יהודה מודה בטעותו

נקרא בקול את פסוקים כד-ל ונענה על השאלות המטרימות לקריאה.

עד עכשיו ראינו בפרק שני ביטויי זמן: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא" (פסוק א) ו"וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים" (פסוק יב).

• איזה ביטוי זמן פותח את הפסוקים הללו? ("וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים").
• מהי השמועה ששומע יהודה? (שתמר בהיריון)
• למה עוברים שלושה חודשים עד שהוא שומע את זה? (כי רק אז רואים את הבטן שמתחילה לגדול, בהתחלה לא רואים כלום)
• מהי התגובה הראשונה שלו? (לשרוף אותה כי נכנסה להיריון בלי להיות נשואה, בתקופה העתיקה הייתה לאבי המשפחה הפטריארכלית זכות לגזור את דינם של בני משפחתו בשעה שעשו מעשים שליליים ביותר)
• מה תמר שולחת לו רגע לפני שמוציאים אותה להורג? (את החפצים שלו – החותם, המטה והפתילים)
• למה היא שולחת לו אותם? (כדי שיבין שהוא האבא של התינוק שיש לה בבטן ולא אף אחד אחר)
• מהי תגובתו של יהודה? ("צָדְקָה מִמֶּנִּי" – היא צודקת, ואני טעיתי, הייתי צריך לתת לה להינשא לבני השלישי ולא להשאיר אותה אלמנה בלי ילדים)

מובן שהוצאתה של תמר להורג נעצרת מיד. כעבר כמה חודשים תמר יולדת תאומים: זרח ופרץ.

• מי מהם יוצא ראשון? (זרח מוציא יד ראשון, אבל מיד מחזיר אותה ופרץ יוצא ראשון)

כאשר תמר מחזירה ליהודה את חפציו היא אומרת מילים שכבר קראנו בעבר: "הַכֶּר נָא" (פסוק כה).

• באיזה הקשר קראנו אותן?
• מי אמר אותן אז? למי? רמז: בסוף הפרק הקודם. (האחים, ובראשם יהודה, מביאים ליעקב את כתונת יוסף הטבולה בדם ואומרים לו: "זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא, אִם לֹא" – פרק לז פסוק לב)

כשמוצאים מילים זהות בשני מקורות, מנסים למצוא קשר ביניהם. צורת הפרשנות הזאת נקראת 'גזרה שווה' – גוזרים את המילה השווה מכל אחד מהפסוקים ומחפשים משמעות לחיבור ביניהם – במינוח הספרותי אמצעי זה נקרא מוטיב חוזר.

כדי למצוא את הדמיון הנגלה דרך הגזרה השווה בין סיפור יהודה ותמר לסיפור הבשורה ליעקב על מות יוסף נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה עצמית (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

נכתוב על הלוח: 'מידה כנגד מידה'. נסביר כי לעיתים קרובות אנחנו רואים במקרא שמתנהגים לאדם כמו שהוא התנהג לאחרים. נשאל את התלמידים:

• איפה ראינו 'מידה כנגד מידה' בעבר? (יעקב רימה את יצחק וכך גנב את ברכת עשו, ועונשו היה שבניו רימו אותו ואמרו לו שחיה רעה טרפה את בנו)

התורה בוחרת להכניס לפיה של תמר דווקא את צמד המילים "הַכֶּר נָא", ומכוונת אותנו בכך למצוא את הקשר בין שני הסיפורים ולראות שמה שקרה כאן ליהודה (בניו מתו, כלתו גנבה ממנו זרע במרמה) הוא למעשה עונש על שיהודה היה שותף לרמאות האחים.

עם העונש שלו, יהודה זוכה גם לשכר על התגברותו על הקושי והודאתו בטעותו. מפרץ, אחד התאומים שנולדו לו ולתמר, נולד כעבור עשרה דורות דוד המלך. נפנה את התלמידים לספר שמואל ב פרק יב פסוק יג.

• איזו תכונה הוריש יהודה לזרעו? (את ההודאה בטעויות – "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן: 'חָטָאתִי לַה'")

ראינו שיהודה אומנם טועה טעות חמורה, אבל הוא מודה שטעה ומתקן אותה. קשה להודות בטעות שעשינו וזה דורש כוחות רבים.

נחלק לתלמידים דף מקופל לשניים. בחלק אחד של הדף יציירו או יכתבו טעות שעשו ובחלק השני יציירו או יכתבו על הודאתם בטעות ועל מה שקרה בעקבותיה. אם עדיין לא הודו בטעות, יציירו או יכתבו את מה שהם חושבים שיקרה כשיודו.
נציע לתלמידים שרוצים בכך לשתף את הכיתה בהסבר למה שציירו או כתבו.

נזמין את שאר התלמידים לשאול את הילד המשתף שאלות:

• ממה חששת לפני שהודית בטעות?
• מה נתן לך את הכוח להודות בטעות?
• האם אתה שמח על שהודית או מצטער על כך?

לחלופין, אם התלמידים לא משתפים, אפשר לתת לתלמידים לקרוא את הסיפור 'סליחה שבלב' של דבורה עומר (ראו קישור גם בממערך השיעור) ולבקש מהם לסמן את המשפטים שבהם דני מבין את הטעות שעשה ונושא באחריות למעשיו.

תוכן: יהודה כועס מאוד כשמבשרים לו שתמר כלתו בהיריון, אך רגע לפני הוצאתה להורג היא מראה לו את החותם, הפתילים והמטה שלקחה ממנו כעירבון, והוא מבין שלא חטאה ושהוא עצמו הוא אבי התינוק שבבטנה. יהודה מודה בטעותו ותמר יולדת תאומים, שמהם בהמשך ייוולד דוד המלך.
מיומנויות: גזרה שווה, מידה כנגד מידה.
מתודה: צפייה בסרטון, ציור.