- כיצד הושע מנסה למנוע את חורבן ישראל?
קרדיט: פורסם על ידי 929 – תנ"ך ביחד ב-21 בנובמבר 2016.
לשם המחשת החורבן העתיד לבוא ירמיה מזכיר לעם בפסוק יד שכבר היו תקדימים לחורבן ביתו של אלוהים – אלוהים כבר החריב את ביתו בשילה. נקרא מקורות על חורבן שילה, נשווה אותם למקורות מספרות הנביאים לפני חורבן ישראל, ונרחיב את ההבנה על אודות השחיתות שהייתה שם, ועל דרישת הנביא מהעם לפעול על פי המוסר ולא רק לעשות מעשי פולחן ריקים מתוכן. ונראה מה הקשר בין תפיסת העולם של העם לבין הפוטנציאל לחורבן ירושלים והמקדש.
הצעה ראשונה – שאלה לדיון:
נכתוב על הלוח את המשפט: "רבותיי, ההיסטוריה חוזרת", ונשאל את התלמידים:
הצעה שנייה – ללמוד מטעויות של אחרים:
נבקש מהתלמידים לחשוב על אירוע שבו הם למדו מטעות של אדם אחר. אפשר גם לבקש מכל תלמיד לכתוב על פתק דבר שהוא למד בעקבות טעות שהוא עשה, לפזר את הפתקים בכיתה, והתלמידים יעברו בכיתה ויכתבו לעצמם שיעורים שהם למדו.
נקרא את פסוקים יב-טו ונשאל את התלמידים:
חורבן שילה:
בתקופת השופטים ותחילת ימי המלוכה (ספר שמואל) המשכן היה בשילה, והעיר הייתה המרכז הדתי והמדיני. לא מוזכר בספר שמואל דבר על גורלה של שילה. על חורבנה אנו שומעים מהנביא ירמיהו בפרק שלנו. נקרין לתלמידים שני מקורות על חורבן שילה.
נכתוב על הלוח את השאלה:
נחלק את הכיתה לחברותות לימוד על חורבן שילה (ראו דף עבודה ופתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור)
במליאת הכיתה נשאל:
חורבן ישראל בעיני הנביאים עמוס והושע:
נבקש מהתלמידים לקרוא בעמוס פרק ד פסוקים א-ה ונשאל:
נצפה בסרטון על הנביא הושע.
נפתח בהושע פרק ו פסוק ו ונקרא את הפסוק ואת הפירוש של רד"ק לפסוק. נשאל את התלמידים:
נקרא את פירושו של עמוס חכם לעמוס פרק ג פסוק ח ונשאל את התלמידים:
אפשרות ראשונה – שירי מחאה:
תושבי יהודה חושבים שהם טובים יותר ממלכת ישראל (בהקשר זה אפשר להזכיר את הצלתה של ירושלים במסע סנחריב), וירמיהו מזהיר את העם. הוא שולח את אנשי יהודה לסיור לימודי בחורבות ממלכת ישראל. "לכו אל המקדש בשילה", הוא אמר, "ותיווכחו לדעת כי גם את המקדש שלכם עתיד אלוהים להחריב, וגם אתכם הוא עתיד להגלות".
אחת מהדרכים היום למחות ולהעביר ביקורת חברתית היא שירי מחאה, נצפה ונעיין בכמה שירי מחאה חברתיים (ראו קישור לכתבה גם בממערך השיעור) ונשאל את התלמידים:
אפשרות שנייה – מוכיחים בשער:
אפשר לבקש מהתלמידים להיות נביאים של היום ולבחור את הנושא שלדעתם החברה הישראלית צריכה לעבוד עליו כדי להפוך לחברה טובה יותר.
תוכן: השווינו מקורות מספרות הנביאים על חורבן שילה וחורבן ישראל, והרחבנו את מעגל ההבנה על אודות השחיתות שהייתה בתקופה ההיא שהביאה בסופו של דבר לחורבן.
מיומנויות: ארכיאולוגיה, תלמוד, השוואת מקורות, פרשנות ימי הביניים, פרשנות מודרנית.
מתודות: חברותות, דף עבודה, סרטון.
שילה היא ציבור חורבות חסרות צורה, שאין להבחין ביניהן לבין הטרשים הגסים שמסביב. אין בכל ערמות האבנים של שטח החורבות הרחב אף שריד אחד שאפשר יהיה להראות עליו כעל זכרון למקום הקדום שעמד פה. כה רב היה ההרס והחורבן של משכן ארון האלהים בשילה, ביתם של עלי הכהן ושמואל הנביא.
