מי שחייבים לו כסף או רכוש.
(מתוך אתר מילוג)
במהלך הוראה זה נלמד על דרכי נבואתו והנהגתו של אלישע. מהשוואה בין אלישע לאליהו נראה את ייחודיותו של אלישע ונדון על היתרונות והחסרונות בהנהגתו. נראה את הפער בין מנהיגות שמדגישה את הפרטים לבין מנהיגות שמדגישה את הכלל.
אפשרות ראשונה – דיון:
נדון עם התלמידים בשאלה הזאת:
אפשרות שנייה – פתגם:
נכתוב על הלוח את הפתגם "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". נבקש מהתלמידים להסבירו ולהביע את עמדתם על פתגם זה. נמשיך ונשאל:
אפשרות שלישית – אבנים קטנות, אבנים גדולות:
נביא לכיתה צנצנת ואבנים או גולות במגוון גדלים. נבקש מהתלמידים לחשוב על דרכים להכניס את כולן לצנצנת. השיטה היא להכניס קודם את האבנים הגדולות ורק אחר כך את הקטנות. לחלופין אפשר להקרין את הניסוי שעוקב אחרי המשימה הזאת. נדון בשאלה:
נקרא את פסוק א ונבקש מהתלמידים לערוך רשימה של פרטי מידע על האישה המתוארת בפסוק.
נתעכב על שני פריטים שיש להבהירם: מיהם בני הנביאים ומהו נושה נקרא את הגדרתו של חוקר המקרא ג'יימס ויליאמס לבני הנביאים ואת הגדרת המילון למילה 'נושה'.
נשאל את התלמידים:
אפשר לפתוח מילון בכיתה, או לקרוא ולהכתיב את ההגדרה המובאת בעזר ההוראה.
אנו מגלים כי האישה האלמנה חייבת כסף ומכיוון שבעלה נפטר היא אינה יכולה לשלם את חובה. על סמך מאמרו של יואל בן נון נסביר כי הדבר היה נהוג בעולם העתיק ובתרבויות המקבילות למקרא. חשוב לציין שהתורה עצמה אסרה על גביית חוב כזה והיא נזהרת מאוד בכבודו של הלווה, עד כדי כך שהיא אוסרת לקחת את שמיכתו אם הוא זקוק לה לשינה בלילה. (להרחבה, ראו מאמרו של יואל בן נון באפשר עוד)
נמשיך לקרוא את פסוקים ב-ז בקול יחד ונסביר אותם. לאחר הקריאה נבקש מכמה תלמידים להציג את איסוף הכלים ומילוי השמן בהם.
נדון ונשאל את התלמידים:
נחזור עם התלמידים למלכים א פרק יז פסוקים י-טז. אנחנו רואים כי התלמיד, אלישע, נוקט דרך דומה לרבו, אליהו, בעזרה לאישה אלמנה. נשווה בין הסיפורים בדף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
בעקבות הטבלה נשאל את התלמידים:
נבדוק את הטבלה, נדגיש את הדומה והשונה. בעקבות כך נדון בהבדלים המהותיים בין אליהו לאלישע. בסיפורים משתקפת ראייה שונה לגבי תפקידו של הנביא. בעוד אליהו עסוק לרוב בדיבור ובנזיפה בשלטון ובמנהיגי כלל העם, אלישע דואג יותר לאנשים הפרטיים. אומנם סיפורי הניסים דומים, אך ניכר ההבדל – בעוד אליהו עוזר לאלמנה לאחר שהיא אינה יכולה למלא את בקשתו, אלישע נענה למצוקה של אלמנה מבני הנביאים בלי קשר לצרכיו. אלישע מעורה בנעשה סביבו ועוזר למשפחות תלמידיו – בני הנביאים.
ראינו בשיעור את מודל המנהיגות של אלישע הנביא – אדם שמחובר מאוד לצורכי הפרט לעומת המודל של אליהו העוסק יותר בענייני הכלל (חשוב לציין שהחלוקה הזאת אינה מוחלטת). נבקש מהתלמידים לכתוב יתרונות וחסרונות לכל סוג של נביא. נדון עם התלמידים:
נבקש מהתלמידים לכתוב סיפור על הנהגה שעיסוק יתר בצרכים האישיים של הציבור פוגעת בה.
תוכן: השוואה בין הנס שעשה אליהו לנס שעשה אלישע, הגדרת בני הנביאים והסבר על הנוהג של נושים בעת העתיקה.
מיומנות: השוואה.
מתודות: דיונים וטבלאות השוואה.
קרדיט: ניסוי האבנים, פרסם אורי אליהו – הרצאות ואימון בתאריך 28 בינואר 2017.
בני הנביאים הוא כינוי לקבוצה המתגבשת תחת הנהגתו של נביא כריזמטי, המכונה אביהם של חברי הקבוצה. מוסד הנבואה, ובכלל זה בני הנביאים, היה בקונפליקט מתמיד עם מוסד המלוכה.
"ויגש גיחזי להדפה" (פס' כז) – מהו להדפה?
