- האם זהו שיר שאתו ראוי לחנך לדעתכם?
- "אני לא שופט אותם, זה מקרה בלי היגיון זה מצב פגום, עגום, ארור, לא ברור" – האם באמת אי אפשר לשפוט את אותם האנשים?
קרדיט: פורסם על ידי ישי גולדשמידט ב-1 במאי 2014.
נדון במקומו של המוסר במלחמה, נבחן את חוק החרם ואת האתגרים המוסריים שהוא מציב ונשאל אם הוא התממש בפועל. לאחר מכן נלמד על איסור השחתת העצים בזמן מלחמה ועל פרשת אשת יפת תואר – כיצד יש לנהוג במקרה של שבי אישה ומדוע.
הצעה ראשונה – מאמר ודיון:
נכתוב על הלוח: 'צבא בני ישראל – הצבא המוסרי בעולם?'
נשאל את התלמידים:
נקרא את הפסקה הראשונה של מאמר הדעה של פרופ' אסא כשר 'דילמה טרגית' ונדון בשאלות המובאות בעזר ההוראה.
הצעה שנייה – שיר:
נשמיע לתלמידים את השיר 'בלה בליסימה' של הדג נחש, נחלק את מילות השיר ונסביר לתלמידים על האירוע המסופר בשיר (מידע על האירוע המסופר בשיר).
הצעה שלישית – חוקי מלחמה:
נחלק את הכיתה לקבוצות ונבקש מהם לחשוב על חמשת החוקים החשובים ביותר שצריך לשמור במהלך מלחמה. לאחר שהתלמידים יציגו את החוקים שלהם נבחן את החוקים:
המלחמה נתפסת כמציאות של תוהו ובוהו שבה אין חוקים. היצרים משתוללים והאדם עלול להגיע לאובדן צלם אנוש. בארצות המזרח הקדום לא היו חוקי מלחמה. בניגוד לתפיסה זו, המקרא מבקש לקבוע כללים גם לגבי המלחמה, ולהגביל את המציאות ההרסנית חסרת הגבולות שלה.
התפיסה המקראית שואפת לשלום עולמי (ישעיהו פרק ב), אך עד שנגיע לשם – יש לשמור על מוסר וסדר גם בזמן מלחמה, ולזכור שהמלחמה איננה המטרה והתכלית.
שלב ראשון:
נקרא עם התלמידים את פסוקים י-יח ולאחר מכן נבקש מהתלמידים למלא את דף העבודה.
נחזור למליאת הכיתה ונסכם את חוק החרם בעזרת התרשים.
נשאל את התלמידים:
נבחן אם בפועל החוק יושם הזה. נחלק את הכיתה לשש קבוצות, כל קבוצה תקבל מקור ותתבקש לבחון אם לפי המקור חוק החרם יושם או לא.
ואלו הם המקורות: יהושע פרק י פסוקים לג-מ; יהושע פרק יג פסוק יג; יהושע פרק טו פסוק סג; יהושע פרק טז פסוק י; יהושע פרק יז פסוקים יב-יג; שופטים פרק א פסוקים טו. (לפי יהושע פרק י נראה שהחוק יושם, אך במקורות האחרים מתואר שישראל לא הורישו את כל האזורים)
נציג לתלמידים את מצבת מישע שנותנת לנו עדות נוספת לחוק החרם מעמים אחרי בעת העתיקה ונדון עם התלמידים:
שלב שני:
נמשיך לקרוא את פסוקים יט-כ – חוק איסור השחתת העצים בזמן מלחמה. נשאל את התלמידים:
נקרא את הפרשנות של הרב שטיינזלץ ונשאל את התלמידים:
אפשר להקרין לתלמידים את הסרטון 'כי האדם עץ השדה – כאן עברית' ולהסביר את השינוי שעבר המשפט 'כי האדם עץ השדה' ממקורו בפסוקים שלנו ועד ימינו נשאל את התלמידים את השאלות שבעזר ההוראה.
נבקש מהתלמידים לקרוא ביהושע פרק יז פסוקים יד-יח ונשאל את התלמידים:
שלב שלישי:
נעבור לחוק נוסף שעוסק במוסר בלחימה – אשת יפת תואר.
