סליחה וקרבה

תחילה נקרא את כל המזמור קריאה רציפה ונזכיר כי מזמורי תהילים רבים מתחילים בכותרת. במזמור זה הכותרת היא 'שיר המעלות' – הכוונה לשיר שהיה מושר על מעלות (מדרגות) המקדש או שיר שהיו שרים העולים לירושלים. נשאל את התלמידים:

• האם המזמור מוכר לכם? מהיכן?

נפנה את התלמידים לדף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
במליאת הכיתה נשאל:

• מהן המילים שחוזרות במזמור? (עוונות, תקווה, פדות ישראל)
• לאור זה, על מה מדבר המזמור לדעתכם?
• מהי הבקשה העיקרית של הדובר מאלוהים? ("ה', שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי")
• מה לדעתכם כוונת המילים "שִׁמְעָה בְקוֹלִי"?

למורה: לכאורה, יש לצירוף 'לשמוע בקול מישהו' כפל משמעויות: לציית ולעשות כרצון הדובר או להטות אוזן לבקשת הדובר)
נקרא את פסוקים ג-ד ונבחן בכיתה:

• מה אומר הדובר בפסוק ג? כיצד מנוסחים דבריו כלפי אלוהים? (דבריו מנוסחים כמשפט תנאי המסתיים בשאלה רטורית – "אם את העוונות תשמור, מי יכול לעמוד בכך?")
• האם פסוקים ג-ד נשמעים כתחינה של הדובר לאלוהים או דרישה מאלוהים? מדוע? (הניסוח הרטורי והיעדר מילות הבקשה מעידים כי יש כאן בקשה או ציפייה בוטחת של הדובר)
• מה השורש של המילה "תִּוָּרֵא"? מה פירוש המילה? (יר"א, תהיה נורא – יראו ממך ויכבדו אותך)
• מה לדעתכם משמעות האמירה "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה"? באיזה מובן הסליחה היא עם אלוהים?

נחלק לתלמידים את דף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נסכם כי הדובר פונה אל אלוהים בפסוקים אלה בקביעות, בציפייה מאלוהים לסלוח על העוונות ולהיעתר לבקשתו.
נקרא את פסוקים ה-ו ונשאל בכיתה:

• אילו פעלים אתם מזהים בפסוקים ה-ו? ("קִוִּיתִי", "קִוְּתָה", "הוֹחָלְתִּי")
• מה משותף לשלושת הפעלים שמצאנו? (המשמעות של שלושתם היא ציפייה ותקווה; שלושתם בפסוק ה)

נזמין את התלמידים להעלות השערות:

• איך ייתכן שבפסוק ו אין פועל?
• האם צריך להיות פועל?

נסביר שהצלע הראשונה בפסוק ו: "נַפְשִׁי לַה'" היא צלע חסרה, כלומר חסרה בה מילה. הצלע השנייה מתחילה במ"ם היתרון, כלומר: מה שיש בצלע הראשונה הוא יותר ממה שיש בצלע השנייה.
נסו לפענח מהי המילה החסרה:

הפועל שחזר שלוש פעמים בפסוק ה הוא הפועל החסר בפסוק ו: מחכה/מצפה/מקווה/מייחלת.
כלומר נפשי כמהה לה' יותר ממה ששומרי הלילה כמהים לבוקר.

• מדוע שומרים מחכים לבוקר? (כי הם עייפים אחרי לילה של שמירות, כי הם פוחדים, כי קשה להם)
• נסו לחשוב, מדוע הדובר רואה את כמיהתו לאלוהים דווקא ככמיהה להגעת הבוקר ולא כתקווה לעזרת אדם, או להשגת מטרה כלשהי? (אולי בגלל הוודאות של הגעת הבוקר לעומת חוסר הוודאות שיש בתקווה אחרת)

נקרין שוב את המזמור על הלוח את המזמור. הפעם בחלוקה שמעמידה את שני חלקיו זה מול זה.
כאשר מעמידים את שני חלקי המזמור זה מול זה אפשר להבחין בכמה הקבלות והבדלים.

