בפסוקים אלה ישעיהו מנחם את העם. נבחן כיצד הוא עושה זאת, ונדון בשאלה מתי נאמרה הנבואה, וכלפי מה היא מוסבת.
הצעה ראשונה – שאלה לדיון:
נשאל את התלמידים:
הצעה שניה – סרטון ודיון:
נצפה בסרטון על ההבדל בין אמפתיה לסימפתיה.
הסרטון מתאר את ההבדלים בין אמפתיה לסימפתיה ובאילו דרכים אנו נוטים לנחם בני אדם. סרטון זה נותן נקודת מבט על נבואת הנחמה בפרק זה.
הצעה שלישית – סרטון רקע לפרק:
נצפה בסרטון על ישעיהו, נביא הנחמה, מתחילת הסרטון ועד דקה 2:31. נבואת הנחמה ניתנת כאשר ישראל בגלות לאחר הצהרת כורש, והיא מנסה לתת מענה לתחושות העם בתקופה זו.
הצעה רביעית – מבטיחים עתיד טוב יותר
נבקש מהתלמידים לחשוב:
לפי הגישה המחקרית, כפי שלמדנו בעזרא א, אף שכורש היה מלך פרס הוא נתן רשות לגולי יהודה לשוב מבבל לירושלים ולהקים את בית המקדש. רק חלק מהעם נענה לקריאה ועלה לארץ, ורבים בחרו להישאר בבבל. ישעיהו נותן את דעתו לחששות העם ומבקש לנחם ולעודד אותם. הוא מנסה לשכנע אותם שדברים טובים אמורים לקרות ושאפשר להתנחם.
ישעיהו מבקש להבהיר שהגאולה שתבוא בעקבות הצהרת כורש היא ודאית, כיוון שהיא על פי רצון אלוהים. מהדרכים שישעיהו בוחר לשכנע בהן את העם אפשר ללמוד כיצד לשכנע אדם במצוקה להתעודד ולצפות לטוב שיגיע.
לפי הגישה המסורתית, עוד לפני חורבן בית ראשון ישעיהו מנבא על הגאולה שתתרחש בעתיד ומבקש לשכנע את העם כי היא תקרה, גם כאשר הדבר אינו נראה באופק.
| הגישה המסורתית | הגישה המחקרית |
| הנבואה נאמרת בגלות (בית ראשון) לגבי העתיד | הנבואה נאמרת לאחר הצהרת כורש |
נשאל את התלמידים:
כיצד משכנע ישעיה את העם להתנחם? (פסוקים א -ב):
פנייה אל הכוחות בנפש האדם – נקרא את פסוק א – "'נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי', יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם", המילה "נַחֲמוּ" מוכפלת, וישעיה מבטא את הקשר בין העם לאלוהיו על ידי סיומת שייכות: שייכות העם לה' ("עַמִּי") ושייכות ה' לעם ("אֱלֹהֵיכֶם").
השומעים מוזמנים לנחם את שאר העם.
ישנן כמה פרשנויות. נחלק את התלמידים לעבודה בזוגות על דף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
לאחר העבודה בזוגות נענה על התשובות במליאת הכיתה.
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוק ב ונשאל:
נקרא יחד את פסוק ב, ישעיהו מסביר לעם שיש בעולם סדר ושהדברים אינם פועלים בשרירותיות. נסביר לתלמידים שישעיהו אומר שתקופת העונש הסתיימה ונפתחת תקופה חדשה של גאולה:
העם כבר נענש כפליים. הכתוב בפסוק ב מעלה קושי בנוגע לתורת הגמול: "כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" – עונשה של ירושלים כבד פי שניים מחטאיה?
נקרא עם התלמידים את פרשנותו של אברבנאל.
נבקש מהתלמידים לומר במילים שלהם מה אומר אברבנאל. (המתאבל על חטאו יקבל בקלות רבה יותר את דברי הנביא אם ירגיש ששילם מחיר כבד במיוחד)
נשאל את התלמידים:
נבקש מהתלמידים לפסק את פסוק ג. במליאת הכיתה נראה שיש כמה דרכים לפסק את הפסוק פיסוק הגיוני.
איך יודעים מה הפיסוק הנכון? – טעמי המקרא ותקבולת.
