בשיעור זה נלמד על חוקי פסח כפי שהם מתוארים בדברים פרק טז ובשמות פרק כג. נבחן את המופעים השונים של ציון חגיגות פסח במקרא, ומתוך השוואה בין הדומה לשונה ביניהם ננסה לזקק יחד את הרעיון של החג שהוא זכר ליציאת מצרים – חג שמהויותיו הם תהליך יציאה מעבדות לחירות, אמונה בה' ובעקבותיה התרחקות מעבודה זרה, דאגה לחלש בחברה והודיה על מתנת הארץ והיבול.
אפשרות ראשונה – שיר:
נשמע את השיר 'איך יודעים שבא אביב' בביצוע להקת ג'יין בורדו.
במהלך ההאזנה ננחה את התלמידים לכתוב לפחות שתי תשובות מתוך השיר לשאלה "איך יודעים שבא אביב?" – ונראה שהרבה מהן קשורות לחג הפסח. ("סלים כבדים עם יין ומצות", "ואם שרים שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא")
נשאל את התלמידים:
אפשרות שנייה – סדר פסח של פליטים וישראלים:
נצפה יחד במודעה על סדר פסח של פליטים וישראלים מתוך אתר בית תפילה ישראלי.
נשאל את התלמידים:
נציין שהיום נעסוק בין השאר בשאלה מדוע יש לחגוג את פסח "זכר ליציאת מצרים", וכאן יש דוגמה קונקרטית לאחד מן הקשרים הבולטים בין יציאת מצרים לימינו.
אפשרות שלישית – כל דכפין:
נקרין על הלוח מודעה של המשרד לשוויון חברתי המזמינה את הציבור לארח אזרחים ותיקים לליל הסדר, מתוך אתר gov.il.
לחלופין אפשר להקרין מודעה דומה של האגודה למען החייל המבקשת לערוך סדר פסח לחיילים בודדים.
נשאל את התלמידים:
נציין שמנהג הדאגה לחלש ולערירי שלא יאכלו לבדם בחג מופיע ביתר שאת בחג הפסח לעומת חגים אחרים. נשאל את התלמידים:
מושגים בסיסיים בחג הפסח:
נקרא את פסוקים א-ח ונשאל את התלמידים:
נקרין על הלוח תרגיל בביאור מושגים בפסוקים ב-ד ונזמין תלמידים לציין ליד כל שורה את המושג המתאים: פסח, שאור או מצות (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
הוראות לחגיגות הפסח:
נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם לאתר כמה שיותר הוראות הקשורות לאופן קיום החג.
נקרין על הלוח את ההיגדים בליווי הסברים למילים או ביטויים קשים להבנה.
חג האביב:
נקרא את פסוק א ונשאל:
נקרין על הלוח את פרשנות הרב שטיינזלץ ואת פירוש רש"י לפסוק.
נשאל את התלמידים:
נסביר: הציווי "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" מבקש לוודא שתהיה חפיפה בין הבשלת התבואה לחג הפסח. מכיוון שבכל שנה יש פיגור של 11 יום בין חודש ניסן (הנמנה לפי מחזור הלבנה) ובין מועד האביב (הנמנה לפי מחזור החמה), לא תמיד הפסח יוצא בדיוק באביב. לכן יש להוסיף חודש – כלומר, לעבר את השנה פעם בשלוש שנים.
פסח ארץ-ישראלי:
נזכיר שחוקי הפסח כבר ניתנו פעם אחת בעבר, בספר שמות פרקים יב-יג, אבל בפרקנו מופיע בפעם הראשונה החיבור בין פסח לאביב. נשאל את התלמידים:
נציין כי גם ציווי זה הוא חידוש על המצווה בפסח מצרים. נשאל את התלמידים:
זכר ליציאת מצרים:
נשאל את התלמידים:
נשמע הצעות שונות ואחר כך נסכם שלושה היבטים כיצד השפיעה יציאת מצרים על עם ישראל לפי הסיפור המקראי.
