יוסף במצרים

נשים מצרית מתפלאת מיופיו של יוסף, סיפורי הנביאים של אישק נישבורי , מוזיאון וולטרס לאמנות, מתוך ויקישיתוף

המדרש מרחיק לכת בתיאור יופיו של יוסף:

גווידו רני, יוסף ואשת פוטיפר, 1631, שמן על קנבס, מתוך ויקישיתוף

המילה "חָשַׂךְ" פירושה – נמנע מלתת, והיא מקבילה לאחת המשמעויות של המילה "חָסַךְ".
המילה "מאומה" חוזרת ארבע פעמים בפרקים לט-מ, ומשמעה – דבר.
פוטיפר העריך את יוסף עד כדי כך שאפילו לא בדק אחריו דבר – מאומה. וכך גם הסביר יוסף את סירובו לאשת פוטיפר באומרו כי בעלה לא חסך ממנו דבר, לא מנע ממנו דבר, אלא אותה.

איור: shutterstock.com

המלכים בעולם העתיק נהגו לחגוג את ימי ההולדת שלהם במשתאות ובחגיגות מפוארות. ההיסטוריון היווני הרודוטוס סיפר כי המלכים הפרסיים נהגו לערוך בימי הולדתם סעודות פאר ולחלק מתנות לעם. בתקופה התלמיית במצרים (332–30 לפנה"ס) נערך ביום הולדתו של המלך משתה, והוענקה חנינה כפי שמופיע בבראשית פרק מ. אולם לעיתים יום ההולדת היה גם יום של סגירת חשבונות.

מבוסס על משה ויינפלד (עורך), עולם התנ"ך – בראשית, 2002, עמ' 221, הוצאת דברי הימים. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

מציורי התנ"ך של אבל פן, אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף, פסטל. 1945. באדיבות המשפחה

אשת פוטיפר מוצגת כאשה חושנית, חשופת גוף, עטוית תכשיטים, שרועה על מיטה שעליה מצעים רכים. הרקע האדום מייצג גם הוא חושניות. אופן הצגתה בציור מזכיר את תיאורן של נשות ההרמון, נושא שריתק אומנים מערביים רבים.

מבוסס על הספרייה הווירטואלית של מטח מתוך קטלוג אבל פן.

כריכת הספר: ש"י עגנון, האדונית והרוכל, 1988. © באדיבות הוצאת שוקן

עלילת סיפורו הקצר של עגנון מתרחשת בגולה. רוכל יהודי בשם יוסף נודד בין בתים וכפרים ומוכר את מרכולתו. יום אחד הוא מזדמן לבית בודד באזור מרוחק שבו חיה לבדה אדונית. סיפורו של עגנון בוחן, בדומה לפרק לט, את הסכנה שאורבת ליהודי הנקלע לטריטוריה זרה, שבה מתפתחת מערכת יחסים אינטימית עם המארחים. יש הרואים ביוסף המקראי אב טיפוס ליהודי הנודד, החי בארץ זרה ותלוי בחסדי אחרים.

מבוסס על שולה קשת, אמרי-נא אחותי את: גלגולו של סיפור חוזר בתרבות ישראל, 2003, עמ' 95. © הוצאת הקיבוץ המאוחד.

אינפוגרפיקה "טיפוס חולמני" קריאות ישראליות בתנך- מהדורת חשין. עיצוב: סטודיו

אינפוגרפיקה – הצגה חזותית של מידע כמותי ואיכותני בצורה ברורה וקלה להבנה, על ידי הדמיית נתונים לצורות חזותיות מופשטות. מערכת התפיסה החזותית האנושית מסוגלת להבחין במהירות ובקלות יחסית בתבניות ובמגמות. אינפוגרפיקה עושה שימוש ביכולת זו כדי לשפר את התפיסה ואת ההבנה של המידע.

מבוסס על ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית.

בור מים חצוב בסלַע, ירושלים. הירידה לבור, ממחישה את סיפור כליאת הנביא ירמיהו. "ויקחו את-ירמיהו וישלכו אותו אל-הבור…אשר בחצר המטרה… ובבור אין-מים כי אם-טיט ויטבע ירמיהו בטיט" (ירמיהו לח ו). בורות ששימשו ככלא, בדומה לסיפור יוסף. באדיבות ארכיון עיר דוד, צילום: אליהו ינאי

בֵּית הַסֹּהַר – המקום שבו אסור יוסף בפרק הזה ובפרק הבא. הצירוף "בית הסוהר" מופיע במקרא רק בפרקים לט-מ בספר בראשית. יש בית כלא, יש בור, אבל בית סוהר – רק כאן.
יוסף מושלך על ידי אדונו ללא משפט למקום "אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים" בו, כלומר בית סוהר של אסירים פוליטיים מכובדים, ולא של פושעים פליליים. גם שם יוסף מתבלט ועולה לגדולה.

אליהו אריק בוקובזה, מפת יציאת מצרים – כריכה להגדת אליהו. © באדיבות האומן

באמצעות הביטוי "ארץ העברים" מבחין המספר בין אבות ישראל לבין עמים אחרים, לרבות המצרים. כאשר יוסף מגלה לשני השרים את ארץ מוצאו, הוא רוצה להבהיר כי בא מארץ כנען שבה, כפי שיודעים המצרים, יושבים העברים. רוב החוקרים סבורים שמדובר באנכרוניזם, כלומר טעות בזמנים או בסדר הכרונולוגי, שכן הביטוי רומז למציאות ההיסטורית שלאחר התנחלות ישראל בארץ.

מבוסס על משה ויינפלד (עורך), עולם התנ"ך – בראשית, 2002, עמ' 221, הוצאת דברי הימים. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

האם ידעו שר המשקים ושר האופים על הנוהג הפרעוני לסגור חשבונות ביום ההולדת של המלך? האם עלו בהם חששות לקראת אותו היום?
חלומותיהם מגלים כי שר המשקים קיווה לטוב ושר האופים חשש. שר המשקים חלם להיות קרוב שוב לאדוניו ולמִשְׂרתו, ואילו שר האופים ראה בחלומו עוף האוכל מאפה מעל ראשו.

איור מספר המתים המצרי, המאה ה-14 לפנה"ס. המלכה יושבת על כיסא מלכות, סימן למעמדה הרם. הנתינים והשרים המשרתים אותה קטנים ממנה פיזית. מאוסף מוזיאון הלובר, מתוך ויקישיתוף

המלך פרעה היה מוקף במשך כל יומו בשרים ובבעלי תפקידים שהיו אחראים לניהול כל ענייני הממלכה, מגביית מיסים ברמה המדינית ועד ניהול חצרו וביתו.
בין בעלי התפקידים שהקיפו את פרעה היו שר המשקים ושר האופים, שהיו אחראים לטעימת המזונות והמשקאות שהוגשו למלך (מחשש שיורעל).

יוסף, הבן האהוב והאח השנוא, מושלך לבור ונמכר להיות עבד. במצרים הוא מגיע למעמד בכיר בבית פוטיפר, אבל מושלך לכלא בשל עלילת שווא. גם בכלא הוא מצליח לא רע, ואפילו פותר את החלומות של שר האופים ושר המשקים. סרטון סיכום לבראשית לו-מ.

ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית פרקים לט-מ.