קינת דוד – בין צער כן לצעד פוליטי
שמואל ב, א (יז-כז)
בכמה מילים
בשיעור זה נעסוק בשתי גישות המסבירות מדוע נשא דוד את הקינה. לפי ההסבר הראשון הקינה נובעת מתוך רגש כן של צער על יהונתן שדוד אהב מאוד, וגם על שאול – על אף מערכת היחסים המורכבת בין השניים. ההסבר השני מעמיד גישה שונה שלפיה מטרת הקינה הייתה לבסס את מעמדו של דוד כמנהיג. אף שהקינה נאמרה בפני ציבור לא גדול, היא פונה לכל העם במעין פנייה של מלך, ועל כן הקריאה הביקורתית הזאת מחשיבה אותה לצעד פוליטי.
הזמנה ללימוד
אפשרות ראשונה – יום הזיכרון:
נקרין בכיתה את קינת דוד המוקראת בטקס יום הזיכרון בגן יבנה.
לחלופין אם הסרטון הוסר מיוטיוב אפשר לשאול את התלמידים:
- האם שמעתם את הקינה בטקסי יום הזיכרון שנכחתם בהם – בבית הקברות הצבאי, ביישוב או בבית הספר?
נשאל את התלמידים:
- מדוע לדעתכם קוראים את הקינה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?
- אילו מן הפסוקים בקינה הם המתאימים ביותר להנצחת חיילים שנהרגו בקרב?
- מה המסר שהקינה יכולה להעביר לנוכחים בטקסי יום הזיכרון גם אם אינם מכירים את ההקשר התנ"כי?
אפשרות שנייה – ואחי שותק:
נקרא עם התלמידים את שירו של אמיר גלבוע 'ואחי שותק'.
נשאל את התלמידים:
- ממה חושש הדובר בשיר?
- מה הולך ומתגלה לנו לאורך השיר ומגיע לשיא הגילוי בסופו?
- מה תפקיד החפצים של האח בשביל הדובר?
- מדוע הוא מכנה אותו "גיבור"?
ניזכר במות שאול ויהונתן בפרק הקודם ובחפצים שהביא הנער העמלקי לדוד. נציין שהיום נמשיך לעסוק במות שאול ויהונתן מנקודת מבטו של דוד – מהם הרגשות שעולים בו וכיצד הוא מחליט להנציח את זכרם.
אפשרות שלישית – פנים. יום. זיכרון:
נכיר לתלמידים את הפרויקט 'פנים. יום. זיכרון.' של בית אביחי – פרויקט הנצחה אומנותי שבו נעשו סרטונים המשלבים אנימציה לזכר חיילים שנפלו (ראו קישור גם בממערך השיעור). נצפה בסרטון או שניים מהפרויקט ונעמוד על כך שגם הקינה היא מעין הנצחה אומנותית.
הזמנה לקריאה
ניזכר באבלותו של דוד על שאול ויהונתן שעליה למדנו בשיעור הקודם ונשאל את התלמידים:
- האם אבלו של דוד על יהונתן מפתיע אתכם? (לא, דוד ויהונתן היו קשורים זה בנפשו של זה)
- ומה בנוגע לאבלו על שאול, האם הוא מפתיע אתכם?
- כיצד אפשר להסבירו?
ניזכר בקצרה במערכת היחסים בין השניים. נבקש מהתלמידים לפתוח בפרק יח ולקרוא את פסוקים ח-טו ואת פסוק כה, וכן לפתוח בפרק כג פסוק כה. נקרא את הפסוקים ונשאל את התלמידים:
- מה מעידים הפסוקים האלו על מערכת היחסים בין שאול לדוד? (שאול מאוים מדוד ומנסה להרוג אותו כמה פעמים. דוד לאורך כל הדרך שומר על כבודו של משיח ה' ואינו פוגע בו. דוד רואה בשאול מנהיג משוח בשמן, משיח ה')
- אם כן, מה התגובה שהיינו מצפים מדוד בבשורה על מות שאול? (הקלה ואפילו שמחה – אין עוד איום על חייו. יתרה מזו, כעת הוא יוכל למלוך)
אך דוד אינו מביע שמחה, הוא כותב קינה מלאת צער ויגון ומקיים במלואו את ההנחיה ממשלי פרק כד פסוק יז: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח".