הערה למורה: חג הפסח מופיע בהקשרים נוספים רבים. המעוניינים להרחיב את הלימוד מוזמנים להיעזר בקובץ שיעור הרחבה ב'אפשר עוד…'.
בעקבות ההיבטים (הלאומי, החברתי והאמוני) של השפעת יציאת מצרים על עם ישראל שלמדנו נבקש מהתלמידים לפרט מהם מנהגי חג הפסח המוכרים להם כיום, נכתוב אותם על הלוח ונוסיף בעת הצורך: ליל הסדר, ניקיון פסח, אכילת מצות, ביעור חמץ וכן הלאה.
נשאל את התלמידים:
תוכן: העמקנו בשאלה כיצד זיכרון יציאת מצרים שבפסח מבטא את מהותו הפנימית של החג – חג של חירות לאומית, אמונה בה' וכינון חברת צדק בארץ ישראל.
מיומנויות: הבנו את חשיבות החג מתוך ההקשר ההיסטורי והרקע החקלאי.
מתודות: עבודה בזוגות, קריאה בפסוקים, הבנת הביטויים במקרא, ודיון על המשמעות בימינו.
מאמרים:
שיעור הרחבה – זכר ליציאת מצרים:
נזמין את התלמידים לבקר בכמה אירועים מקראיים שבהם נחגג הפסח ולנסות לזהות את ההיבטים המתאימים של זיכרון יציאת מצרים בכל מקור:
נחלק לתלמידים עבודת חקר בקבוצות שבה תלמד כל קבוצה על חגיגת הפסח במקור מקראי אחר, ומתוך הלימוד נצא להשוואה ולדיון במליאה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשוב למליאה ונבקש מכל קבוצה להציג בקצרה את הלימוד שלה: מהי התקופה שבה נחגג הפסח וכיצד סייע ציון חג הפסח לחזק ערכים מסוימים שאותם היה צורך להדגיש בקרב העם בתקופה זו.
בנקודה זו נתמקד גם בהשוואה בין שתי החגיגות של פסח ביד באייר – בכרטיסיית במדבר ובכרטיסיית חזקיהו. נשאל:
נציין שפסח הוא החג היחיד שיש בו הלכה מפורשת של 'פסח שני' – כלומר שאפשר לחגוג את החג באיחור של חודש, ומי שלא חוגג חוטא לה'. זוהי דוגמה שמבטאת את חשיבותו היתרה של החג לעומת חגים אחרים, שאין בהם אפשרות כזו.
מתוך ההשוואה בין הכרטיסיות, נסכם על הלוח את המסקנות:
מתוך המסקנות האלה נבקש מהתלמידים לשוב לשאלת "הערך העיקרי" בכרטיסיות שלמדו ולבדוק אם זיהו נכון את הערך שחג הפסח מדגיש ואם ישנם ערכים אחרים שלא זיהו ומתאימים גם הם. נשאל:
קרדיט: פורסם בערוץ הרשמי של גלגל"ץ ב-15 באפריל 2019.
Chaban Oksana / Shutterstock.com
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס כְּרִי שֶׁל חִטָּיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְרֶגֶל.
וּכְשֶׁבָּא מָצָא אֲרָיוֹת מַקִּיפִים לְחִטִּים.
וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים עֲשִׁירִים שֶׁהָיוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וְהָיוּ לָהֶם שְׁכֵנִים רָעִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
וְהָיוּ אוֹמְרִים: אֵימָתַי יַעֲלוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם
וְאָנו נִכְנָסִים וּמְקַפְּחִים אֶת בָּתֵּיהֶם וְנוֹטְלִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם.
הִגִּיעַ זְמַן וְעָלוּ הָאַחִים.
זִמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים כִּדְמוּתָם וְהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
כְּשֶׁבָּאוּ הָאַחִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לְשִׁכְנֵיהֵם דּוֹרוֹנוֹת מִכָּל מָה שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִיְּרוּשָׁלַיִם.
אָמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים: הֵיכָן הֱיִיתֶם?
אָמְרוּ לָהֶם: בִּירוּשָׁלַיִם.