(מתוך יוחנן אהרוני, 'חורבנה של שילה מוכח מן החפירה הארכיאולוגית', ארץ ישראל בתקופת המקרא, תל אביב 1994 עמוד 237)
אמר ר' יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה? – מפני שהיו בה שני דברים: גילוי עריות ובזיון קדשים.
(יומא דף ט עמוד א)
"כִּי חֶסֶד" – אף על פי ששבו לעבוד את ה' בבית המקדש בימי הושע בן אלה… אף על פי כן, חסד ודעת אלהים לא היה בהם.
וכן ביהודה, שעבדוהו בימי יאשיהו שהרס הבמות והמזבחות והעלו זבחיהם בבית המקדש,
עשות החסד הוא העיקר ודעת אלהים שהוא לעשות משפט וצדקה.
עמוס ג, ח: אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא.
ושאגה זו היא משל לקול הנבואה, שהנביא שומעו בקול אדיר וחזק, וכמו שהחיות השומעות את שאגת האריה מתייראות מפני הפורענות ומסתתרות – כן הנביא השומע את קול הנבואה מזהיר את העם שיירא מפני הפורענות וישובו.
אמר ר' יהודה הלוי: כתוב "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם" (ירמיה ז, לא) – מה היא התופת? שהיו מקישין בתופים, מה הוא הנום? שהיו הכמרים אומרים למולך כשהתינוק מנהים (משמיע קולות של בכי ונהי): יהנה לך! יערב לך!
ראה איך היו להוטים אחרי עבודה זרה!
(עיבוד. על פי: תנחומא בובר, הוספה לפרשת ואתחנן)
היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז, ד).
למה נאמר ג׳ פעמים? משום שרצה לומר להם – אל תהיו בוטחים על שלוש רגלים שאתם חוגגים בשנה. אם אין אתם עושים רצוני, אין חגיכם חשובים לפָנַי כלום.
(עיבוד. על פי – אוצר מדרשים, ל"ב מדות באגדה א, יד)
ירמיהו מבטא את תסכולו של האל מהתנהגות עמו. הם עסוקים בהקרבת קורבנות במקום ללכת בדרכיו. במקום להקשיב לו הם עושים את מה שהם מוצאים לנכון, בשרירות לב.
הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה כמעט תמיד בסמיכות למילה "לב", קושרת בין הלב לבין השורש שר"ר. כמו השריר הקשה, כך הלב קשה לעיתים. לפיכך המונח "שרירות לב" מבטא עקשנות, הליכה בדרך הנוקשה ולא לפי השכל הישר. הביטוי מופיע כמה פעמים בתנ"ך, ובעיקר אצל ירמיהו. אולי כדי להקצין את הביטוי עוד יותר, מוסיף ירמיהו ברוב הפעמים את המילה "רע" אחרי המילה "לב".
(עיבוד. על פי: לירון מרוז, "בשרירות לבם", אתר מיזם 929.)
גלוית ברכה לשנה טובה. מאוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן ז"ל, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים
כמה וכמה פעמים מופיע הביטוי "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" בספר ירמיה. לעיתים, כמו בפרק הנוכחי, כחלק מנבואת זעם המתייחסת לאובדן ימי החגיגות והשמחה, ולעיתים בהקשר חיובי של שמחת החתן והכלה. הפסוקים בהקשר החיובי מוכרים לציבור היהודי, רובו ככולו. הם התגלגלו והפכו להיות הברכה השביעית בשבע ברכות החופה, המכונות בתלמוד "ברכות חתנים" – ללא ספק אחד מרגעי השיא בחתונה היהודית המסורתית.
עיבוד. על פי: שרון מייבסקי, "להתחתן בלי הרבנות", אתר מיזם 929
יִרְמְיָהוּ – שלמה טנאי
וְיִרְמְיָהוּ אָמַר דִּבְרֵי אֱמֶת,
מָרִים, קָשִׁים וְלֹא כִּחֵד.
חֻרְבָּן הִבְטִיחַ יִרְמְיָהוּ,
עֹנֶשׁ עַל הָאֱמֶת וְלֹא טִיַּח.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעוֹד עִמְעֵם
מִתַּחַת לֶאֱמֶת מָרָה, קָשָׁה,
לְאַט לְאַט קָרַס וְנֶהֱרַס.
וְיִרְמְיָהוּ עוֹד מוֹטֵט, מוֹתֵת
וְאֶבֶן לֹא הִשְׁאִיר עַל אֶבֶן –
וּדְבָרָיו כֻּלָּם אֱמֶת.
