מנהג הייבום

סטודנט מרים שלטי נכון ולא נכון. mommayap/shutterstock.com

יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ הוּא מַאֲשִׁים אוֹתָהּ שֶׁנִכְנְסָה לְהֵירָיוֹן מִגֶבֶר מִחוּץ לַמִשְׁפָּחָה וּמְבַקֵשׁ לְהַעֲנִישָׁהּ. עִם הַזִיהוּי שֶׁל הַחוֹתֶמֶת, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה מַכִּיר יְהוּדָה בְּטָעוּתוֹ, וּמוֹדֶה כִּי הֶרְיוֹנָהּ שֶׁל תָמָר קָשׁוּר בּוֹ. וּמַכְרִיז בְּפוּמְבֵּי "צָדְקָה מִמֶּנִּי".

איור יד מצביעה. Cvijovic Zarko/shutterstock.com

בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים כִּי אַתָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָבָר. לְמֵדִים זֹאת מִן הַסִיפּוּר עַל יְהוּדָה, שֶׁצִיוַוה לְהַעֲנִישׁ אֶת תָמָר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שׁוּתַף לוֹ, וְהַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים הָיוּ הַהוֹכָחָה לְהִשְׁתַתְפוּתוֹ בַּמַעֲשֶׂה.

מבוסס על אברהם רמי דיין, ניב שפתיים ואמרי שפר, 2004, הוצאת כתר וספר. © כל הזכויות שמורות למחבר.

Doctor Lidia Kozenitzky, תמר כלת יהודה, מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר. מִצַד אֶחָד הִיא מֵישִׁירָה מַבָּט וְנִרְאֵית כְּאִישָׁה הֶחְלֵטִית שֶׁיוֹדַעַת מָה הֵם רְצוֹנוֹתֶיהָ, וּמִצַד אַחֵר מַבָּטָהּ עָצוּב. מִצַד אֶחָד זְרוֹעָהּ מוּנֶפֶת וּמְשַׁדֶרֶת כּוֹחַ, וְאִילוּ צַמוֹתֶיהָ מַצִיגוֹת אוֹתָהּ כְּאִישָׁה צְעִירָה, מַמָשׁ נַעֲרָה. בְּכַף יָדָהּ הִיא אוֹחֶזֶת מַסֵכָה לְבָנָה, וּבְמַבָּט נוֹסָף מִתְגַלֶה הֶרְיוֹנָהּ.

כל הזכויות בעולם התנך שייכות לד"ר יהודה עתי

תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב תִמְנָה. תוֹסֶפֶת הָאוֹת הֵ"א מַצְבִּיעָה עַל הַכִּיווּן – הֵם הָלְכוּ לְכִיווּן תִמְנָה אוֹ בִּלְשׁוֹן הַמִקְרָא "תִמַנְתָה". בְּתִמְנָה הוּא מִתְכַּוֵון לְבַקֵר אֶת עוֹבְדָיו וּלְהִשְׁתַתֵף בִּגְזִיזַת צֶמֶר הַכְּבָשִׂים – אֵירוּעַ חֲגִיגִי וּמְשַׂמֵחַ שֶׁנֶעֱרַךְ פַּעַם בְּשָׁנָה.

טקס אשכבת הגופה על ידי בני המשפחה ומריטת שערות של האבלים, יוון, המאה השישית לפסה"נ . Walters Art Museum.

בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אַלְמָנוּת וְיוֹשֶׁבֶת בְּבֵית אָבִיהָ. בִּיצִיאָתָהּ הָאַמִיצָה לִפְעוּלָה הִיא מְסִירָה אֶת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וּבְסִיוּמָהּ הִיא חוֹזֶרֶת לִלְבּוֹשׁ אוֹתָם. הָאַלְמָנָה נָהֲגָה לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים אֵלוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ.

חותם ועליו כתובת, מאה 7-6 לפנה"ס. באדיבות מוזאון ארצות המקרא, ירושלים

הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת שֶׁלוֹ בִּימֵי הַמִקְרָא. הַחוֹתָם הוּא גְלוּפָה (לוּחַ הַדְפָּסָה, שֶׁעָלָיו בּוֹלְטוֹת אוֹתִיוֹת אוֹ צוּרוֹת, הַמְשַׁמֵשׁ לְהַדְפָּסַת תְמוּנוֹת וְאִיוּרִים) הַנוֹשֵׂאת אֶת שֵׁם בְּעָלֶיהָ. הַפְּתִילִים הֵם כְּכָל הַנִרְאֶה הַחוּט הַקוֹשֵׁר אֶת הַחוֹתָם, וְהַמַטֶה הוּא מַקֵל מֵעֵץ, מְעוּטָר בְּגִילוּף יִיחוּדִי לַנוֹשֵׂא אוֹתוֹ וּמֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ.

מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.