סגור תצוגת כיתה
הפרק

איוב ג, ד (א-ט)

איוב ג, ד (א-ט)

מבט מלמעלה

איוב שובר את השתיקה לאחר שבעה ימים של אבל חרישי ומקלל את יום הולדתו. בעקבותיו קם ראשון מבין הרעים אליפז ופותח בדברי נחמה שמבליעים בתוכם לא מעט ביקורת כלפי איוב. ביחידה זו נעסוק בתחושותיו ובטיעוניו הנכוחים של איוב ולמולם נבחן את נקודת המבט ואת הטיעונים של אליפז יחד טיעוני הרעים האחרים.

מידע כללי
  • ספר איוב
  • יחידת הפרקים איוב ג
  • קבוצת גיל כיתה יב
  • נושאים מרכזיים ביחידה בין אדם לאלוהים משמעות החיים אמונה וביקורת
  • מספר שיעורים מומלץ 2
  • שתפו
העשרות
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
האופטימיסט והפסימיסט
מסופר על יהודה בר נתן שהלך אחרי רב המנונא. שמע רב המנונא את יהודה בר...
האופטימיסט והפסימיסט
"כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי."
(ג, כה)

צילום: shutterstock.com

מסופר על יהודה בר נתן שהלך אחרי רב המנונא. שמע רב המנונא את יהודה בר נתן נאנח. היות ורב המנונא ידע שאין לו כל בעיה, שאל אותו: "מדוע אתה נאנח בלי שיש חשש אמיתי? האם אתה רוצה להביא עליך יסורים?" ונימק רב המנונא את דבריו: "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב ג, כה).
השיב לו יהודה בר נתן גם הוא בפסוק: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (משלי כח, יד).

(עיבוד. על פי: תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס עמוד א)

להמשך קריאה

על פי הפסוק שהביא רב המנונא, אם נחשוש ממשהו – הוא יקרה. כי החשש מביא עלינו את הדבר שממנו אנחנו חוששים.
על פי הפסוק שהביא יהודה בר נתן, עלינו להיות בחשש תמידי. ויותר מכך – מי שמקשה את ליבו ולא נמצא במצב של חשש ולבטים, בסוף יפול ברעה.

  • מהמדרש עולה מחלוקת בין תפיסות עולם, בנוגע לשאלה מה הוא המצב הנפשי האידיאלי לאדם.
    מה היא לדעתכם ההתנהלות המומלצת והבטוחה לאדם – האם להיות אופטימי ולקוות לטוב או להיות פסימי ולצפות לרע ביותר?
אויב או אוהב?
אליפז הוא הרֵעַ הראשון המדבר אל איוב. הוא אומר: "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד,...
אויב או אוהב?
"זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד, וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ."
( ד, ז)

צילום: shutterstock.com

אליפז הוא הרֵעַ הראשון המדבר אל איוב. הוא אומר:
"זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד, וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ".

על פסוק זה מרחיב המדרש:

נח שהיה צדיק – נמלט מכל דורו,
אברהם – מכבשן האש,
יצחק – מן המאכלת,
יעקב – מן המלאך,
משה – מחרב פרעה,
ישראל – ממצרים ושקעום בים.

(ילקוט שמעוני, איוב פרק ד)

  • המדרש מדגים את טענת אליפז באמצעות דמויות מקראיות שונות. מה היא טענתו של אליפז המוכחת באמצעות דוגמאות אלה?
  • כיצד טענה זו יכולה להביא נחמה לאיוב, וכיצד היא יכולה להיות כתב אישום?
אשר יגורתי בא לי
ביטוי שמשתמשים בו גם היום ומשמעותו – מה שחששתי ממנו, קרה לי. הפועל "יגורתי" דומה...
אשר יגורתי בא לי
"כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי."
(ג, כה)

צילום: shutterstock.com

ביטוי שמשתמשים בו גם היום ומשמעותו – מה שחששתי ממנו, קרה לי.

הפועל "יגורתי" דומה בצורתו לפועל "יכולתי". זהו פועל בעבר מהשורש יג"ר בבניין קל, ופירושו – פחדתי, חששתי.

בפסוק הפועל "יבוא" מופיע בזמן עתיד: "אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב ג, כה), אבל בלשון המקראית הוא מתאר דווקא זמן עבר.
היום אומרים: "אשר יגורתי בא לי", וכאן שני הפעלים הם בעבר כפי שמקובל בעברית של ימינו.

