סגור תצוגת כיתה
הפרק

סוכות – חג השמחה הגדול

פסוקים יג-יח

שיעור שלישי מתוך שלושה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

נתמקד במצוות השמחה החוזרת שלוש פעמים ונשאל מדוע יש לשמוח במיוחד בסוכות ומה פירוש הביטוי "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". נעסוק בגבהות הלב שהשמחה יכולה להוביל אליה וכיצד יכול חג הסוכות ללמד אותנו צניעות וענווה. ונזכיר שבתפיסה התנ"כית השפע הוא מתנה מאלוהים. מתוך רעיון זה נצא למחשבה אם אפשר לצוות על האדם לשמוח, וכיצד הוא יכול להיות שמח בחלקו לא רק בחג אלא כהשקפת עולם.

הזמנה ללימוד

אפשרות ראשונה – שיר:
נקרא יחד את שירו של טוביה ריבנר 'תמיהה'.
נשאל את התלמידים:

  • במה לדעתכם עוסק שיר זה?
  • מה לדעתכם הכוונה במילים "אחרי כל מה שהיה"?
  • איזה סוג של שמחה מתוארת פה? (שמחת הדברים הרגילים, הפשוטים. תנועת הגוף, יופיו של הטבע)
  • מה לדעתכם כוונת המשורר במילים "תכניע אותו השמחה"?
  • כיצד השמחה יכולה להכניע את האדם?

מתוך השיר נוכל לשוחח על רגעים שבהם אנו מודעים לטוב ומתוך מודעות זו "מכניעה" אותנו השמחה, ולציין שבשמחה זו, הנובעת מתוך מבט על השפע בחיינו, נעסוק היום בשיעור.

אפשרות שנייה – מימרה חסידית:
נלמד יחד את המימרה החסידית המובאת בעזר ההוראה.
נשאל:

  • על איזה מתח מנסה מימרה זה לענות? (בין גאווה לענווה, בין רוממות לקטנות וכו')
  • כיצד לדעתכם מימרה זו יכולה להתקשר לחג הסוכות? (השפע הגדול מעורר בנו שמחה, ולמולו צריך גם לזכור שהכול זמני וחולף ושזוהי מתנה מה', שלא יגבה ליבנו מרוב הטוב)

אפשרות שלישית – שיח:
נקיים שיחה חופשית על הקשר בין חגים ובין שמחה. נשאל:

  • האם יש חג שכשהוא מגיע אתם שמחים במיוחד?
  • מדוע דווקא בו?

נוכל לחשוב על הקשר בין החג ובין התקופה בשנה, מנהגים ייחודיים לחג וכו'. נציין שהיום נלמד על מצוות השמחה המאפיינת את חג הסוכות וננסה לחשוב למה דווקא בסוכות עלינו לשמוח במיוחד.

הזמנה לקריאה

עלייה לרגל:
נשאל את התלמידים:

  • מדוע נקראים החגים רגלים?
  • איזה עיקרון מקראי מבטאת החובה לעלות למקדש שלוש פעמים בשנה?
  • מה אפשר להשיג בעזרת חוק זה?

נסביר כי על פי תיאורי המקרא העלייה לרגל הייתה מלווה בהתרגשות גדולה, בשירה ובשמחה. העולים ראו בעלייה לרגל זכות חשובה. עדות אחת לכך אפשר לראות בתהילים פרק קכב: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ".
ניזכר יחד בשני השיעורים הקודמים: למדנו על שני חגי העלייה לרגל – פסח ושבועות. כעת אנו ניגשים ללמוד על החג השלישי והאחרון – סוכות.
נשאל את התלמידים:

  • האם יש לכם רעיון לקשר כלשהו בין חג שבועות לחג הסוכות, ברוח השיעור הקודם?

נציין ששבועות – חג הביכורים – מציין את קציר החיטה ותחילת היבול. סוכות, לעומתו, מגיע לאחר הקיץ, ומציין את סוף תקופת היבול העונתי.