נשאל את התלמידים:
- כיצד להשערתכם אפשר להסביר את הפער בין התגובה הצפויה לתגובה בפועל?
נשמע אפשרויות שונות. אם בחלק זה תעלה הצעה כי זהו צעד פוליטי נציין שבהמשך נרחיב על פרשנות זו.
אפשרות ראשונה – אבל כן על מות שאול:
כעת נתמקד בעבודה בזוגות בפרשנות מסורתית שלפיה צערו של דוד על שאול כן. נחלק לזוגות את דף העבודה.
נחזור למליאה ונשמע את התשובות בכיתה.
נוכל לציין בעל פה שהרב בני לאו המשיך את פרשנות ר' אלשיך מתוך 929 וטען שדוד היה קשור בנפשו לבית שאול, ואף שמערכת היחסים שלהם הייתה ארוכה ומלאת מהמורות היא לא התבססה רק על שנאה. ברגע זה דוד חש צער אמיתי על האדם שהיה שאול, וצער זה פורץ ממנו בקינה מלאת געגוע. הדגש הוא על שאול כיוון שהצער על יהונתן מובן לנו לאור יחסיהם ובו לא נוצרת סתירה. ייתכן שדוד רואה מול עיניו את שאול גם ברגעיו הטובים והיפים, ובעיניו שאול אינו מצטייר רק כדמות רעה וקשה, ואבלו אמיתי וכן.
בנוסף, חשוב לציין שאומנם דוד יודע שהוא אמור למלך, אך אין זה מוריד מהאבל הלאומי שחש העם בשעה שנהרג המלך.
לחיזוק פרשנות זו נשאל:
- האם לדעתכם דוד רצה במות שאול?
- האם היו לו הזדמנויות בעבר להביא למותו?
נשלח את התלמידים לפרק כה פסוקים ד-ז וניזכר מה קרה שם: דוד בוחר לא להרוג את שאול, כי אינו רוצה לפגוע במשיח ה'.
אפשרות שנייה – קינת דוד כצעד פוליטי:
נשאל את התלמידים:
- מלבד האפשרות שלפיה דוד מגיב מתוך צער אמיתי על מות אנשים גדולים וקרובים, האם יש לכם הצעה אחרת מדוע הוא מקונן את הקינה? (אם כבר עלתה הצעה שזהו צעד פוליטי – נחזור אליה כעת)
נעמוד על כך שיש הסוברים שהקינה היא בעיקרה צעד פוליטי של דוד, ולא בטוח שמדובר בהתפרצות רגשות כנה. תפיסה זו מוצגת בהרחבה במאמרה של רוני מגידוב באתר מקראנט.
נבקש מהתלמידים לקרוא שוב את הקינה, והפעם לאמץ משקפיים ביקורתיות:
- האם יש בקינה פסוקים שיכולים להביע ביקורת מרומזת של דוד על שאול?
נשמע את ההצעות.
נקרין על הלוח פסוקים מהקינה לקריאה ביקורתית.
נעבור פסוק פסוק ונקרא אותו בעיניים ביקורתיות:
- דוד מבקש לא לפרסם את התבוסה בקרב פלשתים מן הבושה, אך בעצם הקינה הוא בעצמו מפרסם את הביזיון בחוצות.
- שלא כבפרשנות שלמדנו בשיעור הקודם, אפשר לפרש כי הזכרת המגן שאינו משוח בשמן יכולה לבטא ביקורת על כך ששאול הזניח את ההכנות למלחמה. לו היה המגן נמשח בשמן, היו מחליקים ממנו חיצי הקשתים.
- בפסוק זה אפשר לקרוא את השאלה איך נפלו גיבורים כתמיהה אירונית – אם הם כה גיבורים, איך נתנו לעצמם לנחול תבוסה כה איומה?
נשאל במליאה:
- אם דוד מבקש לבקר את שאול על טקטיקת המלחמה שלו, ולא חש אבל אמיתי, מדוע הוא נושא קינה כזו ומטמין בה רמזים במשמעות הפוכה?
