המלכת דוד על כל ישראל

"כי אם הסירך: כמו הסיר. כלומר: אם תסיר למלחמתך אפילו העורים והפסחים, אז ימנעוך שלא תבא הנה, כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה."
(המקור עצמו אינו בידינו, ואנחנו מסיקים שכך אמר רבי אברהם אבן עזרא מתוך התייחסותו של פרשן אחר, הרד"ק.)
ההסבר שמציע רבי אברהם אבן עזרא במדרשו הוא, שבמילים אלו הביעו היבוסים את אמונתם בחוזקה של המצודה, שהיא חזקה ובטוחה עד כדי כך שאפשר להפקיד את השמירה עליה אפילו בידי עיוורים ופיסחים.
בספר "קדמוניות היהודים" הסביר יוסף בן מתתיהו, הסבר קצת אחר לדבריו היבוסים העמידו עיוורים ופיסחים לשמור על חומת המצודה, מכיוון שלעגו ולא האמינו בכוחו של דוד המלך לכבוש את המקום.

אולי מסיבה זו הם משתמשים בדימויים משפחתיים, שהם דימויים של קִרְבָה. בדרך זו הם כאילו רומזים לדוד: כמו בכל המשפחות הטובות – גם אם לפעמים רָבִים, חשוב לדעת להשלים.
היום משתמשים בביטוי "עצמך ובשרך" במשמעות דומה.

היום משתמשים בביטוי במשמעות דומה, כשמדברים על מישהו ששולט בעניינים ואפשר לסמוך עליו שינהל אותם כראוי. ואולם יש לסייג ולציין שעיתים נלווית לביטוי משמעות שלילית של אדם המנצל את מעמדו כדי לקדם אינטרסים אישיים.

ירושלים כבר מזמן איננה רק עיר. היא סמל ומיתוס עבור היהודים ועבור בני הדתות המונותאיסטיות האחרות, הנצרות והאיסלם, וגם עבור מאמינים בדתות אחרות (למשל, הבהאים).
ירושלים עברה תהפוכות רבות, ואחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה של העיר מופיע בתמונה אייקונית זו של הצנחנים הבוכים ליד הכותל. הצילום מנציח את רגעי הגעתם של לוחמים מכוח הצנחנים, שפרצו לעיר העתיקה, והם מביטים, לראשונה בחייהם, בכותל המערבי, השריד לבית המקדש.
צלם העיתונות דויד רובינגר מספר שהגיע לכותל 15 דקות אחרי הצנחנים, וכך הצליח לתפוס את מבט ההתפעמות בפניהם. הזווית שממנה צילם מוסיפה לכך (לדבריו, הוא נאלץ להשתטח על הקרקע בשל הצפיפות שהייתה באותו הזמן במקום). הצילום מצליח ליצור חיבור בין קודש לחול ובין עבר להווה של ירושלים בפרט וישראל בכלל.

על פי הפרק, יש בעיר מצודה (האזור המלכותי, המבוצר), והיא נקראת "ציון". לאחר כיבוש העיר בחר דוד לשבת במצודה, ששכנה כנראה בחלק העליון של הגבעה, ושינה את שם המקום ל"עיר דוד". במזרח הקדום היו מקרים רבים שמלך של שושלת חדשה כובש או בונה לו בירה חדשה וקורא לה על שמו.

זהר הרקוב, גלי דינור וגליה דורון, להקים ממלכה: פרקים מספר שמואל, 2005. © כל הזכויות שמורות למטח.

לפי ספר יהושע, שכן העם הזה בעמק באזור ירושלים. ענק אחר מוכר לנו והוא גלית הפלשתי, ששם אימו היה "הָרָפָה", ולכן יש המשערים שהפלשתים היו צאצאי הרפאים.
נחל רפאים זורם בעמק, והוא נחשב פורה ומתאים לחקלאות. בזמן השלטון העותמני היו במקום יישובים של חקלאים פלסטינים. ב 1873 רכשו הטמפלרים, שהיו גרמנים נוצרים, חלק משטחים אלו והקימו עליהם מושבה בשם "רפאים". הם נתנו את השם על בסיס זיהוי האזור עם עמק רפאים המתואר במקרא. היום שטח זה מוכר בשם "המושבה הגרמנית" בירושלים, ורחוב עמק רפאים הוא אחד מרחובותיה הראשיים והוא מרכז של מסחר ובילוי בעיר.

בפרק – דוגמה לקשרי המסחר הבין-לאומיים שהתקיימו בין ישראל לממלכת צור (לבנון של היום). חירם מלך צור שלח לישראל את הסחורה שברשותו, עצי ארז הלבנון, שישמשו את דוד בבניית ארמונו. נראה שחירם שמע על דוד ועל יכולותיו, ועל כן רצה לקיים עימו יחסים פוליטיים תקינים. דוד כמלך דומיננטי קיים קשרים דיפלומטיים שונים עם ממלכות השוכנות סביב ישראל, והמסחר הוא דרך אחת ליצירת ברית בין מדינות. דרך נוספת היא קשרי נישואין. בדרך זו הִרְבָּה שלמה, בנו של דוד…

וורן וחוקרים אחרים סברו שהמערכת כולה או חלקה היא "הצינור" המוזכר בספר שמואל בתיאור כיבוש העיר בידי דוד. ביסוס לטענה נמצא בספר דברי הימים, בסיפור על יואב שר הצבא של דוד, שחדר לעיר דרך "הצינור".
תיאוריה זו הייתה מקובלת במשך למעלה ממאה שנים, אבל משנת 1995 ההשערה שנויה במחלוקת בשל תיארוך הממצאים הארכיאולוגיים.
לאחרונה שופץ פיר וורן, והוא פתוח לקהל הרחב כחלק מן הגן הארכיאולוגי של עיר דוד.