"אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ"
פרק מב
בכמה מילים
ביחידה זו נלמד על הגעת האחים למצרים וכיצד הם מקשרים בין היחס הקשוח של יוסף הממונה על מצרים לבין מעשיהם בנערותו. נדון באמירתם "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" המעידה על המצפון המייסר אותם לאורך שנים בשל השלכת אחיהם לבור, ובהלך הנפש שהיא משקפת. מתוך נושא זה נצא לשיח סביב השאלה כיצד נושא האדם את חטאיו לאורך שנים וכיצד הם משפיעים על חייו אם לא עבר תהליך כפרה וסליחה.
הזמנה ללימוד
אפשרות ראשונה – שיחה ושיתוף אישי:
נכתוב על הלוח את הביטוי 'רגשות אשם' ונבקש מהתלמידים לחשוב ולשתף, אם ירצו, מתי בתקופה האחרונה הרגישו אשמים על משהו שעשו.
נשאל את התלמידים:
- מה לדעתכם תפקידם של רגשות האשם בחיינו?
- האם יש קשר בין רגשות אשם ובין היכולת שלנו להיות אנשים מוסריים?
- האם רגשות אשם שלנו הם דבר מבאס או מתנה גדולה?
נערוך שיחה קצרה על האפשרות שרגשות אשם משמשים לנו מעין מצפן פנימי או פעמון אזהרה. זו דרכה של הנפש שלנו לסמן לנו שאנחנו פועלים באופן לא מוסרי.
נשאל את התלמידים:
- האם לא מספיק שיהיו חוקים וכך נדע מתי עברנו על איסור כלשהו?
נציין שהתנהגויות רבות ומעשים רבים בעולם אינם נחשבים פליליים ואין בהם עברה על החוק, אך עדיין יש בהם טעם לפגם או פגיעה מוסרית. רגשות האשם חשובים כדי לאפשר לנו לזהות בעצמנו מעשים כאלה.
אפשרות שנייה – שיר ושיחה:
נקרא יחד חלק מתוך שירו של דוד אבידן 'הכתם נשאר על הקיר'.
נשאל את התלמידים:
- מהי לדעתכם המטפורה בשיר? מה הכתם על הקיר מייצג? (חטא שאדם עשה, מעשה רע שהוא אינו מצליח להיפטר ממנו)
- מהן הדרכים שבהן האדם מנסה להתמודד עם הכתם? (לגרד אותו, לסייד מעליו, לצבוע עליו צבע אחר)
- האם הוא מצליח? (לא)
- האם אפשר לראות בשיר הזה דרך שבה אדם מתמודד עם "כתם" פנימי שלו? (כן, הוא מנסה לכסות אותו או להיפטר ממנו)
- מדוע הוא לא מצליח לכסותו או להיפטר ממנו?
- האם יש לכם הצעה אחרת להתמודד עם הכתם הפנימי?
נציין שהיום נראה כיצד צצה ועולה תחושת הכתם הפנימי – מכירת יוסף – שניסו האחים לטשטש, ונבחן מדוע, על פי הפרק, הכתם נשאר צרוב בהם כה חזק.
אפשרות שלישית – פסוק ושיחה:
נקרין על הלוח את המילים "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" מוויקרא פרק יט פסוק טז. נשאל את התלמידים:
- האם מישהו מכיר את הפסוק? מה משמעותו? (אם אתה רואה אדם בסכנת חיים, אל תעמוד מנגד)
נוכל לספר לתלמידים סיפור על התעלמות ממצוקה או להקרין אותו על הלוח.
נשאל את התלמידים:
- האם לדעתכם מי שלא סייעו לאדם בסכנת חיים, אשמים באותה מידה כמו מי שהביאו אותו לסכנה הזאת?
- מדוע יש אנשים שלא מתערבים מיד כשהם רואים מישהו בסכנה?
נציין שהיום נלמד על אחי יוסף המכים על חטא שבו "עמדו על דם רעם" כאשר לא נענו למצוקת אחיהם.
הזמנה לקריאה
ראשית נקרא את הפרק כולו ברצף. לאחר מכן נחלק את הכיתה לארבע קבוצות. כל קבוצה תקבל משפטים שמסכמים את השתלשלות האירועים ותצטרך לנסות לסדר את האירועים בסדר התרחשותם במהירות המרבית (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
לאחר שהתלמידים יסיימו לסדר את האירועים בסדר התרחשותם נקרין את הסדר הנכון על הלוח ונוודא שכולם מבינים את רצף העלילה.
