בשני הפרקים מספר נחמיה שנלמד ביחידה זו ניפגש עם שני צדדים באישיותו המיוחדת של נחמיה – איש המעשה המסייע לבניית ירושלים, ואיש המוסר אשר כורת את האמנה של תושבי יהודה (פרק י).

תצוגת כיתה הורדת היחידה הדפסת יחידה

מידע כללי

ספר נחמיה
יחידת הפרקים פרק א,פרק ה
קבוצת גיל כיתה יב
נושאים מרכזיים ביחידה
מספר שיעורים מומלץ 2
שתפו

על פי תכנון הלימודים השנתי יחידה זו אמורה להילמד בחודש מרץ

שיעורים

מדרשים

ניבים וביטויים

תרבות ואומנות

סיפורו של מקום

ריאליה מקראית

סרטונים

לחגוג את סוכות

התלמוד מעלה את השאלה: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?" (תלמוד בבלי,...

מדרשים לחגוג את סוכות

"וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד". (ח, יז)

ayelet-keshet / Shutterstock.com

התלמוד מעלה את השאלה: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?" (תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף לב עמוד ב).
כלומר: האם יש לראות בלשון הכתוב בפסוקים – "כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא" – קביעה היסטורית?

להמשך קריאה

רבים מהפרשנים ביקשו להיעזר בדרך הפלפול כדי ליישב אמירה מטרידה הקובעת שמימי יהושע לא חגג העם את חג הסוכות. אחד הפירושים הוא כי מדובר בלשון מליצה וגוזמה, שמטרתה להעצים את אותה חגיגה שהתקיימה בימי עזרא ואף לשוות לה דמיון למעמד הר סיני.

מבוסס על רפאל ועקנין, "חג הסוכות בימי עזרא", המעין, תשרי תשס"א, גיליון מא (א), מוסד יצחק ברייער של פועלי אגודת ישראל.

מהו הקושי שהמדרש מתמודד איתו? וכיצד מנסים הפרשנים ליישב את הקושי?

זכרה לי אלהי לטובה

התלמוד שואל שאלה מפתיעה על ספר נחמיה: הרי את כל דברי עזרא – נחמיה בן...

מדרשים זכרה לי אלהי לטובה

"זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה".
(ה, יט)

Dim Tik / Shutterstock.com

התלמוד שואל שאלה מפתיעה על ספר נחמיה:

הרי את כל דברי עזרא – נחמיה בן חכליה אֲמָרָם. מדוע אם כן לא נקרא הספר על שמו [של נחמיה]? אמר רבי ירמיה בן אבא: מפני ש[נחמיה] החזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה" (נחמיה ה, יט).

(מסכת סנהדרין, דף צג עמוד ב)

להמשך קריאה

התלמוד הבבלי שואל, מדוע הספר שכתב נחמיה לא נקרא על שמו (אלא נקרא "ספר עזרא"), ומשיב – שנחמיה נענש על שנהג ביהירות וייחס לעצמו הצלחה.
את הקורא בן זמננו מפתיעה שאלת התלמוד משום שבתנ"ך שבידינו מצוי ספר ששמו "ספר נחמיה".
כפי הנראה ספרי עזרא ונחמיה הופיעו בימי התלמוד תחת כותרת אחת – "ספר עזרא", ורק אחר כך פוצלו לשני ספרים נפרדים – ספר עזרא וספר נחמיה.

מבוסס על רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה, 2005, עמ' 130. © מטח

מה הקושי שמעלה התלמוד לגבי שם הספר – "עזרא"? ולמה קשה לנו היום להבין את הקושי הזה?

אוזן קשבת

נחמיה מבקש את הקשב והמבט של אלוהים. ייתכן שכמו אסתר בזמנה, גם נחמיה חושש להתייצב...

ניבים וביטויים אוזן קשבת

"תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ". (א, ו)

מועל יד

לאחר שעזרא פתח את ספר התורה ובירך, ענה העם "אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (ח, ו)....

ניבים וביטויים מועל יד

"וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה". (ח, ו)

Mark stock / Shutterstock.com

לאחר שעזרא פתח את ספר התורה ובירך, ענה העם "אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (ח, ו). הביטוי "מוֹעַל יד" מתאר בלשון ימינו את ההצדעה הנאצית. מקור הביטוי בעברית הוא בנחמיה פרק ח, ומשמעותו – תנועת יד המופנית כלפי מעלה ומלווה את הקריאה "אמן אמן". אחרי הנפת הידיים למעלה הגיב העם בתנועה הפוכה – והשתחווה לה' כשפניו מופנות אל האדמה – "אַפַּיִם אָרְצָה".