  • האם אתם מכירים שם שמבטא את הצד החקלאי של חג הסוכות? (חג האסיף – שמות פרק לד פסוק כב – החג שבו מסיימים לאסוף את התבואה ושאר הפירות מן השדות אל הבתים)

כעת נקרא את פסוקים יג-יז ונשאל:

  • על פי פסוקים אלה, מהן מצוות החג? (לחגוג את החג במשך שבעה ימים, לאסוף מן הגורן ומן היקב, לשמוח בחג, לשתף את העבד והאמה, הגר האלמנה והיתום בשמחת החג)

"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ":
נעיין בפסוקים ונשאל:

  • כמה פעמים מצוות השמחה חוזרת בנוגע לחג הסוכות? (פעמיים)

נבקש מן התלמידים לפתוח בחוקי חג הסוכות בספר ויקרא פרק כג פסוק מ ונשאל:

  • האם גם כאן מופיעה מצוות השמחה? (כן, "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם")

כך שלמעשה מצוות שמחה בסוכות חוזרת שלוש פעמים בהנחיות החג. נשאל:

  • למה לדעתכם דווקא בסוכות אנו מצווים לשמוח במיוחד?

נשמע כמה הצעות.
נחלק את דף העבודה או נקרין את המקורות העוסקים בקשר בין חג השבועות למצוות השמחה על הלוח (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשוב למליאה ונרחיב על מוטיב השמחה המאפיין את חג הסוכות.
על פי הפרשנים אנו רואים שחג הסוכות בא בזמן מיוחד מאוד לאחר שהאדם עבר את מעגל השנה החקלאי וראה שכל הגידולים החקלאיים הניבו פרי. השפע מצוי בידיו, וכמו כן תמו הימים הנוראים ויום הכיפורים מאחוריו. על כן הוא נהיה חג המזוהה עם השמחה עד כדי כך שאחד משמותיו הוא 'זמן שמחתנו'.

מה עושים עם כל הטוב הזה?
מתוך הקריאה במקורות ראינו שמצוות השמחה, על אף חשיבותה, נושאת בתוכה גם צדדים מורכבים שיש לתת עליהם את הדעת, למשל – שמחה שמובילה הוללות. נשאל את התלמידים:

  • האם יש לכם רעיונות נוספים מדוע יש לשים גם לשמחה סייגים ומגבלות?

נקרין על הלוח פסוקים מתוך ספר דברים פרק ח.
נשאל את התלמידים:

  • מהו החשש שמופיע בפסוקים הללו, וכיצד הוא קשור לשפע ולשמחה? ("וְרָם לְבָבֶךָ" – מרוב שפע וטוב יגבה ליבו של האדם, והוא יחשוב שכוחו שלו הביא לו את כל זה, וישכח שכל מה שניתן לו הוא מתנה מאלוהים)
  • מדוע מסוכן שאדם יחשוב ש"כוחו ועוצם ידו" הוא הנותן לו את השפע? (הוא ייעשה יהיר, השפע יהיה לו מובן מאליו והוא יאבד את האמונה באלוהים ובחסדו)
  • האם יש לכם רעיון למצווה נוספת בחג הסוכות שיכולה לסייע לאדם ללמוד צניעות וענווה ואינה מופיעה בדברים פרק טז? (ישיבה בסוכה)

נציין שמצווה זו מופיעה בוויקרא פרק כג. נערוך יחד במליאה השוואה בין חוקי החג בדברים לחוקים בוויקרא ונבדוק כיצד הם משלימים זה את זה בשמירה על מהות החג.
נקרין על הלוח טבלת השוואה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). נבקש מכמה תלמידים לפתוח בוויקרא פרק כג פסוקים לג-מד בעוד האחרים יישארו בדברים פרק טז ונמלא יחד את הטבלה במליאה.
נשאל את התלמידים:

  • מה הקשר בין מצוות הישיבה בסוכה ובין האפשרות ללמוד צניעות וענווה? (לא מזמן, ביציאת מצרים, ישבנו בסוכות והיינו ארעיים ונודדים. גם זה חלק מהקיום האנושי)

נסכם בכך שהשמחה שהתורה מכוונת אליה בחג הסוכות אמורה להוליד מתוכה גם נדיבות, חמלה וענווה. כל אלה יכולים להרבות טוב בעולם ולהוביל את האדם לשלום פנימי ולשלום עם העמים השכנים.

