סגור תצוגת כיתה
הפרק

ברכות יעקב

בראשית מח-נ

מבט מלמעלה

פרקים מח ונ מסכמים ומסיימים את ספר בראשית. לפני מותו, יעקב פוגש את בנו יוסף ואף מברך את נכדיו ומעניק ליוסף את הבכורה. לאחר מותו נקבר יעקב בארץ כנען ומותו מציף אצל האחים של יוסף פחדים ישנים בנוגע למחילה שהעניק להם יוסף בפרקים הקודמים. הספר מסתיים בהבטחה לגאולה שתגיע אחרי השעבוד בספר שמות.

מידע כללי
  • ספר בראשית
  • יחידת הפרקים פרק מח,פרק נ
  • קבוצת גיל כיתה יא
  • נושאים מרכזיים ביחידה
  • מספר שיעורים מומלץ 3
  • שתפו

שיעורים

העשרות
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
ממה חששו האחים?
לאחר מות אביהם והמסע לכנען לשם קבורתו, אֲחֵי יוסף נמצאים במצב של אי ידיעה. עתידם...
ממה חששו האחים?
"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ". (נ, טו)

איור: חשש. shutterstock.com

לאחר מות אביהם והמסע לכנען לשם קבורתו, אֲחֵי יוסף נמצאים במצב של אי ידיעה. עתידם ומערכת היחסים שלהם עם יוסף לוטים בערפל.

לקריאת המדרש

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם" (בראשית נ, טו): ומה ראו עתה שפחדו? אלא בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אֶחָיו בתוכו, ובירך עליו, כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס: ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה. וכיוון שראו כך, אמרו: עדיין טינה בליבו. עכשו מת אבינו, "לוּ יִשִׂטְמֵנוּ (ישנא אותנו) יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ." (נ, טו)

(מדרש תנחומא, ויחי, יז)

  • לפי המדרש, מדוע רק לאחר קבורת יעקב חששו האחים מתגובתו של יוסף?
השבועה ליוסף
בספר שמות יג, יט מסופר כי ביציאת מצרים משה לקח עימו את עצמות יוסף. מעשה...
השבועה ליוסף
"וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם". (נ, כה-כו)

איור שלבי החניטה: shutterstock.com

בספר שמות יג, יט מסופר כי ביציאת מצרים משה לקח עימו את עצמות יוסף. מעשה זה הוא מימוש של הבטחה המופיעה בפרק נ.

לקריאת המדרש

רבי נתן אומר: בקבורת המלכים היה יוסף קבור, שנאמר: "וַיַחַנְטוּ אֹתוֹ" (בראשית נ, כו).
ומניין היה יודע משה היכן ארונו של יוסף? אלא בא ועמד בין הארונות, וצעק ואמר: יוסף, יוסף! הגיעה השעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, השכינה מעכבת לך, וישראל וְעַנְנֵי
כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך – מוטב. ואם לאו – אנו נְקִיִים (=משוחררים) משבועתך. מיד נזדעזע ארונו. וּנְטָלוֹ (=לקח אותו) והלך.
ללמדך: במידה שאדם מודד, בה מודדין לו (=האדם מקבל את שכרו או את עונשו לפי מעשיו): יוסף קבר את אביו, שנאמר: "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו" (בראשית נ, ז). […] וזכה לצאת מן הקבר על ידי משה.

(מדרש תנחומא, בשלח, ב)

  • על פי המדרש, בזכות איזה מעשה יוסף זכה שאחרי שנים יועלו עצמותיו לארץ כנען?
    ומה יחסו של המדרש לעצם העובדה שיוסף נחנט?
  • האם המדרש נוקט גישה (שלילית או חיובית)?
  • מה זה מלמד אותנו על מְחַבְּרֵי המדרש?
שכם אחד
מפרשים אחדים טענו שהכוונה לעיר שכם הנמצאת על גבול נחלות אפרים ומנשה, ואחרים פירשו בכיוון...
שכם אחד
"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". (מח, כב)

איור: shutterstock.com

מפרשים אחדים טענו שהכוונה לעיר שכם הנמצאת על גבול נחלות אפרים ומנשה, ואחרים פירשו בכיוון אחר: שכם אחד = חלק אחד, כלומר: יוסף מקבל תוספת בנחלת הארץ משום שכל אחד משני בניו מקבלים חלק.

להמשך קריאה

משמעות הביטוי "שכם אחד" בימינו היא: יחד, בפעולה משותפת. נראה שפירוש ברוח זו אינו מצוי בפרק אלא בספר צפניה: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (ג, ט).

