לשירו של נתן יונתן 'איך זה שכוכב'
אתר הספרייה הלאומית, בית לזמר העברי.
- ממה מתפעל הדובר בשיר?
- מדוע נדרש אומץ להיות לבד?
- האם קשה יותר להיות לבד כשאין איש סביבי או לבד כשכולם נמצאים סביבי אבל אף אחד לא אתי, כולם נגדי? מדוע?
בפסוקים אלו אלוהים מחזק את ירמיהו שיעמוד איתן מול החברה בעוד היא תבקש לשבור אותו ומבטיח לו את הגנתו אם יעשה זאת. נדון במטפורות של הכוח, נשווה להבטחה שקיבל יהושע ובאומץ שדורשת עמידה על שלך כשעמדתך אינה מקובלת.
הצעה ראשונה – משימת כתיבה:
נבקש מהתלמידים לכתוב מה היו עונים לנערה אנונימית ששאלה את השאלה הזאת (נכתוב את השאלה על הלוח):
"הדעות שלי שונות מאוד מאלו של המשפחה שלי והחברים שאני מסתובבת אתם. כל פעם שאני מביעה את דעתי כולם כועסים עליי מאוד. אולי עדיף שפשוט אשתוק וזהו?"
אחרי שהתלמידים כותבים תשובה נזמין אותם לשתף בתשובות ונשאל אותם מה גורם לה להרגיש כך? למה היא חושבת שעדיף שתשתוק?
הצעה שנייה – שוחה נגד הזרם:
נכתוב על הלוח את הביטוי 'שוחה נגד הזרם' ונבקש מהתלמידים לתאר בכמה מילים את ההרגשה של אדם ששוחה נגד הזרם. נשאל את התלמידים:
הצעה שלישית – מדרשיר:
נחלק לתלמידים את מילות השיר 'איך זה שכוכב' שכתב נתן יונתן ושר מתי כספי (ראו קישור למילות השיר גם בממערך השיעור) ונשאל אותם את השאלות:
מילים של כוח ועוצמה:
נקדים ונאמר שהאתגר הראשון של ירמיהו כנביא היה התקשורת עם אלוהים. כעת נראה אתגר אחר שעומד בפניו ונראה כיצד מתייחס אלוהים לאתגר זה. נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוקים יז-יט ולסמן מילים שמבטאות עידוד לאומץ וכוח. ישנן רבות כאלה, דוגמאות מתוכן: תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ, אַל תֵּחַת, עִיר מִבְצָר, עַמּוּד בַּרְזֶל, חֹמוֹת נְחֹשֶׁת.
התלמידים מצאו בפסוקים מצבור מילים שמייצגות עוצמה. נשלח אותם לקרוא את הסבר על המילים "וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ" ולענות על אחת מבין שתי השאלות המובאות אחריו בדף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
במליאה נבקש לשמוע את תשובותיהם של התלמידים. (ירמיהו זקוק לכוח כי הוא עומד לנבא על חורבן – דבר שלא קל להשמיע, ו'להילחם' על האמת האלוהית שקשה לשמוע אותה)
אַל תֵּחַת
נקרא את יחד את פסוק יז ונפרשו.
נכתוב על הלוח את ההסבר למילה תֵּחַת (תפחד, תישבר); ונבקש מהתלמידים לעזור לנו להשלים את 'תרגום' האזהרה ללשון ימינו:
אל תתן לעצמך ___________ מולם, כדי שלא אגרום לכך שבאמת יצליחו__________ אותך.
(אפשר להשלים ב'להישבר', 'להיכנע', 'להתרסק', 'ליפול' ובהתאם 'לשבור', 'להכניע' וכו')
יש כאן התחייבות הדדית של הנביא ואלוהים.
הנביא מוצא את עצמו עומד בין שני הכוחות שלמענם הוא פועל: העם ואלוהים, והוא אינו יכול לשמח ולספק את שניהם. נבקש מהתלמידים להוכיח אמירה זו (אפשר למקד ולשאול: אם הנביא יבטא את רצון האלוהים – מדוע שהעם לא יהיה מרוצה? ולהפך?).