מבט לחיים

נדון בשאלת יכולתו של האדם לשמוח. נשאל את התלמידים:

  • האם לדעתכם אפשר לצוות על האדם להיות שמח?

נקרין על הלוח את אמירתו המפורסמת של ר' נחמן מברסלב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (ליקוטי מוהר"ן).
נשאל את התלמידים:

  • על איזו שמחה לדעתכם מדבר רבי נחמן?
  • מה יכול להקל על האדם להיות בשמחה?
  • מה יכול להפריע לו?

נערוך שיחה פתוחה על האפשרות להיות שמחים בחלקנו: חשוב לזכור להודות ולהעריך על השפע שניתן לנו לא רק בחגים אלא לאורך השנה, ויכול להיות שמי שיודע להעריך את השפע בחייו – השמחה תבוא לו באופן טבעי.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: למדנו על מצוות השמחה המיוחדת לחג הסוכות ועל סיבותיה, ועסקנו במהות החג – השמחה בחלקנו והצניעות מול השפע האופייני לחג האסיף, וכיצד הם קשורים לישיבה בסוכה.
מיומנות: ערכנו טבלת השוואה בין שני מקורות על חג הסוכות.
מתודות: הכרנו ציטוט של ר' נחמן על השמחה והבענו את דעתנו עליו, ערכנו דיון בנוגע לנוכחות השמחה בחיי האדם.

אפשר עוד...

'שמחה וערעור – הילכו שניהם יחדיו?', מאמרה של רוני מגידוב מתוך אתר מקור ראשון.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
תמיהה / טוביה ריבנר
אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָהאִם אַתָּה עוֹד מְסֻגָּל לִשְׁמֹע אֶת הַשַּׁחְרוּראֶת הַעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהַבֻּלְבּוּל...
תמיהה / טוביה ריבנר

אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָה
אִם אַתָּה עוֹד מְסֻגָּל לִשְׁמֹע אֶת הַשַּׁחְרוּר
אֶת הַעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהַבֻּלְבּוּל וְהַצוּפִית
אַל תִתְמַהּ שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לִרְאוֹת עֲנָנִים נִשָּׂאִים בָּרוּחַ
לִשְׁתֹּת אֶת קָפֶה הַבֹּקֶר, לָדַעַת לְבַצֵּעַ אֶת כָּל צָרְכֵי הַגּוּף
לָלֶכֶת בַּשְּׁבִילִים בְּלִי מַקֵּל
וְלִרְאוֹת אֶת הַצְבָעִים לוֹהֲטִים אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה.

בֶּן אָדָם מְסֻגָּל לָשֵׂאת כִּמְעַט הַכֹּל
וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וְהֵיכָן
תַּכְנִיעַ אוֹתוֹ הַשִּׂמְחָה.

שני כיסים
אמר שמחה בונים מפְּשיסחָה:לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.בכיס אחד יהיה...
שני כיסים

אמר שמחה בונים מפְּשיסחָה:
לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה סנהדרין פרק ד משנה ה), ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית פרק יח פסוק כז).
ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

דפי עבודה והעשרה לשיעור
"וְרָם לְבָבֶךָ"
דברים פרק חח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ...
"וְרָם לְבָבֶךָ"

דברים פרק ח
ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ… וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: 'כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה' יח וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל.

פנים אל מול פנים
  "אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ…" אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק...
פנים אל מול פנים
"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ..."
(פסוק טז)

 

"אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ…" אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.

