חטאי בני עלי במשכן

לפי רש"י, הכוונה בביטוי היא לפעולה המתרחשת מדי שנה בשנה, כלומר, כל שנה. מסתבר שגם למשפחת אלקנה היה מנהג מימים ימימה, שתוכנו השתנה מעט עם הזמן. בפרק א מסופר לנו שאלקנה, כנראה יחד עם משפחתו, נהג להגיע למשכן ה' בשילה "מימים ימימה", כלומר בכל שנה באופן קבוע. בפרק ב, לאחר שמסרה חנה את בנה שמואל לשמש בקודש במשכן ה' בשילה, מסופר שהיא המשיכה לעלות "מימים ימימה". הפעם עשתה זאת לא רק כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל, אלא כדי להביא לבנה שמואל, שגדל רחוק ממנה, "מעיל קטון".

במקומות אחרים במקרא הכינוי "בני בליעל" מתייחס למי שעוסקים בעבודה זרה (עבודת אלילים), ובמקורות מאוחרים התגלגל השם "בליעל" והפך לכינוי של שֵׁד שהיה אחראי לשקרים ולרגשות אשמה. בניו של הכהן הגדול עלי היו מיועדים ללכת בעקבותיו ולמלא את התפקיד החשוב והמכובד – כוהנים במשכן ה'. אולם הם לא עמדו בתקוות שֶׁתָּלוּ בהם. חטאם הראשון היה התייחסותם הלא ראויה לתפקידם ככוהנים בזמן עבודת הקורבנות הקדושה: הם נהגו לחטוף כרצונם מן הקורבנות שהביאו המאמינים לזבוח לאל, ולא חיכו שהבשר יהיה מוכן ושמי שמעלה קורבן ייתן להם את חלקי הזבח שקבעה התורה לכוהנים (למשל בספר דברים יח, ג). מלבד זאת, בהמשך יש רמיזה כי הם נהגו באופן לא ראוי בנשים שהגיעו למשכן ה'.

כָּל שָׁנָה אֲנִי עוֹלָה
עִם הַמְּעִיל.
שַׁרְווּלִים שְׁנַיִם
רֵיקִים עֲדַיִן
וְהַבִּטְנָה מַבְרִיקָה וְצוֹנֶנֶת
לִפְנֵי שֶׁתֻּצַּת
בְּגוּפְךָ.
כָּל שָׁנָה אֲנִי עוֹלָה
עִם הַמְּעִיל.
לֹא חָלוּק, לֹא סוּדָר
סְרוּגֵי כַּעַס,
רַק מְעִיל –
שֶׁיְּחַבֵּק,
חֹרֶף וְקַיִץ
וְתָמִיד
כָּל שָׁנָה וּמְעִילָהּ.
אֲנִי רוֹקֶמֶת עָלָיו מַעֲשִׂים וַעֲלִילוֹת
וְהוּא כָּבֵד בְּאַרְגָּמָן וּדְמָעוֹת.
כָּל שָׁנָה אֲנִי
מַעֲלָה אוֹתְךָ מֵחָדָשׁ לִהְיוֹת
לְבַד
בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.

נראה שלא במקרה צייר האומן את האירועים זה תחת זה, כמו רצה לומר לנו – שמואל יבוא תחת בני עלי, והוא ישמש בקודש במקומם.

במשך זמן רב עמד בשִׁילֹה המשכן שבתוכו ניצב ארון הברית. למעשה מסופר עליה כבר בתקופת ההתנחלות – בספר יהושע מתואר כי בשִׁילֹה הוקצו הנחלות לשבטים וכי שם נקבעו הערים לַלְוִיִּים. הארכאולוג ישראל פינקלשטיין, שחפר בשִׁילֹה, מציין כי היה קל למצוא את מיקומה של העיר בשל נקודות הציון המתוארות בספר שופטים, כיוון שמקומן של בית-אל ודרך ההר העתיקה ידועים, היה קל לאתר את מקומה של שִׁילֹה. נוסף על כך, עדויות שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות בתל מתאימות למסופר בספרי המקרא, שם מתוארת שילה כמקום פולחן ומסחר מרכזי. במבנים שהתגלו בחפירות נמצאו שברים של כלי חרס – קנקנים, פַּכִּים ואף סירי בישול.

כמה עובדות על ארון הברית: ההתחלה: ארון הברית נבנה במדבר בידי בצלאל (על פי הוראות שניתנו למשה). נדודים: ארון הברית ליווה את בני ישראל בדרכם במדבר וגם בכניסה לארץ כנען. שיכון זמני: לאחר הכניסה לארץ שוכן הארון בשילה בתוך אוהל מועד, המרכז הפולחני של אותה התקופה. לימים יעלה דוד את הארון לירושלים וישכן אותו שם; שלמה המלך יבנה את בית המקדש ויציב את הארון בקודש הקודשים. 

במשכן היו חפצי קודש מיוחדים: ארון הברית, שבו היו שמורים לוחות הברית, המנורה, השולחן, המזבח והכיור.
קדושת משכן שילה הייתה זהה לקדושת בית המקדש שבירושלים, ואותן ההלכות היו נהוגות בשניהם.

עד אז היה נהוג לאכול בעזרת סכין בלבד, או בכף או בידיים. באיטליה, החל מהמאה ה-11, החלו להשתמש בכלי דמוי מזלג כדי להחזיק את גוש הבשר בזמן שחתכו אותו (ואת הבשר עצמו אכלו בידיים). רק במאה ה-16 נוצרו מזלגות בעלי שלוש או ארבע שיניים שנועדו לאכילת פסטה. בתקופה זו הפך המזלג לפופולרי באיטליה בקרב האצולה, ולאט לאט הפך לכלי מקובל בשכבות אחרות ובמדינות נוספות (מבוסס על ויקיפדיה).

ה"מזלג" של חפני ופנחס אינו המזלג שאנו מכירים מימינו. המזלג המוזכר בפסוק היה ככל הנראה מעין קלשון בעל שלוש שיניים גדולות, ששימש כדי לתפוס את הבשר המתבשל ולהפוך אותו.

כיום משרת בתפקיד קדוש זה הדָלַאי לָמָה ה-14, שנבחר לכך כשהיה תינוק. מדוע נבחר דווקא אדם מסוים, כשהוא עדיין תינוק ואפילו לפני שנולד, למלא תפקיד חשוב? בתנ"ך יש כמה סיפורים על אמהות שילדו לאחר תקופה ארוכה של עקרות. הילד שנולד לאם העקרה נולד בזכות ההתערבות האלוהית, והוא ילד מיוחד, שנועד לגדולות, להיות נביא או מנהיג. שמואל, כמו שאנו מתחילים להבין בפרק זה, הוא ילד מיוחד, שאף שגדל רחוק ממשפחתו, באווירה של שחיתות שהנהיגו בני עלי, שמר על תומתו ועל עבודת ה' בדרך הישר. כיצד בוחרים את הדָלַאי לָמָה הבא לפי המסורת הטיבטית? ראו את הסרטון ולמדו עליו עוד. קרדיט: 2015 , How the Dalai Lama is Chosen/Today I Found Out