עיבוד. על פי: השפה העברית. כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2019

  • איוב אומר בכאב: "אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי".
    מה הוא הדבר שממנו פחד איוב, ושהתממש בסופו של דבר?
    (כדאי לחשוב על ההקשר של הפסוק בתוך הפרק, אך גם בתוך ההקשר של כל פרקי איוב שלמדתם.)
חושך וצלמוות
רבים סבורים שהמילה המאיימת "צלמוות" נוצרה מחיבור המילה "צֵל" והמילה "מָוֶת", אך נראה שלא כך...
חושך וצלמוות
"יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת..."
(ג, ה)

צילום: shutterstock.com

רבים סבורים שהמילה המאיימת "צלמוות" נוצרה מחיבור המילה "צֵל" והמילה "מָוֶת", אך נראה שלא כך הדבר.
שורשה של המילה היא צ.ל.מ, שמשמעו בשמית הקדומה – להיות כהה, חשוך. מכאן, שמשמעותה נרדפת למילה חושך, ולכן היא מופיעה לעיתים בצמידות למילתה הנרדפת – חושך וצלמוות.

להמשך קריאה

הסיומת המקורית של המילה היתה כנראה – וֹת, סיומת המביעה הפשטה, כמו במילים "הוללוֹת", "חכמוֹת", "נגהוֹת", כלומר היה נכון להגות אותה צלמוֹת. אולם בשל הדמיון למילה מוֹת, שהיא צורת הנסמך של המילה "מָוֶת", כנראה בדרך של אסוציאציה מדרשית הפכה צלמוֹת ל-צלמָוֶת.
עוד יש לציין שהמילה "צל" בעברית המקראית אינה קשורה במושג מוות, והיא באה בהקשר חיובי – חסות והגנה מפני השמש או מפני פגעים אחרים.

יעקב קליין (עורך), עולם התנ"ך – איוב, 2002, עמ' 39-38, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

  • חפשו את המילה "צלמוות" במנוע החיפוש dicta.
  • המילה "צלמוות" מופיעה בספר איוב לא פחות מעשר פעמים (בכל שאר ספרי השירה המקראיים היא מופיעה שמונה פעמים).
    מה אפשר ללמוד ממופעיה הרבים של המילה "צלמוות" על הלך הרוח של ספר איוב?
אצל איוב זה היה חד פעמי
  אצל איוב זה היה חד פעמי / נתן זך אֵצֶל אִיּוֹב זֶה הָיָה חַדפַּעֲמִי...
אצל איוב זה היה חד פעמי
"אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ."
(ג, א)

צילום: מוטי קיקיון, מתוך ויקישיתוף

 

למילות השיר

אצל איוב זה היה חד פעמי / נתן זך

אֵצֶל אִיּוֹב זֶה הָיָה חַדפַּעֲמִי
עוֹד זֶה מְדֻבָּר וְהִנֵּה זֶה בָּא
קֹדֶם הַבָּקָר, אַחַר כָּךְ הַגְּמַלִּים וְהַבָּנִים וְהַבָּנוֹת
מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר, מַכּוֹת בְּרִיאוֹת.
אַחַר כָּךְ בָּאוּ הַוִּכּוּחִים הַנִּצְחִיִּים,
הַטְּעָנוֹת וְהַמַּעֲנוֹת, וְהַבְטָחוֹת, הַבְטָחוֹת.
אֶצְלִי זֶה לֹא כָּל כָּךְ דְּרָמָטִי.
מַכֹּנֶת קְטַנָּה בַּבֹּקֶר, לִפְעָמִים
סְתָם חֲבָטָה אוֹ טְפִיחָה מִקְרִית.
לִפְעָמִים אֲפִלּוּ תַּקָּלָה, לֹא אֱלֹהִית.
וְחַבּוּרָה קְטַנָּה, לִפְעָמִים פָּנָס בָּעַיִן
אוֹ סְתָם קְשָׁיֵי רְאִיָּה, אוֹ טְפָסִים,
אוֹ בַּעַל הַבַּיִת, עֲבוֹדָה, אוֹ מִכְתָּבִים, אִשָּׁה, בָּעֶרֶב.
וּבַיּוֹם שִׁשִּׁי שְׁתֵּי מַכּוֹת, לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה,
וּבַשַּׁבָּת נָחִים וּמִתְאוֹשְׁשִׁים.
פַּעַם חָיִיתִי בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת,
שָׁם לֹא יָדַע אִישׁ אֶת שְׁמִי,
ואֱלֹהִים וְהַשָּׂטָן לֹא הִתְחָרוּ בֵּינֵיהֶם עַל צִדְקָתִי
וּבִכְלָל אִישׁ לֹא הִטְרִיד, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין צְוָחָה, וְהָיָה
קְצָת מְשַׁעֲמֵם אַךְ הָיָה נִפְלָא. וְהַכֹּל הָיָה
בְּסֵדֶר אֲבָל לֹא כַּשּׁוּרָה. וְחָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי
וְהִנֵּה אֲנִי נָבִיא,
אִיוֹבְצִ'יק מֻלְאָם מִזְדַּקֵּן בּוֹעֵט וְצוֹעֵק
אֲנִי אֲנִי.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