(מדרש ספרי דברים, קמג, ז)

  • המדרש מנוסח בלשון יחיד, ומתאר קרבה גדולה בין האל לאדם המבקש אותו. לפי המדרש, מה המשמעות הדתית-אמונית של העלייה לרגל?
סיפורי ניסים
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח לִנְעֹל דַּלְתֵי בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים.וּכְשֶׁבָּא מָצָא נָחָשׁ קָשׁוּר בְּטַבְּעוֹת דַּלְתוֹתָיו. שׁוּב...
סיפורי ניסים
"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר..."
(פסוק טז)

Chaban Oksana / Shutterstock.com

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח לִנְעֹל דַּלְתֵי בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים.
וּכְשֶׁבָּא מָצָא נָחָשׁ קָשׁוּר בְּטַבְּעוֹת דַּלְתוֹתָיו.
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלוֹתָיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי רְגָלִים.
וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקֹרָעוֹת לִפְנֵיהֶן.
להמשך המדרש

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס כְּרִי שֶׁל חִטָּיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְרֶגֶל.
וּכְשֶׁבָּא מָצָא אֲרָיוֹת מַקִּיפִים לְחִטִּים.
וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים עֲשִׁירִים שֶׁהָיוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וְהָיוּ לָהֶם שְׁכֵנִים רָעִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
וְהָיוּ אוֹמְרִים: אֵימָתַי יַעֲלוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם
וְאָנו נִכְנָסִים וּמְקַפְּחִים אֶת בָּתֵּיהֶם וְנוֹטְלִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם.
הִגִּיעַ זְמַן וְעָלוּ הָאַחִים.
זִמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים כִּדְמוּתָם וְהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
כְּשֶׁבָּאוּ הָאַחִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לְשִׁכְנֵיהֵם דּוֹרוֹנוֹת מִכָּל מָה שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִיְּרוּשָׁלַיִם.
אָמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים: הֵיכָן הֱיִיתֶם?
אָמְרוּ לָהֶם: בִּירוּשָׁלַיִם.
– אֵימָתַי עֲלִיתֶם?
– בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
– וְאֵימָתַי בָּאתֶם?
– בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
– וְאֶת מִי הִנַּחְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתְכֶם?
– לֹא הִנַּחְנוּ שׁוּם אָדָם.
אָמְרוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא עֲזָבָם וְלֹא יַעַזְבֵם לְעוֹלָם.

מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית

  • המדרש מונה ניסים שהתרחשו לאנשים שבחרו לעלות לרגל והשאירו מאחוריהם את הבית ואת המשק החקלאי. מה אפשר ללמוד על מנהג העלייה לרגל מעצם הצורך שהיה באותם הימים לספר סיפורים שכאלה?
לחם עוני
לֶחֶם עֹנִי הוא המצה שנוהגים לאכול עד היום בפסח. בארמית הוא נקרא: "לַחְמָא עַנְיָא", והפִּסקה...
לחם עוני
"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ."
(פסוק ג)

Timonina / Shutterstock.com

לֶחֶם עֹנִי הוא המצה שנוהגים לאכול עד היום בפסח. בארמית הוא נקרא: "לַחְמָא עַנְיָא", והפִּסקה "הָא לַחְמָא עַנְיָא" (זה לחם העוני) המזכירה אותו פותחת את ההגדה שקוראים בליל הסדר. אכילת לחם עוני היא מרכיב חשוב בפעולת שימור הזיכרון של יציאת מצרים, פעולה שתחילתה ממש בתוך גופו הפיזי של האדם. נדמה שמילותיו של המשורר מאיר אריאל: "אני אוכל וזוכר" לכדו רעיון עתיק זה.