מבוסס על רוני מגידוב, "ממעמקים קראתיך: מיטיבי לכת לבראשית פרק מח", אתר מיזם 929

  • נסו את כוחכם בבלשנות: מה הקשר בין אבר הגוף שכם – החלק העליון של הגב שמתחת לעורף ובין הכתפיים. למשמעות הביטוי בימינו?
הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי
דברי יוסף, "כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי", מזכירים את תשובתו של יעקב אביו לאישתו רחל.במר ליבה...
הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי". (נ, יט)

צילום: shutterstock.com

דברי יוסף, "כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי", מזכירים את תשובתו של יעקב אביו לאישתו רחל.
במר ליבה אמרה רחל ליעקב: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ל, א).
ועל כך ענה לה יעקב בכעס: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ל, ב).

להמשך קריאה

דברי יוסף הם בבחינת תיקון לדברי אביו. יעקב גילה חוסר רגישות משווע למצוקת אישתו האהובה, ואילו בנם יוצא מגדרו כדי לנחם את אחיו החוטאים. דברי יוסף הם ביטוי מופלא של התנגדות לכל צורה של נקם:
גם אם נעשה עימך עוול, עבור על מידתך, סלח ורחם. ומי יודע, אולי החטא שחטאו כלפיך משרת, בסופו של דבר, איזו תוכנית הנסתרת ממך עכשיו, בבחינת – "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (נ, כ).

על פי פרופ' יאיר זקוביץ
מבוסס על יאיר זקוביץ, "שליט על הרגש", אתר מיזם 929

  • נסו לדבר בתנכית מדוברת – "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" זה כמו להגיד: ____________
יעקב מברך את בני יוסף / רמברנדט
רמברנדט תיאר בציור את ברכת יעקב כסיטואציה משפחתית אינטימית, שקטה – ועם זה דרמטית. במקום...
יעקב מברך את בני יוסף / רמברנדט
"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם". (מח, א)

רמברנדט הרמנזון ואן ריין, יעקב מברך את אפרים ומנשה, שמן על בד, 1656. מוצג ב- Gemäldegalerie Alte Meister, Kassel, מתוך ויקישיתוף

רמברנדט תיאר בציור את ברכת יעקב כסיטואציה משפחתית אינטימית, שקטה – ועם זה דרמטית. במקום להדגיש את שִׂיכּוּל הידיים של יעקב או את מורת רוחו של יוסף, כפי שעשו ציירים אחרים, בחר רמברדט לתאר את הקרבה בין הדמויות השונות, גם בין יוסף ליעקב.

להמשך קריאה

את התמונה המשפחתית משלימה אסנת, רעייתו של יוסף ואימם של אפרים ומנשה. תיאורה של אסנת באירוע, אף שאינה מוזכרת בטקסט המקראי, נובע ככל הנראה מהיכרותו של רמברנדט הן עם מדרשים יהודיים והן עם טקסטים נוצריים המעניקים לאסנת מקום מרכזי בסיפור יוסף.

עוצמתו של הציור נובעת בראש ובראשונה מיכולתו של רמברנדט לתאר מצבים נפשיים: מבטו הרך של יוסף כלפי אביו, עיניה מלאות ההבעה של אסנת, עיניו העצומות ופניו מלאות הכוונה של אפרים, ומבטו של מנשה – היחיד שמתבונן אל מחוץ לסיטואציה, אולי רמז לכך שהוא אינו חלק מהאידיליה המשפחתית.

  • התבוננו ביצירה לאור המתואר בפסוקים ח-כ. ציינו שני הבדלים (לפחות) בין היצירה לבין הנאמר בפסוקים והציעו להם הסבר.
יעקב מברך את אפרים ומנשה
ציור זה של ג'ונס הוא חלק מסדרה של איורים העוסקים במחזור סיפורי יוסף. ג'ונס האמין...
יעקב מברך את אפרים ומנשה
"וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה". (מח, יז)

איור מאת אוון ג'ונס מהספר "ההיסטוריה של יוסף ואחיו" (1869), מתוך ויקישיתוף

ציור זה של ג'ונס הוא חלק מסדרה של איורים העוסקים במחזור סיפורי יוסף. ג'ונס האמין בחיפוש אחר סגנון מודרני, שונה מהמקובל בתקופתו (המאה ה-19). את השראתו קיבל בין השאר מאומנות הקישוט המוסלמית. ביצירתו זו התמקד הצייר ברגע שִׂיכּוּל הידיים: יוסף העמיד את מנשה לפני אפרים, ויעקב משכל את ידיו ומשנה בכך את סדר הברכות. רגע זה ממחיש שוב את הרעיון החוזר לאורך ספר בראשית כי הבכור הוא לא הבן הנבחר – סדר הלידה אינו קובע את זהות הבן "הנבחר", ופעמים רבות ההיפך הוא הנכון, דווקא הצעיר הוא שנבחר להיות הבן הממשיך.

