נעמן

במדרש מובעת ביקורת על התנהגותו של אלישע כלפי גיחזי. לדעת חכמים, אלישע היה צריך לא רק לנזוף בגיחזי, אלא גם לנהוג בו ברוך. בדומה לכך טוענים חז"ל כי לולא היו מרחיקים את ישו (שהחל את דרכו כיהודי) ונוהגים בו ביד קשה – לא היה מתרחק מן היהדות כל כך.

אלישע, העומד משמאל, מניף את ידו לסירוב. כפות רגליו היחפות, הבולטות מול מגפי העור של מרבית הדמויות האחרות, יכולות להעיד על צניעותו. מעליו, בין הצללים, צופה בסצנה מבעד לחלון גיחזי, ונראה שהוא המום מסירובו של אלישע.

לפי הסיפור בפרק, לירדן יש סגולות מרפאות. בעקבות טבילתו של נעמן, שר צבא ארם, עוד אנשים מפורסמים המשיכו לטבּול בו: יוחנן המטביל הטביל שם את ישו, ועד היום מיליוני צליינים טובלים בירדן בחודש ינואר לזכר הטבילה שמבטאת את לידתו הרוחנית של ישו (חג האפיפניה = חג ההתגלות).
עם זאת, אין עדויות על סגולות מיוחדות המיוחסות למי הירדן. חוקר המקרא, אלכסנדר רופא, אף מציין שסיפור ריפוי נעמן מצרעתו מיוחד בכך שלא נעשתה בו כל מעשה כשפים, ועצם הטבילה במימי ארץ ישראל ריפאה את המצורע.

את נהר פרפר מזהים חלק מן החוקרים עם נהר אל אעוג', היורד מן החרמון וזורם מדרום לדמשק, וחלק אחר סבור כי זהו דוקא נחל הברבר (בשל הדמיון הצלילי).
העיר דמשק נמצאת על צומת שתי הדרכים החשובות בעולם העתיק: דרך הים ודרך המלך, שתרמו לשׂגשׂוּגה ולהפיכתה למרכז חשוב.

על פי: גרשון גליל (עורך), עולם התנ"ך – מלכים ב, כל הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

צרעת מופיעה לא פעם במקרא כעונש אלוהי על חטאים שונים: מרים לקתה בצרעת לאחר שדיברה לשון הרע על משה ואשתו, עוזיהו מלך יהודה נצטרע כשניסה ליטול לעצמו תפקיד של כוהן. ריפוי מצרעת נחשב למעשה פלא מאת ה'.

על פי תפיסה זו, ישנם אלים רבים בעולם, אשר כל אחד מהם מגן על אזור מסוים ("בעל כרמל", "בעל פעור", "בעל חצור", "בעל גד" ועוד). לעומת זאת, האמונה המונותאיסטית, ששורשיה בתנ"ך, מבוססת על אמונה באל אוניברסלי, כלומר אל אחד השולט בכל העולם. הוא ברא את העולם, הוא דואג לכל האנשים, ושופט אותם לפי התנהגותם. שתי התפיסות מצויות במקרא, וממחישות את הפער בין האמונה באל יחיד לאמונה באלילות מקומית.