נקרא את פסוקים כא-כב ונשאל:
- מה פסוקים אלה מגלים לנו על האחים? (הם עדיין עסוקים בחטא שחטאו כלפי יוסף)
נחלק לתלמידים את דף העבודה העוסק בנושא זה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נחזור למליאה ונעבור יחד על דף העבודה. נסכם: מתוך תגובתם של האחים אנו מגלים שני דברים חשובים שלא ידענו עד כה: הראשון – האחים נושאים עמם אשמה על מה שעוללו ליוסף, והשני – יוסף התחנן בפניהם בעת המכירה, והם הפנו עורף לזעקתו. רק מתוך מצוקתם הנוכחית מתעוררת בהם אמפתיה למצוקה שבה היה שרוי אחיהם בעבר.
הגרסה של ראובן:
עד כה נחשפנו לפרטים נוספים על אירועי מכירת יוסף. נשאל את התלמידים:
- האם יש גם פרטים שמופיעים בהיזכרות ומתארים תמונה שונה ממה שמספר הסיפור המקורי?
נקרין על הלוח את פסוק כב ונשווה אותו לפסוקים כא-כב בפרק לז.
נשאל את התלמידים:
- מה ההבדל בין גרסתו של ראובן ברגע ההיזכרות לעומת תיאור האירוע עצמו, בכל הנוגע לשיחתו עם האחים? (בפרקנו ראובן טוען שאמר לאחים "אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד" – אל תעשו חטא כלפיו, ואילו בפרק לז הוא מציע שבמקום להרוג את יוסף ישליכו אותו לבור. אומנם, בינו לבין עצמו תכנן ראובן להוציאו מהבור ולהשיבו לאביו, אך הוא לא אמר זאת לאחיו. מבחינתם, הוא לא יצא בפה מלא נגד הפגיעה ביוסף, רק הציע שלא יהרגו אותו בעצמם. או שהכוונה היא שראובן ידע שהם רוצים להורגו ואמר "אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד", כלומר, אל תהרגו אותו, ולכן הציע פתרון אחר שלא יהרגו אותו בידיהם)
- אם כן, מדוע לדעתכם ראובן מוסר כעת לאחים גרסה שונה ממה שקראנו?
נשער השערות שונות.
נסביר שגם הפרשנים דנו בשאלה זו, ושכדי להבין את ההבדל בגרסאות ראובן יש להכיר תופעה סגנונית שמאפיינת את המקרא. נקרין על הלוח את דבריו של ראובן הלוח במבנה של דיאלוג.
המילה "וַיֹּאמֶר" מופיעה פעמיים, לכאורה בלי צורך. בשתי הפעמים אלו דבריו של ראובן.
נשאל את התלמידים:
- האם יש לכם רעיון מדוע מנוסח הטקסט באופן הזה?
נציין שמבנה ייחודי זה שבו המילה "וַיֹּאמֶר" מופיעה פעמיים, לכאורה בלי סיבה מוצדקת, הוא תופעה סגנונית שפרשנים וחוקרים דנו בה, ויש בה כדי להסביר את הבדל הגרסאות. נחלק לתלמידים את דף העבודה לשיחה ולעבודה בחברותא על נושא זה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשוב למליאה ונסביר: פרשנויות אלה יוצרות לשיחת ראובן והאחים שני שלבים: בשלב הראשון ראובן אומר "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶש", ואת שלב זה ראובן מזכיר מאוחר יותר בטענתו כלפי האחים – "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד". רק כאשר האחים אינם שומעים לו, ראובן מציע את הצעת הבור בכוונה להוציא משם את יוסף מאוחר יותר. כך נפתרת בעיית הסתירה בגרסאות.
בין דברי ראובן לדברי האחים: שני סוגים של חשבון נפש:
נקרין על הלוח את שני הרגעים שבהם האחים מואשמים בחטא מכירת יוסף.
לאור ההקבלה בין הדברים נמלא יחד על הלוח טבלת השוואה בין דברי ראובן לדברי האחים (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
מתוך הטבלה נעלה שאלת אתגר:
- במה שונה האשמתו של ראובן את האחים מהאשמתם העצמית? (ראובן מפריד את עצמו לחלוטין מהאחים ומסיר מעצמו כל אחריות למעשה, עמדה שיש בה התנערות והרחקה, ואילו האחים מאשימים את עצמם – עמדה שיש בה גם רגש עז של צער, חמלה וקרבה)
נשאל את התלמידים:
- האם יש הבדלים בתפיסת אפשרות הכפרה על החטא בין ראובן ובין האחים?
על פי מאמרו של הרב אלחנן סמט "מתי אמר ראובן לאחיו 'אל תחטאו בילד' והם לא שמעו לו" שבאתר דעת יש כאן הדגמה של שתי גישות בכל הנוגע לחשבון נפש, סליחה ותשובה. הן ראובן הן האחים פועלים על פי תפיסת מידה כנגד מידה הנהוגה מאוד במציאות המקראית. הם מניחים שמה שעשו ליוסף – צריך לקרות להם. אולי לכן תגובותיהם שונות.
ראובן חושב שהם הרגו את יוסף. על כן הוא מתנער מן החטא. רצח אי אפשר לתקן, ומי שרצח – עונשו מיתה, כך שהמצב כאן הוא סופי. הדרך היחידה להימנע ממנו הוא להפריד את עצמו מהאחים.
האחים מניחים שחטאם הוא רק התנכרות ליוסף בעת מצוקתו, וזהו חטא שאפשר לתקן באמצעות חזרה בתשובה. על כן הם מסוגלים ביתר קלות לקחת על עצמם את האשמה.
נקרא את פסוקים כה-לח ונשאל את התלמידים:
- מדוע האחים נבהלים לגלות את הכסף באמתחתם? ממה הם חוששים לדעתכם? (שיואשמו בגנבת הכסף)
- האם יש הצדקה לחששם? (הקורא יודע שלא, אבל מבחינתם, כן. הם כבר הואשמו בריגול ויוסף כבר הביע חשד כלפיהם ועכשיו חשדותיו יאומתו מכיוון אחר)
- נסו לחשוב – מדוע בתשובת האחים הם מציינים "כֵּנִים אֲנָחְנוּ"? למה חשוב לציין שאינם משקרים? (ייתכן שדווקא המאבק להוכיח שהם נקיים מחטא השקר מעורר את ההאשמה שלהם בשקר לאביהם כשמכרו את יוסף)
נסכם: יוסף מאשים בכוונה את האחים בריגול ומעורר בהם את הפחד שיואשמו בגנבה, כדי לעורר אותם לחשבון נפש על החטא שלא נמחל – כדי שיחשבו 'אולי עכשיו מאשימים אותנו על דבר שלא עשינו כדי שנישא באחריות למה שעשינו ולא כופר'. תחושת אשמה זו תתעצם בפרקים הבאים, שבהם יעמיד אותם יוסף במבחן דומה למבחן שבו נכשלו מוסרית בעבר.
מבט לחיים
נבקש מכל תלמיד לכתוב על פתק באופן אנונימי אחת משתי האפשרויות: משהו לא מוסרי שעשיתי בעברי ואני מתחרט עליו למרות שלא כיפרתי עליו, או משהו שמישהו עשה לי ולא ביקש עליו סליחה והוא הולך איתי. נכניס את הפתקים לשקית, נערבב ונקרא כמה מהם בקול בכיתה כדי לראות מהם החטאים הקטנים או הגדולים שמלווים אותנו.
לחלופין נוכל להציג את מושג ה'קארמה' ההינדי או תחושת הגמול, המבוססים על ההנחה שלפיה מעשים טובים ישפיעו לטובה על העתיד של האדם ועל אושרו, ואילו מעשים רעים יובילו לסבל ויתנקמו בו כך או אחרת.
לאחר הפעילות או הצגת רעיון הגמול נשאל את התלמידים:
- מה דעתכם על תפיסת עולם זו?
- האם אתם חיים לפיה?
- האם בהכרח נשלם על חטאים – קטנים או גדולים – שעשינו בעבר ולא התרחש בהם תיקון?
- האם הם ממשיכים לרדוף אותנו?
- האם חטאינו "יתנקמו בנו" בהמשך?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: עסקנו בשאלה מדוע מתעורר חשבון הנפש של האחים על חטא מכירת יוסף דווקא כאשר הם מואשמים בחטא שלא עשו.
מיומנויות: השווינו בין פרשנויות שונות לפסוק.
מתודה: קראנו שיר ושוחחנו עליו.
- מאמרו של הרב אלחנן סמט 'אל תחטאו בילד' מתוך אתר דעת.
- מאמרו של הרב יואב פלדמן 'פרשת מקץ – תובנה פסיכולוגית של חטא' מתוך אתר ישיבת מעלה אדומים.
- רשימתה של אפרת גרבר-ארן 'אשמים אנחנו' מתוך אתר 929.