  • התייחסו לקומפוזיציה של הציור, לדרך ארגון הפרטים בציור ולהעמדת הדמויות.
  • מה ניסה האומן להבליט?
מערת המכפלה
  מערת המכפלה היא אחוזת הקבר של כל האבות והאימהות (אבל לא של רחל). מערת...
מערת המכפלה
"וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא". (נ, יג)

צילום אויר רחב זווית של העיר חברון ובמרכזה מערת המכפלה. יעקב סער, לע"מ

מערת המכפלה צילום: משה מילנר, לע"מ

 

מערת המכפלה היא אחוזת הקבר של כל האבות והאימהות (אבל לא של רחל). מערת המכפלה עומדת ביסוד בקשתו של יעקב מבניו לפני מותו: "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי" (מט, כט). 

להמשך קריאה

עם זה, דומה שיש בתורה רמזים למסורת אחרת באשר למקום קבורתו של יעקב. על פי המסורת האחרת, נקבר יעקב בעיר שכם. והדבר יכול להתאים לטענתו של יוסף: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר […] בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי" (נ, ה).
כיצד נסביר את קיומן של שתי מסורות על מקום קבורתו של יעקב?
דומה שהסבר אפשרי עולה מן ההכרה ששתי הערים "המתחרות" על הזכות להיות מקום מנוחתו האחרון של יעקב הן חברון שבממלכת יהודה ושכם שבממלכת ישראל.
אפשר להניח שבני שבט אפרים – שמקורם ביוסף – סיפרו על קבורתו של האב בנחלתם, בעיר המרכזית שלהם, שכם.
לעומתם, בני שבט יהודה סיפרו על קבורת האבות כולם במערת המכפלה שבחברון, מן הערים המרכזיות שבנחלתם. מסורת יהודה גברה, ולזו של אפרים נותר בתורה רמז קל בלבד.

ערוך על פי: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה – דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, 2001

  • מערת המכפלה הנמצאת בחברון היא מקום מקודש ליהדות ולאסלאם.
    הציעו הסבר לכך.
קבר רחל
  לפי המדרש וגם לפי פרשנים מסורתיים רבים אחרים, יעקב מתנצל בדבריו אלו על שלא...
קבר רחל
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם". (מח, ז)

תמונת קבר רחל בגלויה בהוצאת האחים אליהו מראשית המאה ה-20, מתוך ויקישיתוף

קבר רחל, 1978 מול 2018. Onceinawhild, מתוך ויקישיתוף, CC BY 4.0

 

לפי המדרש וגם לפי פרשנים מסורתיים רבים אחרים, יעקב מתנצל בדבריו אלו על שלא דאג לקבורת רחל כפי שהוא דואג עכשיו לקבורתו שלו. יעקב משמיע את דברי התנצלותו, בשעה שהוא מעניק את ברכותיו והבטחותיו ליוסף בנו ולצאצאיו. 

להמשך קריאה

לפי ההסבר, מכיוון שלא היה זה מעשי להביא את רחל לקבורה באחוזת הקבר המשפחתית בחברון, קבר אותה יעקב במקום פטירתה – בדרך אפרתה, היא הדרך לבית לחם. ואכן עד היום מקום קבורת רחל המשוער אינו בתוך העיר בית לחם אלא מחוץ לה.

מבוסס על: משה ויינפלד (עורך) עולם התנ"ך – בראשית, 2002, עמ' 245, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

  • קבר רחל מופיע בשני התצלומים: האחד מראשית המאה ה-20, והשני מראשית המאה ה-21. מה אפשר ללמוד מהם על השינוים שעבר המקום?
מנהג החניטה במצרים
  הדאגה לחיים שלאחר המוות והעיסוק במוות ובקבורה היו מהמאפיינים הבולטים בתרבות המצרית. בתוך אלה...
מנהג החניטה במצרים
"וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל". (נ, ב)

כדים קנופים המשמשים בתהליך חניטת הגוף. , The Trustees of the British Museum ©, CC BY-SA 4.0.