  • באותו הפרק, לחם העוני נקרא גם מצות. אם כן, מה מטרת השימוש במונח לחם עוני?
ושמחת בחגך והיית אך שמח
חג סוכות חל בחודש תשרי, סמוך לפתיחת שנת הלימודים. בימי המקרא נפתח לוח השנה העברי...
ושמחת בחגך והיית אך שמח
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… ...וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ."
(פסוקים יד-טו)

Christos Georghiou / Shutterstock.com

חג סוכות חל בחודש תשרי, סמוך לפתיחת שנת הלימודים. בימי המקרא נפתח לוח השנה העברי בחודש ניסן (בחג האביב, הוא חג פסח). חג סוכות, הוא חג האסיף, התרחש לקראת סיומה של שנה החקלאית. החג היה והינו עדיין חגיגה של איסוף היבול מהשדה, ומכאן נובעת השמחה הגדולה של החקלאים שנחוגה בבית המקדש. משמעות המילה "אך" בביטוי זה היא "רק". והיית רק שמח. בלי אבל, בלי אולי, רק שמח בחלקך.

  • שמחה היא רגש פנימי שהאדם חש באופן טבעי. אם כן, מה המטרה בציווי לשמוח בהקשר של חג סוכות?
שבועות - אליהו אריק בוקובזה
שבועות הוא גם חג הביכורים המעלה על נס שפע חקלאי. שתי הדמויות שבוקובזה מצייר נטועות...
שבועות - אליהו אריק בוקובזה
"וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ."
(פסוק י)

אליהו אריק בוקובזה, שבועות, 2013, שמן מעל אקריליק על בד, 110×90 ס"מ, אוסף פרטי. © אליהו אריק בוקובזה

שבועות הוא גם חג הביכורים המעלה על נס שפע חקלאי. שתי הדמויות שבוקובזה מצייר נטועות בהקשרי עולם החקלאות והמיתוס. האישה ששיבולים בידיה היא מעין אלת אדמה ופוריות, הרועה הצעיר נושא שה. את השפע שמתקשר לביכורים מדגישה ערמת הפירות הגדושה על כובעה של האישה — הפרט הבולט ביותר בציור.

להמשך קריאה

על כתפיו של הילד נח שה שאותו הוא מחזיק בתנוחת "הרועה הטוב": דימוי יהודי–נוצרי המרמז על האל כמקבץ וכשומר על עדרי מאמיניו. המשא נראה כבד על כתפי הילד
החנוט בבגדי חג וזר לראשו. אלת האדמה העגומה ומבטו של "הרועה" החומק הצידה מושכים על הציור תו של מבוכה.

מבוסס על: אליהו אריק בוקובזה, מבט על זהות יהודית מפוצלת, 2015. © בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי.

  • היצירה עוסקת בחג השבועות, חג של שמחה חקלאית. מה ביצירה תואם את אווירת השמחה של החג ומה מעורר אי-נוחות או הרגשה של העברת ביקורת?
סדר ראשון בירושלים - ראובן רובין
בציור "סדר ראשון בירושלים" אנו רואים את האומן עצמו ליד שולחן ליל הסדר (יושב בפינה...
סדר ראשון בירושלים - ראובן רובין
"לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב, כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם."
(פסוקים ה-ו)

בציור "סדר ראשון בירושלים" אנו רואים את האומן עצמו ליד שולחן ליל הסדר (יושב בפינה השמאלית), בנו יושב על ידו ואשתו ניצבת מאחוריו. יתר האורחים מסמלים את כל מרכיבי החברה הישראלית בת הזמן ההוא, שנת 1950, שנתיים לאחר הקמת המדינה. בשולחן הסדר, המאזכר גם את היצירה ”הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה-וינצ'י, מתאחדים כולם בהרמוניה סביב החג, המסורת והמנהגים היהודיים.

להמשך קריאה

ברקע מצוירת ירושלים האידיאלית והאלגורית, המצביעה על הקשר ועל המחויבות של
המשתתפים בסעודה לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט. השיבוץ החזותי של ירושלים בתמונת סעודת ליל הסדר מתכתב עם הברכה המסיימת את ההגדה של פסח: ”בשנה הבאה בירושלים". הכיסופים והגעגועים לירושלים חוזרים ומופיעים במהלך הדורות, ואצל רובין הם מקבלים העצמה ודגש.