– אֵימָתַי עֲלִיתֶם?
– בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
– וְאֵימָתַי בָּאתֶם?
– בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
– וְאֶת מִי הִנַּחְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתְכֶם?
– לֹא הִנַּחְנוּ שׁוּם אָדָם.
אָמְרוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא עֲזָבָם וְלֹא יַעַזְבֵם לְעוֹלָם.
מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
"אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ…" אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.
(מדרש ספרי דברים, קמג, ז)
Christos Georghiou / Shutterstock.com
חג סוכות חל בחודש תשרי, סמוך לפתיחת שנת הלימודים. בימי המקרא נפתח לוח השנה העברי בחודש ניסן (בחג האביב, הוא חג פסח). חג סוכות, הוא חג האסיף, התרחש לקראת סיומה של שנה החקלאית. החג היה והינו עדיין חגיגה של איסוף היבול מהשדה, ומכאן נובעת השמחה הגדולה של החקלאים שנחוגה בבית המקדש. משמעות המילה "אך" בביטוי זה היא "רק". והיית רק שמח. בלי אבל, בלי אולי, רק שמח בחלקך.
Timonina / Shutterstock.com
לֶחֶם עֹנִי הוא המצה שנוהגים לאכול עד היום בפסח. בארמית הוא נקרא: "לַחְמָא עַנְיָא", והפִּסקה "הָא לַחְמָא עַנְיָא" (זה לחם העוני) המזכירה אותו פותחת את ההגדה שקוראים בליל הסדר. אכילת לחם עוני היא מרכיב חשוב בפעולת שימור הזיכרון של יציאת מצרים, פעולה שתחילתה ממש בתוך גופו הפיזי של האדם. נדמה שמילותיו של המשורר מאיר אריאל: "אני אוכל וזוכר" לכדו רעיון עתיק זה.
אליהו אריק בוקובזה, שבועות, 2013, שמן מעל אקריליק על בד, 110×90 ס"מ, אוסף פרטי. © אליהו אריק בוקובזה
שבועות הוא גם חג הביכורים המעלה על נס שפע חקלאי. שתי הדמויות שבוקובזה מצייר נטועות בהקשרי עולם החקלאות והמיתוס. האישה ששיבולים בידיה היא מעין אלת אדמה ופוריות, הרועה הצעיר נושא שה. את השפע שמתקשר לביכורים מדגישה ערמת הפירות הגדושה על כובעה של האישה — הפרט הבולט ביותר בציור.
על כתפיו של הילד נח שה שאותו הוא מחזיק בתנוחת "הרועה הטוב": דימוי יהודי–נוצרי המרמז על האל כמקבץ וכשומר על עדרי מאמיניו. המשא נראה כבד על כתפי הילד
החנוט בבגדי חג וזר לראשו. אלת האדמה העגומה ומבטו של "הרועה" החומק הצידה מושכים על הציור תו של מבוכה.
מבוסס על: אליהו אריק בוקובזה, מבט על זהות יהודית מפוצלת, 2015. © בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי.
בציור "סדר ראשון בירושלים" אנו רואים את האומן עצמו ליד שולחן ליל הסדר (יושב בפינה השמאלית), בנו יושב על ידו ואשתו ניצבת מאחוריו. יתר האורחים מסמלים את כל מרכיבי החברה הישראלית בת הזמן ההוא, שנת 1950, שנתיים לאחר הקמת המדינה. בשולחן הסדר, המאזכר גם את היצירה ”הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה-וינצ'י, מתאחדים כולם בהרמוניה סביב החג, המסורת והמנהגים היהודיים.
ברקע מצוירת ירושלים האידיאלית והאלגורית, המצביעה על הקשר ועל המחויבות של
המשתתפים בסעודה לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט. השיבוץ החזותי של ירושלים בתמונת סעודת ליל הסדר מתכתב עם הברכה המסיימת את ההגדה של פסח: ”בשנה הבאה בירושלים". הכיסופים והגעגועים לירושלים חוזרים ומופיעים במהלך הדורות, ואצל רובין הם מקבלים העצמה ודגש.
