רמב"ן על שמות פרק יח פסוק כא
"ותיקרא גם כן האישה אשת חיל בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית".
רלב"ג על משלי פרק לא פסוק י
"וקראה אשת חיל מצד שלמות כוחה להגיע אל השכל".
מזמור 'אשת חיל' מפאר את פועל האישה ומצייר אישה מהוללת מאל"ף ועד תי"ו המיטיבה עם כל סביבותיה. בלימוד להלן נעסוק במהות השלמות במזמור המקראי ובחיינו כיום.
אפשרות ראשונה – שלמות ומושלמות – סיעור מוחות ושיתוף:
נשאל את התלמידים:
נזמין את התלמידים לשיתוף בזוגות או בקבוצות:
אפשרות שנייה – וונדר וומן:
נקרין בכיתה תמונה של וונדר וומן.
נשאל את התלמידים:
מתוך דברי התלמידים נספר כי וונדר וומן (בעברית: 'אשת חיל') היא דמות בדיונית של גיבורת על המופיעה בחוברות הקומיקס של חברת די סי קומיקס. לדמות כוחות על שניתנו לה מהאלים. מאוחר יותר עוצב הקומיקס לסרט. אם התלמידים מכירים את הסרט אפשר לשאול:
אפשרות שלישית – איזון בין בית לחוץ:
נשאל את התלמידים:
לפני קריאת המזמור נכתוב על הלוח 'אשת חיל' ונקרין שני פירושים מסורתיים למושג זה.
נשאל את התלמידים:
נקרא יחד את פסוקי מזמור 'אשת חיל' וניזכר בביאורם. נבקש מהתלמידים לענות על השאלות האלה:
נקרא יחד את דברי המדרש מתוך ילקוט שמעוני.
נדון עם התלמידים:
נסיים את לימוד המזמור בחשיבה על החתימות – המזמור סוגר את ספר משלי, והוא עצמו נחתם באופן מעניין: בשורה האחת לפני האחרונה מופיעה אמירה ערכית "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", ולאחריה חותמים בהלל לאישה על כל פועלה.
ספר משלי מכיל פתגמים רבים על מוסר וחוכמה. נשים לב לקשר בין המזמור שלנו לבין אמירות אלה בספר. אפשר להציע לתלמידים לעלעל כמה דקות בספר ולנסות להציע למה הספר מסיים במזמור על אשת החיל.
נשאל את התלמידים:
השיר כאלגוריה:
כדרכם של שירים רבים יש המפרשים את השיר באלגוריה. כך למשל הציע מדרש משלי ובעקבותיו גם פירוש רש"י. נקרא יחד את המדרש ואת פרשנות רש"י.
נשאל את התלמידים:
נמשיך ונדון:
נזמין את התלמידים לחשוב ולשתף באחת מהאפשרויות האלה:
אפשרות ראשונה – מן המזמור לחיים:
בחרו פסוק שמזכיר לכם דמות מחייכם:
אפשרות שנייה: כתיבת מזמור:
אפשרות שלישית – דיון:
תוכן: למדנו על מהות השלמות והמושלמות בדמות האישה במזמור ובהשקפת התלמידים כיום.
מיומנויות: דיון ושיתוף; רכישת המושג אקרוסטיכון וניתוח הפרק לאורו.
מתודות: סיעור מוחות; העלאת שאלות; איתור פרטים מתוך הפסוקים והסקת מסקנות מהם.
"כשם שנתן הקב"ה תורה לישראל בעשרים ושתיים אותיות –
כך הוא משבח הנשים הכשרות בעשרים ושתיים אותיות"
(ילקוט שמעוני, תתקסד)
מדרש משלי לא ב:
"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא" – זו היא התורה.
"וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" – שהייתה לפני לפנים, וזכה משה והורידה למטה לארץ.
"בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר" – שלא חסר בה דבר…
רש"י על פסוק י:
"אֵשֶׁת חַיִל" – היא התורה
"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא" – זו היא התורה.
"וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" – שהיתה לִפְנַי וְלִפְנִים (במקום המקודש ביותר), וזכה משה והורידה למטה לארץ.
"בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר" – שלא חסר בה דבר.
(עיבוד. מתוך: מדרש משלי בעריכת שלמה בובר, פרשה לא, סימן י)
"דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים" (יג) – זו לאה אמנו, שקיבלה את יעקב בסבר פנים יפות, שנאמר: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ…" (בראשית ל, טז), לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים.
"הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר" – זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום. לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם, כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשנים של רעב.
(עיבוד. מתוך: מדרש משלי בעריכת שלמה בובר, פרשה לא, סימן ל)
היופי הוא המראֶה של האישה, והחן הוא ההרגשה החיובית המושכת שנגרמת בשל היופי. הֶבֶל הוא דבר בלי תוכן ובלתי חשוב, חולף כמו הרוח. המראה החיצוני המושך של האישה איננו חשוב, קובע המזמור, משום שהוא חולף ואיננו. ערכה האמיתי נבחן, על פי המשך הפסוק, ביראת ה' – אמונתה הדתית או דרכה המוסרית.
מבוסס על: שמעון אחיטוב, מקרא לישראל – משלי, י-לא, 2012, עמ' 604. © כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים עם עובד.
"!We Can Do It" כרזת תעמולה מתקופת מלחמת העולם השנייה. פורסמה בשנת 1943 כדי להעלות את מורל העובדות ולתת השראה לנשים לצאת לעבוד ולהצטרף למאמץ המלחמתי. צילום: shutterstock.com
אשת חיל היא אישה בעלת עוצמה המתבטאת במִרצה. זו אישה אמידה, הצוברת רכוש תודות לעבודתה, והיא בעלת כישורים ומידות מוסריות – חרוצה, חכמה, נדיבה ויראת ה'. לאור ייחוסו של הכינוי "אשת חיל" לרות המואבייה, יש המזהים גם את אשת חיל במשלי עם רות ומוצאים ביניהן קווים משותפים: נאמנות למשפחה, נדיבות ועוד. אך סביר יותר להניח שלפנינו דגם של אישה אידיאלית, ולא אישה שהיא דמות היסטורית.
מבוסס על נילי שצ'ופק, עולם התנ"ך – ספר משלי, 2002, עמ' 212, דברי הימים – הוצאה לאור. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי
האומנית מתארת את בתה הלוחמת בעזה במבצע "צוק איתן", כשפניה צבועים בצבעי הסוואה צבאיים. בידה האחת היא אוחזת במראה, ובידה השנייה היא מושחת את שפתיה בשפתון. היצירה מעלה את השאלה האם לפנינו דימוי של נשיות המבצבצת מתוך אותה משמעת שוויונית הקיימת בצבא, או להפך – נשיות שמושתקת ומשוטחת תחת אותו סדר גברי.
היצירה הוצגה בתערוכה בשם "אשת חיל", אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי.
"אשת חיל" בלחן מקורי ובביצוע הדס פל ירדן. מילות הפיוט מתוך ספר משלי פרק לא.
מתוך המופע "דברי שיר" שנערך בירושלים, 2014.
בשיר אשת חיל יש 22 שורות, וכל שורה פותחת באחת מאותיות האלף-בית לפי הסדר: אשת חיל / בטח בה / גמלתהו טוב / דרשה צמר… מבנה כזה נקרא אקרוסטיכון. האקרוסטיכון הוא אחד הקישוטים של השיר, והוא גם עוזר לשיר לשמור על שלמותו. הוא מסייע לאנשים ששרים אותו לזכור את סדר השורות. השיר "אשת חיל" מושר עד היום בבתים רבים בלילות שבת לפני הסעודה.
בימי קדם שער העיר היה המקום שבו התנהלו חיי המסחר והמשפט. בעלה של אשת החיל יושב בשער בחברת זקני הארץ. הוא נמנה עם הנהגת העיר, ויש שיאמרו – משמש כשופט. שמה הטוב של אשת החיל ותרומתה הרבה לפרנסת המשפחה מפארים גם את בעלה, והוא מתפנה לעבודה בהנהגה הציבורית וזוכה להערכה רבה.
האישה האידיאלית העומדת בלב המזמור מוצבת ביחס מעניין בין פנים הבית לבין החוץ. הבית היה מקומה המסורתי של האישה בעולם העתיק. אשת החיל חורגת מתפיסה זו. לצד אריגת הבדים ומילוי משימות הבית, היא מוצגת כעוסקת במסחר ומושווית לאוניית מסחר המעבירה סחורות, חקלאות וצדקה, לכן יש המפרשים כי המזמור משרטט את דיוקנה של אישה מהמעמד הגבוה, אולי אפילו מעמד המלוכה.
