שבירת הלוחות

נקרא בקול את פסוקים טו-כ בפרק לב ונסביר את המתואר בהם במילים שלנו: משה ויהושע יורדים מן ההר, בדרך הם שומעים את קולות העם. יהושע מפרש את הקולות כמלחמה ומשה מרגיע אותו שזוהי רק שירה. כשהם מגיעים למטה הם רואים את עגל הזהב, משה שובר את הלוחות, שורף את העגל ומשקה את בני ישראל במים שבהם אפר העגל כדי להראות להם שהעגל אינו אלוהים אמיתי אם אפשר לשרוף ולשתות אותו (נסביר את המנהג הזה כעת בכמה מילים כדי לא להתעכב על כך בהמשך).

נתמקד בקולות העם הנשמעים. נחלק לתלמידים את דף העבודה ונבקש שימתחו קו בין התיאור בפסוקים לפירושו (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). ננחה את התלמידים לחפש מילה שהם מבינים בתוך הצירופים ומתוכה למצוא את משמעות הפירוש. למשל: "קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה" – "חלושה" דומה ל'חלש' ולכן זה כנראה קול של אנשים חלשים, קול בכי המפסידים.

נבדוק את דף העבודה יחד על הלוח. לאחר מכן נבקש מהתלמידים למצוא את כל הפעלים המתארים את מעשי משה כשהוא מתוודע לחטא העם בפסוקים יט-כ: "וַיַּרְא", "וַיִּחַר אַף", "וַיַּשְׁלֵךְ", "וַיְשַׁבֵּר", "וַיִּקַּח", "וַיִּשְׂרֹף", "וַיִּטְחַן", "וַיִּזֶר", "וַיַּשְׁקְ". נשאל את התלמידים:

• איזה פועל לדעתכם מבטא בצורה הטובה ביותר התנהגות שנובעת מכעס?

נתמקד בפעלים "וַיַּשְׁלֵךְ" ו"וַיְשַׁבֵּר". נסביר: כשמשה ראה בעיניו את חטא העגל, הוא כעס מאוד על העם ולכן הוא שובר את הלוחות לנגד עיניהם.

נשאל את התלמידים:

• מי זוכר את השיחה בין אלוהים למשה בהר סיני?

נזכיר שכאשר אלוהים מספר לו על חטא העגל הוא מנסה לפייס אותו ומבקש שלא יכעס. הוא מזכיר לו את הברית. אז למה כשהוא יורד למטה ורואה מה שהוא כבר יודע הוא בכל זאת מתרגז? לפעמים קשה פחות לשמוע על דבר מרחוק ממראה עיניים. מכיוון שמשה כבר שיער מה הוא עומד לראות כשירד מההר, נראה שמשה לא שבר את הלוחות מתוך אובדן עשתונות וכעס רגעי, אלא מתוך מחשבה.
נשאל את התלמידים:

• האם יכולה לדעתכם להיות סיבה נוספת לשבירת הלוחות, שלא נובעת רק מתוך כעס ורצון לפגוע בעם?

נחשוב על פרשנות נוספת: כשמשה ירד מההר וראה איך העם מתנהג הוא הבין שבני ישראל לא מוכנים עדיין לקבל את הלוחות, ואולי היה הכרח לשבור אותם. לפעמים לכעס יש תפקיד חשוב. הכעס נבע מתוצאה טבעית – העם פשוט עוד לא מוכן לקבל את עשרת הדיברות.

נקרין על הלוח את פסוקים טו-טז ונבקש מהתלמידים לקרוא אותם שנית:
"וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ, לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת"
נבקש מהתלמידים לצייר את לוחות הברית לפי התיאור בפסוקים.

• מה מיוחד בלוחות הברית? (שאלוהים כתב עליהם בעצמו)
• כיצד ציפה משה שהעם יתנהג ברגע שיגיעו אליו הלוחות האלה? (ישתחוו, יאמינו יותר באלוהים, יודו לו וכו')

כעת נקרא שוב את פסוק יט: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר".
משה מאוכזב עד כדי כך שהוא שובר את הלוחות. הוא ציפה כל כך שעם ישראל יתרגש כמו שהוא התרגש מהלוחות הכתובים בכתב אלוהים, ובמקום אמונה והתרגשות הוא רואה השתוללות ועבודה זרה. כגודל הציפייה גודל האכזבה.
נקרא יחד את שירו של יהודה אטלס, מתוך הספר 'והילד הזה הוא אני' ונשאל את התלמידים:

• האם קרה גם לכם בעבר שציפיתם למשהו ומרוב שציפיתם התאכזבתם בסופו של דבר?

תוכן: למדנו על שבירת הלוחות בידי משה, התמקדנו בפער שבין הציפייה לקבלת הלוחות למצב העם בפועל ובקשר בין הכעס ובין המעשה שעשה.
מיומנויות: מתחנו קו בין ביטוי תנ"כי לפירושו.
מתודה: למדנו שיר מתאים לנושא השיעור ולחיינו.