- מה היו האתגרים של נועם?
- מה היה התהליך שעבר?
- מה הוא למד על עצמו ועל החיים בתהליך שלו?
קרדיט: חדשות 2 – רשת – מיוחד: נועם גרשוני חוזר לטייסת. הועלה על ידי reshettv בתאריך 18 באוקטובר 2012.
את מהלך ההוראה השני נפתח במחשבה על התמודדות והתגברות, ונבחן את הקושי של נעמן בדרכו להירפא. נתמקד בתהליך שעובר נעמן. נעמן מאמין שהנביא ירפא אותו בנס מהיר, מתאכזב וכמעט מוותר. נראה כיצד דווקא הדברים הקטנים ביותר לאורך הדרך הם אלו שעוזרים לו, וזה התהליך האישי שעובר נעמן.
אפשרות ראשונה – שאלה:
לעיתים אנו מתחילים דבר חדש בהתלהבות ובתקווה גדולה ונכשלים בדרך. נבקש מהתלמידים לתת דוגמאות למקרים כאלו.
בכל מסגרת ובכל פעולה שנעשה יש קשיים בדרך. נשאל את התלמידים:
אפשרות שנייה – סרטון:
נצפה בסרטון אחד משני סרטונים אלה:
אפשרות שלישית – שיר:
נקרין את המילים של השיר 'יוצא לאור' של אהוד בנאר ונאזין לשיר.
לאחר ההאזנה לשיר נשאל את התלמידים:
נסכם שכשמתחילים משהו לא תמיד יודעים את הדרך, לא יודעים לאן הדרך תוביל, אבל התהליך תמיד מלמד אותנו ונשאר אתנו.
נקרא את פסוק ט, ונשאל:
נקרא יחד את פסוקים י-יב, נתמקד בדו-שיח בין נעמן לאלישע ונשאל בעל פה:
נסביר שמדובר באתגר נוסף של נעמן לאחר שורה של אתגרים מאז שיצא לדרך. נשאל את התלמידים:
נסביר שנעמן צריך להפיק לקח מהתהליך. נעמן בא בעמדה של חשיבות, של גאווה, של כבוד. התהליך שהוא עובר, על כל האתגרים והתמודדויות שלו, מוביל אותו להבנה שהעזרה שלו מגיעה מהקטן – מהנערה הקטנה, מהנהר הקטן, מהנביא שאינו יוצא אליו בכלל.
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוקים יג-יט קריאה עצמאית או בזוגות ולענות על דף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
לאחר העבודה נכנס את התלמידים למליאה ונשאל:
נכתוב על הלוח את רשימת המסייעים להלן ונדגיש את ה"קטנוּת":
ננהל דיון על התהליך שעובר נעמן – ממרום מושבו כשר צבא, איש גדול, נשוא פנים וגיבור חיל, הדמויות הכי קטנות והמקומות הכי קטנים, דווקא הם אלו שעוזרים לו להתגבר להתמודד ולבסוף להצליח להירפא. אולי הוא עובר תהליך, מאדם מנופח, גדול ונשוא פנים, הוא מבין שהמפתח נמצא בדברים הקטנים והפשוטים.
אנו רגילים לחשוב שיש לנו כוח רב עד שאנו נתקלים בקושי. לפעמים קושי פיזי, מגבלה או פציעה, לפעמים בקושי נפשי, ולפעמים שילובם יחד. הקשיים לעיתים מובילים אותנו לשאלות ולהבנות חדשות על העולם.
התלמידים ישתפו את הכיתה בדוגמאות מחייהם.
אנו מצפים לקבל את העזרה מהמקום המכובד, הסמכותי, מעלינו, אך לעיתים קרובות העזרה דווקא יכולה להגיע מלמטה – מדמויות או ממקומות לא צפויים.
תוכן: למדנו על פגישת נעמן ואלישע, הליכתו של נעמן לטבול בנהר הירדן, ריפויו וחזרתו לאלישע לאחר שינוי אמוני.
מיומנויות: הבנת טקסט, השתתפות בדיון, השלכה מהסיפור לחיים.