לטעמי המקרא יש כמה תפקידים:
סוף הפסוק, מראה לנו שנגמר הפסוק. האתנחתא (מהמילה נח, נראה כפעמון הפוך) משמש כפסיק, ומחלק את הפסוק לשני חלקים.
בפסוק יש תקבולת שמסתדרת גם כן לפי הטעמים: "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוהינו".
נקרא את פסוק ד ונבאר אותו יחד עם התלמידים.
נשאל את התלמידים:
נקרא יחד את פסוק ה: באמצעות הסיוע הניסי של אלוהים יתגלה כבודו בפני כל העולם.
בשלב הראשון מודגשים הימצאות אלוהים עם העם והנס של מהלך הגאולה – אלוהים הוא שמניע את המהלכים. נשאל את התלמידים:
בשלב הבא אלוהים יצטרך להגיב לייאוש ולקושי האמוני של העם.
נשאל את התלמידים:
נבקש מהתלמידים לרשום מצב בבית הספר שהם הרגישו בו ייאוש או עדיין מרגישים – דבר שהם היו שיהיה אחרת ולכתוב את המצב על פתק. כל תלמיד יקבל פתק של חבר לכיתה ויכתוב לו תגובה מעודדת. נקרא את התגובות ונשאל את התלמידים:
לחלופין אפשר לחשוב בלב על אדם במצוקה ועל דרכים לנחם אותו. אפשר לשתף זה את זה ולקבל משוב אם הדרך שחשבנו עליה באמת מנחמת.
תוכן: דנו בנושא הנחמה ובאתגרים שהיא מציבה בפני השומע והמשמיע. בחנו את הדרכים שבהן אפשר לקרוא את נבואת ישעיהו ועסקנו בקולות המופיעים בפרק.
מיומנויות: טעמי המקרא, מילה מוכפלת, כינוי שייכות, פרשנות ימי הביניים.
מתודות: קריאה של פרשנות ימי הביניים בזוגות והבנתה, קריאה משותפת של פרשנות אברבנאל, פעולת ניחום כיתתית, בעזרת טעמי המקרא בחנו את הקול האלוהי והשינויים בסדרי הטבע שהוכיחו לעם כי אלוהים הוא שמניע את המהלכים ההיסטוריים ועומד מאחורי הצהרת כורש והגאולה.
ישעיהו א וישעיהו ב:
הנבואות בספר ישעיהו נעות בין תקופת מסע סנחריב, ב-701 לפנה"ס, לבין תקופת שיבת ציון, ב-538 לפנה"ס. מדובר בפער של כמעט 200 שנה. יש מחוקרי המקרא הטוענים כי ספר ישעיהו מחולק לשני חלקים (יש הטוענים אף לשלושה). חלוקת הספר לנבואות של שני נביאים נרמזה לראשונה בפירושו של אבן עזרא (שמזכיר בכתביו את הפרשן הספרדי, משה בן שמואל הכהן בן ג'יקטילה, שחי בקורדובה שבספרד בתחילת המאה ה-11).
נקרא את דבריו על ישעיה פרק מ פסוק א.
נשאל:
יש הטוענים כי בפירושו של אבן עזרא הוא מרמז למחברים שונים בתוך הספר כפי שאנו יודעים שהוא משלב בפירושו חקירות מדעיות שלא מובנות לכולם ומרמזות על דברים הסותרים את הפרשנות המסורתית.
שבת נחמו:
בשבת שלאחר שלושת השבועות ותשעה באב קוראים בהפטרה מישעיהו פרק מ פסוקים א-כו. השבת נקראת על שם ההפטרה "שבת נחמו". נשאל את התלמידים:
תפקידו של הלב במקרא:
נבקש מהתלמידים לקרוא במשלי פרק טז פסוקים כא וכג ובדברים פרק ד פסוק לט.
הלב הוא משכן השכל. עם זה, היום הפירוש של לב הוא רגש. נקרא את פירושו של אבן עזרא למילים מפסוק ב: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם".
ענו על השאלות:
קרדיט: פורסם ב-2013 על ידי OrensPlace.
ענו על השאלות:
קרדיט: 929 You tube, פורסם ב-2016.
פרשנותו של אברבנאל:
הנה כדי לפייסה ציווה שיאמרו כן, לפי שהיושב בצער ינוח לו כשיאמרו לו שבאה לו צרה רבה על לא חמס [ש]עשה.