נקרא את פרק כא פסוקים י-יד בדברים. נשאל את התלמידים:
נשאל את התלמידים:
נתמקד בשתי שאלות עיקריות:
נשאל את התלמידים:
נקרא את פסוק יד ואת פירושו של הרב שטיינזלץ לפסוק ונשאל את התלמידים:
נקרין את פירושו של רש"י לפסוק יא ונשאל את התלמידים:
אונס נשים במצבי מלחמה הוא נוהג מקובל של צבאות שונים מימי המקרא ועד ימינו. החוק המקראי בוחר לא לאסור את התופעה באופן מוחלט אבל לרסן את החיילים ולצמצם את התופעה על ידי השהיה והגבלות.
נדון בכיתה:
לסיכום נדון:
נפנה את התלמידים לשני מקורות כדי לבדוק כיצד התמודדו חז"ל ופרשני ימי הביניים עם האתגר המוסרי שמציב חוק החרם.
למורה: מומלץ לציין שמדובר בנושא רחב ונתון במחלוקות פרשניות כיצד להבין את הטקסט. במסגרת השיעור נוכל לגעת בקצרה בשתיים מן האפשרויות.
אפשרות ראשונה – מוסר צבאי:
נקרא מתוך מסמך רוח צה"ל (הקוד האתי של צה"ל) – מסמך שנכתב בתחילת שנות ה-90 כדי להעמיד בסיס ערכי רצוי לכל פעולות החיילים בצה"ל. נתמקד בסעיף טוהר הנשק. נדון עם התלמידים:
אפשרות שנייה – מוסר במבחן הזמן:
נשאל את התלמידים:
תוכן: דנו במקומו של המוסר במלחמה, בחנו את חוק החרם ואת האתגרים המוסריים שהוא מציב. ראינו שנראה שהחוק לא יושם בפועל. באיסור השחתת עצים ובפרשת אשת יפת תואר ראינו כיצד החוק מגביל את אפשרויותיו של הצבא והחייל היחיד במלחמה נעזרנו בדברי מפרשים כדי לבחון כיצד יושמו החוקים בפועל. סיימנו בדיון בשאלות מוסריות צבאיות בימינו.
מיומנויות: פרשנות ימי הביניים, מקורות חוץ מקראיים, השוואה.
מתודות: דף עבודה ודיון.
הנה הבעיה. הגידו לי אתם מה הפתרון המוסרי שלה.
אדם עסוק בהכנות מעשיות לביצוע פיגוע בישראל. בפיגוע כזה עלולים להירצח עשרות ישראלים. אם לא יתבצע שום סיכול של מכין הפיגוע, הסיכוי של הרצח להתממש קרוב לוודאות. ידוע בביטחון שהוא נמצא כרגע בבית מסוים בעיירה ליד עזה. ידוע ללא ספק שנמצאים אתו כמה שותפים להכנות וגם אחדים מבני משפחתו. אפשר לנסות לתפוס את האדם חי. לשם כך יש לכבוש חלק ניכר של העיירה. בפעולה כזאת עלולים להיהרג חיילים וכן תושבים של העיירה. עצם הניסיון לכבוש את השטח מקטין את הסיכוי לתפוס את אותו אדם. אפשר לפגוע בו מן האוויר, בלי לסכן חיילים, על ידי פגיעה אחת בבית, בפצצה כבדה אחת. בשיטה זו, הסיכוי לפגוע באיש הוא קרוב לוודאות. כזה הוא גם הסיכוי שייפגעו הנמצאים בבית באותה שעה.
ממאמרו של פרופ' אסא כשר 'דילמה טרגית' מתוך אתר הארץ.
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ. ייתכן שתרצה לכרות את העצים שסביב העיר הנצורה כדי לקחתם כשלל, לצורך בניית חומה ודיֵיק או כדי למנוע מאנשיה להיזון מפֵּרותיהם, לברוח מן העיר בחסותם ולהצטייד בחוץ. ובכל זאת – לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, עצי המאכל שמסביבה לִנְדֹּחַ, להכות עָלָיו בגַרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ – מהעץ הגדל באזור תֹאכֵל, וְלכן אֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר?! וכי עץ השדה הוא כאדם, שאתה נלחם בו?
