"מָה אַתָּה רֹאֶה?"

המדרש אינו מתמקד רק בירמיהו. החיבור למשה, יותר משנותן מקום לתופעת הסירוב, רושם נקודות לטובת ירמיהו. ההשוואה בין משה לבין ירמיהו בתחילת הספר מעמידה את ירמיהו באור מיוחד. גם אם תוכן הסירוב שונה לחלוטין – המדרש רואה בהם אחד. אנו ניגשים לפתוח את ספרו של נביא חדש, אבל ככזה שממשיך את נבואתו של משה – האחד נביא של גאולת מצרים, והשני נביא חורבן.

על פי: יכין אפשטיין, "כמו שסירב משה", מיזם 929

שתי האחרונות – בנייה ונטיעה – כרוכות ביצירה מחודשת.
לפי החכם באדם, יש הבדל בין תקופת עקירה והריסה לבין תקופת נטיעה ובנייה: "לַכֹּל זְמָן… עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ… עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת" (קהלת ג, א-ג). אך לפי ירמיהו, יש זמן שבו כל אלוּ הן בגדר אפשרויות מקבילות. בידי האדם לבחור – בשֹכל או בסכלוּת – איזו מהן תבוא.

על פי: יוגב בר-גד, "עת לעקור ולנטוע", מיזם 929

"סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה", אומר הנביא המיועד.
ואלוהים מפרש: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". כוונתו של האל הייתה, ככל הנראה, שמצפון יגיע הצורר הבא אחרי אַשׁוּר שימרר את חיי היושבים ביהודה. חזון שאכן התגשם ברבות הימים.

על פי: לירון מרוז: "מצפון תפתח הרעה", מיזם 929

מדרום תיפתח הטובה
מילים ולחן אברהם זיגמן

מה אתה רואה?
מה אתה רואה?
אני רואה שקד פורח
וְהַמָעֹז מלון אורח
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.

מה אתה רואה?
מה אתה רואה?
אני רואה אַמַת המים
ובה שטוֹת סירות בִּשְׁתַּיִם
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.

מה אתה רואה?
מה אתה רואה?
אני רואה ציפור ברוּחַ
בין החוֹמות לה קן בטוח
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.

אני רואה אַמַת המים
ובה סירות שטוֹת בִּשְׁתַּיִם
וזה סימן של שקט ושלווה
כי מדרום תיפתח הטובה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

התבליטים שבששת קני המנורה מציגים את גורל עם ישראל מאז גלה מאדמתו, והתבליטים בקנה המרכזי שלה ובבסיסה מציגים את גורל העם בימי ראשית גאולתו, עד הקמת מדינת ישראל.
האומן הציב את התבליטים לא בסדר כרונולוגי, אלא זה כנגד זה לפי סדר הקנים. באופן זה כל תבליט קשור בקשר של ניגודיות או השלמה לתבליט בקנה הנגדי לו. התבליט של ירמיהו מוצב באופן נגדי לתבליט של ישעיהו, כך נוצרת הנגדה או השלמה
בין השניים.

מבוסס על המידע באתר הכנסת

ענתות נזכרת פעמים מספר בספר ירמיה, ויש שהנביא מכונה "ירמיהו הענתתי" אולי בנימה של לעג, כמי שאינו מקורב לכוהני המקדש בירושלים. ענתות הייתה בגבול המזרחי של הארץ הנושבת (מיושבת), לפיכך נשקפים ממנה נופי מדבר יהודה וערוצי הנחלים היורדים לכיוון יריחו. רישומו של נוף זה ניכר בנבואת ירמיהו: הוא מרבה להעמיד ארץ נושבת כנגד המדבר ולהשתמש בדימויים ובתמונות מהווי המדבר ומחיי היום יום של גבול הארץ הנושבת.

מתוך עולם התנ"ך- ירמיהו.  על פי: יהודה שיף (עורך), עולם התנ"ך – ירמיהו, דברי הימים הוצאה לאור. © הזכויות בעולם התנך שמורות לד"ר יהודה עתי.

מכאן "וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה" – הפתח של הכירה, שעליה מונח הסיר הנפוח, מופנה לצד צפון. בזאת נרמז שהרוח המלבה את האש תבוא מצד צפון: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" אשר תלבה את אש המלחמה והחורבן.

מתוך: נגה הראבוני, שיח ועץ במורשת ישראל, נאות קדומים, 1984, עמ' 68

וְהַסִּיר נָפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה… וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים. מֵהֶם אוֹמְרִים הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ אֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵן אוֹמְרִים הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד. וּפְעָמִים אוֹמְרִים הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן… וְכֻלָּן בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה הֵם מִתְנַבְּאִים.

(משנה תורה, הלכות יסודי התורה, ז, ג)