נחמה
פסוקים א-ה
בכמה מילים
בפסוקים אלה ישעיהו מנחם את העם. נבחן כיצד הוא עושה זאת, ונדון בשאלה מתי נאמרה הנבואה, וכלפי מה היא מוסבת.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה – שאלה לדיון:
נשאל את התלמידים:
- מה הדרכים לעודד אדם במצוקה?
- כיצד אפשר לגרום לאדם להאמין שהעתיד ורוד כאשר הוא בתקופה קשה?
הצעה שניה – סרטון ודיון:
נצפה בסרטון על ההבדל בין אמפתיה לסימפתיה.
הסרטון מתאר את ההבדלים בין אמפתיה לסימפתיה ובאילו דרכים אנו נוטים לנחם בני אדם. סרטון זה נותן נקודת מבט על נבואת הנחמה בפרק זה.
הצעה שלישית – סרטון רקע לפרק:
נצפה בסרטון על ישעיהו, נביא הנחמה, מתחילת הסרטון ועד דקה 2:31. נבואת הנחמה ניתנת כאשר ישראל בגלות לאחר הצהרת כורש, והיא מנסה לתת מענה לתחושות העם בתקופה זו.
הצעה רביעית – מבטיחים עתיד טוב יותר
נבקש מהתלמידים לחשוב:
- מה היה הופך את העולם למקום טוב יותר?
- איך אפשר לשכנע אנשים שזה יכול לקרות?
הזמנה לקריאה והעמקה
לפי הגישה המחקרית, כפי שלמדנו בעזרא א, אף שכורש היה מלך פרס הוא נתן רשות לגולי יהודה לשוב מבבל לירושלים ולהקים את בית המקדש. רק חלק מהעם נענה לקריאה ועלה לארץ, ורבים בחרו להישאר בבבל. ישעיהו נותן את דעתו לחששות העם ומבקש לנחם ולעודד אותם. הוא מנסה לשכנע אותם שדברים טובים אמורים לקרות ושאפשר להתנחם.
- למה צריך לשכנע אדם לדברים טובים?
- איך אפשר להסביר את זה?
ישעיהו מבקש להבהיר שהגאולה שתבוא בעקבות הצהרת כורש היא ודאית, כיוון שהיא על פי רצון אלוהים. מהדרכים שישעיהו בוחר לשכנע בהן את העם אפשר ללמוד כיצד לשכנע אדם במצוקה להתעודד ולצפות לטוב שיגיע.
לפי הגישה המסורתית, עוד לפני חורבן בית ראשון ישעיהו מנבא על הגאולה שתתרחש בעתיד ומבקש לשכנע את העם כי היא תקרה, גם כאשר הדבר אינו נראה באופק.
הגישה המסורתית | הגישה המחקרית |
הנבואה נאמרת בגלות (בית ראשון) לגבי העתיד | הנבואה נאמרת לאחר הצהרת כורש |
נשאל את התלמידים:
- מהי המטרה של כל אחת מהנבואות בהתאם לזמן שהיא ניתנת? (גישה מסורתית – להעניק תקווה לעם בשנות הגלות הקשות. גישה מחקרית – לשכנע את העם לעלות לארץ בעקבות הצהרת כורש)
- האם לדעתם צריך להיות הבדל בתוכן?
- מה הייתם מייעצים לישעיהו להגיד לעם לפי כל אחת מהגישות?
כיצד משכנע ישעיה את העם להתנחם? (פסוקים א -ב):
פנייה אל הכוחות בנפש האדם – נקרא את פסוק א – "'נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי', יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם", המילה "נַחֲמוּ" מוכפלת, וישעיה מבטא את הקשר בין העם לאלוהיו על ידי סיומת שייכות: שייכות העם לה' ("עַמִּי") ושייכות ה' לעם ("אֱלֹהֵיכֶם").
השומעים מוזמנים לנחם את שאר העם.
- מי הם אותם השומעים?
ישנן כמה פרשנויות. נחלק את התלמידים לעבודה בזוגות על דף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
לאחר העבודה בזוגות נענה על התשובות במליאת הכיתה.