קרדיט: פורסם על ידי כאן ב-31 בינואר 2018.
וְהָיָה אִם בגלל המראה החדש שלה או מסיבה אחרת לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ – וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, עליך לשחררה, וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף ,למרות שהיא שבויה ומעמדה הוא מעמד שפחה. לֹא תִתְעַמֵּר, תשתמש, או: תתעלל בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ .רגשית היא כבר יצאה מגדר שבויית חרב המיועדת להיות שפחה, שכן כשלקחת אותה נטעת בה מעין הבטחה לעתיד אחר. על כן, אם תחליט שאינך מעוניין בה, אין לך זכות מוסרית להסב לה סבל נוסף, ואתה חייב לשחררה.
"וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" – לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, יישאנה באיסור
תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א:
דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות [איגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ [לפני שנכנסו לארץ]: מי שהוא רוצה להיפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה.
גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי […] גבעונים השלימו.
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים פרק ו:
אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו לשלום – אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם". (דברים פרק כ פסוק י). אם השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן – אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר: "יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ" (דברים פרק כ פסוק יא).
"טוהר הנשק – החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם".
(מתוך מסמך רוח צה"ל)
אמר ר' יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה חס הקב"ה על כבוד הבריות.
כל מי שפטורים מלצאת למלחמה היו צריכים להביא עדותם: מי שבנה את ביתו ומי שארש לו אישה, חוץ מן "הירא ורך הלבב", שמראהו החיצוני בלבד מעיד על מצבו. שאפילו מקול נקישת מגיני המלחמה זה בזה, נבהל ונבעת עד אימה, שאפילו מקול צהלת סוסים, רועד הוא מפחד, ואפילו מקול תקיעת קרנות (שופרות הקרב) נבהל, אפילו רואה שליפת חרבות הקרב, מטיל מימיו מפחד.
(עיבוד. על פי: מדרש ספרי על ספר דברים, סימן קא)
חז"ל הבחינו בין שני סוגים של מלחמות:
מלחמת רשות – מלחמות שמטרתן לכבוש שטחים מחוץ לארץ ישראל או לתפוס שלל וכדומה.
מלחמת חובה – מלחמה על כיבוש הארץ או לצורך הגנה עליה, או מלחמה לשם קיום המצווה של השמדת עמלק.
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות,
אבל במלחמת חובה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מבוסס על ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, 2015, עמ' 939. פירוש חדש של אביגדור שנאן.
מקובל לראות בצירוף "רך לבב" ביטוי לפחד, היפוך מ"אומץ לב". כך פירש רבי עקיבא: "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה". הרמב"ן פירש: "שאינו בטבעו לראות מכת חרב והרג… מפני חולש טבעו, כי ינוס או יתעלף".
אבל חלק מהמפרשים הקדומים סברו כי "רך לבב" משמעותו רחמן. כפי שניסח הפרשן חזקוני: "הירא, לסבול מכת אחרים; ורך הלבב, להכות אחר".
מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 510-509. © הוצאת עם עובד.
"כי האדם עץ השדה, כמו האדם גם העץ צומח…" שירו של נתן זך, המבוסס על פסוק זה, מדבר על הדמיון בין האדם לעץ – השאיפה לצמוח, להתפתח ולעלות למעלה מצד אחד, והסכנה להיגדע אם לא מקבלים את התנאים שזקוקים להם.
מקורו של הביטוי "כי האדם עץ השדה" בפרק כ, ומעניין לשים לב לגלגולו. במקור, בפרק, מדובר בכלל בשאלה רטורית – כי האדם עץ השדה? שאלה שמטרתה להזהיר את היוצא למלחמה מכפיות טובה ומניצול הטבע לטובת מלחמות בני האדם.
