט בינו לבין הכרם – לכתוב המלצה לפעולה: מה לדעתם נכון לעשות בכרם סורר כזה. בתום זמן העבודה נבקש שישתפו בכמה מהצעותיהם.
פסוקים ה-ו – גזר דינו של הכרם:
ניתן לתלמידים זמן קצר לעיין באופן עצמאי בפסוקים ה-ו ולנסות לדלות מתוכם ביטויים העשויים ללמד על עונשו של הכרם. לאחר מכן נאסוף את הביטויים שזוהו ונסביר את הפסוקים, בהסבר נתייחס לביטויים.
בפסוק ה הנביא מודיע בשם הידיד שבכוונתו להסיר את הגדרות המגנים על הכרם, כך שחיות יוכלו לרמוס אותו ולהשחיתו באכילה. בפסוק ו הוא מודיע על כוונתו להזניח את הכרם ולהפסיק לעבוד בו עד שיהפוך לשממה ויעלו בו עשבים שוטים וקוצים, הידיד אפילו יקלל אותו שלא ירד גשם להשקותו.
נשאל את התלמידים:
- מה דעתכם על גזר הדין?
- האם הוא אכזרי או הגיוני?
- האם יש היגיון בהענשת גפן שלא הוציאה פירות כמצופה, או שמא זו תוצאה טבעית כדי לנצל בעתיד את הקרקע לגידולים טובים יותר?
למורה: האנשה של הגפן הסוררת מעצימה את ההבנה של הביקורת כלפי עם ישראל, שהרי שלא כלעולם הצומח, לעם יש תבונה ובחירה חופשית להחליט, ובכל זאת הם לא נענו לכל ההשקעה סביבם.
פסוק ז – הנמשל:
נקרא יחד את הפסוק ונפענח מילים קשות (בקבוצות חזקות נגדיר את המונח 'לשון נופל על לשון' – מילים הדומות בצלילן ושונות במשמעותן. ונאתר שני צמדי מילים ונדבר על המשחק בין הדמיון בצליל לפער במשמעות – משפט: משפח, צדקה: צעקה). נזהה שיש לנו כאן משל ונמשל ונשאל:
- מהו המסר של המשל שלפנינו?
- במה מאשים אלוהים את עם ישראל?
נשלח את התלמידים למלא באופן עצמאי את הטבלה שבדף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). נעבור אתם על התא האחרון בטבלה שבו הם מתבקשים לנסות להבין מתוך עונשו של הכרם מה יהיה עונש העם.
נשאל:
- מדוע לדעתכם בחר הנביא בכרם לייצג את עם ישראל?
- מה הדמיון בין הציפייה של החקלאי מהכרם שלו לציפייה של אלוהים מישראל? (בשניהם יש פוטנציאל לברכה – מהענבים מצפים שיהפכו ליין, ומהעם מצפים שיביא טוב ומוסר לעולם)
מבט לחיים
- מדוע בוחר ישעיהו להעביר את המסר הקשה הזה בסיפור על ידיד וכרם?
- מדוע לא פשוט למסור ישירות את כעסו של אלוהים ואת החלטתו להעניש? (בדרך עקיפה, בסיפור, קל יותר לשמוע את המסר מכשהוא נאמר ישירות)
- מה אנחנו לומדים מכך לעצמנו?
- אם יש לנו ביקורת קשה, טענה רצינית, מה הדרך הנכונה להעביר אותה?
- מה חשוב יותר כשאני מעביר ביקורת – להוציא תסכול או להגיד את המסר כך שיישמע ויופנם?
- איך אנחנו יכולים לעשות זאת?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו את משל הכרם ואת הנמשל שלו, דיברנו על בחירתו של ישעיהו להעביר את המסר שלו בצורת משל ולא ישירות ועל הלימוד שאנו יכולים להפיק מכך לעצמנו.
מיומנויות: איתור וסימון מילים רלוונטיות בקטע, השוואה, איתור 'לשון נופל על לשון'.
מתודות: אפשרות התמודדות פרשנית עם פסוק א, זיהוי ריבוי הפעלים, כתיבת המלצה לגזר דין, זיהוי ביטויים מובנים כפרקטיקה להבנת העונש, השוואת המשל והנמשל בטבלה, איתור 'לשון נופל על לשון'.
משל כהזרה במשפט:
בשמואל ב פרק יב מביא נתן הנביא לשיפוטו של דוד את משל כבשת הרש. בפרקנו מציג ישעיהו לעם החוטאים את משל הכרם ומזמין אותם לשפוט בין הידיד ובין כרמו.
אפשר ללמוד את מושג ההזרה ולדבר על כך שקל לנו יותר לשפוט אחרים מאת עצמנו, ולכן כשמביאים לנו מקרה שלכאורה איננו מעורבים בו – נוכל לדון בו בלי משוא פנים.
"בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי":
אפשר לחזור לישעיהו פרק א פסוקים ב-ג, שם מדמה הנביא את יחסי אלוהים והעם ליחסי אב ובניו ומשווה אותם על דרך הניגוד לשור ולחמור שלפחות יודעים לזהות את בעליהם ומאכיליהם.
- מהו המשותף לשלושת המשלים האלה – משל הבנים, משל השור והחמור ומשל הכרם?
- מה כל כך מגונה לדעתכם בכפיות הטובה שהנביא מקדיש לה יחס נרחב ורגשי?
- האם בחיינו הפרטיים אנחנו יודעים להעריך את הטוב שניתן לנו ולהעניק בחזרה?