"בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ" – בין הפולחן למוסר

שלב ראשון:

פסוק א – פרות הבשן:
נציג לתלמידים תמונת פרה.

נשאל את התלמידים:

• אילו אסוציאציות מעלה הפרה?

פרה מסמלת שומן, שפע, פיטום – פרות מפוטמות הן בשביל חלבן הן בשביל בשרן, הן אינן עובדות קשה כדי להשיג את האוכל, מספקים להן אותו.

נקרא יחד את פסוק א. מובן שהנביא אינו פונה אל פרות ומדובר במטפורה. נשאל את התלמידים

• למי יכולה להתייחס המטפורה הזאת?
• את אילו אנשים או נשים בממלכה יכנה עמוס 'פרות הבשן'? (הכוונה לעשירים, ואם לדייק לנשותיהם שלא חסר להן דבר)

לכיתות מיטיבות לכת נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה עצמאית בכיתה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). בכיתות רגילות נדון בשאלות יחד בכיתה.

נבקש מהתלמידים לזהות בפסוק את הפערים בממלכה:

• מי נמצאים בכל אחד מהקצוות של החברה בממלכה לפי הפסוקים? בקצה אחד עומדות… (פרות הבשן האומרות לאדוניהם: הביאה ונשתה) ובקצה השני עומדים… (האביונים והדלים)

נשאל את התלמידים ונבקש הוכחה:

• מהו היחס בין הקצוות? האם בעלי האמצעים חומלים על מי שאין להם? (לא – "עֹשְׁקוֹת דַּלִּים", "רֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים", כלומר, לא רק שבני המעמד הגבוה אינם חומלים על העניים, אלא אף נוגשים בהם ומקשים על חייהם. מומלץ לקשר למה שלמדנו במהלך הקודם על ארמונות העשירים שמלאו בחמס ושוד של העניים)
• מה מעסיק את החברה הגבוהה לפי הקטע? מה מבקשות נשות שומרון מבעליהן? (הן מבקשות שיוציאו כסף על משתאות ויין גם אם לשם כך יש לעשוק את העניים. אליטה השקועה בנהנתנות על חשבון החלשים בחברה ומנותקת מכאבם)

בכיתה שבה התלמידים ענו על השאלות באופן עצמאי בדף העבודה נסכם יחד את הדברים.

פסוקים ב-ג- עונשם של העשירים:
נזכיר את העיקרון 'מידה כנגד מידה' ונשאל את התלמידים:

• לו יכולתם לקבוע את עונשם של עשירי שומרון לפי עיקרון 'מידה כנגד מידה', כיצד הייתם מענישים אותם?

נכתוב את תשובותיהם על הלוח.

לפני קריאת העונש נכיר את המושג 'מילים יחידאיות' – מילים המופיעות בתנ"ך פעם אחת בלבד ולכן אי אפשר להבין אותן מתוך חיבור רחב של הקשרים. נציין שבקטע שנקרא יש מילים יחידאיות רבות: בְּצִנּוֹת(מבילות לסירות דוגה), בְּסִירוֹת דּוּגָה (מלשון דיג), הַהַרְמוֹנָה, ולכן ננסה להבין אותו מתוך מילים ומושגים שאנחנו מכירים.

נבקש מהתלמידים לסמן בפסוקים מילים המוכיחות שעשירי ישראל יקבלו מאלוהים יחס מזלזל ופוגעני כמו שנתנו הם לעניי ממלכתם. אנחנו מבינים את הפעלים: "נִשָּׂא" ו"הִשְׁלַכְתֶּנָה" – הפועל לשאת משמש בעיקר לחפצים ופעולת ההשלכה נעשית לדברים שאינם חשובים. כך עשירי שומרון יקבלו מידה כנגד מידה על חטאם כפי שהם התייחסו לעניים כלחפצים או דברים לא חשובים, כך יתייחסו אליהם.