מבוסס על רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה, 2005, עמ' 134. © מטח

אם נניח בצד את ההקשר המטריד, מה מביעות המחוות הגופניות של העם?

הריסות חומות ירושלים

בתחריט מתוארים נחמיה ומלוויו, המגיעים אל חורבותיה של חומת ירושלים הפרוצה והשרופה. בחלקה העליון של...

תרבות ואומנות הריסות חומות ירושלים

"וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ".
(א, ג)

גוסטב דורה, נחמיה מתבונן בהריסות של חומות ירושלים, 1866

בתחריט מתוארים נחמיה ומלוויו, המגיעים אל חורבותיה של חומת ירושלים הפרוצה והשרופה. בחלקה העליון של היצירה ייתכן שמתואר עשן, ואולי אלו הם פשוט שמיים מאיימים. נחמיה הוא כנראה הדמות על הסוס ("אֵין עִמִּי כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ", ח, יב). הוא גבוה יותר מהאחרים ומואר באור חזק.

להמשך קריאה

ראשו המורכן של נחמיה והדמות הנמצאת לפניו, כורעת ברך ומרכינה ראש, מבטאים את העצב על מצבה של ירושלים.
לפי הכתוב המקראי, המאורע התרחש בלילה. בתמונה זו אור חזק מטיל את צילו הכהה של נחמיה על המבנה. ייתכן כי למרות שמדובר על אש ששרפה את השערים בעבר, בתמונה מוצג אורה של האש הבוערת, דבר היכול להסביר גם את תיאור השמיים כמלאים עשן.

מבוסס על "נחמיה על חומות ירושלים" אתר מקראנט. © מטח

מן היצירה עולה האווירה העגומה השוררת בירושלים.
מהו הרקע ההיסטורי הנדרש להבנת התמונה?

שבי ציון במנורת הכנסת

מנורת הכנסת, יצירתו של האומן בֶּנוֹ אלקן, ניצבת בגן הוורדים בירושלים. המנורה, מסמליה החדשים של...

תרבות ואומנות שבי ציון במנורת הכנסת

"וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה".
(ד, טז)

בנו אלקן, שבי ציון, פרט מתוך מנורת הכנסת, צילום: © תמר הירדני, ויקישיתוף

תוכנית מנורת הכנסת. יוצרת הסרטוט: © תמר הירדני, מתוך ויקישיתוף

מנורת הכנסת, יצירתו של האומן בֶּנוֹ אלקן, ניצבת בגן הוורדים בירושלים. המנורה, מסמליה החדשים של ירושלים, הוענקה במתנה למדינת ישראל הצעירה מממשלת בריטניה בשנת 1956. שבעת הקנים של המנורה נושאים עליהם שלושים תבליטים המתארים אירועים מתולדות עם ישראל, ולכן יש המתייחסים אל היצירה כאל "ספר לימוד".

להמשך קריאה

האירועים מסודרים בצמדים – אלה מול אלה. מול תבליט ובו הגולים הבוכים על נהרות בבל, כשכינורותיהם מוטלים לרגליהם, ניצב תבליט המתאר את שיבת ציון: נחמיה אוחז בידו את מגילת ארתחשסתא המתירה לבנות מחדש את ירושלים, מצביע לעבר ציון ומנצח על עבודת הבונים.
תבליט זה, המתאר את שיבת ציון, יוצא דופן במנורה כולה מפני שהוא מכיל פרט החורג מן התקופה המתוארת: יש בו דמות של חלוץ מודרני, שומר ונשק בידיו. באמצעות "ייבוא" החלוץ הציוני לסצנה העתיקה קשר האומן בין שיבת ציון של תקופת בית שני ובין שיבת ציון המודרנית. בשתיהן משימת הבנייה ומשימת ההגנה היו בלתי נפרדות.

מבוסס על דליה מרקס, "שומרים ובונים", אתר מיזם 929

מרבים להשוות את חזרת עם ישראל לארצו בימי קום המדינה לימי שיבת ציון – איזה ביטוי ניתן לתפיסה הזאת במנורת הכנסת?

מגדל עץ

"מגדל עץ" – צירוף יחידאי בתנ"ך. קשה להניח שהמילה "מגדל" בצירוף זה נושאת את משמעותה...

סיפורו של מקום מגדל עץ

"וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ".
(ח, ד)

הגבהת ספר תורה, תפילת בוקר בבית הכנסת של בית הספר ביל"ו, תל אביב, תש"ז- 1947. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

"מגדל עץ" – צירוף יחידאי בתנ"ך. קשה להניח שהמילה "מגדל" בצירוף זה נושאת את משמעותה הרגילה. בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית, המאות 2-3 לפני הספירה) תורגם הצירוף: על בימה. על פי המתואר כאן, 14 איש ניצבו על "המגדל', ונראה שהכוונה היא למעין בימה רחבה ויציבה.