מומיות ממצרים העתיקה, המוזיאון הבריטי, 2019. Kwanchanog Noiinwong / Shutterstock.com

 

הדאגה לחיים שלאחר המוות והעיסוק במוות ובקבורה היו מהמאפיינים הבולטים בתרבות המצרית. בתוך אלה זכתה החניטה לתשומת לב מיוחדת, ונוסעים והיסטוריונים כבר בעת העתיקה הקדישו לה מקום נרחב.

להמשך קריאה

לפי דבריהם, היו כמה סוגי חניטה. עיקר החניטה הייתה ייבוש הגופה ועטיפתה בחומרי שימור ובבשמים. הפעולה לוותה לעיתים קרובות בהוצאת המוח והאיברים הפנימיים (על ידי חיתוך וריקון או באמצעות חומרים כימיים שונים). האברים שהוסרו אוחסנו בכדים מיוחדים בתוך תמיסה.

החניטה קשורה להשקפת המצרים על הקשר שבין עולם החיים לעולם המתים, ועל המוות כהמשך החיים בפאזה אחרת. אלים שונים מלווים בציורי הקיר את התהליך כולו ומשגיחים עליו, וכל הפעולה היא פעולה דתית מובהקת. כמו בכל דבר במצרים, גם בזה היה הבדל מעמדי ברור, ואיכות החניטה הייתה תלויה בתשלום שמשפחת המת יכלה להרשות לעצמה. גם חיות מקודשות נחנטו באלפיהן והונחו ליד המקדשים באתרים מיוחדים.

חניטתו של יעקב, ואחריו – של יוסף, מהווים איפוא השתלבות שלמה בתרבות המצרית. יעקב אומנם נקבר כמנהג ארץ כנען לאחר חניטתו המצרית, אבל קודם לכן זכה להלוויה מצרית ממלכתית. יוסף גם הוא נחנט, ואצלו זכה התהליך גם לסיום מצרי מלא, כשהושם בארון. וזו הפעם היחידה שארון מופיע במקרא כאביזר קבורה.

חגי משגב

מבוסס על חגי משגב, "תשלמו טוב, תקבלו חניטה טובה", אתר מיזם 929

  • מה אפשר ללמוד על יוסף ויעקב מהדרך שבה הובאו לקבורה?
ארונות קבורה
  לאחר שהמצרים היו חונטים את גופת המת, הם נהגו לשים אותה בארון עץ או...
ארונות קבורה
"וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם". (נ, כו)

ארון קבורה מעוטר של ילד. צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים

ארונות קבורה דמויי אדם, בית הקברות בדיר אל בלח, המאה ה- 13 לפנה"ס. © מוזיאון ישראל, ירושלים. צילום: נחום סלפק

 

לאחר שהמצרים היו חונטים את גופת המת, הם נהגו לשים אותה בארון עץ או בארון אבן, ולעיתים בארון חרס. ארונות אלו נבנו בדמות אדם. בארץ ישראל נמצאו ארונות מתים מצריים עשויים חרס, שעל המכסה שלהם נחקקו פני המת וזרועותיו. המילה "ארון" מופיעה במקרא כ-200 פעם, אך רק בפסוק שלפנינו (נ, כו) משמעה – ארון מתים.

מבוסס על: משה ויינפלד (עורך) עולם התנ"ך – בראשית, 2002, עמ' 255, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

  • נראה כי יוסף קיבל עליו את כל מנהגי הקבורה המצריים. מצאו בפרק נ הוכחה – שלמרות זאת שמר יוסף על קשר עם תרבותו שלו.
"סימנים" - בראשית פרק מח
ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית פרק מח.
"סימנים" - בראשית פרק מח
"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". (מח, כ)

ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית פרק מח.

  • על פי הסרטון, מה מטרת הברכה של יעקב לנכדיו?
  • ברכה זו מקובלת עד היום. הציעו הסבר לכך.

קרדיט: 'סימנים' בראשית פרק מח / 929 תנך ביחד

"סימנים" - בראשית נ
ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על הפרק.
"סימנים" - בראשית נ
"וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם". (נ, ג)

ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על הפרק.

  • מה ההבדל בין מִנְהָגֵי הקבורה במצרים, המתוארים בפרק, למנהגי הקבורה המקובלים ביהדות היום? מה עומד מאחורי הבדלים אלו?
קרדיט: 'סימנים' בראשית פרק נ / 929 תנך ביחד