שלוש המטפורות
בפסוק יח מופיעות שלוש מטפורות לנביא אלוהים: עיר מבצר, עמוד ברזל וחומות נחושת. נבקש מהתלמידים לבחור אחת מבין שלוש המטאפורות ולתאר אותן ולציירן על פי ההנחיות האלה:
במליאה נאסוף כמה מהתיאורים ומהאיורים ונבחן אותם.
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוק ו: "וָאֹמַר: 'אֲהָהּ ה' אלוהים, הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי".
אם כך, יש פער גדול בין תחושתו של הנביא לבין הבטחתו של אלוהים.
כִּי אִתְּךָ אֲנִי
נספר על נביא אחר שעמד לפני משימה שונה מאוד אך קשה לא פחות: יהושע בן נון שהתבקש להחליף את גדול הנביאים, משה, אחרי ארבעים שנה במדבר ולהכניס את העם לארץ ישראל – אלו משימות קשות מאוד. נשלח את התלמידים לקרוא בספר יהושע פרק א פסוק ט, ובפסוק יט בפרקנו ולמלא את הטבלה שבדף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
לאחר מילוי הטבלה נעבור עם התלמידים על המשותף ליהושע ולירמיהו: לשניהם אלוהים מבטיח שהוא אתם בדרך הקשה ולכן איש לא יוכל להם. הוא נותן להם משימה קשה, אך יהיה שם להגן עליהם ולשמור אותם.
בפסוקים האחרונים של הפרק אלוהים מכין את ירמיהו לאתגר החיצוני – ההתמודדות עם התנגדות החברה לנבואותיו. אלוהים מתחייב לירמיהו שכל עוד יעמוד על שלו ויישא את נבואותיו יזכה לליוויו ולהגנתו. נשאל את התלמידים:
תוכן: ראינו את הכוח שאלוהים מנסה להשפיע על הנביא ואת התחייבותו להיות לצידו כל עוד הוא נאמן לנבואתו. ניתחנו את המטפורות, השווינו את דברי אלוהים לירמיהו לדבריו ליהושע ודיברנו על העוצמה הנדרשת ממי ששוחה נגד הזרם.
מיומנויות: פירוק מטפורות, "תרגום" משפה מקראית למודרנית, השוואה, התמודדות עם פרשן.
מתודות: סימון מילים בשדה סמנטי משותף, התמודדות עם פרשן, "תרגום" אמירה בפסוקים לפי הקשר, עבודה יצירתית על המטפורות, השוואה בין יהושע לירמיהו, השוואה בין ירמיהו לעצמו.
ירמיהו כ
בפרק כ פסוקים ז-יג אפשר לראות הדהוד לנבואת ההקדשה הזאת: ירמיהו מתאר את הסבל הנורא והשנאה שמקיפה אותו, מנת חלקו בעקבות נבואותיו, אך גם מובאת שם שירת הודיה לאלוהים, כל כך מנותקת מן הכאב. אילו הם כנראה שתי הפנים של הנבואה.
ענה ירמיה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רִבונו של עולם איני יכול להתנבאות עליהם איזה נביא יצא להם ולא בִּקשו להורגו, עמדו להם משה ואהרן לא בִּקשו לרגום אותם באבנים שנאמר "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים" (במדבר יד, י)… איני יכול לצאת על ידי ישראל "הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי" (ירמיה א, ו). אמר לו הקדוש ברוך הוא, הלא לנער אני אוהב שנאמר "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (הושע יא, א) שלא טעם טעם חטא.
(פסיקתא רבתי כו)
כמה שביקש ירמיהו שלא להתנבאֹת, וְנִתְנַבֵּא על [בעל] כָּרְחוֹ שלא בטובתו,
שנאמר: "אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ" (ירמיהו א, ז).
כמה סירב משה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג),
ולבסוף הלך על כָּרְחוֹ שלא בטובתו, שנאמר: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה".
(שמות רבה, פרשת שמות, פרשה ד, ד)
המדרש אינו מתמקד רק בירמיהו. החיבור למשה, יותר משנותן מקום לתופעת הסירוב, רושם נקודות לטובת ירמיהו. ההשוואה בין משה לבין ירמיהו בתחילת הספר מעמידה את ירמיהו באור מיוחד. גם אם תוכן הסירוב שונה לחלוטין – המדרש רואה בהם אחד. אנו ניגשים לפתוח את ספרו של נביא חדש, אבל ככזה שממשיך את נבואתו של משה – האחד נביא של גאולת מצרים, והשני נביא חורבן.
