לכל איש יש שם (או כינוי)

נתחיל בקריאת הפסוקים שלמדנו בשיעורים הקודמים ובתזכורת קצרה לגבי מקומנו בסיפור, ומצב הדמויות.

פסוק יט – ההגעה לבית לחם:
נקרא את פסוק יט ונשאל את התלמידים:

• מהי התגובה שנעמי ורות מקבלות בהגיען לבית לחם?
• איך אתם מסבירים את השאלה ששואלות נשות העיר: "הֲזֹאת נָעֳמִי"?

אפשר לבקש מהתלמידים לתאר בקצרה בכתב כיצד לדעתם נראתה נעמי לפני העזיבה וכיצד נראתה בזמן חזרתה, מה היה השינוי הגדול כל כך שגרם לבנות עירה להתקשות לזהותה. אחרי תרגיל הכתיבה אפשר לבקש מכמה תלמידים לשתף במליאה. נשאל:

• האם זו קבלת פנים נעימה ואוהבת?

פסוקים כ-כא – שמה של נעמי:
נקרא את פסוקים כ-כא, נסביר אותם ונשאל:

• מה נעמי עונה לנשות העיר?
• כיצד היא משתמשת בשמה כדי להבהיר את מצבה?

נכתוב על הלוח את שני השמות 'נעמי' ו'מרה' ונשאל:

• איזו מילה מתחבאת בתוך כל שם?

נקיף את האותיות נ,ע,מ ומ,ר – מנעימות למרירות. אחרי הדיון במליאה נשלח את התלמידים להעמיק בפירושו של המלבי"ם.

נסכם ונשתף במליאה: ככל שאתה גבוה ומורם יותר, כך נפילתך כואבת יותר. המלבי"ם אומר שנעמי רואה בשמה לעג – הוא מזכיר לה את הגבהים שמהם נפלה, ועכשיו היא חושבת שהרימו אותה גבוה רק כדי שההתרסקות תהיה גדולה יותר.
נפתח יחד בפסוקים א-ב ונראה כיצד ההיפוך שמזהה נעמי משתקף בהשוואה בין פסוק א לפסוק כב. פסוק א – אלימלך ואשתו ושני בניו – משפחה שיורדת להצטייד בזמן רעב; ולעומת זאת בפסוק כב – שתי נשים בודדות שבות אל בית לחם, אין רעב, אבל גם אין בני זוג וילדים.

פסוק כב – רות המואבייה:
נקרא יחד את הפסוק.

• האם שמה של נעמי השתנה? (לא, נעמי לא שינתה את שמה, אלא התכוונה להסביר את מצבה באמצעות משחק השמות לנשות העיר)

לעומת זאת, שמה של דמות אחרת בסיפור השתנה קצת. נשלח את התלמידים לפסוקים ד, יד וטז ונשאל:

• במה שונה אזכורה של רות בבית לחם (בפסוק כב) מהאזכור שלה במואב? מה משמעות ההבדל? (בבית לחם היא מכונה "הַמּוֹאֲבִיָּה" ומשמעות ההבדל היא שבבית לחם מסתכלים על מוצאה, 'מואבייה', מבעד למשקפי סטיגמה, ולא בוחנים אותה כאישיות נפרדת ממוצאה. בבית לחם היא זרה, לא במולדתה יותר)

לסיכום שלב זה: נעמי ורות שבות לבית לחם, נעמי מבקשת משכנותיה שאינן מזהות אותה לכנותה מרה; ורות, שאינה מבקשת דבר, מכונה מיד רות "הַמּוֹאֲבִיָּה", כתם שיכסה אותה תקופה ארוכה.

השמות בפרק א של המגילה:
מתוך העיסוק בשמה של נעמי ובכינויה של רות נבקש מהתלמידים שיאספו את כל השמות המופיעים בפרק. נרשום אותם על הלוח: אלימלך, נעמי, מחלון, כליון, רות וערפה.

נקרין את התמונות ונשאל:

• לאיזה שם רומזת כל תמונה ומדוע?

אפשר להיעזר בדף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

מלבד שמה של רות קיים בכל השמות קשר של ניגוד (אלימלך, נעמי – דמות של מלך ושלטון ודמות נעימה) או של דמיון (מחלון, כליון, ערפה) בין השם לבין מעשיהן ונסיבות חייהן של הדמויות.

• מה קדם למה – השם או המעשים?
• מה כוחו של שם?

נקרא את פירושו של ילקוט שמעוני לשמות מחלון וכליון.
כלומר, המדרש מבאר את שמם על שם סופם. ככל הנראה מקור שמם היה מתיקות ושלמות, אך המדרש נותן לשמות משמעות נוספת ואומר שאולי במעין נבואה נקראו על שם סופם, בעקבות מעשיהם. בפסוקים שלמדנו היום קראנו שנעמי מבקשת שיקראו לה מרה וראינו כי רות מקבלת את הכינוי "הַמּוֹאֲבִיָּה".

נתמקד עוד בשמות ובמשמעותם:

• מחלון וכליון: בעוד הפרק מדגיש את השוני בין רות וערפה מחלון וכליון צמודים זה לזה בשמם ובגורלם.
• ערפה: מעידה על פניית העורף לנעמי.
• רות: נקרא את מדרש שמה של רות מרות רבה ט ד ומדרש תנחומא בהר ג.
  נראה שרות, שלא כערפה, מתוארת כמי שמסוגלת לראות, לשים לב לדברי נעמי.

• האם אנחנו מודעים בחיינו לחשיבותם של שמות ונזהרים בכינויים שאנחנו מכנים?
• האם אנחנו עושים מעשים טובים כדי ששמותינו יישארו טובים?

בפרקים הבאים נראה שקשה להוריד כינוי שנדבק, אבל שמי שעושה טוב, זוכה לשם טוב.

תוכן: ליווינו את נעמי ורות החוזרות אל בית לחם, למדנו על הדו-שיח עם נשות העיר שבו נעמי מבקשת שלא יקראו לה בשמה, אלא בשם מרא ודנו בחשיבותם של שמות וכינויים בפרק.
מיומנויות: התמודדות עם פרשנות וניתוח שמות.
מתודות: משימת כתיבה – תיאור לפני ואחרי, דף עבודה על המלבי"ם, ניתוח השמות בפרק לפי תמונות.