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוק ב ונשאל:
- אל מי/מה מבקש אלוהים לפנות? ("דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם")
- מדוע לדעתכם הפנייה היא דווקא אל הלב? (אפשר להרחיב על תפקידו של הלב במקרא – ראו ב'אפשר עוד…')
הסבר למציאות
נקרא יחד את פסוק ב, ישעיהו מסביר לעם שיש בעולם סדר ושהדברים אינם פועלים בשרירותיות. נסביר לתלמידים שישעיהו אומר שתקופת העונש הסתיימה ונפתחת תקופה חדשה של גאולה:
- "מָלְאָה צְבָאָהּ" – הסתיים הזמן שהוקצב לעונש.
- "נִרְצָה עֲוֺנָהּ" – כופר חטאה
העם כבר נענש כפליים. הכתוב בפסוק ב מעלה קושי בנוגע לתורת הגמול: "כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" – עונשה של ירושלים כבד פי שניים מחטאיה?
נקרא עם התלמידים את פרשנותו של אברבנאל.
נבקש מהתלמידים לומר במילים שלהם מה אומר אברבנאל. (המתאבל על חטאו יקבל בקלות רבה יותר את דברי הנביא אם ירגיש ששילם מחיר כבד במיוחד)
נשאל את התלמידים:
- מה דעתכם על פרשנותו של אברבנאל?
- כיצד הייתם מודיעים לעם שהגאולה מגיעה?
- מה אלוהים והנביא צריכים לומר לעם כדי לשכנע אותם שהצהרת כורש אמיתית ותתגשם?
קול ראשון - פסוקים ג-ה הקול האלוהי, שמשנה את סדרי הטבע לטובת הגאולה
נבקש מהתלמידים לפסק את פסוק ג. במליאת הכיתה נראה שיש כמה דרכים לפסק את הפסוק פיסוק הגיוני.
- אפשרות ראשונה: "קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה', יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ".
- אפשרות שנייה: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר: פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה', יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ".
איך יודעים מה הפיסוק הנכון? – טעמי המקרא ותקבולת.
לטעמי המקרא יש כמה תפקידים:
- תפקיד מוזיקלי: הטעמים משמשים מעין מערכת תווים להשמעת הטקסט המקראי בלחן המקובל הנקרא במסגרת טקסית.
- תפקיד פונטי: הטעמים מורים על מקום ההטעמה במילה – רוב הטעמים מופיעים מעל או מתחת להברה מוטעמת.
- תפקיד פיסוקי – תחבירי: הטעמים מתפקדים גם כסימני פיסוק. הטעמים מתחלקים לטעמים מפסיקים ולטעמים מחברים. נתמקד היום בטעמים המפסיקים שלמעשה הם משמשים כמו פסיק ונקודה. נחלק לתלמידים את הטעמים.
סוף הפסוק, מראה לנו שנגמר הפסוק. האתנחתא (מהמילה נח, נראה כפעמון הפוך) משמש כפסיק, ומחלק את הפסוק לשני חלקים.
בפסוק יש תקבולת שמסתדרת גם כן לפי הטעמים: "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוהינו".
נקרא את פסוק ד ונבאר אותו יחד עם התלמידים.
- גֶּיא – עמק
- יִנָּשֵׂא – יתרומם
- יִשְׁפָּלוּ – יונמכו
- הֶעָקֹב – העקום, המפותל
- מִישׁוֹר – מקום ישר ושטוח
- וְהָרְכָסִים – הרים וגבעות
- לְבִקְעָה – מרחב נמוך, מישורי
נשאל את התלמידים:
- מה מתארים לנו? (אלוהים ישנה את סדרי הטבע ויסיר כל מכשול מדרכם כדי שחזרתם לציון תתאפשר בקלות ונוחות. הגאיות יתרוממו, ההרים והגבעות יונמכו. הדרכים המפותלות יתיישרו)
נקרא יחד את פסוק ה: באמצעות הסיוע הניסי של אלוהים יתגלה כבודו בפני כל העולם.
בשלב הראשון מודגשים הימצאות אלוהים עם העם והנס של מהלך הגאולה – אלוהים הוא שמניע את המהלכים. נשאל את התלמידים:
- האם לדעתם העם השתכנע?