אמר ר' יוסי בן חנינה: שנתן ידו בהוד שביופיה, בין דדיה.
הפועל 'להדוף' מבטא גסות ואטימות כלפי אישה במצוקה הפונה אל הנביא, אולם התלמוד מדגיש כי גיחזי אף התנהג בצורה פוגענית מבחינה מינית.
כך המילה להודפה, הופכת לשתי מילים: הוד-פה = הוד שביופייה, רמז לשדיה, שהם ההוד של גופה.
גיחזי עובר על מצוותו המפורשת של אלישע לא לדבר עם איש בדרך, לוקח לעצמו את הקרדיט על החייאת הנער ובכך כופר בכוחו הבלעדי של אלוהים כמחיה מתים, ולבסוף גם כופר בכוחו של אלישע.
בשעה שבא אלישע להחיות את בנה של שונמית אמר לו אלישע: "קח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו" (פס' כט), וגיחזי לא עשה כן, אלא כשפגש בו אדם בדרכו ושאל אותו: מאין ולאן גיחזי? ענה לו גיחזי: אני הולך ומחיה מתים! אמר לו: אין מחיה מתים אלא הקב"ה! (…)
הלך גיחזי לבצע את שליחותו ולא הצליח להחיות את הילד. חזר אצל אלישע ואמר לו: יודע אני, אילו היה מת הילד באמת, לא היה קם לתחייה, גם לא על ידך.
(מבוסס על ירושלמי מסכת סנהדרין נג, א)
במהלך מסעותיו מגיע הנביא אלישע לשׁוּנֵם. לאישה אחת, שמארחת אותו ואת נערו בביתה, הוא מציע עזרה בחלונות הגבוהים: "הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַֹר הַצָּבָא?". האישה מסבירה לו שהיא מסודרת ולא צריכה את הקומבינות שלו: "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת", היא עונה.
בשימוש היום יומי שלנו בביטוי הזה אפשר למצוא לו משמעויות שונות. "בתוך עמי אני יושב", מתגאה הפוליטיקאי שרוצה להיראות אחד מהחבר'ה ולא מורם מעם. "בתוך עמי אני יושבת", אומרת האזרחית המיואשת כשהפוליטיקאי מספר לה שממש בקרוב יפוג המתח בין הזרים לישראלים בדרום תל אביב.
אלישע שולח תחילה את גיחזי נערו לנסות להחיות את הילד, הוא מעניק לו את משענתו (מקלו) המגלם את כוחו, וחושב שדי בזה – נס בשלט רחוק. אך לא כך הדברים פועלים במקרא, גיחזי מקרב את המשענת לפני הנער, ואין תגובה – "אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב".
נוכל למצוא פה ביקורת עקיפה על נביא השולח שליחים בשמו ושוכח את מקומו. בסיפור אליהו ונביאי הבעל, עובדי האלילים הם שקוראים "עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מלכים א' יח, כט). הנביא אלישע טעה כששלח את גיחזי לפניו, הסוד אינו טמון במשענת פלאית אלא בפנייה לאל וייצוגו.
השיר "עלית קיר קטנה" הוא אחד משלושה שירים שכתב יצחק שלו כמונולוג של אלישע. הקו המנחה בשירים אלה הוא התפקיד המרכזי שאליהו ממלא בחייו של אלישע ויחסי האב-בן ששוררים ביניהם, תפקיד המבוסס על דברי אלישע: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב' ב, יב). בשיר זה אלישע רואה את עצמו כמי שהיה קרוב מאוד לאליהו עוד מילדותו המוקדמת, כמי שלמד את דרכיו וכמי שירש ממנו את אותה עליית גג שבה התגורר, והוא אף רומז לאפשרות שאולי הוא בנו הממשי של אליהו.
עלית-קיר קטנה / יצחק שלו
עֲלִיָּה לִי בַּקִּיר, בָּהּ מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה
הֶהָיִיתִי בָּהּ פַּעַם? – אִם קוֹל מִנְּעוּרַי יְסַפֵּר וְיִלְחַן,
בְּאַחַד הַיָּמִים וְעוֹדֶנִּי אַךְ נַעַר, וַתְּהִי עֲלִיָּה,
עֲלִיָּה קְטַנָּה, בָּהּ כִּסֵּא וּמִטָּה וּמְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן…
כִּי הָיוּ אֲבוֹתַי יִרְאֵי-אֱלֹהִים. הַתִּשְׁבִּי אָז בָּאָרֶץ עוֹבֵר,
מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ עוֹבֵר וְסוֹבֵב אֶל אָבֵל-מְחוֹלָה,
וַתֹּאמֶר אִמִּי: הִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים וְקָדוֹשׁ הוּא עָלֵינוּ
עוֹבֵר, וְעָיֵף מִדַּרְכּוֹ, וְרַבָּה עוֹד דַּרְכּוֹ וּגְדוֹלָה…
וַיַּעַשׂ אָבִי עֲלִיָּה, עֲלִיָּה קְטַנָּה. הַתִּשְׁבִּי
אָז רָאָה – וַתִּיטַב בְּעֵינָיו וַיְּבָרֵךְ אֶת אִמִּי וְאָבִי.
