רש"י:
במדבר הזה שאני הולך בו… בארץ חושך ועל מדבר זיף אמר.
רד"ק:
המזמור הזה אמרו דוד כשיצא מצרה לרווחה, או נאמר על ישראל שיאמרו כן בצאתם מהגלות.
נבחן את היחסים בין האדם לבין האלוהים המתוארים בעזרת שני משלים: הרועה והמארח הנדיב. נשאל כיצד אלוהים מעניק לאדם ביטחון וכיצד כתוצאה מכך נוצרת תחושת קרבה הן בזמנים הטובים הן בזמנים קשים.
הצעה ראשונה – שאלה לדיון:
נדון עם התלמידים:
הצעה שנייה – שאלה לדיון:
נכתוב על הלוח את המילה 'ביטחון' ונבקש מהתלמידים להגדיר מהו ביטחון.
נחלק את התשובות שנתנו התלמידים לשלוש קטגוריות (רק אחרי שהתלמידים יציגו את דעותיהם נכתוב את הכותרות של הקבוצות על הלוח):
נציג לתלמידים את ההגדרות למילה ביטחון ונשאל בכיתה:
נקרא את המזמור כולו ברצף ואחר כך נתמקד בתחילת פסוק א ("מִזְמוֹר לְדָוִד, ה' רֹעִי") ונשאל את התלמידים:
נבקש מהתלמידים לעיין במקורות האלה (אפשר לחלק לכל קבוצת תלמידים שניים-שלושה מקורות, או להציג רק שניים-שלושה מקורות במהירות):
תהילים פרק עד פסוק א; תהילים פרק עט פסוק יג; תהילים פרק פ פסוק ב; תהילים פרק צה פסוק ז; תהילים פרק ק פסוק ג; יחזקאל פרק לד פסוק יב; ישעיהו פרק מ פסוק יא.
אחרי העיון בפסוקים נשאל בכיתה:
למורה: אפשר בשלב זה להראות את הדמיון לבראשית פרק מח פסוקים טו-טז. בפסוקים אלה גם יעקב פונה אל אלוהים ומכנה אותו רועה בפנייה אישית.
נמשיך את קריאת הפסוק ("לֹא אֶחְסָר") ונשאל את התלמידים:
נחלק לתלמידים דפים לבנים ונבקש מהם לקרוא את פסוקים ב-ה בזוגות. נזמין כל זוג לצייר את התיאורים: אחד יצייר את משל הרועה (פסוקים ב-ד); והאחר יצייר את משל המארח (פסוק ה). לחלופין נציע לתלמידים ללמוד בזוגות את המזמור, והמעוניינים יכולים להיעזר בפירוש הרב שטיינזלץ.
נמשיך בזוגות, התלמידים יציגו את התמונות זה לזה וידונו בשאלות האלה (גם התלמידים שלמדו בחברותא ידונו בשאלות אלה):
נחזור למליאת הכיתה ונדון בתשובות של התלמידים.
לאחר מכן נשאל בכיתה:
נקרא את דעותיהם של רש"י ורד"ק ונראה כיצד הם עונים על השאלה (רש"י – בשעת הצרה עצמה, רד"ק – לאחר היחלצות מצרה).
נקרין את הפסוקים על הלוח ונבחן יחד אם הם נאמרו בעת צרה או דווקא בזמן שלווה.
נבקש מהתלמידים להוכיח את עמדתם מתוך הפסוקים עצמם. (פסוקים שנראה שנאמרו בשעת הצרה עצמה – פסוק ד: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת", פסוק ה – שולחן ובו יושבים צוררים; פסוקים שנראה שנאמרו לאחר היחלצות מצרה – פסוק ג: "נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב", פסוק ב: "בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי")
נקרא את פירושו של הרש"ר הירש.
נשאל את התלמידים:
נקרא יחד את פסוק ו ואת פירושו של הרב שטיינזלץ לפסוק.
נשאל את התלמידים:
אפשרות ראשונה – דיון:
נזמין את התלמידים לשתף:
אפשרות שנייה – דיון:
נדון בכיתה:
תוכן: בחנו את היחסים בין האדם לבין האלוהים המתוארים בשני משלים: הרועה והמארח הנדיב. ראינו כיצד אלוהים מעניק לאדם ביטחון ועל אילו צרכים הוא עונה וכיצד כתוצאה מכך האדם חש בקרבת אלוהים הם בזמנים הטובים הן בזמנים קשים.
מיומנויות: מדרש, פרשנות ימי הביניים, שירים.
מתודות: דיון, מדרש תמונה, דף עבודה.
השוואה לפרקים אחרים בתהילים:
תהילים פרק יא ופרק סב גם הם מזמורי ביטחון. אפשר לערוך השוואה ביניהם לבין הפרק שלנו. נקודות דמיון ושוני בנוגע למצבם של הדוברים ולתחושת הביטחון שלהם.
שיר:
שירהּ של רעיה הרניק שאיבדה את בנה רס"ן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני, בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה. פרק כג בתהילים שימש לה השראה, אבל במקום תחושה של נוכחות מנחמת של אלוהים, היא מביעה דרך המזמור בדידות ורִיק.
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, במקום מרעה יַרְבִּיצֵנִי, משכיב אותי במנוחה, עַל מֵי מְנֻחוֹת, מים הזורמים לאט יְנַהֲלֵנִי, שהרי נחל שוצף יכול לסכן את הכבש, ואילו הפלג הזורם בנחת יכול לספק לו שפע מים בלא שנשקפת ממנו סכנה.
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, ישיב למקומה, ירגיע, יַנְחֵנִי, יוביל אותי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק, במסלולים נכונים. ברובד האנושי, אלו הם הנתיבות שבהם יכול אדם להתמיד בחיי צדק, והמציאות שסביב איננה גורמת לו כל עוול. כל אלה אינם גמול על צדקתי; אף שאני נהנה מן הרווחה והשלווה, אין ה' עושה זאת למעני אלא לְמַעַן שְׁמוֹ.
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, עמק צר ועמוק שהדרך בו מסוכנת סביבו בורות, מכשולים או תהומות, והוא מוקף באימת מוות גם אז לֹא אִירָא מרָע, ואלך בבטחה כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ, המטה שבידך, הרועה, שבו מכוון הצאן למקומו, וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, מקל הרועים שעליו נשען הרועה בהליכות קשות, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, אתה מכין לי מקום לאכול בו נֶגֶד, לנוכח צֹרְרָי, אויבי. למרות שאני יודע שאורבים לי, אני יכול לשבת ולאכול במנוחה. גם דימוי אנושי זה יכול להתקבל מבחינת הרגשתו של הכבש, שכאשר הרועה נמצא לידו ומזין אותו אין הוא פוחד מפני חיות הטרף. דִּשַּׁנְתָּ, אתה מיטיב ומושח בַשֶּׁמֶן את רֹאשִׁי לצרכים קוסמטיים ולהנאה. מילאת את כּוֹסִי יין כדֵי רְוָיָה, כדי סיפוקי.
"ההכרה כי כל מה שבא עלי, הן הייסורים והן העידוד – שלך וממך הם – הכרה זו היא נחמתי".
אַךְ, רק טוֹב וָחֶסֶד, מאורעות טובים ויפים יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי, אני יושב וממשיך לשיר בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים. אושרי מלא בלי מחסור ודאגה.
הָלוֹךְ אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת
וְאִירָא רַע
וְאַתָּה אֵינְךָ עִמְדִי
כְּתָמִיד
– בְּמָקוֹם אַחֵר.
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ
אֵינָם לְנַחֲמֵנִי
וּמֵי הַמְּנוּחוֹת
כְּתָמִיד
– בְּמָקוֹם אַחֵר.
מָטוֹס בּוֹדֵד בִּפְאַת הָאֹפֶק
אַתָּה
בְּמָקוֹם אַחֵר.
"נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב" – בתורתך. שנאמר: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים יט, ח).
"יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק" – במָן, בבאר, בשְׂלָו, בענני כבוד. לא שיש לי זכות, אלא "לְמַעַן שְׁמוֹ".
"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת" – בקודקדו של מדבר.
"לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" – שנאמר: "וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם…" (שמות יג, כא).
"שִׁבְטְךָ" – אלו היסורים.
"וּמִשְׁעַנְתֶּךָ" – זו תורה.
"הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" – יכול בלא יסורים? תלמוד לומר: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי".
(מדרש תהלים כג)
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'."
אמר רבי יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב: לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, משום שנאמר: "ממעמקים קראתיך".
(מדרש תהלים קל)
הצירוף "גֵיא צַלְמָוֶת" מתאר במזמור מקום נמוך וחשוך. נראה כי המילה "צלמוות" היא הֶלְחֵם של שתי מילים – צֵל ומוות. היום משתמשים בביטוי זה גם במשמעות של שטח חשוך ורב סכנות.
מבוסס על: רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, 2009, עמ' 157. © הוצאת כתר.
בשיר שיבץ היוצר עידן רייכל מילים מתוך מזמור קל בתהלים.
ממעמקים
מילים ולחן: עידן רייכל
ממעמקים קראתי אלייך בואי אליי
בשובך יחזור שוב האור בעיניי
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך.
ממעמקים קראתי אלייך בואי אליי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אליי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.
מי זה קורא לך הלילה – הקשיבי
מי שר בקול אלייך – אל חלונך
מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך.
מי ייתן חייו, ישימם מתחתייך
מי כעפר לרגלייך יחיה
מי יאהבך עוד מכל אוהבייך
מי מכל רוח רעה יצילך
ממעמקים.
ממעמקים קראתי אלייך בואי אליי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אליי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.
מי זה קורא לך הלילה…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
קרדיט: ממעמקים / עידן רייכל, 2011
שירו של הראפר קוליו – "Gangsta's Paradise" (גן עדן של גנגסטרים), ששולב בפסקול הסרט "סיכון מחושב", הפך לסינגל הנמכר ביותר בשנת 1995. קוליו שילב בשיר ציטוט מתוך מזמור כג בתהלים.
בשיר מתוארת מציאות הפוכה למציאות המתוארת במזמור כג. במזמור – המאמין הבוטח בה' יכול לצלוח כל מכשול. בשיר מופיע רק החלק הראשון של הפסוק מתהלים, שבו האדם נמצא בגיא צלמוות, אבל אין לו משענת ואין לו על מי לסמוך. הוא מתאר מציאות של אדם שחי ברחובות מלאי פשע ללא דמות אחת שאפשר לבטוח בה, וגם אלוהים נעדר מחייו. בניגוד לשקט המובטח במזמור למאמין, הדובר בשיר אינו בטוח שיצליח לחיות עוד שנה.
Gangsta's Paradise
As I walk through the valley of the shadow of death
I take a look at my life and realize there's nothin' left
'Cause I've been blasting and laughing so long,
That even my mama thinks that my mind is gone
But I ain't never crossed a man that didn't deserve it
Me be treated like a punk you know that's unheard of
You better watch how you're talking and where you're walking
Or you and your homies might be lined in chalk
I really hate to trip but I gotta loc
As they croak, I see myself in the pistol smoke, fool
I'm the kinda G the little homies wanna be like
On my knees in the night saying prayers in the streetlight
Been spending most their lives, living in the gangsta's paradise
Been spending most their lives, living in the gangsta's paradise
Keep spending most our lives, living in the gangsta's paradise
Keep spending most our lives, living in the gangsta's paradise
Look at the situation they got me facin
I can't live a normal life, I was raised by the streets
So I gotta be down with the hood team
Too much television watching got me chasing dreams
