"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים"

המגילה מספרת סיפור שלו מישור פרטי – סיפור של משפחה, ומישור לאומי – סיפור של עם. כדי להבין את כל ממדי הסיפור עלינו להבין את חשיבות הקשרו של הסיפור: מה קרה לפניו? מה קרה בעקבותיו?
נפתח בפסוק הראשון בפרק א – בהיצג (אקספוזיציה), נקרא את כל הפרק ונוודא שהסיפור מובן, ואז נחזור ונקרא את פסוקים א-ה.

מתי? "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים"
אפשר להזמין את התלמידים לזהות לפי הפסוק הראשון של המגילה באיזו תקופה מסופר הסיפור. ההסבר הפשוט והמקובל הוא שהכוונה ב"שפוט השופטים" היא לתקופת ספר שופטים (יש חולקים על גישה זו, ולטענתם הספר נכתב בתקופת שבי ציון). נקרין על הלוח את דף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

זמן רב עבר מאז שלמדו התלמידים את ספר שופטים ולכן נבקש להיזכר בעיקרי התקופה. נבקש מהתלמידים לפתוח את המקורות להלן בספר שופטים ולמצוא את הביטוי החוזר על עצמו לאורך הספר: פרק יז פסוק ו; פרק יח פסוק א; פרק יט פסוק א; פרק כא פסוק כה.
הביטוי החוזר הוא: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". נפרש יחד את הביטוי 'איש הישר בעיניו יעשה' – נשאל:

• מה משמעות הביטוי?
• האם לדעתכם יש בעיה במצב הזה? אם כן, מהי? (אין הנהגה ונשיאה באחריות. כל אחד דואג לעצמו ולענייניו)

מי ואיפה?
נקרא את פסוקים א-ג ונפרש:

• איזה מעשה מתארים הפסוקים? (הגירה של משפחתו של אלימלך)
• מי מהגר? (משפחתו של אלימלך)
• לאן הם מהגרים ומהיכן הם יוצאים? (המוצא – בית לחם יהודה והיעד – שדי מואב)

נזהה את המקומות במפה.

• מהי הסיבה להגירה הזו לפי הפסוקים? (רעב)
• האם יש בעיה בהגירה לארץ אחרת בעקבות רעב? אם כן, מהי? מצאו חיזוק או הפרכה לעמדתכם בפסוקים ד-ה (אפשר לטעון לכאן ולכאן, וכדאי שיישמעו שני הצדדים – גורלם של אלימלך ובניו מחזק לכאורה את הטענה שהמעשה שעשו היה שגוי, אך ייתכן מאוד שהבעיה לא הייתה בהגירה עצמה, אלא בהתנהגות הקלוקלת בשדה מואב)
• האם ישנן מילים המצביעות בבירור על קשר של סיבה ותוצאה? (נראה שלא, אך אף על פי כן, הסמיכות בין המעשה לגורל המר עשויה להצביע על קשר)

נבקש מהתלמידים לפתוח במקורות המובאים בעזר ההוראה ולזהות אילו דמויות נוספות ירדו מהארץ או שקלו לרדת מהארץ בגלל רעב, בדיוק כפי שעשו אלימלך ובני משפחתו.
תשובות: אברהם, יצחק (שלא ירד מהארץ אלא רק עבר לגור בגרר ושקל לרדת למצרים) ויעקב.

לאור ממצאנו נשאל:

• אם אברהם ויעקב לא בחלו בירידה מהארץ בזמן רעב, ואפילו יצחק שקל לעשות זאת, מה הבעיה במעשהו של אלימלך? במה הוא שונה מהם? והאם בכלל יש במעשה זה בעיה?

נחלק לתלמידים את דף העבודה ובו פירוש מדרש רות רבה לפסוק א (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
לאחר העבודה נשאל במליאת הכיתה:

• האם לדעתכם סיפור אלימלך וסיפורי האבות דומים?
• מה הדמיון ומה ההבדל ביניהם?
• האם המחויבות החברתית של האבות ושל אלימלך דומה? (האבות חיו בקהילה משפחתית מצומצמת והם דאגו לקהילתם ולגדילתם; אלימלך היה בעל תפקיד חשוב בעם – גדול מדינה ופרנס העיר, היה קשור לחברה ולקהילה והיה מצופה ממנו לדאוג לחברה שבה חי)
• כיצד הגיע המדרש למסקנה הזאת על עושרו של אלימלך ועל סירובו לעזור לקהילה שבה חי? חפשו רמז למצבו או לאופיו של אלימלך בפסוקים. (נשים לב למדרש השם 'אלימלך', העשוי ללמד על מעמד של עושר והנהגה)

נפנה את תשומת לב התלמידים לפסוק א:

• מהיכן יוצא אלימלך? (מבית לחם יהודה)
• לאן? (לשדי מואב)

נכתוב על הלוח:

• מה אנחנו יודעים על מואב?

נזמין את התלמידים לפתוח את ספר דברים פרק כג פסוקים ד-ה (אפשר גם להקרין מתוך האתר).
נשאל את התלמידים:

• איזו התנהגות של מואב המתוארת בפסוקים מתחברת לסירוב של אלימלך לעזור לרעבי בית לחם לפי הפרשנים? (הסירוב לעזור בלחם ומים לעם הבא מהמדבר)
• מהו העונש שנגזר על מואב בשל הסירוב הזה? (אסור לישראל להתחתן עם המואבים)

נסכם:
בפסוקים מתוארת משפחה שעוזבת את בית לחם יהודה בזמן רעב ועוברת למואב, אלו שסירבו לתת לחם ומים לישראל במדבר. למדנו גם שאסור היה לבני ישראל להתחתן עם המואבים.

נשאל את התלמידים:

• מה הקשר בין "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" לבין "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" – בין המעשה שמייחסים לאלימלך לאווירה המתוארת בספר שופטים?
• האם הניתוק שלו ושל משפחתו מעמם בריא בעיניכם?
• האם דרך החיים שלנו היא של "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" או שאנחנו נושאים באחריות לסביבתנו גם כשאנחנו סובלים?
• איך אפשר לוודא שלא נעשה מעשה אלימלך בחברינו?

תוכן: מצאנו את הקשרה של המגילה – ספר שופטים, דנו בביטוי "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" ובמשמעותו החברתית, חיברנו את הדברים למעשהו של אלימלך ודיברנו על מהי מואב לישראל.
מיומנויות: התמצאות בתנ"ך, ביטוי חוזר, פרשנות קלסית.
מתודה: דף עבודה.