גם במעשה זה אפשר לראות פעולה אסטרטגית של מנהיג שמבקש להתנהג באופן ממלכתי מתוך ידיעה שעליו לזכות באהבת הציבור כולו אם ירצה למלוך בתבונה.
לסיכום השיעור נחלק את הכיתה לשתי קבוצות כל קבוצה תייצג גישה אחת מהגישות שלמדנו. נערוך דיבייט שמטרתו לשכנע איזו גישה מקובלת עלינו יותר: הקינה כצער כן או כצעד פוליטי. במהלך הדיבייט או בסופו נבקש משני נציגים לקרוא את הקינה באינטונציה ובהדגשות המתאימות לגישה שהם מייצגים.
מילות סיכום לספר שמואל:
הקינה חותמת את הלימוד בספר שמואל. נזכיר שהספר נפתח בחנה העקרה המתפללת לבן, בלידת של שמואל ובהקדשתו לעבוד את ה' ובהנהגתו המיוחדת את העם. שמואל ליווה את עם ישראל בבקשתם למלך ובראשית תקופת המלוכה והיה יד ימינו של שאול עד שזה סר מדרך ה' ונענש, והוא גם שהמליך את דוד. מפלתו של שאול וקינת דוד מסמלות את ראשית מלוכת דוד.
מבט לחיים
בעקבות הגישה הביקורתית המזהה פער בין הדברים הנאמרים מפי דוד לבין כוונתם הסמויה, נעסוק בפער דומה בשיר שמתכתב עם הקינה: 'שיר על רעי' שכתב דן בירן. השיר נכתב לזכר חברו סא"ל משה סטמפל פלס שהיה ממניפי הדגל בעת שחרור הכותל המערבי, ונפל בארץ המרדפים בשנת 1968. נתחיל בקריאת המילים בלי הלחן ונזמין את התלמידים לחשוב איזה לחן מתאים לשיר הזה.
נשאל את התלמידים:
- איזה לחן מתאים לשיר כזה? (נוגה, מלנכולי, מינורי)
נאזין לשיר בביצוע להקת הגבעטרון.
נשאל את התלמידים:
- מה מפתיע בלחן?
השיר אינו נשמע כשיר אבל אלא כמרש ניצחון, ואף חובר לו ריקוד עם בהתאם למנגינה הקצובה. הכוריאוגרף שחיבר למנגינה את התנועות טען שלא הכיר את המילים, ובהמשך אף התעורר ויכוח בקרב מדריכי המחול אם מתאים ללמד ריקוד על שיר כזה. זוהי דוגמה מעניינת לשני קולות שנשמעים בשיר אחד, כפי שראינו בקינת דוד.
נקרא שוב יחד את הבית האחרון ונשאל:
- האם יש קשר בין המשאלה ש"קרב שלא תם, לא ילמדוהו בנים" ובין אחת מן הפרשנויות שלמדנו לקינת דוד? )לאחר כישלון בקרב יש צורך "ללמד את הבנים קשת" – גם להבטיח שאפשר לנצח בקרב, וגם לתת את הכלים הטקטיים כדי שכישלון כזה לא ישוב)
אפשר להעמיד לדיון בהקשר זה את האמירה המוכרת שאומרים המבוגרים לילדים: "כשתגדל כבר לא יצטרכו ללכת לצבא", פרפרזה על האמירה מובאת גם בשיר 'חורף 73'' בפזמון: "הבטחתם יונה, עלה של זית…".
השיר מספר איך החברה שלנו נעה בין כאב התבוסה וההבנה שאנו מוכרחים להגן על עצמנו ולדעת מלחמה ובין התקווה והרצון שבעתיד כבר לא יהיו עוד קרבות ולא נצטרך להילחם.
מאמרים:
- שיר הלל או תמיהה? – גלוי וסמוי בקינת דוד במאמרו של צבי מוצן באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- האם הקינה כנה? במאמרה של רוני מגידוב מתוך אתר מקראנט.
- קינת דוד באתוס הישראלי – במאמרה של ליטל קפלן מתוך אתר מאקו.