• מהן המילים החוזרות בשני החלקים? (סליחה, חסד עם ה'; עוונות)
• באיזה גוף מוזכר אלוהים בכל אחד מהחלקים? מה המשמעות של השינוי? (בחלק הראשון פונים לאל בגוף שני – באופן ישיר ואישי; בחלק שני המשורר מדבר על האל בגוף שלישי – באופן עקיף וכללי בשם כל ישראל)
• מהי המטפורה בכל אחד מהחלקים? (בחלק הראשון הדובר במעמקים; בחלק השני הדובר משווה את עצמו לשומרי לילה המחכים לבוקר)
  נחזור כעת אל המילים החוזרות בשני הקטעים ונראה מה הן מלמדות אותנו:
• מה ההבדל בין שתי הפעמים שבהן מוזכרים העוונות? (בחלק הראשון, בפסוק ג, מובע ספק אם העוונות יזכו לסליחה; לעומת זאת, בחלק השני נאמר באופן חד-משמעי שאלוהים "יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו")
• מה יכולה להיות הסיבה להבדל? (בחלק הראשון הדובר עדיין שרוי במצוקה, והוא מבקש את סליחת אלוהים, אבל איננו בטוח שהאל יסלח לו; לעומת זאת, בחלק השני הדובר כבר ניצל מן הצרה והוא יודע שזכה למחילה על עוונותיו)
• בחלק הראשון כתוב "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה" ובחלק השני כתוב "כִּי עִם ה' הַחֶסֶד". מה עשויה להיות הסיבה להחלפה בין המילה 'סליחה' למילה 'חסד'? (בחלק הראשון האדם זקוק לסליחה ובחלק השני כבר אינו זקוק לכך, הוא כבר יודע שאלוהים סלח לו ולכן משבח אותו על חסדו)

נסכם ונאמר כי נראה שהדובר עובר תהליך במזמור – בתחילתו (פסוקים א-ד) הוא שרוי במצוקה ולכן פונה באופן ישיר לאלוהים ומבקש סליחה על עוונותיו וסיוע במצבו. בחלק השני של המזמור הדובר כבר נושע ולכן פונה לאלוהים מתוך ביטחון וכמיהה גם באופן אישי וגם באופן לאומי ולא מבקש דבר אלא מוקיר את חסדו של אלוהים וקורא לכלל ישראל להמשיך ולייחל לו.
חשוב לציין שבמזמורי תהילים רבים המשורר עובר תהליך של היפוך במהלך המזמור. הוא פונה מתוך המצוקה, אך עצם הפנייה מתוך המצוקה כבר גורמת לו להקלה, עד שהוא מרגיש בטוח ונינוח הרבה יותר.
נוכל לקרוא יחד את דבריה של רוני מגידוב על תהליך השינוי של הדובר.
נשאל את התלמידים:

• מהו התהליך שעובר הדובר לפי דבריה של מגידוב? (כאשר הדובר במעמקים, בעת מצוקה הוא אינו מצליח לראות דבר, גם לא את עצמו. רק לאחר שקיבל את המחילה ומידת החסד הוא יכול להשתיק את הקולות הפנימיים של רגשות האשם על השגיאות והטעויות שעשה. בעקבות זאת יכול עתה לראות גם את העוונות של כלל ישראל ואת האפשרות שלכולם אלוהים יסלח)

בסוף הלימוד של מזמור קל נסכם בכמה מילים את היחס בינו ובין מזמור כג: בהשווא בין המזמורים נראה שבפרק כג הדובר מלכתחילה לא חש פחד גם במצבים קשים כיוון שהוא יודע שאלוהים אתו, ואילו בפרק קל רק לאחר תהליך הדובר מבין כי אלוהים הוא שיוציא אותו מצרה.

במזמור ראינו את השינוי שאדם עובר כאשר הוא נחלץ ממצוקה וזוכה למחילה.

אפשרות ראשונה – יציאה ממצוקה:
ברוח המזמור נדון עם התלמידים:

• כיצד אנו יכולים לצאת ממצוקה, או מתחושה שנפלנו במשהו?
• האם כשחטאנו למישהו וזה גורם לנו להרגיש רע יש דרך להיחלץ מהתחושה הרעה? כיצד?

המזמור מציין שאלוהים אינו שומר לאדם על העוונות אם הוא מבקש סליחה.

• האם גם אנו מוחלים לאחרים?
• אם נצליח למחול, אילו אפשרויות ייפתחו בפנינו?

אפשרות שנייה – התבוננות פנימה והחוצה:
אביתר בנאי שר בשירו 'מתנות': "כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם", נשאל את התלמידים:

• האם אדם נוטה יותר לחשוב על אחרים שסובלים כאשר הוא שרוי בצרה או לאחר שניצל ממנה? מדוע? (מצד אחד כאשר הוא בצרה הוא חושב רק על עצמו, מצד שני זה מעורר אותו להזדהות עם אחרים – אחים לצרה. כאשר הוא כבר ניצל הוא פנוי לחשוב על אחרים, אך אולי הוא יעדיף לא לחזור למקומות הקשים שחווה)

תוכן: למדנו על הקריאה של האדם לעזרת האלוהים ממעמקים, מתוך המצוקה. בחנו מה התפקיד והכוח של האפשרות לסליחה של אלוהים וכיצד זו יוצרת תקווה אצל הדובר ומביאה אותו לכמיהה לאל, לרצון לקרבה אליו ולמבט רחב יותר על העם כולו. ראינו את המהפך שחל בליבו של המשורר בזכות הפנייה והרצון לסליחה ולקרבה.
מיומנויות: השוואה, פרשנות, תקבולת, מ' היתרון ושאלה רטורית.
מתודות: שיר, דף עבודה, קריאה עצמאית ודיון.