שלב שני- התפיסה המוטעית של הפולחן (פסוקים ד-ה):
עד כה ראינו שעמוס מוכיח במפורש רק על עוולות חברתיות. מה המצב מבחינת הדת והפולחן בממלכה?

נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוקים ד-ה ולסמן מצוות שמוזכרות בהם. אחר כך נערוך רשימה מממצאי התלמידים ונוסיף עליה את מה שלא מצאו:

1. "בֹּאוּ בֵית אֵל… הַגִּלְגָּל" – העם עולה למקומות הקדושים שבהם נהוג לעבוד את אלוהיםץ
2. "וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם" – העם מקריב קורבנות.
3. "לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם" – העם מפריש מעשרות.
4. "וְקַטֵּר" – העם מעלה קטורת, או מקטיר את הקורבנות.
5. "תּוֹדָה" – העם מקריב קורבן תודה.
6. "נְדָבוֹת" – העם מקריב קורבנות נדבה שהוא לא חייב בהם.

מעיון ברשימה נראה שיש מצוות רבות במעט פסוקים. אולי העם במצב רוחני נפלא ומקפיד על כל המצוות? לפני הקריאה נציג לתלמידים את המושג 'סרקזם' – עוקצנות, אמירת דבר בעוד הכוונה להיפוכו המוחלט.

נדגים שימוש בסרקזם לתלמידים:

• ביקשתי מחבר שיעזור לי ללמוד למבחן בתחום שאני לא טוב בו, והוא אמר שאין לו כוח לכל השאלות שלי. אמרתי לו: "אין, אתה החבר הכי טוב בעולם!".
• מישהו שפך על עצמו ועל כל הסביבה קפה. חבר שלו אומר לו: "כל הכבוד!".

נבקש מהתלמידים לתת דוגמאות משלהם. אפשר לנתח את הדוגמאות ולחלק כל אחת ל'אמירה של הדובר' ול'כוונה האמיתית שלו', ולהדגיש את המנגינה שבה נאמרים הדברים. נאמר לתלמידים שאת דבריו בפסוקים אלה עמוס אומר בסרקזם, ושכעת נקרא את הפסוקים וננסה להבין מה עמוס אומר ומה הכוונה האמיתית שלו.

נקרא יחד את חציו הראשון של פסוק ד: "בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ".
נשאל את התלמידים:

• לאילו מקומות מזמין עמוס את העם לבוא ומה תפקידם? (הגלגל ובית אל, מקומות ששימשו לעבודת אלוהים בבמות – בבית אל בנה ירבעם בן נבט עגל כדי שהעם לא ילך למקום המקדש ששם נמצאת ממלכת יהודה)
• מה עמוס מציע לעם לעשות לצד הגעתם למקומות אלו? (לפשוע – לחטוא)
• האם ייתכן שעמוס מתכוון לדבריו באופן מילולי? (כמובן שלא, זה סרקזם)
• עמוס אומר: "בואו ועבדו את אלוהים במקומות הקדושים לכם, ומחוץ להם תמשיכו לחטוא ולפשוע". למה הוא מתכוון באמת? מהו ההיפוך בכוונה? (כוונתו: תפסיקו לבוא למקומות קדושים ולנסות למחול על עוונותיכם, חשוב יותר שבחייכם הפרטיים תפסיקו לחטוא. לולא תיקון זה אין טעם ומשמעות לכפרה במקומותה הקדושים)

לאחר הדיון נשלח את התלמידים לעבודה עצמאית (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור) שבה יחפשו הוכחות להקפדה של אנשי הממלכה על פרטי הפולחן, ויזהו את סדר העדיפויות הפגום של אנשי הממלכה לאור הפסוקים הקודמים שבהם מתואר הריקבון המוסרי-חברתי של "פרות הבשן": הפולחן קודם בעיניהם למוסר ועל כך מוכיחם עמוס.