מתודות: צפייה בסרטון, דף עבודה, הוראה פרונטלית, עבודה בזוגות, כתיבה יצירתית, משחק.
רגש:
אפשר לפתוח לעומק רגשות שאנחנו חשים בזמן התמודדות עם קושי ואתגרים, ולהתמקד ברגשות של דמויות נוספות מפרק ה במצבים מאתגרים (אפשר לחשוב על מנעד רגשות אצל כל דמות):
מאמרים:
להרחבה ולהעמקה עיינו בסדרת המאמרים של אלחנן סמט העוסקים באלישע הנביא מרפא את נעמן (ראו קישור למאמרים גם בממערך השיעור).
קרדיט: קבוצת האמיצים בגלגלי האהבה, הועלה על ידי ALYN Hospital ב-6 בנובמבר 2013
קרדיט: אהוד בנאי – הערוץ הרשמי, פורסם בתאריך 24 ביולי 2012.
תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו ליש"ו הנוצרי בשתי ידים.
(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קז, עמוד ב)
*הנוסח צונזר בדפוסים, והושלם על פי כתבי היד של התלמוד.
במדרש מובעת ביקורת על התנהגותו של אלישע כלפי גיחזי. לדעת חכמים, אלישע היה צריך לא רק לנזוף בגיחזי, אלא גם לנהוג בו ברוך. בדומה לכך טוענים חז"ל כי לולא היו מרחיקים את ישו (שהחל את דרכו כיהודי) ונוהגים בו ביד קשה – לא היה מתרחק מן היהדות כל כך.
"נשוא פנים" הוא ביטוי שמשמעו איש מכובד ורם מעלה. בסיפור מוצג נעמן כאיש גדול ומכובד עם בעיה, שהאנשים הקטנים שסביבו הם דווקא אלה שעוזרים לו. באמצעות הביטוי "נשוא פנים" אנו מבינים את גדולתו ואת עוצמתו לעומת האנשים הקטנים בסיפור.
גם בעברית בת זמננו מקובל להשתמש בביטוי "נשוא פנים" במשמעות זו.
הציור, שצויר במאה ה-17 על ידי הצייר ההולנדי למברט ג'ייקובס, מציג שיחה בין אלישע לגיחזי.
שימו לב לכפות הידיים של הדמויות: כף ידו האחת של אלישע קפוצה, ובכף ידו האחרת אצבעו מונפת להוראה או לתוכחה. כף ידו האחת של גיחזי מונחת על חזהו בתנוחת הישבעות או התנצלות, וכף ידו האחרת מונפת בתנוחת התגוננות.
בגדו האדום של גיחזי מבליט את העובדה שפניו ואוזנו הסמוקות.
למברט ג'ייקובץ. "הנביא אלישע ונעמן". שמן על בד. 133х160 ס"מ, הולנד, 1635. .The State Hermitage Museum, St. Petersburg. Photograph © The State Hermitage Museum. Photo by Pavel Demidov.
הציור "אלישע דוחה את מתנת נעמן" צויר במאה ה-17 על ידי הצייר ההולנדי למברט ג'ייקובס.
נעמן ובני לווייתו מציגים לפני אלישע את מתנותיהם, ומחוות גופם משדרות שידול וכמעט תחינה.
אלישע, העומד משמאל, מניף את ידו לסירוב. כפות רגליו היחפות, הבולטות מול מגפי העור של מרבית הדמויות האחרות, יכולות להעיד על צניעותו. מעליו, בין הצללים, צופה בסצנה מבעד לחלון גיחזי, ונראה שהוא המום מסירובו של אלישע.
הירדן בסמוך ליציאתו מהכינרת. י.ש., ויקיפדיה העברית, CC BY-SA 2.5
נְהַר הַיַרדֵן נמצא במזרח ארץ ישראל ועובר לאורכה מצפון לדרום. הירדן היה גבולה המזרחי של ארץ כנען (כמו היום), והפריד בין נחלת שניים וחצי השבטים (ראובן, גד וחצי שבט המנשה) לנחלות של שאר השבטים. הירדן מוזכר בתנ"ך פעמים מספר, בין השאר מסופר כי בני ישראל נכנסו לארץ דרך הירדן שנחצה לשניים, וגם אליהו הנביא חצה את הירדן.
