נחמיה מתקן

שלב א: פסוקים א-ו
נקרא את פסוקים א-ו. העם מתלונן נגד "אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים" – 'אחיהם' פירושו הנכבדים ובעלי המשרות, דהיינו החורים והסגנים. נבחן יחד:

• על מה העם צועק? ציינו את העוולות החברתיות שמופיעות בפסוקים. (יש לנו הרבה ילדים ואין לנו במה להאכילם, הילדים שלנו נלקחים לעבדות)
• על אילו חוקים חברתיים העם יכול לבסס את טענותיו? עיינולמשלבדברים פרק טו פסוקים א-יא; פרק כד פסוקים י-כב.(התורה מצווה את העשיר לנהוג ברוחב לב ולוותר לעני על חובותיו ולא לדרוש ממנו את המעט שיש לו גם אם כך נדרש על פי הדין)

שלב ב: פסוקים ו-יב
נקרא את פסוקים ו-יב. נחמיה מגיב בכעס על צעקת העם. נשאל את התלמידים:

• "וַיִּחַר לִי מְאֹד… וָאָרִיבָה" – האם תגובה זו אופיינית לנחמיה שהכרנו בפרק א? (לא, בפרק א הוא תומך בכולם ומתפלל בעדם)
• מדוע נחמיה מקהיל קהילה בפסוק ח? איזה כוח יש לקהילה בהכרעה על עוולות? (הקהילה יכולה להוקיע מתוכה אנשים שאינם נוהגים על פי המקובל)
• האם לדעתכם יש לחייב לנהוג בצדק או שמא החלטה כזאת צריכה לבוא מתוך רצון? (הצעד שנקט נחמיה היה צעד מהפכני שנועד לכפות את דעת הרוב על החורים והסגנים)

בפסוק ח נחמיה מזכיר אירוע שבו השתתפו גם העשיריםובו הם סייעו בפדיון אחיהם שנמכרו לעבדים לגויים. "כְּדֵי בָנוּ" = "כדי כוחנו" תיקון נוסח לפי הוולגטה. נדון עם התלמידים:

מדוע נחמיה מזכיר את "יִרְאַת אֱלֹהֵינוּ"? (החברה ביהודה פועלת לפי נורמות דתיות ולכן נחמיה בהטפתו מכוון להתנהגות מוסרית הנובעת מחיקוי תכונותיו של האלוהים, והוא טוען כי כדי שאדם יהיה ירא אלוהים אין די בכך שיקיים את החוקים הפורמליים)

שלב ג: דוגמה אישית
נקרא את פסוקים יב-יט ונשאל את התלמידים:

• מה כוחה של דוגמה אישית?
• למה בעלי ההון מסכימים לקבל את השינוי שנחמיה דורש?

הנושים נענים לדרישת נחמיה: "וַיֹּאמְרוּ: 'נָשִׁיב וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ, כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר'". (פסוק יב) – הייתה בכך מהפכה חברתית של ממש שכן הסכמת הנושים עצרה את הידרדרותם הכלכלית של בעלי המשקים הזעירים, ואפשרה ליצור איזון ביחסי המקרקעים בין האיכרות הזעירה לבין השכבות האמידות.

בפסוק יג נחמיה עורך טקס השבעה ובו מעשה סמלי – ניעור החוצן המסמל את הפקעתו של הרכוש הנייח והנייד מן האדם.

נקרא את פסוקים טו-יח: נחמיה מציג דוגמה אישית.

נחמיה מדבר על העבר ומשווה את התנהגותו להתנהגות הפחוות ששלטו לפניו, לעומתם נחמיה מצטייר כצדיק גדול – הוא מוותר על לחם הפחה (פסוק יד) – ויתור זה אינו נובע רק מיראת האלוהים שבו, אלא גם ממודעותו למצב הכלכלי הקשה של היהודים "אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה". אף שנחמיה לא ביקש את לחם הפחהקיים נחמיה מנהל תקין, כפי שמצוין בפסוק יח.

אפשרות ראשונה: ניצול מעמדות
בתקופות רבות בהיסטוריה העולמית וכן היהודית השכבות החזקות ניצלו את מעמדן. חשבו:

• באילו תקופות היה ניצול מעמדות? ערכו השוואה בין התקופות.

אפשרות שנייה: מחאת הקוטג'– "העם דורש צדק חברתי!"
*אפשרות זו יכולה לשמש אירוע הערכה.

"העם דורש צדק חברתי!"

• כתבו סיסמה למחאה החברתית שהתרחשה בסיפור בפרק ה בנחמיה. עצבו לוגו למחאה ושתפו עם חבריכם במצגת שיתופית.

אפשרות שלישית:דוגמה אישית
ראינו בפרק כי נחמיה משמש דוגמה אישית כאשר הוא עצמו שומט את החובות שחייבים לו בפסוק י, ואף אינו מנצל את זכותו ללחם הפחה הנגבה לצורכי כלכלת חצרו בפסוקים יד ויח.

נקפוץ לימי קום המדינה. ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון היה ידוע בצניעותו. נקרין לתלמידים תמונה של בן-גוריון (ראו עזר הוראה: דוד בן-גוריון) ונשאל אותם:

• כיצד הייתם מצפים ממנהיג לנהוג בנוגע לקניין, מעמד ואורח חיים?
• האם הסטנדרטים של המנהיגים מראשית קום המדינה עדיין רלוונטיים למנהיגים בחברה של ימינו? מדוע?

תוכן: למדנו את פרק הבנחמיה. פרק זה מציג זווית אחרת על אישיותו ופעילותו של נחמיה. ממשקה המלך עזרא נהיה מוביל שינויים חברתיים בחברה ביהודה – הוא יוצא נגד ניצול העשירים את העניים וקורא לשמיטת חובות. המעמדות הגבוהים נענים בצייתנות לנחמיה,והוא משמש דוגמה אישית.נחמיה מתגלה בפרק זה כמנהיג ראוי ומוצלח בשנים המעצבות של יהודי שיבת ציון.

מיומנות: עדות נוסח – הוולגטה – אחת מעדי הנוסח לצד נוסח המסורה.

מתודות: פתחנו בנתונים אקטואליים לגבי המצב הכלכלי של מדינת ישראל כקדימון למהפכה החברתית שערך נחמיה בפרקנו. לאחר מכן קראנו את הפסוקים, דנו ברעיון הדוגמה האישית בקרב מנהיגים והצענו לסיום פעילות עיצוב סיסמאות למחאה החברתית של נחמיה.