על אמונה, מוסר ופיתוי

שלב ראשון – עיון בפסוקים א-ו – יוסף בבית פוטיפר:
נקרין את הפסוקים על הלוח ונקרא אותם. אחר כך נזמין את התלמידים לסמן בצבעים בקטע תיאורים שמבטאים את הנושאים האלה:

• ברכת אלוהים והצלחת יוסף
• יוסף מקבל אחריות על כל אנשי הבית
• אדוניו של יוסף סומך עליו ואינו בודק את מעשיו
• יוסף מוצא חן בעיני אדוניו
• פסיביות של יוסף

(ראו דף עבודה ופתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
בשלב זה נדלג על פסוקים ז-יט ונסביר כי נשוב אליהם בהמשך.
על הלוח נוסיף מנגד לפסוקים א-ו את פסוקים כ-כג (ראו השוואה בין סיפור יוסף בבית פוטיפר לסיפור יוסף בבית הסוהר. נמצא גם בממערך השיעור).
נסביר שמסיבה כלשהי, שנדון בה בהמשך, פוטיפר משליך את יוסף לבית הסוהר, ופסוקים כ-כג מתארים את קורותיו שם.
נקרא את הפסוקים בקול ונזמין את התלמידים למצוא הקבלות בין שני הסיפורים.
למעשה כל התיאורים שסימנו בפסוקים בפסוקים א-ו חוזרים באופן כזה או אחר בפסוקים המתארים את ימיו בבית הסוהר. אפשר למצוא בנקל דמיון טקסטואלי ותוכני מובהקים בין שני הסיפורים.
נסכם יחד:

• מהו הדפוס החוזר בשני הסיפורים?

נשמע הצעות וננסח יחד את הדפוס:

1. יוסף יורד ממעמדו ומושלך לסיטואציה מאתגרת בעל כורחו (עבדות או כלא).
2. יוסף מקבל את המצב ללא התנגדות, זוכה לברכת אלוהים ומצליח בכל מעשיו.
3. יוסף מוצא חן בעיני הממונה עליו (פוטיפר או שר בית הסוהר) ומקבל יחס מועדף ותפקיד בכיר מתוך אמון רב, עד כדי כך שהממונה עליו אינו משגיח כלל על מעשיו.

א. נסו לחשוב: מה עלול לקרות במצב כזה? אילו פיתויים עשויים לעמוד בפני יוסף כאשר הממונים עליו סומכים עליו בעיניים עצומות? (יוסף עשוי למעול באמון. אולי לגנוב רכוש או להתרשל במלאכתו, ואולי אפילו למרוד באדונו ולהשתלט על הבית בדרכי עורמה)
ב. האם לפי המסופר יוסף מנצל לרעה את האמון הרב שהממונים עליו נותנים בו? (לא)
ג. מדוע לדעתכם? מה מונע ממנו לעשות זאת? (כנראה מחויבות גבוהה למוסר, או פסיביות שמאפיינת אותו בשלב זה. הפסיביות כאן כנראה אינה מעידה על חולמנות, שהרי הוא פעיל מאוד, אלא כנראה מעידה על אמונה של יוסף שאלוהים כבר יגלגל את העניינים, ועליו רק לעשות מה שנדרש ממנו בכל שלב עד שאלוהים יגלגל את השלב הבא)

שלב שני – יוסף ואשת פוטיפר:
נחזור בקצרה על השתלשלות האירועים שהביא את יוסף להגיע לכלא.
אשת פוטיפר חושקת ביוסף ורוצה לפתותו. כשיוסף אינו נענה לחיזוריה היא תופשת בבגדו כאשר הם לבד בבית. יוסף נמלט. אשת פוטיפר טוענת שיוסף הוא זה שתקף אותה. יוסף בוחר לשתוק ולקבל את הדין של פוטיפר בלי להגן על כבודו ולהצדיק את חפותו, אבל המספר פורש לפנינו את הפרטים המלאים של המקרה באופן שמצביע בבירור על אשמתה של אשת פוטיפר, ומתוך כך על צדקתו של יוסף, שעמד בכל ניסיונות הפיתוי שלה.
נדון בכיתה:

• האם, לדעתכם, פוטיפר האמין לאשתו? (תשובות אפשריות ונימוקן: כן – הוא הכניס את יוסף לבית הכלא בעקבות עדותה, לא – יכול להיות שלא האמין לאשתו אך אסר את יוסף למען יראו וייראו בלבד. אם היה מאמין לאשתו, כנראה היה מצווה להרוג את יוסף)
• מדוע לדעתכם יוסף לא טוען דבר להגנתו? (אולי כי הוא מחכה לראות כיצד אלוהים מגלגל את האירועים, וכיצד דווקא מהשבר הזה תבוא לו הישועה; אולי כי הוא יודע שזה לא יועיל משום שאיש אינו שואל את העבד לדעתו; ואולי הוא חושש לכבודם של אדוניו יותר מלכבוד עצמו)

בשלב הבא נבחן אפשרות נוספת להסביר את הפסיביות של יוסף ואת שתיקתו לנוכח ההאשמות נגדו.

שלב שלישי – אלוהים:
לנוכח הברכה וההצלחה של יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר, בולט מאוד חוסר האונים של יוסף ונפילתו הפתאומית והלא הוגנת בסיפור אשת פוטיפר. נשאל את התלמידים:

• אתרו כמה פעמים מופיע שם אלוהים בכל אחד מחלקי הפרק: פסוקים א-ו, פסוקים ז-יט, פסוקים כ-כג. (5, 1, 3)

נדגיש את הפער בין שמונה מופעים בעשרת הפסוקים של סיפורי יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר לבין מופע אחד ויחיד בשלושה עשר הפסוקים של סיפור יוסף ואשת פוטיפר.

• מה עשוי לסמל הפער הזה בדבר נוכחותו של אלוהים בסיפור? (לכאורה שאלוהים לא היה אתו בשלב זה של הסיפור)
• האם נכון לומר שנפילתו של יוסף בסיפור זה נובעת מכך שאלוהים עזב אותו? (לאו דווקא, כי הנפילה הזאת היא כנראה חלק מתוכנית)

נפנה את תשומת לב התלמידים לכך שאף על פי שיוסף הוא הדמות המרכזית בפרק הזה, אנו שומעים את קולו רק פעם אחת (פסוקים ח-ט), כאשר הוא מסרב להצעותיה של אשת פוטיפר. זוהי גם הפעם היחידה שמופיע שם אלוהים בחלק הזה של הסיפור.
נתבונן יחד בפסוקים ח-ט.
נבחן יחד:

• מה מפתיע בסיומת דבריו של יוסף? (אחרי שפירט את כל הסיבות למה לא למעול באמון אדונו, הוא אינו מסיים בכך שאינו יכול לחטוא לאדונו אלא לאלוהים)
• על מה הדברים יכולים להעיד? (שהנאמנות לאלוהים חשובה לו מאוד)
  כלומר, הבנו שני דברים חשובים:
  1. יוסף פסיבי מאוד בסיפור, הוא מסתגל ומקבל כמעט כל מצב.
  2. יוסף נאמן מאוד לאלוהים.
• מה עשוי להיות הקשר בין שני הדברים – בין האמונה והביטחון של יוסף באלוהים לבין הפסיביות שלו? (יוסף מאמין שאלוהים מכוון את דרכו ולכן מוכן לקבל כל מצב בלי ויכוח או ניסיון לשינוי)
• מדוע הוא חורג מהפסיביות הזו בפסוקים ח-ט? (כי הוא אינו מוכן לוותר על ערכיו ועל המוסר שלו בשעה שהוא נדרש לעשות מעשה שלילי באופן אקטיבי)

נסכם: בפרק לט מוצג יוסף כאדם המאמין באלוהים ובוטח בו בכל מצב, מה שמביא אותו לקבל את מצבו כעבד ומאוחר יותר כאסיר בבית הסוהר על לא עוול בכפו. המוסר הגבוה שלו והנאמנות לאלוהים ולערכיו הם גם אלו שמביאים אותו להתקומם ולסרב בתוקף להצעותיה של אשת פוטיפר, שבניגוד מוחלט לו הולכת שבי אחר יצריה. יוסף אינו פועל לשנות את מעמדו, אך גם אינו מוכן לוותר על עצמיותו.

נזמין את התלמידים לשתף בערכים שחשובים להם באופן אישי, ואחר כך נבקש מהם לשתף במקרים שבהם ערכים אלו עמדו למבחן בחייהם.

• מתי עמדתם בפני פיתוי לעשות מעשה המנוגד לערכים שלכם?
• מה עזר לכם לעמוד בפניו?
• האם יש מצבים שבהם מותר "לכופף" את המוסר והערכים שלנו? מתי? מדוע?

תוכן: למדנו את פרק לט. עסקנו בסיפור אשת פוטיפר על רקע שני הסיפורים האחרים בפרק, וראינו איך מוארת דמותו של יוסף כמאמין באלוהים ונאמן לערכיו.
מיומנויות: זיהינו מבנה דומה ומילים חוזרות.
מתודות: ערכנו דיון.