קיבוץ גלויות
פסוקים ו-יג
בכמה מילים
שיעור זה יעסוק בקיבוץ הגלויות שבנבואת הנחמה. נלמד על האוכלוסייה המגוונת שעתידה לשוב לארצה, על הדרך שיהיה עליה לעשות לשם כך, ועל מה שמחכה לה כאן בארץ. נתמקד בכך שגאולה כללית משמעותה גם גאולת החלש והפגיע, ונראה שהתפיסה של הגאולה היא להביט מעל למציאות הקשה ולראות חזון שיש בו חיים טובים יותר.
הזמנה ללימוד
אפשרות ראשונה – שיר ושיחה:
נשמע עם התלמידים את 'שיר השיירה' ונדון עליו בקצרה:
- מה השיר מתאר?
- מיהם העולים?
- מדוע הם עולים?
- מה הם רוצים לעשות בארץ ישראל?
העולים עולים מארצות רבות ומעוניינים ליישב את הארץ ולהפריח את השממה.
אפשרות שנייה – שאו ציונה נס ודגל:
נקרין לתלמידים סרטון ובו השיר 'שאו ציונה נס ודגל' בליווי מילות השיר ואיורים מתאימים.
נשאל את התלמידים:
- איזו בקשה מובעת בשיר הזה – מהן התקוות שהוא מביע כלפי ארץ ישראל?
- מהיכן יגיעו העולים? (ממרחקים)
- איך יגיעו? (מי ברכב מי ברגל)
- מה יקרה להם כאן? ("יהפכו לאגודה" – כלומר, יהיו מאוחדים, "וימלא שחוק פיהם" – כלומר, יהיו שמחים. המילים "יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" הן ציטוט מתהילים פרק קכו העוסק בחזרה לארץ מהגלות)
נסביר שגם היום נפגוש מעין שיר המביע נבואת תקווה ונחמה בנושאים דומים לשיר הזה.
אפשרות שלישית – סמל העיר תל אביב:
נציג את סמל עיריית תל אביב יפו.
נשאל את התלמידים:
- מהיכן לקוח הפסוק המצוטט בסמל?
- מה משמעותו?
במהלך השיעור נכיר את הפסוק וננסה להבין מה משמעות השימוש בו כאן. להעמקה ראו מאמרו של מיכאל פדידה מתוך אתר 929.
הזמנה לקריאה: "וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן" – על המהפך
נקרא את פסוקים ו-יג מתוך התנ"כים ונסב את תשומת לב התלמידים לחלוקה השירית של הנבואה – משפטים קצרים ונרדפים ודימויים רבים. נקרא פסוק אחרי פסוק קריאה צמודה, ובכל פעם שנגיע למילה לא מובנת נבאר אותה על פי רעיונות התלמידים ואחר כך על פי ביאור הרב שטיינזלץ באתר.
לאחר קריאת הפסוקים נחלק לתלמידים את דף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשוב למליאה ננסה לחשוב על הקשר בין פסוק לפסוק באמצעות הכותרות שניתנו לכל קטע:
- האם יש קשר כרונולוגי בין הפסוקים?
- מה הסיפור שהם מספרים? (העם יבקש ישועה > ה' יקבץ את העם ויוביל אותו בדרך בלי מכשולים אל הארץ, ובה בעת שמע הגאולה יתפשט בקרב הגויים > העם יגיע ויזכה לשפע ושובע בארצו וישמח על המהפך מאבל לששון)
נתמקד בשתי נקודות מעניינות מן הנבואה:
1. פסוק ח: "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם".
- מדוע לדעתכם יבכה העם בדרכו ארצה?
- מדוע יתחנן ועל מה?
2. פסוק יג: "וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן".
נבקש מהתלמידים לפתוח בספר דברים פרק א פסוק יח: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן".
- לאור פסוק זה, מדוע יש צורך להזכיר במיוחד את הכוהנים חסרי הנחלה בהקשר של הדשן והשובע? (לכוהנים אין נחלה, והם תלויים בעם לכלכלתם)
- האם יש קשר בין אזכור הכוהנים לבין פירוט העולים בפסוק ז?
נעמוד על כך שהנבואה מזכירה בין השאר את הפרטים החלשים או התלויים באחרים כיוון שאחד הביטויים לגאולה שלמה ומלאה הוא הידיעה שכל העם מקבל את צרכיו. ואת זה מביע הכתוב בהדגשת החלש והתלוי ביותר.
כעת נשאל:
- האם אפשר להבין מתוך ההבטחות והדיבור על העתיד משהו על מצבם הנוכחי של בני ישראל?
נמלא על הלוח עם התלמידים את הטבלה הזאת:
ישראל בהווה לפי הפסוקים | ישראל בעתיד לפי הפסוקים |
דואבים מפוזרים לא שמורים שבויים |
מרננים ושמחים מרוכזים ומקובצים שמורים שבעים ורוויים בכל הגידולים החקלאיים לא דואבים פדויים |
נזהה שיש כאן ניגוד בין ההווה המר של שבטי ישראל האבודים והמפוזרים, לבין העתיד שמבטיח להם הנביא – משוחררים, שמחים ושבעים בארצם.
מבט לחיים
נקרא את הציטוט מתוך ספרו של דוד בן גוריון 'מדינת ישראל המחודשת'.
דוד בן גוריון טוען שחזון הגאולה שוכן בלב היהודי כבר מקדמת דנא, מימי נביאי הכתב (בהם ירמיהו) ואפילו אולי קודם להם מיציאת מצרים.
- איך אפשר לראות בנבואה שקראנו את תחילת התקווה לגאולה?
בן גוריון מדבר על ודאות בשורת הגאולה.
- האם תמיד קל להרגיש את הוודאות הזאת?
בימים שבהם נשא ירמיהו את הנבואה הזאת היו עשרת השבטים כבר ברובם אבודים באשור.
- איזו ראייה מיוחדת נדרשת כדי לחוש ודאות כזו בזמן שבו נראה שאין סיכוי שתתגשם?
כשהרצל חלם על מדינה יהודית היישוב היהודי בארץ היה קטנטן – הגדולה היא לנסות לדמיין מציאות אחרת גם כאשר ההווה מלא סבל והאדמה חרוכה.
נחשוב יחד:
- כאשר אנו מסתכלים על החברה שלנו היום, האם יש דברים שהיינו רוצים לאחל לה ונראים לנו בלתי אפשריים?
נבקש מהתלמידים לכתוב בזוגות נבואת נחמה לעם ישראל שמגיבה לכאבי השעה, מבטאת בעיות שקיימות בימים אלה ומבטיחה פתרון מפורט.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על ההבטחה להעלות את עם ישראל מכל גלויותיו, כולל החלשים והפגיעים, ולהפוך את אבלם לשמחה: מעם מפוזר, תלוש ואומלל, הם יפכו לאומה שמחה, שבעה ומרוצה על אדמת הארץ.
מיומנויות: השווינו בין שני מצבים שונים של העם, הסקנו מסקנות מתוך רמזים בטקסט.
מתודה: ערכנו תרגיל כתיבה בהשראת הפרק.
- "עוד אבנך ונבנית" דווקא על תל אביב, מאמרו של מיכאל פדידה מתוך אתר בינ"ה 929.
- מאמרו של הרב תמיר גרנות על הפנייה לממלכת ישראל דווקא בנבואת ירמיהו מתוך אתר מכללת הרצוג.