ירושו של אבן עזרא למילים מפסוק ב: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם":
"לעולם דיבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם."
ענו על השאלה:
pimchawee / Sutterstock.com
"נחמו נחמו עמי" (ישעיהו, מ, א) – אמר ר' ברכיה הכהן: נחמוני נחמוני, עמי. בנוהג שבעולם, כרם אם יהיה לאדם ויבואו ליסטים ויקצצו אותה – למי מנחמים לכרם או לבעל הכרם? וכן לאדם יהיה בית ויבואו הליסטים וישרפו אותו – למי מנחמים לבית או לבעל הבית? אתם כרם שלי… ובא נבוכדנצר והחריב אותו והגלה אתכם ושרף את ביתי, אני הוא צריך להתנחם – נחמוני נחמוני עמי.
מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
vector illustration / shutterstock.com
חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב: "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם" (איכה א, ח). וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב: "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיה מ, ב) וּמִתְנַחֲמִים בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב : "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיה מ, א).
(איכה רבה א, נז)
המכתש הקטן בנגב. צילום: מארק ניימן, לע"מ
בפרק נשמעים קולות מבשרי גאולה. במקור יש לקרוא את הפסוק כך: "קול קורא: במדבר פנו דרך לה' ".
הקול מכריז על מסלול, על נתיב במדבר שדרכו יביא ה' את הגולים חזרה אל הארץ. היום, גם בעקבות קריאה שלא על פי טעמי המקרא, נוצרה משמעות חדשה לביטוי. "קול קורא במדבר" הוא משל לקריאה שאין לה שומע, דברים הנופלים על אוזן אטומה (לפי רב-מילים). "קול קורא" הוא פרסום רשמי מטעם גוף או אדם, הקורא לאנשים להתגייס לטובת מיזם, להגיש מועמדות למשרה וכדומה.
blue-bubble / Shutterstock.com
הדרכים המפותלות והעקומות יהפכו לישרות ושטוחות. ההרים והגבעות יונמכו, העמקים יעלו. זוהי הבטחה לשבים לארץ כי ה' יגרום בכוחו לשינוי בטבע, כדי להקל את דרכם של ההולכים.
מכיוון אחר, מעניין לגלות כי ביטוי זה מסייע לנו בפירוש נוסף לשמו של אב האומה – יעקב. מן המפורסמות הוא מדרש השם בבראשית כה, כו: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב". אך הפרק שלנו מוסיף רמז כי משמעות השם יעקב קשורה בהתנהגות באופן לא ישר (במילים עדינות). ואמר זאת כבר הנביא הושע: "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו" (יב, ד).
מיכאל סגן-כהן , "נחמו נחמו עמי", אקריליק ועפרונות שמן על לוח עץ ושלט רחוב, 183X62 ס"מ, 1978. צילום: מידד סוכובולסקי . © באדיבות ליאורה לאור סגן-כהן
היצירה מורכבת מלוח עץ שבחלקו העליון מודבק שלט של רחוב ישעיהו. מתחת, בכתב יד, מופיעים פסוקים א-יב בישעיהו מ. המילים "נחמו נחמו עמי" כתובות באותיות גדולות – הן פותחות את הנבואה ומדגישות את הנחמה בנבואה זו, הפותחת פתח לתקופה טובה יותר.
בחלקה העליון של היצירה הדביק סגן-כהן שלט רחוב. שלטי הרחוב בהם אנו נתקלים בחיי היומיום משמשים כציוני דרך בלבד, ובדרך-כלל איננו מקדישים מחשבה למקור השם. העברת השלט לתוך יצירת אמנות מוציאה אותו מההקשר היומיומי, ותובעת מאיתנו התייחסות אחרת. הוספת נבואתו של ישעיהו מתחת לשלט מחזירה את שמו של הרחוב להקשרו המקורי. שלטי רחוב מופיעים בתחילתם של רחובות, במקום התחברותם של רחובות, של כמה דרכים אפשריות.