על פי: יכין אפשטיין, "כמו שסירב משה", מיזם 929
במסגרת הקדשתו לנביא עורך אלוהים לירמיהו כמה מבחנים. באחד מהם הוא מראה לו חיזיון מסוים ושואל אותו: "מָה אַתָּה רֹאֶה?"
"סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה", אומר הנביא המיועד.
ואלוהים מפרש: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". כוונתו של האל הייתה, ככל הנראה, שמצפון יגיע הצורר הבא אחרי אַשׁוּר שימרר את חיי היושבים ביהודה. חזון שאכן התגשם ברבות הימים.
על פי: לירון מרוז: "מצפון תפתח הרעה", מיזם 929
בפרק מנבא ירמיהו: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי… רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (א, ט-י). שש הפעולות נאמרות בנשימה אחת, אך הן מנוגדות. ארבע הראשונות – נתישה (עקירה), נתיצה, האבדה והריסה – קשורות בחורבן.
שתי האחרונות – בנייה ונטיעה – כרוכות ביצירה מחודשת.
לפי החכם באדם, יש הבדל בין תקופת עקירה והריסה לבין תקופת נטיעה ובנייה: "לַכֹּל זְמָן… עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ… עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת" (קהלת ג, א-ג). אך לפי ירמיהו, יש זמן שבו כל אלוּ הן בגדר אפשרויות מקבילות. בידי האדם לבחור – בשֹכל או בסכלוּת – איזו מהן תבוא.
על פי: יוגב בר-גד, "עת לעקור ולנטוע", מיזם 929
ירמיהו, פרט מתוך מנורת הכנסת שיצר הפסל בנו אלקן, שנות החמישים של המאה העשרים. צילום: © Tamar HaYardeni, ויקיפדיה העברית
מנורת שבעת הקנים, הניצבת בקצה גן הוורדים מול משכן הכנסת, מעוטרת בתבליטים המציגים אישים מהתנ"ך ואירועים מהמסורת ומההיסטוריה של עם ישראל.
התבליטים שבששת קני המנורה מציגים את גורל עם ישראל מאז גלה מאדמתו, והתבליטים בקנה המרכזי שלה ובבסיסה מציגים את גורל העם בימי ראשית גאולתו, עד הקמת מדינת ישראל.
האומן הציב את התבליטים לא בסדר כרונולוגי, אלא זה כנגד זה לפי סדר הקנים. באופן זה כל תבליט קשור בקשר של ניגודיות או השלמה לתבליט בקנה הנגדי לו. התבליט של ירמיהו מוצב באופן נגדי לתבליט של ישעיהו, כך נוצרת הנגדה או השלמה
בין השניים.
מבוסס על המידע באתר הכנסת
בשנת 1972 יצא השיר "מדרום תיפתח הטובה" באלבום של להקת פיקוד דרום הנושא את שם השיר. הימים היו ימי אחרי מלחמת ששת הימים, השיר הפך את הנבואה האפוקליפטית לחזון אוטופי, מדינת ישראל ישבה לָבֶטַח והאופוריה אפפה מכל עבר. שנה לאחר מכן – מלחמת יום כיפור. צבאות ערב בהובלת סוריה ומצרים התקיפו את ישראל מהצפון ומהדרום.
מדרום תיפתח הטובה
מילים ולחן אברהם זיגמן
מה אתה רואה?
מה אתה רואה?
אני רואה שקד פורח
וְהַמָעֹז מלון אורח
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.
מה אתה רואה?
מה אתה רואה?
אני רואה אַמַת המים
ובה שטוֹת סירות בִּשְׁתַּיִם
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.
מה אתה רואה?
מה אתה רואה?
אני רואה ציפור ברוּחַ
בין החוֹמות לה קן בטוח
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.
אני רואה אַמַת המים
ובה סירות שטוֹת בִּשְׁתַּיִם
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
ירמיהו מופקד על הנבואה בתקופה הֲרַת גורל, שבה עומדות להתרחש מהפכות עולמיות. בתחילת דרכו חזה ירמיהו שאחת ממדינות הצפון תירש את הממלכה האשורית ותאיים על יושבי יהודה, אך לא נקב בשם של מדינה מסוימת. בהמשך נבואותיו, כשהתבהר המצב הפוליטי באזור, ניבא ירמיהו במפורש שהממלכה הבבלית היא שתכבוש את ירושלים.
מפת בנימין ובה ענתות. כל הזכויות בעולם התנ"ך שייכות לד"ר יהודה עתי
ענתות, מקום הולדתו ונעוריו של ירמיהו, הייתה עיר קטנה הכלולה בתחום שבט בנימין, והיא מן הערים שניתנו ללוויים לשבת בהן. במלכים א, פרק ב, כו מסופר ששלמה גירש את אביתר הכוהן מירושלים באמרו לו "עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ", וייתכן שירמיהו היה מצאצאי משפחת אביתר.
ענתות נזכרת פעמים מספר בספר ירמיה, ויש שהנביא מכונה "ירמיהו הענתתי" אולי בנימה של לעג, כמי שאינו מקורב לכוהני המקדש בירושלים. ענתות הייתה בגבול המזרחי של הארץ הנושבת (מיושבת), לפיכך נשקפים ממנה נופי מדבר יהודה וערוצי הנחלים היורדים לכיוון יריחו. רישומו של נוף זה ניכר בנבואת ירמיהו: הוא מרבה להעמיד ארץ נושבת כנגד המדבר ולהשתמש בדימויים ובתמונות מהווי המדבר ומחיי היום יום של גבול הארץ הנושבת.
מתוך עולם התנ"ך- ירמיהו. על פי: יהודה שיף (עורך), עולם התנ"ך – ירמיהו, דברי הימים הוצאה לאור. © הזכויות בעולם התנך שמורות לד"ר יהודה עתי.
הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִים לַנָּבִיא בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דֶּרֶךְ מָשָׁל מוֹדִיעִין לוֹ, וּמִיָּד יֵחָקֵק בְּלִבּוֹ פִּתְרוֹן הַמָּשָׁל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְיֵדַע מָה הוּא. כְּמוֹ הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ וּמַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ וְהוּא הָיָה מָשָׁל לְמַלְכֻיּוֹת וְשִׁעְבּוּדָן.
וְהַסִּיר נָפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה… וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים. מֵהֶם אוֹמְרִים הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ אֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵן אוֹמְרִים הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד. וּפְעָמִים אוֹמְרִים הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן… וְכֻלָּן בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה הֵם מִתְנַבְּאִים.
(משנה תורה, הלכות יסודי התורה, ז, ג)
סירי בישול מחרס תקופת הברזל המאוחרת. מימין סיר מירושלים משמאל סיר מתל עמל. מאוסף מוזיאון הכט. צילום: Hanay, ויקיפדיה העברית, CC BY-SA 3.0
"סיר נפוח" – סיר הנתון על כירת-האש, והתבשיל שבו רותח ומתנפח תוך הרמת המכסה מפעם לפעם. הכירה בנויה כך שיש לה פתח אשר דרכו מלבה הרוח את האש.
מכאן "וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה" – הפתח של הכירה, שעליה מונח הסיר הנפוח, מופנה לצד צפון. בזאת נרמז שהרוח המלבה את האש תבוא מצד צפון: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" אשר תלבה את אש המלחמה והחורבן.
מתוך: נגה הראבוני, שיח ועץ במורשת ישראל, נאות קדומים, 1984, עמ' 68
הענקת משמעות לאירועים ולנבואות של ירמיהו, תוך התייחסות לרצף הכרונולוגי.
קרדיט: ירמיהו הנביא, הרב בני לאו. מתוך אתר מקראנט של מטח
ירמיהו הנביא לא היה יכול לוותר על שליחותו , למרות שהייתה קשה מנשוא עבורו ולמרות שהעם סרב לשמוע לו. עשר דקות על ירמיהו מההקדשה ועד רצח גדליה.
קרדיט: 929 ירמיהו . 929 תנך ביחד