עזרא ניצב גבוה מעל העם על מגדל עץ ופתח את ספר התורה לעיני כל העם. מעשה זה של עזרא – הגבהת הספר הפתוח לפני הקריאה והצגתו לפני העם – מקובל עד היום בטקס הקריאה בבתי הכנסת הספרדיים. בעדות אשכנז נעשית הגבהת הספר הפתוח עם תום הקריאה.

מבוסס על רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה, 2005, עמ' 130. © מטח ועל שמואל אחיטוב (עורך), מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא: עזרא ונחמיה, 2019, עמ' 358. © הוצאת עם עובד.

אילו הקבלות אפשר למצוא בין טקס הקריאה בתורה של עזרא לטקס המקובל בבתי כנסת היום?

שושן

שושן הייתה העיר הראשית בְּעֵילָם, ומימי דריוש הייתה אחת מארבע ערי הבירה של האימפריה הפרסית....

סיפורו של מקום שושן

"דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה".
(א, א)

מפת ממלכת פרס בשיא גודלה. יוצרים: Fabienkhan ורוליג, ויקיפדיה העברית, CC BY-SA 2.5

שושן הייתה העיר הראשית בְּעֵילָם, ומימי דריוש הייתה אחת מארבע ערי הבירה של האימפריה הפרסית. שושן הייתה מרכז מנהלי, ובחודשי החורף ישבו בה המלך ואנשי חצרו. שושן היא זירת ההתרחשויויות במגילת אסתר, ונזכרת גם בספר דניאל: "וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה" (ח, ב).

העיר שושן קושרת אותנו באופן אסוציאטיבי למגילת אסתר. אילו נקודות דמיון נוספות אתם מוצאים בין המסופר בספר נחמיה למגילת אסתר?

צרי יהודה ובנימין

אנשי המשלחת מירושלים סיפרו לנחמיה על הגולים ועל חומות העיר הפרוצות, ונחמיה פרץ בבכי....

ריאליה מקראית צרי יהודה ובנימין

"וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר". (ה, ח)

הצעה למראה אפשרי של צרי יהודה ובנימין, אנשים ממוצא צפוני (סורי, אשורי). בתמונה: סבלים סורים בגלימות ארוכות (ברצועה העליונה) וחיילים אשורים (ברצועה התחתונה). קטע משערי בלוואת, אוּר, המאה ה-9 לפנה"ס. Walters Art Museum, CC BY-SA 3.0

אנשי המשלחת מירושלים סיפרו לנחמיה על הגולים ועל חומות העיר הפרוצות, ונחמיה פרץ בבכי. מדוע? מה הסעיר כל כך את נחמיה? הרי מצב זה שרר בירושלים קרוב ל-150 שנה. מובן שנחמיה לא התאבל ולא בכה על חורבנה של ירושלים בימי נבוכדנאצר, ומובן שהנותרים מן השבי שהוזכרו בדברי חנני אינם שרידי החורבן של 586 לפנה"ס.

להמשך קריאה

נראה שחנני סיפר לנחמיה על אירוע קשה אחר שבו נשבו חלק מיושבי ירושלים, ועל כך שהחומות שהחלו להיבנות סביב העיר – נפגעו. מתוך סיפורו של חנני הבין נחמיה שהמצב ביהודה קשה.
מסתבר שלבניית בית המקדש הפריעו "צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן" (עזרא ד, א). ייתכן שבין אנשי הקבוצה שמנעה את המשך בניית המקדש והעיר, לבין המתיישבים צאצאי הגולים שהגיעו מפרס לירושלים התרחשה התנגשות אלימה, ובמהלכה נשבו חלק מן המתיישבים החדשים – ועל כך סיפר חנני לנחמיה.

מבוסס על: רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה: פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות, 2005, עמ' 128-127. © מטח

קיימת מחלוקת, אם "צרי יהודה ובנימין" היו תושבי שומרון בני עמים זרים או צאצאי עשרת השבטים.
כיצד כל אחת מהעמדות משנה את הבנת הסיפור על האיבה בין שבי ציון ל"צרי יהודה ובנימין"?

רקע היסטורי לפעילות נחמיה

נחמיה פותח את זיכרונותיו בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון מלך פרס (445 לפנה"ס), אבל...

ריאליה מקראית רקע היסטורי לפעילות נחמיה

"דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם". (א, א-ב)

קיימים מספר שחזורים לתוואי החומה מימי נחמיה. בתמונה: חומת הר הבית (מכיוון דרום). צילום: אבי אוחיון, לע"מ.