- מה המצב של העם כעת? (העם לאחר שבעים שנה של חורבן וגלות)
- האם יש הבדל במקום שבו העם נמצא כשהוא שומע את הנבואה לפי כל אחת מהגישות? מהו ההבדל?
בשלב הבא אלוהים יצטרך להגיב לייאוש ולקושי האמוני של העם.
מבט לחיים
נשאל את התלמידים:
- האם לדעתכם ישעיהו מצליח לנחם את העם?
- כיצד לדעתכם הם יגיבו?
נבקש מהתלמידים לרשום מצב בבית הספר שהם הרגישו בו ייאוש או עדיין מרגישים – דבר שהם היו שיהיה אחרת ולכתוב את המצב על פתק. כל תלמיד יקבל פתק של חבר לכיתה ויכתוב לו תגובה מעודדת. נקרא את התגובות ונשאל את התלמידים:
- איך הייתה התחושה בקריאת התגובות?
- האם זה נתן תקווה, האם התגובות נתנו לכם רצון לפעול לשינוי?
לחלופין אפשר לחשוב בלב על אדם במצוקה ועל דרכים לנחם אותו. אפשר לשתף זה את זה ולקבל משוב אם הדרך שחשבנו עליה באמת מנחמת.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: דנו בנושא הנחמה ובאתגרים שהיא מציבה בפני השומע והמשמיע. בחנו את הדרכים שבהן אפשר לקרוא את נבואת ישעיהו ועסקנו בקולות המופיעים בפרק.
מיומנויות: טעמי המקרא, מילה מוכפלת, כינוי שייכות, פרשנות ימי הביניים.
מתודות: קריאה של פרשנות ימי הביניים בזוגות והבנתה, קריאה משותפת של פרשנות אברבנאל, פעולת ניחום כיתתית, בעזרת טעמי המקרא בחנו את הקול האלוהי והשינויים בסדרי הטבע שהוכיחו לעם כי אלוהים הוא שמניע את המהלכים ההיסטוריים ועומד מאחורי הצהרת כורש והגאולה.
ישעיהו א וישעיהו ב:
הנבואות בספר ישעיהו נעות בין תקופת מסע סנחריב, ב-701 לפנה"ס, לבין תקופת שיבת ציון, ב-538 לפנה"ס. מדובר בפער של כמעט 200 שנה. יש מחוקרי המקרא הטוענים כי ספר ישעיהו מחולק לשני חלקים (יש הטוענים אף לשלושה). חלוקת הספר לנבואות של שני נביאים נרמזה לראשונה בפירושו של אבן עזרא (שמזכיר בכתביו את הפרשן הספרדי, משה בן שמואל הכהן בן ג'יקטילה, שחי בקורדובה שבספרד בתחילת המאה ה-11).
נקרא את דבריו על ישעיה פרק מ פסוק א.
נשאל:
- מה אומר אבן עזרא? (לפי רבי משה הכהן הנבואות מהחצי השני של הספר הם על תקופת בית שני ואילו לפי דעתו הן על גלות בבל ואף יש בספר נבואות על העתיד)
- כיצד אתם מבינים את המילים "והמשכיל יבין"?
יש הטוענים כי בפירושו של אבן עזרא הוא מרמז למחברים שונים בתוך הספר כפי שאנו יודעים שהוא משלב בפירושו חקירות מדעיות שלא מובנות לכולם ומרמזות על דברים הסותרים את הפרשנות המסורתית.
שבת נחמו:
בשבת שלאחר שלושת השבועות ותשעה באב קוראים בהפטרה מישעיהו פרק מ פסוקים א-כו. השבת נקראת על שם ההפטרה "שבת נחמו". נשאל את התלמידים:
- מדוע דווקא בזמן הזה בכל שנה קוראים את הפסוקים האלה?
תפקידו של הלב במקרא:
נבקש מהתלמידים לקרוא במשלי פרק טז פסוקים כא וכג ובדברים פרק ד פסוק לט.
- מה תפקידו של הלב לפי פסוקים אלה? (לב = חוכמה, שכל, ידיעה)
הלב הוא משכן השכל. עם זה, היום הפירוש של לב הוא רגש. נקרא את פירושו של אבן עזרא למילים מפסוק ב: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם".