יחידה זו עוסקת בשלושת הרגלים (חגים שבהם עולים לרגל למקדש): פסח, שבועות וסוכות. נקדיש שיעור לכל אחד מן החגים ונערוך השוואה בין אופי החג ומהותו כפי שהוא מתואר בפרק זה לאופיו ומהותו העולים ממקורות אחרים בתנ"ך. נעמוד על מגמות של שינוי באופן ציון החג מהמקרא ועד ימינו.

תצוגת כיתה הורדת היחידה הדפסת יחידה

מידע כללי

ספר דברים
יחידת הפרקים פרק טז
קבוצת גיל כיתה יב
נושאים מרכזיים ביחידה
מספר שיעורים מומלץ 3
שתפו

על פי תכנון הלימודים השנתי יחידה זו אמורה להילמד בחודש מאי

שיעורים

מדרשים

ניבים וביטויים

תרבות ואומנות

סיפורו של מקום

ריאליה מקראית

סרטונים

פנים אל מול פנים

"אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ…" אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק...

מדרשים פנים אל מול פנים

"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ..."
(פסוק טז)

סיפורי ניסים

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח לִנְעֹל דַּלְתֵי בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים.וּכְשֶׁבָּא מָצָא נָחָשׁ קָשׁוּר בְּטַבְּעוֹת דַּלְתוֹתָיו. שׁוּב...

מדרשים סיפורי ניסים

"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר..."
(פסוק טז)

Chaban Oksana / Shutterstock.com

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח לִנְעֹל דַּלְתֵי בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים.
וּכְשֶׁבָּא מָצָא נָחָשׁ קָשׁוּר בְּטַבְּעוֹת דַּלְתוֹתָיו.
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלוֹתָיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים.
וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקֹרָעוֹת לִפְנֵיהֶן.

להמשך המדרש

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס כְּרִי שֶׁל חִטָּיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְרֶגֶל.
וּכְשֶׁבָּא מָצָא אֲרָיוֹת מַקִּיפִים לְחִטִּים.
וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים עֲשִׁירִים שֶׁהָיוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וְהָיוּ לָהֶם שְׁכֵנִים רָעִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
וְהָיוּ אוֹמְרִים: אֵימָתַי יַעֲלוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם
וְאָנו נִכְנָסִים וּמְקַפְּחִים אֶת בָּתֵּיהֶם וְנוֹטְלִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם.
הִגִּיעַ זְמַן וְעָלוּ הָאַחִים.
זִמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים כִּדְמוּתָם וְהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
כְּשֶׁבָּאוּ הָאַחִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לְשִׁכְנֵיהֵם דּוֹרוֹנוֹת מִכָּל מָה שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִיְּרוּשָׁלַיִם.
אָמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים: הֵיכָן הֱיִיתֶם?
אָמְרוּ לָהֶם: בִּירוּשָׁלַיִם.
– אֵימָתַי עֲלִיתֶם?
– בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
– וְאֵימָתַי בָּאתֶם?
– בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
– וְאֶת מִי הִנַּחְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתְכֶם?
– לֹא הִנַּחְנוּ שׁוּם אָדָם.
אָמְרוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא עֲזָבָם וְלֹא יַעַזְבֵם לְעוֹלָם.

מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית

המדרש מונה ניסים שהתרחשו לאנשים שבחרו לעלות לרגל והשאירו מאחוריהם את הבית ואת המשק החקלאי. מה אפשר ללמוד על מנהג העלייה לרגל מעצם הצורך שהיה באותם הימים לספר סיפורים שכאלה?

לחם עוני

לֶחֶם עֹנִי הוא המצה שנוהגים לאכול עד היום בפסח. בארמית הוא נקרא: "לַחְמָא עַנְיָא", והפִּסקה...

ניבים וביטויים לחם עוני

"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ."
(פסוק ג)

ושמחת בחגך והיית אך שמח

חג סוכות חל בחודש תשרי, סמוך לפתיחת שנת הלימודים. בימי המקרא נפתח לוח השנה העברי...

ניבים וביטויים ושמחת בחגך והיית אך שמח

"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… ...וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ."
(פסוקים יד-טו)

שבועות - אליהו אריק בוקובזה

שבועות הוא גם חג הביכורים המעלה על נס שפע חקלאי. שתי הדמויות שבוקובזה מצייר נטועות...

תרבות ואומנות שבועות - אליהו אריק בוקובזה

"וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ."
(פסוק י)

אליהו אריק בוקובזה, שבועות, 2013, שמן מעל אקריליק על בד, 110×90 ס"מ, אוסף פרטי. © אליהו אריק בוקובזה

שבועות הוא גם חג הביכורים המעלה על נס שפע חקלאי. שתי הדמויות שבוקובזה מצייר נטועות בהקשרי עולם החקלאות והמיתוס. האישה ששיבולים בידיה היא מעין אלת אדמה ופוריות, הרועה הצעיר נושא שה. את השפע שמתקשר לביכורים מדגישה ערמת הפירות הגדושה על כובעה של האישה — הפרט הבולט ביותר בציור.

להמשך קריאה

על כתפיו של הילד נח שה שאותו הוא מחזיק בתנוחת "הרועה הטוב": דימוי יהודי–נוצרי המרמז על האל כמקבץ וכשומר על עדרי מאמיניו. המשא נראה כבד על כתפי הילד
החנוט בבגדי חג וזר לראשו. אלת האדמה העגומה ומבטו של "הרועה" החומק הצידה מושכים על הציור תו של מבוכה.

מבוסס על: אליהו אריק בוקובזה, מבט על זהות יהודית מפוצלת, 2015. © בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי.

היצירה עוסקת בחג השבועות, חג של שמחה חקלאית. מה ביצירה תואם את אווירת השמחה של החג ומה מעורר אי-נוחות או הרגשה של העברת ביקורת?

סדר ראשון בירושלים - ראובן רובין

בציור "סדר ראשון בירושלים" אנו רואים את האומן עצמו ליד שולחן ליל הסדר (יושב בפינה...

תרבות ואומנות סדר ראשון בירושלים - ראובן רובין

"לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב, כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם."
(פסוקים ה-ו)

בציור "סדר ראשון בירושלים" אנו רואים את האומן עצמו ליד שולחן ליל הסדר (יושב בפינה השמאלית), בנו יושב על ידו ואשתו ניצבת מאחוריו. יתר האורחים מסמלים את כל מרכיבי החברה הישראלית בת הזמן ההוא, שנת 1950, שנתיים לאחר הקמת המדינה. בשולחן הסדר, המאזכר גם את היצירה ”הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה-וינצ'י, מתאחדים כולם בהרמוניה סביב החג, המסורת והמנהגים היהודיים.

להמשך קריאה

ברקע מצוירת ירושלים האידיאלית והאלגורית, המצביעה על הקשר ועל המחויבות של
המשתתפים בסעודה לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט. השיבוץ החזותי של ירושלים בתמונת סעודת ליל הסדר מתכתב עם הברכה המסיימת את ההגדה של פסח: ”בשנה הבאה בירושלים". הכיסופים והגעגועים לירושלים חוזרים ומופיעים במהלך הדורות, ואצל רובין הם מקבלים העצמה ודגש.

מבוסס על: תרבות ישראל באמנות החזותית – הצעה להוראה בין-תחומית: אמנות ותרבות ישראל, עמ' 44. © משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית.

נסו לזהות מי הן הדמויות המרכיבות את הפסיפס הישראלי לפי הציור (שימו לב שמדובר בשנת 1950).
ציינו נקודות דמיון ושוני משמעותיות, בין הפסוקים בפרק המתארים את חג הפסח לבין האופן שבו החג מוצג ביצירה.

שער העיר

השער היה מרכז החיים של העיר המקראית. השער לא היה רק פתח לכניסה בחומת העיר...

סיפורו של מקום שער העיר

"לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ... כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ..."
(פסוקים ה-ו)

שער העיר הכנענית בדן, התקופה הכנענית. לפני השער הייתה רחבה גדולה מרוצפת חלוקי אבן ומבנים, אולי מבנים הקשורים למסחר. צילום: Ani Nimi, מתוך ויקישיתוף

השער היה מרכז החיים של העיר המקראית. השער לא היה רק פתח לכניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בחדריו ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי. רעיון מרכזי שעולה מהפרק קשור בשער העיר – על פי הכתוב, הפולחן יתקיים במקום אחד בלבד: "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ" (פסוק ה), ולעומת זאת, המשפט יתקיים בכל מקום, ככתוב: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (פסוק יח).

שער העיר היה מוקד פעילות מרכזי בחיי האדם בעת העתיקה.
הדרישה בפרק היא ליצור מרחב אחר להקרבת הקורבנות, שאינו קשור למרחב היום-יומי.
הסבירו – מה הפרק דורש מהאדם לעשות?

המקום

מה הוא המקום אשר בחר ה'? ספר דברים משאיר זאת כחידה לא פתורה. הביטוי "המָּקוֹם...

סיפורו של מקום המקום

"...בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם."
(פסוק יא)

הר גריזים, המקום הקדוש ביותר לשומרונים. צילום: Edward Kaprov, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

מה הוא המקום אשר בחר ה'? ספר דברים משאיר זאת כחידה לא פתורה.
הביטוי "המָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" ייחודי לספר דברים, ומופיע שש פעמים בפרק טז. הדרישה שעולה בספר היא לרכז את כל מעשי הפולחן לאל האחד והיחיד במקום אחד ויחיד – הספר מרכז מחדש את האמונה הישראלית ממרחבי המדבר אל מקום מסוים אחד. אבל שם המקום – השם ירושלים – למרבה ההפתעה, לא מוזכר בתורה.

כאמור, אין בתורה אזכור מפורש של שם המקום אשר בחר ה' או של ירושלים. אפשר למצוא לכך הסברים מנומקים בגישה המסורתית ובגישה המחקרית-ביקורתית.
מה להשערתכם התשובה לחידה זו?

מנהג העלייה לרגל

המילה "רְגָלִים" בלשון המקרא פירושה פְּעָמִים, והמושג "עלייה לרגל" אינו מכוון להליכה ברגל, אלא למצווה...

ריאליה מקראית מנהג העלייה לרגל

"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם."
(פסוק טז)

צילום: קובי הראתי, עיר דוד

המילה "רְגָלִים" בלשון המקרא פירושה פְּעָמִים, והמושג "עלייה לרגל" אינו מכוון להליכה ברגל, אלא למצווה לעלות לירושלים לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, בשלוש הרגלים – "בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים טז, טז). תחילה היו עולים למקום מושבו של המשכן, כגון שילה, ולאחר שנבנה בית המקדש הראשון החלו לעלות לירושלים.

מצוות העלייה לרגל מחייבת רק את הגברים – "כָּל זְכוּרְךָ", אבל עליות לרגל היו למעשה עניין לכל המשפחה. במה הייתה כרוכה, מבחינה משפחתית, העלייה לרגל עבור משפחה בחברה חקלאית?
מנהג העלייה לרגל הוא מנהג חוצה דתות ותרבויות ומאפיין את האנושות מראשיתה ועד היום. הביאו לכך דוגמה.

גלגל החגים

לוח השנה העברי מבוסס על שילוב של 12 מחזורי ירח (ממולד עד מולד) ושל מחזור...

ריאליה מקראית גלגל החגים

"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה."
(פסוק א)

לוח גזר שנמצא בתל גזר הוא לוח שנה חקלאי המונה את חודשי השנה (בתמונה העתק המוצג במוזיאון ישראל), Yoavd, נובמבר 2012 ,GFDL

לוח השנה העברי מבוסס על שילוב של 12 מחזורי ירח (ממולד עד מולד) ושל מחזור שמש – משך הזמן של הקפָה אחת של כדור הארץ את השמש מחולק ב-12 חודשים. כדי להתאים את שני הלוחות, העברי והלועזי, שאורכם שונה, ולהסדיר את עונות השנה (הקשורות במיקומו של כדור הארץ בהקפתו את השמש) בהתאם לאירועים דתיים וחקלאיים, בכל שנתיים או שלוש מתווסף אל הלוח העברי חודש נוסף – אדר ב.
וכך אנו חוגגים את שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – בעונתם.

להמשך קריאה

פסח – "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" – תקופה מצוינת לחגוג את זבח הפסח עם טלאים וגדיים בתוך טבע פורח המשרה אווירה חגיגית ואופטימית; ואז יש לספור שבעה שבועות "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (או בנוסח של נעמי שמר – "בניסן הונפו בכוח כל החרמשים"), ועד שמגיעים סופו של האביב וראשיתו של הקיץ. אז התבואה מבשילה ונקצרת וראשוני הפירות מופיעים – הינה הוא חג השבועות, חג הביכורים. וכשמסתיים הקיץ, עם בוא הסתיו, אחרי שנאספו הפירות האחרונים, תעשה לך את חג הסוכות, חג האסיף, שבעה ימים "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ".

מבוסס על: בילי סביר, "גלגל החגים", אתר מיזם

מתי לדעתכם עדיף לחגוג את ראשית השנה? בניסן, החודש הראשון בימי בית ראשון, או בתשרי?
מה היא ההתחלה – בשיא הפריחה האביבית או כשהזרעים נטמנים באדמה וממתינים שהפוטנציאל הגלום בהם יתממש?