לפי הסיפור בפרק, לירדן יש סגולות מרפאות. בעקבות טבילתו של נעמן, שר צבא ארם, עוד אנשים מפורסמים המשיכו לטבּול בו: יוחנן המטביל הטביל שם את ישו, ועד היום מיליוני צליינים טובלים בירדן בחודש ינואר לזכר הטבילה שמבטאת את לידתו הרוחנית של ישו (חג האפיפניה = חג ההתגלות).
עם זאת, אין עדויות על סגולות מיוחדות המיוחסות למי הירדן. חוקר המקרא, אלכסנדר רופא, אף מציין שסיפור ריפוי נעמן מצרעתו מיוחד בכך שלא נעשתה בו כל מעשה כשפים, ועצם הטבילה במימי ארץ ישראל ריפאה את המצורע.
נהר ברדה בסוריה, Rema.hilmi, Wikimedia commons, CC BY-SA 4.0
דמשק שוכנת בתוך נווה מדבר פורה ועשיר הודות למי הנהר המשקים אותו. נהר אמנה (כתיב: אבנה) ידוע גם משיר השירים ד, ח, והוא מזוהה עם נהר ברדה, אשר מימיו מגיעים מאחת מפסגות החרמון.
את נהר פרפר מזהים חלק מן החוקרים עם נהר אל אעוג', היורד מן החרמון וזורם מדרום לדמשק, וחלק אחר סבור כי זהו דוקא נחל הברבר (בשל הדמיון הצלילי).
העיר דמשק נמצאת על צומת שתי הדרכים החשובות בעולם העתיק: דרך הים ודרך המלך, שתרמו לשׂגשׂוּגה ולהפיכתה למרכז חשוב.
על פי: גרשון גליל (עורך), עולם התנ"ך – מלכים ב, כל הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי
הצרעת היא מחלת עור קשה ומידבקת שיכולה לפגוע באדם, בבגד או בבית. מי שחלה בצרעת הורחק מן המחנה וחי בבידוד ובנידוי, ונחשב לטמא. בתורה מסופר כי כדי להיטהר מצרעת הכוהן ערך טקס מיוחד באמצעות ציפורים טהורות, ארז, שני, אזוב, הַזָאַת מים טהורים והקרבת קורבן על ידי המצורע.
צרעת מופיעה לא פעם במקרא כעונש אלוהי על חטאים שונים: מרים לקתה בצרעת לאחר שדיברה לשון הרע על משה ואשתו, עוזיהו מלך יהודה נצטרע כשניסה ליטול לעצמו תפקיד של כוהן. ריפוי מצרעת נחשב למעשה פלא מאת ה'.
בעולם העתיק היה מקובל להאמין באל אוניברסלי, כלומר: אל ששולט רק באזור מסוים אחד. הוא דואג לאנשי אותה ארץ, שופט את התנהגותם, ומגן עליהם מאויביהם.
על פי תפיסה זו, ישנם אלים רבים בעולם, אשר כל אחד מהם מגן על אזור מסוים ("בעל כרמל", "בעל פעור", "בעל חצור", "בעל גד" ועוד). לעומת זאת, האמונה המונותאיסטית, ששורשיה בתנ"ך, מבוססת על אמונה באל אוניברסלי, כלומר אל אחד השולט בכל העולם. הוא ברא את העולם, הוא דואג לכל האנשים, ושופט אותם לפי התנהגותם. שתי התפיסות מצויות במקרא, וממחישות את הפער בין האמונה באל יחיד לאמונה באלילות מקומית.
בסרטון מוצג סיפור "צרעת נעמן" ומודגש הפער בין גדול לקטן (דמויות גדולות, נהרות גדולים) המלווה את כל הפרק.
קרדיט: מלכים ב ה – צרעת נעמן / מקראנט