וּבְבוֹא נְבוּכַדְנֶצַּר לִירוּשָׁלַיִם
הָיְתָה כְּבָר חֲלוּלָה כֻּלָּהּ.
וּלְיִרְמְיָהוּ הוּא חָלַק כָּבוֹד
עַל הָאֱמֶת, שֶׁשָּׁחֲקָה וְשֶׁנָּקְבָה.
וְנִשְׁאֲרָה לָנֶצַחַ הָאֱמֶת,
אַךְ לֹא הָיְתָה עוֹד יְרוּשָׁלַיִם.
מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך, 2005. © כל הזכויות שמורות להוצאת משכל. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
בתמונה מתואר הנביא ירמיהו, פרט מתקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. רגליו של ירמיהו משוכלות, ידו האחת מונחת על ירכו וידו השנייה על פיו ועל זקנו. תנוחתו והבעת פניו מביעים הרהור, אכזבה ועצב. תיאור זה מתאים לתיאורו של ירמיהו במקרא כנביא שחש שתפקידו גורם לו סבל.
עיבוד. על פי: ענת בסר, מקראנט
הדמיה של המקדש בתקופת בית ראשון וברקע השערים המוליכים אל המקדש Johnreve, ויקישיתוף
ירמיהו מתייצב, לראשונה בספר, בשער בית ה', ומקבל פקודה לומר את נבואתו ללא פחד. הנבואה הזו מערערת את אחד מיסודות האמונה הרווחת בישראל. העם רגיל לדברי נועם של "נביאים" המסתובבים בחצר המקדש ומרגיעים את העם: "היכל ה' היכל ה'". בדבריהם מעמיקים הנביאים את התודעה שהבית הזה ניחן בסגולה פלאית להציל את כל מי שבא בשעריו. זהו השקר שאותו מבקש ירמיהו לנפץ.
"אל תסתכלו בהיכל", אתר מיזם 929
גיא בן הינום הוא אחד מיובליו של נחל קדרון. על פי המסורת היהודית, משמו נגזר השם "גיהנום" כמקומם של הרשעים בעולם הבא. גיא בן הינום נזכר במקרא כחלק מן הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין (יהושע טו, ח; יח, טז). בימי המלוכה נודע האזור כמקום פולחן המֹלֶךְ (או מלכּום) — האל של בני עמון.
כאן בנו תושבי ירושלים במות לעבודה זרה, ועליהן הקריבו את ילדיהם ושרפום באש (דברי הימים ב לג, ו). הנביא ירמיהו יצא נגד מנהג זה והוכיח את תושבי ירושלים: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז, לא).
עיבוד. על פי: רוני רייך, גדעון אבני ותמר וינטר, אבני דרך בירושלים: מדריך לאתרי העתיקות, 2009. © רשות העתיקות.
בפסוקים מתואר פולחן צבא השמיים, שחלק ממנו הוא פולחן לאלה אשתר – אלת האהבה, הפריון והמלחמה במיתוס השומרי, המכונה "מלכת שמיים" בפולחן האשורי. במרכז מעשה הפולחן עמדו נסכים (יין שיצקו על המזבח) והעלאת קטורת.
סמלה של האלה אשתר הוא כוכב נוגה, ונראה שאותם "כַּוָּנִים" שעשו נשות יהודה למלכת השמיים היו בצק בצורת כוכב.
מדברי ירמיהו עולה שגם לאחר הרפורמה של יאשיהו המשיכו יושבי יהודה לקיים מנהגים אליליים, אלא שהיה זה פולחן משפחתי ביתי שנעשה בעיקרו על ידי יחידים ועל ידי נשים, ולא פולחן המוני במקומות מרכזיים כמו שהיה נהוג קודם לרפורמה.
הגר, היתום והאלמנה נמנים עם החלשים והמקופחים שבחברה. המקרא נחלץ להגנתם של המוחלשים, אלה שאין להם אפשרות להתפרנס ואין מי שיגן על זכויותיהם. חוקי המקרא מרבים באזהרות ובאיסורים על פגיעה במעמדות אלו, ונבואות הנביאים גדושות בתוכחות לחברה ולשופטים על עושק שלהם ועל הטיית דין בענייניהם.
על פי: מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים
ירמיהו הנביא לא יכול היה לוותר על שליחותו, אף שהייתה קשה מנשוא עבורו ושהעם סירב לשמוע לו לאורך כל הדרך.
קרדיט: 929 ירמיהו/929 תנך ביחד, 2016