מבוסס על: תרבות ישראל באמנות החזותית – הצעה להוראה בין-תחומית: אמנות ותרבות ישראל, עמ' 44. © משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית.

  • נסו לזהות מי הן הדמויות המרכיבות את הפסיפס הישראלי לפי הציור (שימו לב שמדובר בשנת 1950).
  • ציינו נקודות דמיון ושוני משמעותיות, בין הפסוקים בפרק המתארים את חג הפסח לבין האופן שבו החג מוצג ביצירה.
שער העיר
השער היה מרכז החיים של העיר המקראית. השער לא היה רק פתח לכניסה בחומת העיר...
שער העיר
"לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ... כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ..."
(פסוקים ה-ו)

שער העיר הכנענית בדן, התקופה הכנענית. לפני השער הייתה רחבה גדולה מרוצפת חלוקי אבן ומבנים, אולי מבנים הקשורים למסחר. צילום: Ani Nimi, מתוך ויקישיתוף

השער היה מרכז החיים של העיר המקראית. השער לא היה רק פתח לכניסה בחומת העיר אלא מבנה רחב ממדים. בחדריו ניהלו את המשפט, את המסחר ואת מוסדות השלטון המקומי. רעיון מרכזי שעולה מהפרק קשור בשער העיר – על פי הכתוב, הפולחן יתקיים במקום אחד בלבד: "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ" (פסוק ה), ולעומת זאת, המשפט יתקיים בכל מקום, ככתוב: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (פסוק יח).

מבוסס על: "שער העיר", אתר מקראנט. © מטח.

  • שער העיר היה מוקד פעילות מרכזי בחיי האדם בעת העתיקה.
    הדרישה בפרק היא ליצור מרחב אחר להקרבת הקורבנות, שאינו קשור למרחב היום-יומי.
    הסבירו – מה הפרק דורש מהאדם לעשות?
המקום
מה הוא המקום אשר בחר ה'? ספר דברים משאיר זאת כחידה לא פתורה. הביטוי "המָּקוֹם...
המקום
"...בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם."
(פסוק יא)

הר גריזים, המקום הקדוש ביותר לשומרונים. צילום: Edward Kaprov, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

מה הוא המקום אשר בחר ה'? ספר דברים משאיר זאת כחידה לא פתורה.
הביטוי "המָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" ייחודי לספר דברים, ומופיע שש פעמים בפרק טז. הדרישה שעולה בספר היא לרכז את כל מעשי הפולחן לאל האחד והיחיד במקום אחד ויחיד – הספר מרכז מחדש את האמונה הישראלית ממרחבי המדבר אל מקום מסוים אחד. אבל שם המקום – השם ירושלים – למרבה ההפתעה, לא מוזכר בתורה.

  • כאמור, אין בתורה אזכור מפורש של שם המקום אשר בחר ה' או של ירושלים. אפשר למצוא לכך הסברים מנומקים בגישה המסורתית ובגישה המחקרית-ביקורתית.
    מה להשערתכם התשובה לחידה זו?
מנהג העלייה לרגל
המילה "רְגָלִים" בלשון המקרא פירושה פְּעָמִים, והמושג "עלייה לרגל" אינו מכוון להליכה ברגל, אלא למצווה...
מנהג העלייה לרגל
"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם."
(פסוק טז)

צילום: קובי הראתי, עיר דוד

המילה "רְגָלִים" בלשון המקרא פירושה פְּעָמִים, והמושג "עלייה לרגל" אינו מכוון להליכה ברגל, אלא למצווה לעלות לירושלים לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, בשלוש הרגלים – "בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים טז, טז). תחילה היו עולים למקום מושבו של המשכן, כגון שילה, ולאחר שנבנה בית המקדש הראשון החלו לעלות לירושלים.