קטע מחומת ירושלים העות'מנית הבנויה על גבי חומה מימי בית שני. בחלקים מסוימים של החומה ניתן להבחין גם בחומה קדומה יותר מתחת לחומה מימי הבית השני. צילום תמר הירדני, ויקפדיה העברית

נחמיה פותח את זיכרונותיו בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון מלך פרס (445 לפנה"ס), אבל נראה כי המניע לפעילותו היה אירוע שהתרחש ביהודה קודם לכן.
נחמיה חקר את אנשי המשלחת מיהודה כדי להבין מה מצב "הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי" (א, ב).

להמשך קריאה

מכאן מובן שנחמיה ידע על כך שנלקחו שבויים, אלא שהיקף הפורענות וההרס לא היה ידוע לו. חברי המשלחת מספרים לנחמיה על הנופלים בשבי ועל מצב החומה, שאינו מאפשר להגן על העיר. בתגובה מתאבל נחמיה ומתפלל. לאחר מכן הוא מסתכן בפנייה ישירה למלך כדי לקבל ממנו הרשאה לצאת ליהודה ולבנות את ירושלים.

מה אפשר ללמוד מהקטע על חשיבות החומה עבור יושבי ירושלים, ומה אפשר להסיק על אופן חזרתם של היהודים לארץ ישראל (שיבת ציון)?

והארץ הייתה תוהו ובוהו

הפרק השישי בסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו", המספרת על תולדות ארץ ישראל – עוסק בשיבת...

סרטונים והארץ הייתה תוהו ובוהו

"וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם".
(ח, א)

נחמיה- מפרס לירושלים -יומן אישי

נחמיה עוזב קריירה מפוארת בבירת האימפריה הגדולה בעולם, כדי לחזור לעיר עזובה ומבוזה. אחיו היהודים,...

סרטונים נחמיה- מפרס לירושלים -יומן אישי

נחמיה ב, יז: לְְכוּ,וְְנִבְְְנֶה אֶת־חוֹמַת יְְרוּשָׁלִַם, וְְלֹא־נִהְְְיֶה עוֹד חֶרְְְפָּה.

נחמיה עוזב קריירה מפוארת בבירת האימפריה הגדולה בעולם, כדי לחזור לעיר עזובה ומבוזה. אחיו היהודים, היושבים בירושלים, זקוקים לעזרתו; הם נתונים תחת התקפות חוזרות ונשנות מצד עמי הסביבה והמעטים שנשארו לא ישרדו לאורך זמן. נחמיה מחליט להקים חומת מגן לעיר. עליו להתגבר על קשיים עצומים –כולל ניסיון התנקשות בחייו. הסרט עוקב אחר קטעי יומן שכתב נחמיה, וממחיש את סיפורו המרתק של מנהיג שעזב הכל והצליח, כנגד כל הסיכויים, להציל את מפעל שיבת ציון מקריסה ולהצעיד את ירושלים לעתיד המפואר של ימי הבית השני.

מדוע לדעתכם שימש דוקא סיפור נחמיה, כהשראה למפעל הציוני בראשית קום המדינה? אילו מבין הפעולות של נחמיה הופכות אותו לדעתכם לדמות של מנהיג?

קרדיט: נחמיה- מפרס לירושלים -יומן אישי, 2020, מכון מגלי"ם

חג הסיגְד - והקשר לנחמיה

חג הסיגְד חל בכל שנה בתאריך כט בחשוון, שבעה שבועות אחרי יום הכיפורים: אחרי יום...

סרטונים חג הסיגְד - והקשר לנחמיה

"וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם".
(ח, ה)

חג הסיגְד חל בכל שנה בתאריך כט בחשוון, שבעה שבועות אחרי יום הכיפורים:
אחרי יום הכיפורים סופרים שבעה שבועות, שהם 49 ימים, וביום ה-50 חוגגים את חג הסיגד.

להמשך קריאה

בחג זה יהודי אתיופיה מזכירים ומחדשים את הברית שנכרתה במעמד הר סיני בין עם ישראל ובין ה'. חג הסיגד הוא גם יום של געגועים ותקווה לשוב לירושלים. יהודי אתיופיה האמינו שקיום הברית (שמירת המצוות) ישמור על הקהילה ויוביל להגשמת חלומם לשוב לארץ ישראל ולירושלים.

צפו בסרטון – ציינו שתי נקודות דמיון בין חג הסיגד לבין מעמד קריאת התורה המתואר בנחמיה ח.

קרדיט: חג הסיגד – הלו"ז העברי

עליית נחמיה וקשיי התקופה

נחמיה א, ה, ח

מבט מלמעלה

מידע כללי

שיעורים

תפילת נחמיה

נחמיה מתקן

מאמרים דידקטיים

תפילת נחמיה

נחמיה מתקן

מאמרים דידקטיים