היררכיה – סולם הדרגות בכהונה, בפקידות וכדומה.
(הגדרת "המילון העברי המרכזי" מאת אברהם אבן שושן, הוצאת קריית ספר, ירושלים, מהדורה מורחבת ומעודכנת תשמ"ח)
- מהי ההיררכיה שבה מאורגנת החברה שלנו?
- לשם מה לדעתכם היא קיימת?
בפסוקים אלו שאול מקבל ציווי אלוהי לנקום בעמלק על כל מה שעשה לישראל במדבר. הוא מצווה להשמיד את עמלק לגמרי – על נשיו, ילדיו ובהמותיו, והוא מקיים את הציווי באופן חלקי: המלך והבהמות נותרים בחיים.
במהלך זה נעסוק בהיררכיה שאמורה להיות בין המלך, אלוהים והעם על פי ספר דברים ובהיררכיה שמתגלה בפועל בפרקנו, נדון בבעיות העולות מהיררכיה זו ובשאלת המוסר העולה מן הציווי ומאופן ביצועו.
הצעה ראשונה – משתגע כבר מלך להיות:
נקרא עם התלמידים קטע מתוך השיר 'משתגע כבר מלך להיות' מתוך הסרט מלך האריות (אפשר גם להראות סרטון). בשיר הזה גור האריות סימבה מדמיין את עצמו כבר מלך כול יכול שאינו צריך להישמע לאיש. מתוך כך נפתח דיון על היררכיה ועל השאלה למי מחויב מלך.
הצעה שנייה – היררכיה:
נסביר מהי היררכיה ונביא את ההגדרה להיררכיה. ניתן דוגמה מעולם הצבא שבו המבנה היררכי.
הצעה שלישית – סירוב פקודה:
נביא ציטוט מדברי הרמטכ"ל איזנקוט בנוגע למחויבותו של הצבא לדרג המדיני ונערוך בעקבותיו דיון.
תפקידו של המלך:
נבקש מהתלמידים לפתוח בדברים פרק יז פסוקים יח-כ, לעיין בחוק המלך שמובא שם ולהשיב בקבוצות לשאלות שבדף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
לאחר העבודה המשותפת נכתוב על הלוח: מלך, עם, אלוהים.
נשאל את התלמידים:
בדיון משותף נסדר את ההיררכיה כפי שהיא אמורה להיות על פי משפט המלך: אלוהים מעל המלך, והמלך מעל העם. נפתח בשמואל א פרק טו פסוק א ונראה כיצד תפיסה זו באה לידי ביטוי – שמואל מודיע לשאול שאלוהים שמינה אותו למלך שולח אליו כעת ציווי – ברור מי הממנה ומי המצווה ביחסים.
הציווי:
נקרין את פירושי המילים לפסוקים ב-ג על הלוח, נבקש מהתלמידים לעיין בפסוקים ב-ג ובפירושי המילים ולענות על שאלות ההבנה:
נכתוב על הלוח את רשימת העתידים להיהרג, אפשר להתעכב על פרשת עמלק (ראו ב'אפשר עוד…') או לקצר ולספר בעל פה את היתקלות עם ישראל במדבר עם עמלק. נשאל את התלמידים:
אפשר לפתוח לדיון:
חשוב לציין שבתקופת המקרא היה מקובל להרוג ולבזוז אויבים.
זוכרים גם את הטוב
נקרא את פסוקים ד-ו ונסביר: שאול חונה עם צבאו מחוץ לעיר עמלק, אבל לפני שהוא תוקף הוא עושה מעשה.
אין כאן רק נקמה במי שפגע, אלא גם הכרה בטוב למי שהיטיב וסייע.
ביצוע הצו:
נשלח את התלמידים לקרוא את פסוקים ז-ט ולמלא את דו"ח הביצוע (ראו גם בממערך השיעור).
במליאה נגדיר לתלמידים את המילה 'חמלה' – רגש של צער כלפי כאב או צרה של מישהו; רחמים.
נשאל את התלמידים:
ננסה להבין – למה שישאיר את הבהמות ואת המלך?
התשובה על הבהמות נרמזת בפסוק ט – הרצון של העם ליהנות מן השלל, ההסבר על אגג אינו כתוב, אבל יש המשערים שהדבר נועד להעלות את קרנו של שאול כמלך.
השורש חמ"ל ונושא החמלה מופיעים כמה פעמים בחייו של שאול – למשל, בנוב עיר הכוהנים ובחמלת הזיפים עליו. יש לשים לב שסיפור נב עוד לא נלמד, וכדאי לספר אותו בקצרה לתלמידים. נראה ששאול, שחומל על הצאן ועל אגג, אינו חומל במקרים אחרים שבהם מצופה שיחמול.
נקרא יחד קטע ממדרש קוהלת רבה על נושא החמלה בחיי שאול.