  • לפי השיר, באילו מקומות בחיים מרגיש האדם שהוא איוב קטן – איובצ'יק?
  • "פַּעַם חָיִיתִי בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת, שָׁם לֹא יָדַע אִישׁ אֶת שְׁמִי… הָיָה נִפְלָא…"
    מדוע בכל זאת חוזר זך אל הסבל? מה משמעות הסבל לפי שירו של זך?
איוב ורעיו
בסוף פרק ב אנו שומעים על מטרת ביקורם של רעי איוב: "…וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד...
איוב ורעיו
"וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר."
(ד, א)

ויליאם בלייק, הרעים מוכיחים את איוב, 1805, מאוסף ספריית מורגן, מתוך ויקישיתוף

בסוף פרק ב אנו שומעים על מטרת ביקורם של רעי איוב: "…וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ" (איוב ב, יא).
בציור של בלייק נראים שלושת רעי איוב ניצבים מולו כחוֹמה שקשה להתחמק ממנה – מול פניו, מתחת להם וממעל. ידיהם שלוחות לעבר איוב לא בתנועת ניחומים רכה אלא בתנועת תוכחה מאיימת, אצבעותיהם נראות חדות כקוצים. אשתו של איוב מביטה בו מודאגת במבט שואל, ואילו איוב עצמו מתחמק ממבטיהם הקשים ומביט אל השמיים.

  • בלייק צייר רגע דרמטי במפגש בין איוב לרעיו. מה הן התחושות העולות במפגש זה כפי שהן מבוטאות בציור?
צלמית אישה הרה
  "אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל". אבל לא את אלוהים, אלא "אֶת יוֹמוֹ"...
צלמית אישה הרה
"לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע."
(ג, יא)

צלמית אישה הרה, אכזיב' תקופת הברזל II, המאה ה-8 עד ה-6 לפני הספירה, חרס. אוסף רשות העתיקות, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי דוד חריס

 

"אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל". אבל לא את אלוהים, אלא "אֶת יוֹמוֹ" – את היום שבו הוא עצמו נוצר ובא לעולם. עם חיים כאלה, איוב מעדיף שלא להיות קיים בכלל.
איוב מצטער על כך שההיריון נקלט ברחם אימו, וגם על כך שהלידה וגידולו כתינוק עברו בשלום.
בתקופת המקרא הצלמיות (פסלונים) שימשו כחפץ פולחן או כקמע. בחפירות ארכאולוגיות בארץ נמצאו אלפי צלמיות בבתים, במבני ציבור, בקברים ובמקדשים.
בחפירות אכזיב נמצאה צלמית חרס של אישה הרה. האיברים הבולטים הם בטן הריונית שהאישה מניחה עליה יד, והשדיים.

  • חשבו – מי החזיק צלמית של אישה הרה? מה הייתה המשמעות של צלמית כזו?
כשפים וקריאה בכבד
בכאבו איוב פותח בפרץ קללות שבהן הוא מבקש לשנות את העבר. הוא מקלל את היום...
כשפים וקריאה בכבד
"יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם..."
(ג, ח)

צילום: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, חפירות חצור. באדיבות פרופסור אמנון בן-תור.

בכאבו איוב פותח בפרץ קללות שבהן הוא מבקש לשנות את העבר. הוא מקלל את היום שבו נולד ואת הלילה שבו בישרו על היוולדו. הוא מבקש שאותו הלילה יקולל על ידי "אֹרְרֵי יוֹם" – מכשפים שיש ביכולתם להפוך יום ליום של מזל רע.