שיעור תנ"ך / אמנון פרנקו
בן שלוש עשרה למדתי בשיעור תנ"ך,
מי האיש אשר נטע כרם ענבים ולא בצר,
מי האיש אשר בנה בית ובו לא גר
מי האיש אשר נשא אישה ואין לו ילד רך,
מי האיש אשר הפחד בלבו אחז
ישוב לביתו ולא יצא לקרב,
פן יצא שכרנו בהפסדנו, יהיה עמלנו לשווא.
בן שמונה עשרה הלכתי לצבא.
עוד לא נטעתי כרם ולא בניתי בית,
לא נשאתי אשה וילד לא נברא.
ולא שלחוני לביתי, ולקרב הטילוני
ולא רך לבב, נחוש וחדור מטרה,
נשבעתי לשמור על האומה.
בן עשרים ושתיים הייתי.
עוד לא נטעתי כרם ולא בניתי בית,
ולא נשאתי אשה וילד לא נברא.
וכבר הרגשתי דם חם זולג על הידיים,
וראיתי רוח עוזבת גוף,
הרחתי ריח הבשר השרוף.
ראיתי את הרס המלחמה,
טעמתי מן הארס הנותר בתודעה.
נכזבתי, אין גיבורים בשדה הקרב.
רק לובשי מדים ירוקים, דומים דומים.
רק מפקדים חוזרים ומשננים משפטים ישנים.
בן שלושים אני.
נטעתי כרם, בצרתי דעת ותובנה
ומצאתי בית,
נשאתי אשה וילד נברא
ולבבי אינו ירא, יש בי כוח וגבורה.
ועם כרם, אשה וילדה רכה
יודע שכבר עומד בן שמונה עשרה חדש.
מוכן לשכב על הגדר.
ומעבר לגדר בן שמונה עשרה אחר.
ואין להם כרם ודעת נבונה,
אשה וילד לא נברא.
יחל מהתחלה.
© כל הזכויות שמורות למחבר.
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה / חנה סנש
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם.
שַׁלְהֲבוֹת הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,
אוֹר הָאֵשׁ מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;
אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,
כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד לְפָנַי?
תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,
כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,
כֵּן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,
אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.
נהלל, 11.10.1940
מפה משוערת של כנען לפני שבני ישראל כבשו אותה. המפה מחלקת את כנען לפי העמים הנזכרים במקרא כיושביה. bible-history.com
הכנענים – בני העמים שישבו בארץ כנען לפני שבני ישראל כבשו אותה. במשמעות מצומצמת – אחד מעמי כנען.
השם "כנען", או "כנע", פירושו במקורות העתיקים: צבע הארגמן. כלומר, ארץ כנען היא ארץ סוחרי הארגמן, הם הפֵנִיקִים, שעיקר סחורתם היה בד צבוע ארגמן. על פי מקורות חיצוניים למקרא, ארץ כנען השתרעה מעזה בדרום עד אזור אוּגָרִית שבצפון סוריה.
במקרא מתואר הירדן כגבולה המזרחי של הארץ. עמי כנען חיו במסגרת ערים-מדינות שבראשן עמדו מלכים. הערים היו מבוצרות היטב, והתרבות החומרית הייתה מפותחת בתחומי הקַדָרוּת, הבנייה, חרושת המתכות, החקלאות והמסחר. הכנענים דיברו ניבים שונים שהיו קרובים מאוד לעברית המקראית. בדת הכנענית היו אלים רבים, ועלילותיהם ומנהגי הפולחן שלהם מוכרים לנו מחפירות העיר אוגרית בסוריה.
עמי כנען חיו במשך מאות שנים תחת שלטון מצרי, לפני שבני ישראל כבשו את הארץ. מצב זה גרם לסִינְקְרֶטִיזְם דתי ותרבותי בין מצרים לכנען. הכיבוש של בני ישראל, ואחרי כן הפלישוֹת של גויי הים וההתיישבות הפְּלִשְׁתִית, דחקו את הכנענים צפונה. בתקופה מאוחרת יותר, התפשטות הארמים הגבילה את תחום היישוב הכנעני לערי החוף, ומאז נקראו הכנענים במקרא 'צידונים'.