נשאל את התלמידים:
למיטיבי לכת אפשר במקום הדיון הכיתתי לחלק לקבוצות את מאמרו הקצר של פרופ' אסא כשר מתוך אתר 929. הקבוצות יקראו את המאמר, ידונו בעולה ממנו ולאחר הדיון יציגו במליאה נקודה אחת שבה מסכימים חברי הקבוצה עם פרופ' כשר ונקודה אחת שבה אינם מסכימים אתו.
שאול, אלוהים והעם:
נחזור ונקרא יחד את פסוק ט. נסביר בקצרה – שאול והעם ריחמו על השלל בעל הערך והרגו רק מה שהיה חסר ערך בעיניהם ("נְמִבְזָה וְנָמֵס").
כעת נחזור אל התרשים שיצרנו על הלוח בתחילת השיעור. לפי ספר דברים ההיררכיה צריכה להיות כזו שאלוהים הוא הקובע העליון, אחריו המלך ואחריו העם:
נשאל את התלמידים:
זו תמונת ההיררכיה המתגלה בפרק:
האיזון הופר. המלך שהיה אמור להיות משרתו של אלוהים ומפקדו של העם מפר עם העם את ציווי אלוהים.
תוכן: הצגנו את המבנה ההיררכי האידיאלי שמציג ספר דברים ובחנו אותו מול המציאות בפרק. למדנו את הציווי שמקבל שאול, את האופן החלקי שבו הוא ממלא אותו ואת הסיבות האפשריות לכך.
מיומנויות: התמצאות בתנ"ך והתמודדות עצמאית עם טקסט.
מתודות: עבודה עצמאית על חוק המלך, פירוק הציווי, מילוי 'דו"ח ביצוע', דיון בקבוצות במאמרו של פרופ' כשר.
פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה:
סיפור הצו האלוהי ששאול מקבל מעורר את שאלת הציות לפקודה שבהסתכלות היום נראית לא מוסרית (צריך לזכור שבתקופת המקרא הריגת אויבים לא נתפסה מעשה שלילי).
סביב נושא זה אפשר להעלות לדיון את השאלה: איזה דבר לא הייתי מסכים לעשות?
ולהביא את הגדרתה של פקודה בלתי חוקית בעליל כפי שהוצגה בפעם הראשונה בישראל.
אפשר לשאול:
בכיתות מיטיבות לכת אפשר גם לשאול:
הנוהג המוכר של שמירת חיי המלכים בעולם העתיק:
במאמר, מלחמת שאול בעמלק חלק א: דן הרב אמנון בזק במחיית עמלק ובפעולותיו של שאול. בין היתר הוא טוען כי הנוהג לשמור את חיי המלך הנכבש היה מוכר (דוגמת יהויכין בבבל) והוא נועד לרומם את המלך המנצח ולהראות לכול את יקרו.
משתגע כבר מלך להיות
(יש לך דרך ארוכה אדוני, אז תקשיב לי)
איש אז לא יאמר לי (התכוונתי לומר ש…)
מה ולא מותר לי (רציתי רק לומר…)
רק לשם ללכת (תראה אתה לא תופס ש…)
לקום ולא לשבת (תקשיב רגע!)
דברי הרמטכ"ל איזנקוט בנוגע לאפשרות שאנשי הצבא ימרדו בממשלה בגלל אי הסכמה עם מדיניות:
"כאחד שמשרת ארבעים שנים בצה"ל אני לא רואה קצינים מסרבים פקודה על רקע של מדיניות. קציני צה"ל מבינים היטב את החוקים והכללים. אפשר להתווכח ולבטא עמדות אחרות. מרגע שניתנה פקודה, אני לא רואה קצין שיקרא תיגר על השלטון בישראל".
מתוך אתר כיכר השבת
"פָּקַדְתִּי" – זכרתי;
"וְהַחֲרַמְתֶּם" – תשמידו, תחסלו חיסול סופי;
"מֵעֹלֵל" —תינוק, ילד קטן ;
"יוֹנֵק" – תינוק.
ר' שמעון בן לקיש אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר (שמואל א פרק כב) "וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב" ולא תהא נוב כזרעו של עמלק.
סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל, מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת: "אסור"! לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי המשפט חשובה כאן אלא: הפרת חוק גלויה ומובנת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או המעשה שהפקודה מצווה לעשותה. אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין איננה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת – זוהי מידת אי החוקיות בעליל הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו.
הגדרתו של השופט בנימין הלוי, 1957, בפסק הדין הנוגע לטבח בכפר קאסם
דמותו של שאול על בול מתוך הסדרה: מועדים לשמחה 1960. עיצוב הבול: אשר קלדרון, באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל
שאול המלך – גַּסּוּת הָרוּחַ היתה בו, ונעקרה ממנו המלוכה. שאמר לו שמואל: "וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'"? (שמואל א טו, יט), והוא אומר: "שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה'" (שמואל א טו, כ).