להמשך קריאה

במזרח הקדום רווחה האמונה שאפשר לשלוט על כוחות נסתרים באמצעות פעולות או מילים, ובקיצור – כישוף. לכשפים הייתה השפעה גדולה על כל תחומי החיים, והעוסקים בהם נהנו ממעמד חברתי מכובד ביותר.
דוגמה לסוג של כשפים היא הקריאה בכבד. בחצור נמצאו חמישה שברים של דגמי כבד עשויים מחרס, ועל שלושה מהם נמצאו גם כתובות. דגמי החרס שימשו מעין "מילונים" שבעזרתם פירשו סימנים על כבדים אמיתיים של בעלי חיים שהוקרבו זה עתה על המזבח במקדש. אם לכבד הייתה בליטה עגולה בצד שמאל, למשל, ככל הנראה 'האל יסלח לאדם'; שֶקע חשוד היה עשוי לבשר כי 'עבד ימרוד באדוניו'.

מבוסס על: "נבואה כבדה", אתר הסודות של חצור. כל הזכויות שמורות © סנונית

  • איוב מבקש לקלל את היום שבו נולד ופותח לנו פתח הצצה לעולם הקללות והכישופים שהיה מוכר לאנשי תקופתו.
    כיצד הקריאה בכבד או כל סוג אחר של ניבוי העתיד משמשים ככישוף או כאמצעי לשליטה על המציאות?
איוב בתיאטרון
ההצגה "איוב" היא מסע מוזיקלי–תיאטרלי בעקבות הטרגדיה התנ"כית של איוב. ההצגה עלתה בכיכובם של ששון...
איוב בתיאטרון
"לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת, מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע."
(ג, יא)

ההצגה "איוב" היא מסע מוזיקלי–תיאטרלי בעקבות הטרגדיה התנ"כית של איוב. ההצגה עלתה בכיכובם של ששון גבאי בתפקיד איוב, קרן הדר בתפקיד אשת איוב ושחקנים מתיאטרון האינקובטור.

להמשך קריאה

על ההצגה כתב העיתונאי מיכאל הנדלזלץ:
אחד השיאים של המונולוגים מהספרות הדרמטית הקלאסית הוא המונולוג של "המלט". ולצידו, על "פסגת הר סיני" של המונולוגים , תחת מעטה הענן האלוהי התיאטרלי, ניצב מונולוג "קללת היום" שנושא איוב בפרק השלישי של הספר הנושא את שמו.
יהיה אשר יהיה מי שכתב אותו, בעברית, כמה (יש ויכוח בין חוקרים כמה) מאות לפני הספירה, בארץ עוץ בדויה, הרי הוא גם הוא עוסקים ביחסים (וביחסיות) שבין להיות ולא להיות, אור וחושך, טוב ורע, רוגע ורוגז, יש ואין, תנועה ודום, חיים ומוות.

מבוסס על: מיכאל הנדלזלץ, "להיות או לא להיות", אתר מיזם 929.

בטריילר מופיעות הדמויות של אלוהים, השטן, איוב, אשת איוב ורעיו.
התמקדו בדמויות של אלוהים ושל רעי איוב.

  • באיזה אופן עוצבו דמויות אלה (לבוש, אביזרים, בימוי, טון דיבור)?
  • מה רצו לומר יוצרי ההצגה על הדמויות באמצעות עיצוב זה?

קרדיט: איוב – טריילר / תיאטרון האינקובטור, 2017

סיפורו של איוב
איוב מטולטל בהתמודדות עם סֵבֶל נורא ללא סיבה נראית לעין, וכך גם רעיו ואפילו הקוראים....
סיפורו של איוב
"וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר."
(ג, ב)

איוב מטולטל בהתמודדות עם סֵבֶל נורא ללא סיבה נראית לעין, וכך גם רעיו ואפילו הקוראים. מה עושה הסבל לאמונה? לתובנות המוכרות על שכר ועונש? מה הוא עושה לרעות?

בסרטון המסכם את ספר איוב, מחשבותיו של איוב והשיח בין הרעים לבינו מוצג על רכבת הרים.

  • מה הדימוי נועד להמחיש?
  • איזה דימוי אחר הייתם בוחרים כדי להציג את הסיטואציה שבה נמצא איוב מול הרעים?

קרדיט: ספר איוב / 929 תנך ביחד, 2017