שנת היובל ושנת שמיטה
פרק כה, א-יג
הזמנה ללימוד
נביא לכיתה חפץ לא שביר, למשל כדור או מטפחת. נכתוב על הלוח את המילה "שמיטה". נשאל מי יודע מה פירוש המילה ויכול להדגים לכיתה. נזמין שלושה תלמידים לשמוט את החפץ מהידיים ונשאל אותם:
- מה עשיתם כדי לשמוט?
נכתוב על הלוח את ההגדרה המילונית למילה "שמיטה":
שמיטה – איבוד אחיזה, שחרור מהידיים (לפי "מילוג", המילון העברי ברשת).
נשאל את התלמידים:
- במה לשמוט שונה לדעתכם מ"לזרוק" או "להפיל"? (פעולת השמיטה אינה דורשת הפעלת כוח בשונה מהזריקה וההפלה. כששומטים לא עושים דבר – מפסיקים לעשות. ברגע שמפסיקים להחזיק משהו בכוח הידיים הוא נשמט מטבעו, משתחרר)
- עכשיו, לאחר שמישהו שמט את המטפחת (או את הכדור) שהביאה המורה, האם היא עדיין בחזקתו? (לא, עכשיו עוד ילדים יכולים לקחת אותו)
נספר לתלמידים שהשיעור נלמד על שנת שמיטה ושנת יובל ואיך עזיבת חפצים מהידיים קשורה לזה.
אם התלמידים אינם מכירים את המושג שנת שמיטה, נציג את התמונה ונסביר מהי שנת שמיטה – שנה שבה לא מעבדים את האדמה ולא קוטפים מפירותיה.
מבט ראשון
נחלק לתלמידים דף ובו פסוקים א-יג מפרק כה, בד בבד נקרין את הפסוקים על הלוח (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
נקרא את הפסוקים בקול בכיתה וננחה את התלמידים לעקוב בדף ולסמן בצבע בכל פעם שמופיעה המילה "שבע" או המילה "שבת" בהטיות שונות. בעת הקריאה נסביר מילים לא מובנות.
נשאל את התלמידים:
- מה הקשר בין המילה "שבע" למילה "שבת"? (שבת הוא היום השביעי)
- למה לדעתכם המילים "שבע" ו"שבת" חוזרות שוב ושוב?
נסביר שאלו הן שתי מילים מנחות שבאות להדגיש שני רעיונות: שנת השמיטה מגיעה אחת לשבע שנים ולכן היא כמו "שבת" של השנים, וגם בשנת השבתון מתנהגים באופן דומה לשבת, רק במשך שנה שלמה.
מבט שני
נקרין על הלוח את פסוק ד ופסוק י המסבירים על שמיטה ועל יובל:
"בַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'"
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ"
נשאל את התלמידים:
- מה ההבדל בין שנת שמיטה ובין שנת היובל?
נסביר מתוך הפסוקים את ההבדל, ונכתוב על הלוח:
- שנת שמיטה – אחת לשבע שנים
- שנת יובל – אחת לחמישים שנה, אחרי שבע שנות שמיטה.
נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם למלא את דף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). בעבודה יבחינו התלמידים בין הדברים שקורים בשנת שמיטה לבין הדברים שנעשים בשנת היובל.
מבט שלישי
נדגיש שבתקופת המקרא מי שהייתה לו אדמה היה נחשב עשיר, כי היה לו אוכל ויבול למכירה. נשאל את התלמידים:
- למה לדעתכם אלוהים מבקש מבעלי האדמות לוותר על מה שהשדות שלהם מניבים, אוסר עליהם לזרוע במשך שנה שלמה ומתיר לכולם לאכול מהשדות שלהם?
נתמקד בכך שהשמיטה מזכירה לעם ישראל שהאדמה אינה שייכת להם אלא לאלוהים, ושמי שיש לו רכוש רב צריך לזכור שעליו להתנהג בנדיבות. שנת היובל מעצימה את הרעיון הזה משתי בחינות: היא מזכירה לבעלי האדמות שהאדמה שלהם באופן זמני, ושגם עבדות היא זמנית – אחת לחמישים שנה החזקים צריכים לשחרר את הרכוש, והחלשים יכולים להתחיל מחדש.
נחלק את התלמידים לקבוצות של ארבעה, ונזמין כל קבוצה לחשוב על מצב המתרחש בשנת שמיטה ולבטא אותו באופן יצירתי – בציור, בהצגה קצרה או בשיר.
מצבים לדוגמה: הענבים צומחות פרא בלי שיזמרו אותם, איש מחזיר את האדמה שקנה לבעליה המקוריים, עבד עברי יוצא לחופשי.
מבט לחיים
נזמין את התלמידים להתנסות בשמיטה משלהם: ננחה כל תלמיד להביא ספר שהוא אוהב מהבית, ונערוך בכיתה שעת שמיטה. נסדר מחצלות וכריות בכיתה לשעת קריאה, נניח במרכז את כל הספרים ובמשך שעה שלמה כל התלמידים יוכלו לקרוא בכל הספרים, וכל הספרים יהיו שייכים לכולם.
לאחר השעה הזאת נאסוף את הכיתה ונשאל:
- איך הרגשתם "לשחרר" את הספר שלכם לכולם?
- היה לכם כיף כשאחרים קראו סיפור שאתם אוהבים?
- פחדתם שמשהו יקרה לספר והוא יתקלקל?
השמיטה מאפשרת לנו גם לחלוק וגם להתמודד עם פחד לגבי רכוש – אנחנו צריכים למצוא בעצמנו כוחות לשתף את האחר ולשמוח בשיתוף זה.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על שנת שמיטה ושנת יובל ועל הרעיון שעומד מאחוריהן.
מיומנויות: חיפשנו מילים מנחות בפרק ועמדנו על משמעותן.
מתודות: ביטאנו באופן יצירתי את יישומי השמיטה השונים והתנסינו בעצמנו ב"שעת שמיטה"
שבה חלקנו עם הכיתה ספר אהוב וקראנו ספרים של אחרים.