מבוסס על: טריה פיליפ ומתיה קם, "עלייה לרגל לירושלים", לקסיקון לתרבות ישראל. © מטח

  • מצוות העלייה לרגל מחייבת רק את הגברים – "כָּל זְכוּרְךָ", אבל עליות לרגל היו למעשה עניין לכל המשפחה. במה הייתה כרוכה, מבחינה משפחתית, העלייה לרגל עבור משפחה בחברה חקלאית?
  • מנהג העלייה לרגל הוא מנהג חוצה דתות ותרבויות ומאפיין את האנושות מראשיתה ועד היום. הביאו לכך דוגמה.
גלגל החגים
לוח השנה העברי מבוסס על שילוב של 12 מחזורי ירח (ממולד עד מולד) ושל מחזור...
גלגל החגים
"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה."
(פסוק א)

לוח גזר שנמצא בתל גזר הוא לוח שנה חקלאי המונה את חודשי השנה (בתמונה העתק המוצג במוזיאון ישראל), Yoavd, נובמבר 2012 ,GFDL

לוח השנה העברי מבוסס על שילוב של 12 מחזורי ירח (ממולד עד מולד) ושל מחזור שמש – משך הזמן של הקפָה אחת של כדור הארץ את השמש מחולק ב-12 חודשים. כדי להתאים את שני הלוחות, העברי והלועזי, שאורכם שונה, ולהסדיר את עונות השנה (הקשורות במיקומו של כדור הארץ בהקפתו את השמש) בהתאם לאירועים דתיים וחקלאיים, בכל שנתיים או שלוש מתווסף אל הלוח העברי חודש נוסף – אדר ב.
וכך אנו חוגגים את שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – בעונתם.

להמשך קריאה

פסח – "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" – תקופה מצוינת לחגוג את זבח הפסח עם טלאים וגדיים בתוך טבע פורח המשרה אווירה חגיגית ואופטימית; ואז יש לספור שבעה שבועות "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (או בנוסח של נעמי שמר – "בניסן הונפו בכוח כל החרמשים"), ועד שמגיעים סופו של האביב וראשיתו של הקיץ. אז התבואה מבשילה ונקצרת וראשוני הפירות מופיעים – הינה הוא חג השבועות, חג הביכורים. וכשמסתיים הקיץ, עם בוא הסתיו, אחרי שנאספו הפירות האחרונים, תעשה לך את חג הסוכות, חג האסיף, שבעה ימים "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ".

מבוסס על: בילי סביר, "גלגל החגים", אתר מיזם

  • מתי לדעתכם עדיף לחגוג את ראשית השנה? בניסן, החודש הראשון בימי בית ראשון, או בתשרי?
  • מה היא ההתחלה – בשיא הפריחה האביבית או כשהזרעים נטמנים באדמה וממתינים שהפוטנציאל הגלום בהם יתממש?
קצרים על מועדים - פסח
צפו בסרטון הקצר על פסח ועל התכנים המאפיינים אותו.
קצרים על מועדים - פסח
"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ."
(פסוק ג)

צפו בסרטון הקצר על פסח ועל התכנים המאפיינים אותו.

  • על פי הסרטון ועל פי הפרק, ציינו שני הבדלים משמעותיים בין חג הפסח כפי שהוא נחגג בתקופת התנ"ך לבין הדרך שבה הוא נחגג היום.

קרדיט: קצרים על מועדים – פסח / תרבות ישראל – מה שטוב לדעת

סימנים
הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על פרק טז בספר דברים.
סימנים
"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם."
(פסוק טז)

הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על פרק טז בספר דברים.

  • הרב בני לאו מתייחס לאירוע העלייה לרגל כאל אירוע אישי של מפגש עם אלוהים. הביאו לגישתו תימוכין מהפסוקים.

קרדיט: סימנים דברים פרק טז / 929 תנך ביחד