מיכאל סגן-כהן, חזון מיכאל: יצירתו של מיכאל סגן-כהן 1999-1976, מוזיאון ישראל, ירושלים. © ליאורה סגן-כהן
כריכת הספר "והיה העקוב למישור" מאת ש"י עגנון. הוצאת שוקן, 1994. איור העטיפה: יוני בן שלום. © כל הזכויות שמורות
את ספרו הראשון, "והיה העקוב למישור", כתב ש"י עגנון בגיל 25. הוא כתב אותו בסתיו 1911 ביפו, במשך ארבעה ימים.
העלילה הפתלתלה מתרחשת בגָלִיצְיָה באמצע המאה ה-19, בבוצ'אץ' (העיירה שבה נולד עגנון). גיבורי הסיפור הם מנשה חיים וקריינדל טשארני – זוג חשׂוך ילדים שבבעלותם חנות קטנה.
הם יורדים מנכסיהם, ומנשה חיים מבקש כתב המלצה מן הרב המקומי, נפרד מאשתו האהובה ויוצא מעירו כדי לקבץ כסף בעיירות גליציה. לאחר שמצבו הכספי משתפר מתפתה מנשה חיים למכור את כתב ההמלצה לקבצן אחד, ואחר כך יוצא לחגוג ביריד ומאבד שם את כל כספו. כעבור זמן מה נמצא הקבצן מת כשכתב ההמלצה על גופו, ורעייתו של מנשה חיים מקבלת הודעה על מותו. קרינדל טשארני מותרת מעגינותה, נישאת לאחר ואפילו זוכה ללדת בן. כששב מנשה חיים לעירו, עני וחסר כול, הוא מגלה שאשתו היא כבר אשת איש אחר ואם לילד ומחליט לעזוב מייד את העיר. הוא נודד בעיירות ובכפרים, עד שהוא נסוג מן העולם ומתמקם בבית הקברות. שם, לתדהמתו, מוצא מנשה חיים מצבה הנושאת את שמו ואת תאריך פטירתו כביכול. זו המצבה שהציבה קריינדל טשארני בזמנו על קברו של הקבצן, משום שחשבה שהוא בעלה המת.
לאחר הצהרת כורש יש לדבר "עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם" (פסוק ב) ולשכנע אותה שנפתחה תקופה חדשה, תקופה של נחמה. זהו ייעודו ותפקידו של ישעיהו השני. אלא שלא כולם משתכנעים.
יש כאלו בעם שמול הכרזותיו הנמרצות, "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' " (פסוק ג), מביעים ייאוש וחוסר אונים: "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ" (פסוק ז). העם הפנים את נבואות התוכחה של נביאי החורבן שקדמו לישעיהו השני, ועתה הם חשים כי מאחר שנענשו בני יהודה מידי ה' בחורבן ובגלות, הם יָבְשׁוּ וקמלו.
קרדיט: על נהרות בבל. ערוץ היוטיוב של מוזיאון ארצות המקרא ירושלים
"מפת בונטינג", מפת העולם ובמרכזו ירושלים, 1581, הדפס עץ. הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
ליבה של ירושלים בתקופת הצהרת כורש ונבואת ישעיהו השני – שבור. אוהביה בגלות, היא חוותה חורבן והרס מוחלטים.
הנביא מַאֲנִישׁ את ירושלים ואת מצוקותיה:
דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם דברי נחמה, הרגעה וריצוי וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, נשלמה תקופת הסבל שנקצבה לה, כִּי נִרְצָה, כופר עֲוֺנָהּ, חטאהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' עונש כִּפְלַיִם בְּשל כָל חַטֹּאתֶיהָ. עליכם להודיע לירושלים שהגיעה שעת המחילה וההתפייסות.
(ביאור שטיינזלץ לפרק מ)
עושים סדר בנביאים שבספר ישעיהו.
spetenfia/ Shutterstock.com
הרועה נוהג את עדרי הצאן והבקר למקום עשב, למִרעה. הרועה דואג למזון, למים ולמחסה לעדרו ואף מגן על העדר מחיות טרף, מפגעי טבע ומשודדים.
המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה, דוד, עמוס הנביא ואחרים.
בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני…" (תהלים כג, א-ב), ובפרקנו: "כרועה עדרו ירעה" (ישעיה מ, יא).
מתוך גשר מפעלים חינוכיים
קרדיט: הביטויים שעשו את ספר ישעיהו / 929 תנך ביחד