קונכיות של ארגמון קהה קוצים שממנו הפיקו את צבע הארגמן. צילום: © Hans Hillewaert, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
ניסיון לשחזר את גוון הצבע של הארגמן. צנצנצ ובה נוזל הצבע המופק מקונכית האגמון הקהה קוצים. Kanold, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
צבעי הבגד נחשבו לסממן יוקרה בעולם העתיק, ובני האצולה התהדרו בהם כסמל למעמדם. צבע הארגמן הופק מגופו של חילזון הארגמן, השוכן לחופי הים התיכון. צבעו היה כנראה כחול-סגלגל.
הצבע הופק מבלוטת צבע תת-זימיות של כמה מיני חילזון ימי מסוג ארגמון. תעשיית ייצור הארגמן נחשבה למומחיות פיניקית, ומתוארת בכתביהם של מחברים בעולם הקלאסי כמו פיליניוס הזקן. בנוסף לעדויות ההיסטוריות נמצאו גם כמה עדויות ארכאולוגיות של תעשיית הארגמן. בערים צור וצידון התגלו מצבורים של קונכיות ארגמן שבורות ומרוסקות. גם בארץ ישראל נמצאו קונכיות שבורות ומתקני בישול בתל שקמונה, בדור, בעכו ובמקומות נוספים לאורך הים התיכון.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על תהליכי הפקת צבע הארגמן.
אשת החיל מתוארת בשיר כאישה חרוצה, שעוסקת בעיקר במלאכת טוויית החוטים ואריגת הבדים. היא משיגה את חומרי הגלם (צמר ופשתים) להכנת הבדים, טווה חוטים ואורגת בדים, ואחר מוכרת את הסחורה שייצרה. הטווייה והאריגה היו בעת העתיקה מלאכות נשיות מובהקות.
כדי לארוג אריג דרושות לפחות שתי מערכות חוטים: מערכת חוטי השְׁתִי המשמשת בסיס לאריגה וחייבת להיות מתוחה, וחוטי הָעֵרֶב המוכנסים בניצב למערכת המתוחה. כדי לארוג יש צורך במכשיר נול למתיחת חוטי השתי, ובמשקולות למתיחה.
הסרט "אין לי מושג איך היא עושה את זה" הוא עיבוד לרב המכר של אליסון פירסון. כמו בספר, הסרט מלווה את המאמצים של הגיבורה קייט (שרה ג'סיקה פרקר) – אשת איש, אם לשני ילדים קטנים ואשת קריירה – לתמרן בין שלוש החזיתות.
קרדיט: טריילר "אין לי מושג איך היא עושה את זה" / סרט סרט, 2011
ייצור האריגים היה כרוך בעבודה רבה ובמיומנות רבה, כפי שנאמר: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן (כבס) ונפץ (סרק) וטווה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נח עמוד א). בשל כך היו האריגים יקרים לבעליהם והם השתמשו בהם שוב ושוב. גם היום עדיין יש מקומות בעולם שבהם אורגים בעבודת כפיים.
קרדיט: Making Rugs By Hand/ TheRugCompany, 2010
האם הטקסט הוא שיר הלל המכבד את אם המשפחה ומכיר לה תודה על פועלה המוערך או שהוא שיר אנטי-פמיניסטי המונה בפני האישה את מטלותיה בבית, מזכיר לה את עבדוּתה בשירות משק הבית ומציב לה מודל בלתי אפשרי?
קרדיט: מטח.
צבעי הבגד נחשבו לסממן יוקרה בעולם העתיק, ובני אצולה התהדרו בהם כסמל למעמדם. לאשת החיל מיוחסים בפסוק שני צבעים: "שָׁנִי" (אדום כהה עז), צבע יקר המופק מתולעת השני, וצבע הארגמן (כנראה גוון עמוק של כחול), המופק מחילזון הארגמן.
בתערוכה "אל עומק התכלת" המוצגת במוזיאון ארצות המקרא, ניסו להתחקות אחר הפקת צבע נוסף, צבע התכלת, בעת העתיקה, שהופק כנראה מאותו חילזון ממנו הופק גם צבע הארגמן.
הקדמונים דימו את התכלת לצבע הרקיע, מקום מושבה של האלוהות. אולי משום כך נצטוו בני ישראל לכסות את ארון הברית ואת כלי המשכן בבדי תכלת ולקשור לכנף בגדיהם פתיל תכלת שיזכיר להם את האל ואת מצוותיו.
קרדיט: תערוכה "אל עומק התכלת" מוזיאון ארצות המקרא ירושלים, 2018