מבוסס על: תרבות ישראל באמנות החזותית – הצעה להוראה בין-תחומית: אמנות ותרבות ישראל, עמ' 44. © משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית.
שער העיר הכנענית בדן, התקופה הכנענית. לפני השער הייתה רחבה גדולה מרוצפת חלוקי אבן ומבנים, אולי מבנים הקשורים למסחר. צילום: Ani Nimi, מתוך ויקישיתוף
השער היה מרכז החיים של העיר המקראית. השער לא היה רק פתח לכניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בחדריו ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי. רעיון מרכזי שעולה מהפרק קשור בשער העיר – על פי הכתוב, הפולחן יתקיים במקום אחד בלבד: "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ" (פסוק ה), ולעומת זאת, המשפט יתקיים בכל מקום, ככתוב: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (פסוק יח).
מבוסס על: "שער העיר", אתר מקראנט. © מטח.
מה הוא המקום אשר בחר ה'? ספר דברים משאיר זאת כחידה לא פתורה.
הביטוי "המָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" ייחודי לספר דברים, ומופיע שש פעמים בפרק טז. הדרישה שעולה בספר היא לרכז את כל מעשי הפולחן לאל האחד והיחיד במקום אחד ויחיד – הספר מרכז מחדש את האמונה הישראלית ממרחבי המדבר אל מקום מסוים אחד. אבל שם המקום – השם ירושלים – למרבה ההפתעה, לא מוזכר בתורה.
צילום: קובי הראתי, עיר דוד
המילה "רְגָלִים" בלשון המקרא פירושה פְּעָמִים, והמושג "עלייה לרגל" אינו מכוון להליכה ברגל, אלא למצווה לעלות לירושלים לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, בשלוש הרגלים – "בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים טז, טז). תחילה היו עולים למקום מושבו של המשכן, כגון שילה, ולאחר שנבנה בית המקדש הראשון החלו לעלות לירושלים.
מבוסס על: טריה פיליפ ומתיה קם, "עלייה לרגל לירושלים", לקסיקון לתרבות ישראל. © מטח
לוח גזר שנמצא בתל גזר הוא לוח שנה חקלאי המונה את חודשי השנה (בתמונה העתק המוצג במוזיאון ישראל), Yoavd, נובמבר 2012 ,GFDL
לוח השנה העברי מבוסס על שילוב של 12 מחזורי ירח (ממולד עד מולד) ושל מחזור שמש – משך הזמן של הקפָה אחת של כדור הארץ את השמש מחולק ב-12 חודשים. כדי להתאים את שני הלוחות, העברי והלועזי, שאורכם שונה, ולהסדיר את עונות השנה (הקשורות במיקומו של כדור הארץ בהקפתו את השמש) בהתאם לאירועים דתיים וחקלאיים, בכל שנתיים או שלוש מתווסף אל הלוח העברי חודש נוסף – אדר ב.
וכך אנו חוגגים את שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – בעונתם.
פסח – "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" – תקופה מצוינת לחגוג את זבח הפסח עם טלאים וגדיים בתוך טבע פורח המשרה אווירה חגיגית ואופטימית; ואז יש לספור שבעה שבועות "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (או בנוסח של נעמי שמר – "בניסן הונפו בכוח כל החרמשים"), ועד שמגיעים סופו של האביב וראשיתו של הקיץ. אז התבואה מבשילה ונקצרת וראשוני הפירות מופיעים – הינה הוא חג השבועות, חג הביכורים. וכשמסתיים הקיץ, עם בוא הסתיו, אחרי שנאספו הפירות האחרונים, תעשה לך את חג הסוכות, חג האסיף, שבעה ימים "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ".
מבוסס על: בילי סביר, "גלגל החגים", אתר מיזם
צפו בסרטון הקצר על פסח ועל התכנים המאפיינים אותו.
קרדיט: קצרים על מועדים – פסח / תרבות ישראל – מה שטוב לדעת
הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על פרק טז בספר דברים.
קרדיט: סימנים דברים פרק טז / 929 תנך ביחד