נסכם במליאה את העבודה בהשלמת סדר העדיפויות על הלוח:
לפני שאתם…            חשוב לאלוהים ש…
אפשר להתעכב במליאה על האמירה בפסוק ה: "כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – למען מי הם עושים זאת, למען אלוהים או למען עצמם?

שלב שלישי- נסיונותיו של אלוהים להחזיר את עמו בתשובה (פסוקים ו-ט):
נשלח את התלמידים לעיין ברפרוף בפסוקים ו-יא ולמצוא את הביטוי החוזר בפסוקים. הביטוי הוא: "וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי, נְאֻם ה'".

נשאל את התלמידים:

• למה הכוונה? (ולא חזרתם עד אליי)

נראה כיצד בכל פעם מפורטים העונשים שנתן אלוהים לעם ישראל כדי לגרום להם להבין שהוא לא מסתפק בפולחן שלהם כל זמן שהם ממשיכים לחטוא, לעשוק ולפגוע.

נטיל על התלמידים משימת כיתה:
קראו את פסוקים ו-ט וזהו שלושה אסונות שהפיל אלוהים על עם ישראל כדי להשיבם בתשובה ולגרום להם להבין את טעותם. בססו את דבריכם על הכתוב.

• פסוק ו: רעב ("נִקְיוֹן שִׁנַּיִם" – מי שלא אוכל שיניו נקיות, "חֹסֶר לֶחֶם").
• פסוקים ז-ח: בצורת חלקית – כלומר, גשם היורד במקום אחד ובמקום אחר לא וכך נאלצים אנשים להגר ונוצרת צפיפות בערים הגשומות כשאי אפשר להאכיל את כל הבאים ("מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם", "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ").
• פסוק ט: פגיעה בחקלאות הגורמת לנזק כלכלי ("בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן", "יֹאכַל הַגָּזָם").

נשתף במליאה ונדייק את הדברים שמצאו בנפרד. אלוהים מנסה בדרכים רבות וקשות לגרום לעם להבין את טעותו, אבל העם אינו מקשיב וממשיך באדיקות בפולחן ובד בבד פוגע בחסרי הישע.

• מדוע, לדעתכם, אלוהים אינו מעוניין בפולחן אם הוא לא מלווה במוסר?
• האם לפי עמוס הקשר עם אלוהים יכול להיות שלם אם אנחנו פוגעים באנשים אחרים?

אפשר לקרוא עם התלמידים את המדרש על הלל הזקן המובא בדף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור) ולשאול את התלמידים:

• האמנם "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" זוהי כל התורה כולה?
• מה עם המצוות הקשורות לאלוהים ולעבודתו?

אהבת האדם היא הבסיס. הלל שולח את הגר ללמוד את הפרטים והחוקים, אך נותן לו את נקודת המוצא – רק מי שאוהב אדם יוכל לאהוב את אלוהים.

עשירי שומרון עשו לעניים את מה ששנוא עליהם וסופם שאלוהים החזיר להם מידה כנגד מידה ועשה להם את מה ששנוא עליהם. לסיכום השיעור נקרא את הפסוקים שלמדנו בהטעמה.

תוכן: עברנו על מהלך הפרק: חטאיהם של עשירי שומרון  התפיסה המוטעית של הפולחן  כישלון נסיונותיו של אלוהים להחזיר את ישראל בתשובה. זיהינו את הסרקזם שבו מציג עמוס את ההפרדה שעושה העם בין המוסר לפולחן ודיברנו על המוסר כבסיס לפולחן, התורה כולה על רגל אחת.
מיומנויות: יצירת קשרים בין קטעים, זיהוי ביטוי מנחה, איתור נושא בטקסט לפי מילים מוכרות.
מתודות: דיון סביב תמונת הפרה לשם הבנת המטפורה, הצעות לעונש מידה כנגד מידה לפרות הבשן, זיהוי מונחים המעידים על השפלה בעונשן, תרגול סרקזם, עבודה עצמית על הפסוקים, משימת כיתה, דיון סביב מדרש.