I'm an educated fool with money on my mind
Got my 10 in my hand and a gleam in my eye
I'm a loc'd out gangsta set trippin' banger
And my homies is down so don't arouse my anger, fool
Death ain't nothing but a heartbeat away,
I'm living life, do or die, what can I say
I'm 23 now, but will I live to see 24
The way things are going I don't know
Tell me why are we so blind to see
That the ones we hurt are you and me
Been spending most their lives, living in the gangsta's paradise
Been spending most their lives, living in the gangsta's paradise
Keep spending most our lives, living in the gangsta's paradise
Keep spending most our lives, living in the gangsta's paradise
Power and the money, money and the power
Minute after minute, hour after hour
Everybody's running, but half of them ain't looking
What's going on in the kitchen, but I don't know what's cookin
They say I gotta learn, but nobody's here to teach me
If they can't understand it, how can they reach me
I guess they can't, I guess they won't
I guess they front, that's why I know my life is out of luck, fool
Been spending most their lives, living in the gangsta's paradise
Been spending most their lives, living in the gangsta's paradise
Keep spending most our lives, living in the gangsta's paradise
Keep spending most our lives, living in the gangsta's paradise
Tell me why are we so blind to see
That the ones we hurt are you and me
Tell me why are we so blind to see
That the ones we hurt are you and me
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
הצירוף "גֵיא צַלְמָוֶת" מתאר עמק הנמצא בין שני הרים, חשוך ומעורר אימה. נראה כי המילה "צלמוות" היא הֶלְחֵם של שתי מילים – צֵל ומוות. הביטוי הציורי מזכיר את השְׁאוֹל, עולם המתים המוזכר במקרא ובמזרח הקדום, שמתואר כמקום הנמצא מתחת לאדמה ושורר בו חושך מוחלט.
דגם הוללינד, דגם של ירושלים ובית המקדש בימי בית שני במרכז: שיחזור המקדש. מוזיאון ישראל ירושלים. Bgabel, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0
בית ה', שאליו כָּמֵהַּ הדובר במזמור להגיע, הוא בית המקדש. הכמיהה מבוטאת באמצעות המילה "וְשַׁבְתִּי", שהפרשנים נחלקו בנוגע למשמעותה: חזרתי או ישבתי. בית המקדש היה מבנה מפואר ומרשים שניצב במקום גבוה – על הר המוריה. השהות בבית ה' עומדת בניגוד להימצאות בגיא הצלמוות, שהוא מקום נמוך. ההליכה הזמנית בגיא הצלמוות מנוגדת לישיבה הקבועה בבית ה'.
"שֵׁבֶט" ו"משענת" הם המקלות שהיו בידי הרועה המנחה את העדר. יש פרשנים שהבחינו בין המשמעות של שתי המילים, והציעו כי ה"שבט" הוא מקל הענישה, ואילו ה"משענת" – מקל תמיכה וסעד. לפי הצעה זו, גם הייסורים וגם התמיכה שקיבל המשורר מן האל מנחים אותו ומנכיחים את האל בחייו.
מבוסס על יצחק אבישור, עולם התנ"ך – תהלים א, 2002, עמ' 107. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.
מזמור כג בתהלים מתאר את ה' כרועה צאן, בדומה למקומות אחרים במקרא המציגים את מערכת היחסים בין האל לעמו באמצעות דימוי זה. הדימוי האידאלי של מנהיג כרועה צאן נסמך על התכונות הנדרשות מרועה הצאן. לא סתם מצוין כי יעקב, משה ודוד היו רועי צאן בטרם נבחרו להנהיג את העם. דימוי האל כרועה צאן נבע מאורח החיים הקדום של עם ישראל, שהיה עם של נוודים. גם בתרבויות המזרח הקדום רווח דימוי זה.
במזמור מתואר הצאן במקום המרעה האידאלי – מקום שיש בו שפע של דשא ירוק למאכל ומקום לרביצה.
בסרטון מוצג נאומו של ג'ורג' בוש הבן, שכיהן כנשיא ארה"ב בעת שאירעו פיגועי 11 בספטמבר (אסון התאומים) בשנת 2001, פיגועי הטרור הגדולים והקטלניים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. בנאומו ציטט בוש פסוק מתוך תהלים כג.
קרדיט: President Bush's Address to the Nation from the Oval Office After the 9/11 Attacks/ Historical Speeches TV, 2015