עיבוד. מבוסס על: "כנענים", מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים.
מחנה צבא ישראל, שבו נוכח ה' הנלחם עבור ישראל, היה כפוף למשטר טומאה וטהרה חמור. בחקיקה הכוהנית שבספרי ויקרא ובמדבר מודגש שהטומאה אינה מתיישבת עם נוכחות ה', ויש להרחיקה מהמחנה שבו מצוי המשכן: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם" (ויקרא טו, לא).
לפיכך, כל אדם שסבל מפריחה חריגה בעורו ("נגע צרעת") או מזיבה, וכל מי שנטמא בשל מגע עם גופת מת, היה חייב לצאת מהמחנה (במדבר ה, א-ד). במחנה הצבא, גם מי שאירעה לו פליטת זרע (בלשון חז"ל "בעל קרי") היה חייב לצאת מהמחנה, ואף פעולה שגרתית כדוגמת עשיית הצרכים הייתה צריכה להיעשות רק מחוץ למחנה.
עיבוד. מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 574. © הוצאת עם עובד.
מרכבה מצרית מתקופת המלך תות ענת אמון. צילום: © Traumrune, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
בעת העתיקה היו הצבאות מורכבים מחיל רגלים ומחיל רכב – מרכבות רתומות לסוסים. המרכבות שימשו בעיקר כבימות ניידות ליריית חיצים ולהשלכת רמחים, מהירותן וכושר תמרונן הקנו לחיל הרכב יתרון טכנולוגי אדיר. על חיל פרשים איננו שומעים עד סוף האלף השני או ראשית האלף הראשון לפנה"ס, אף כי הרכיבה על סוסים כשלעצמה הייתה ידועה. לפי המסופר בספרי יהושע ושופטים, בשעה שבני ישראל נכנסו לארץ כנען לא היו להם מרכבות, בעוד שלכנענים היו מרכבות. גם בתקופות מאוחרות יותר נאלצו בני ישראל להתמודד עם נחיתות זו. לישראל לא היה חיל רכב עד ימי דוד ושלמה.
מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 506. © הוצאת עם עובד.
מצבת מישע התגלתה בדיבון בעבר הירדן בשנת 1868 על ידי מיסיונר גרמני. הבדואים יושבי האזור סברו שבתוכה מצוי מטמון זהב, ולכן ניפצו את האבן. למרבה המזל, לפני כן הם העתיקו את הכתובת שחקוקה על האבן. העתק מן המצבה המשוחזרת, המוצג במוזאון הלובר בפריז. צילום: Neithsabes, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
כתובת מישע היא מצבת זיכרון של מישע מלך מואב, שבה המלך מתאר את ניצחונותיו על יהודה ועל ישראל. הכתובת חשובה גם להבנת ההיסטוריה של התקופה המקראית המקבילה (מלכות בית אחאב בישראל ומלכות יהושפט ביהודה) וגם ללימוד תולדות הכתב העברי הקדום שבו כתובה המצבה.
בכתובת זו נמצאת גם עדות למנהג החרם – "שבעת אלפים גברים ונערים (?) ונשים ונערות (?) – ופלגשים (?), כי לעשתר-כמוש החרמתים."
מנהג זה של החרמה והקדשה לאל, במקרה זה לאלה עשתר, היה מקובל במזרח הקדום בעת מלחמה.
עיבוד. מבוסס על: יוסף ניצן ויהושפט נבו, "ארכיאולוגיות מתקופת המקרא: כתובות מישע", צוהר למקרא, תשס"ד. © מכון מופ"ת.
הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על דברים פרק כ.
קרדיט: סימנים דברים פרק כ | 929 תנך ביחד
מקבלים שבת עם דב אלבוים – פרשת "כי תצא" – אורח: אפי איתם, תת-אלוף במיל', בעל עיטור המופת, חבר כנסת ושר לשעבר.
קרדיט: מקבלים שבת עם דב אלבוים – פרשת "כי תצא" – אורח: אפי איתם | כאן 11 לשעבר רשות השידור