וָאֱהִי אָז קָטָן וְתָמֵהַּ, וַתֵּצֵא נַפְשִׁי אֶל הַגַּג
לַחֲזוֹת אֵיךְ נָבִיא יִתְהַלֵּךְ, אֵיךְ יִישַׁן וְיִנְשֹׁם הַנָּבִיא.
מָה אָרְכוּ הַיָּמִים מִנִּי-אָז… פַּעַם זַע מִשְּׁנָתוֹ וַיִּרְאֵנִי,
וַיְהִי אָז הָרֶגַע גָּדוֹל… וַיְהִי אָז הָרֶגַע נוֹרָא…
וְרַבּוּ הַשָּׁנִים מִנִּי-אָז… וְהִנֵּה עֲלִיָּה לִי בַּקִּיר,
עֲלִיָּה קְטַנָּה, בָּהּ מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה, 2005. © משכל.
מבט ראשון בציור מגלה כי הציירת איננה מתיימרת לדמיין ולחקות את מאפייני המציאות כפי שהייתה לפני כמעט שלושת אלפים שנה. הלבוש, הכיסא ואפילו הבקבוקים המתמלאים אט אט בשמן מוכרים לנו מהמציאות היום יומית שלנו – כאן בישראל של המאה ה־21. יש בכך כמובן כדי להעיר על הרלוונטיות של הסיפור לימינו
רובד נוסף בציורה של זדה כהן מתגלה בחלקה האחורי של הקומפוזיציה. בצל מוצבת עגלת תינוק ריקה. העגלה גם היא מעידה על התרחשותה של הסצנה המקראית הזאת עכשיו, בזמן הזה. אבל יותר מכך: היא מצמצמת את מרחב הפרשנות האפשרית, ומכריחה אותנו לראות את הדמות היחידה בתמונה (אלישע הנביא כלל לא נוכח) כאֵם.
מבוסס על רם עוזרי, "תשמרי על האמונה", אתר מיזם 929
העיר שונם שכנה לרגלי גבעת המורה שבמזרח עמק יזרעאל הפורה, על פרשת הדרכים של הדרך העולה ממרכז הארץ לגליל עם הדרך המסתעפת מדרך הים לכיוון הירדן. שונם נכללה בנחלת יששכר (יהושע יט, יח) והיא מזוהה כיום עם התל בקרבת הכפר סולם.
מתוך: גרשון גליל (עורך), עולם התנ"ך – מלכים ב', 1996-1993, עמ' 34, דברי הימים, הוצאה לאור. © הזכויות בעולם התנך שמורות לד"ר יהודה עתי.
מפת עמק יזרעאל והכרמל (מסומן בירוק בהיר באמצע המפה ובצהוב בהתאמה) תמר הירדני ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
מקום מושבו של הנביא אלישע היה בהר הכרמל. האישה השונמית יודעת זאת ופונה אליו בצרתה: "וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה". להר הכרמל חשיבות גדולה גם במחזור סיפורי אליהו.
שם נערך העימות המפורסם בינו לבין נביאי הבעל ושם נישאת תפילתו לגשם אחרי בצורת ארוכה. הכרמל הוא רכס הרים המשׂתרע מצפון־מערב השומרון ועד מפרץ חיפה. עד היום ההר משמש כמרכז רוחני לדתות שונות ביניהם: הכרמליתים הבאהים והאחמדים.
הפסוק מספק לנו הצצה לחיי היום יום בתקופת המקרא. הריהוט הנזכר: מיטה, שולחן, כיסא ומנורה – מלמד אותנו על הבית ועל הריהוט הנדרש באותם ימים, אך גם על מעמדה של המשפחה השונמית, שיכלה להרשות לעצמה לקבוע חדר מיוחד לאירוח.
נושה עבדים ועבדים המחכים להימכר. מצרים. By: Mike Knell at flickr, CC BY 2.0
אישה אלמנה זועקת לאלישע ומבקשת את עזרתו. בעלה לווה כסף ולא הספיק להחזירו לפני מותו. בעקבות כך משפחתה נקלעה לחוב שלא הייתה יכולה לפרוע. הנושה (גובה החוב) מבקש לקחת את בניה לעבדים כתחליף לחוב או עד שייפרע החוב.
בחברה הקדומה הייתה העבדות פתרון למצוקה כלכלית קשה. בכמה מקומות אנו מוצאים כי מכירת אדם לעבד או מכירת משפחתו היו האפשרות האחרונה לשרוד (ויקרא כה, כה–כט; מלכים ב' ד, א; נחמיה ה, ה) אלמנות וילדיהן היו בסיכון גדול להידרדר לשעבוד מפני שהיו חסרי זכויות והגנה של בית האב.
חוקר המקרא פרופ' יאיר זקוביץ מספר על דמותו של אלישע, כפי שהיא עולה מהכתובים.
קרדיט: מטח