עיבוד לספר האגדה בעריכת ביאליק ורביצקי, אגדה עה, עמ' 133
פרט מתוך יצירה של ארנסט יוזפסון, דוד ושאול, 1878, מאוסף המוזיאון הלאומי סטוקהולם, שוודיה, מתוך ויקישיתוף
שמואל הנביא מוציא להורג את אגג, מלך עמלק, ובכך מציית לציווי האלוהי. רגע לפני מותו מכריז אגג: "אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת".
פרשנים רבים התייחסו לביטוי וניסו להבין מה אפיין את רגעיו האחרונים של אגג – האם זהו ביטוי המראה על גאוותו, או שמא ניסה לדבר דברי חנופה.
אומנם המילה "סר" לא מובנת בהקשרה, אך נראה שכוונת הדברים שאגג הודה שהמוות רע ומר וקיבל עליו את דין המוות.
כששמואל מוכיח את שאול על חטאיו ומודיע לו על עונשו – לקיחת הממלכה ממנו – הוא מבקש להראות כי אלוהים לא ישנה את החלטתו לעולם, באמצעות הביטוי "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם", כלומר: אלוהים הנצחי לא ישקר ולא יתחרט.
הביטוי "נצח ישראל לא ישקר" משמש גם בימינו, כשרוצים לומר שרוחו, ערכיו ומעמדו של עם ישראל נצחיים, ויישמרו לעולם.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעל בארץ הארגון המחתרתי ניל"י. הארגון נאבק בשלטון העותמני שהיה אז בארץ. שם הארגון, ניל"י, הוא ראשי התיבות של הביטוי "נצח ישראל לא ישקר".
אגג כורע על האדמה ושמואל עומד זקוף ויציב, מאחוריהם לוחמים בכלי נשק שלופים. כך מודגשים יחסי הכוחות ביניהם.
לצד התיאור הדרמטי הקפיד האומן גוסטב דורה לתאר באופן אמין את הדמויות, בהתאם לתקופתן ולמקום ההתרחשות.
בציורו של קופלי, הצייר הבכיר הראשון שנולד באמריקה וגדול ציירי הדיוקנאות של תקופתו, נראה שמואל נוזף בשאול על אי ביצוע הצו האלוהי – להשמיד את עמלק.
בציור מתואר מפגש קשה וטעון בין שמואל לבין שאול השב מהקרב.
שמואל מוכיח את שאול בתקיפות, גופו כבר פנה ללכת ממנו באכזבה אך אצבעו המאשימה עודה מופנית אליו. אפשר לראות את רתיעתם לאחור של שאול ושל אנשיו, ואפילו של הסוס… עד כדי כך עוצמתיים דברי שמואל. שאול מרים את ידו בכניעה, משפיל את ראשו ונראה כילד נזוף.
רמתיים צופים היא העיר שבה נולד שמואל, ובה גם נקבר. שמה של רמתיים צופים נגזר ממיקומה הגבוה, וככל הנראה מזכיר גם את שם האדם הראשון שיישב אותה – צוף או צופי, מאבותיו של אלקנה אביו של שמואל.
לפי המתואר בפרק ובאזכורים אחרים במקרא, מדובר במקום גבוה שנמצא בהר אפרים. הצעות רבות הוצעו במחקר למקומו של יישוב זה. היום מקובל לזהות את היישוב הזה עם הכפר אַ-רַאם, שנמצא כתשעה קילומטרים מצפון לירושלים.
גבעת שאול מזוהה עם תֵּל אֶל פוּל, השוכנת בצפון ירושלים. התל הוא גן ארכאולוגי פתוח. גבעת שאול מזוהה גם כעיר המקראית "גבעה", שהייתה העיר הראשית של שבט בנימין, ומוכרת גם כ"גבעת בנימין", "גבע בנימין" ו"גבעת האלוהים".
גבעת שאול מוזכרת פעמים אחדות במקרא. בשופטים יט, בסיפור פילגש בגבעה, היא נזכרת בהקשר שלילי. בשמואל א, בסיפורי שאול, היא מצוינת כעיר שבה נולד שאול. עם עליית שאול לכס המלוכה הפכה העיר למרכז שלטון דתי. בתקופה זו החלה העיר להיקרא גם "גבעת שאול", על שם המלך שקבע בה את מושבו. לאחר מות שאול ירדה קרנה של העיר.
היום יש שכונה בשם "גבעת שאול" בירושלים, אולם היא אינה ממוקמת במקום שבו שכנה העיר המקראית.
מצבת מישע, מלך מואב, מן המאה ה-9 לפני הספירה, שבה מוזכר שם הפועל "להחרים". כפי הנראה, החרם היה נהוג גם אצל עמי האזור. צילום: Neithsabes, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0
החרם הוא ציווי על השמדה טוטלית של בני אדם, בעלי חיים ורכוש של אויבים, כמנחת קודש לאל. בספר דברים מצוי חוק החרם, הנוגע לעמי כנען. בנוסף יש ציווי בתורה להחרים את עמלק, כלומר: להשמיד את זכרו.
חוק החרם הוא חוק אלים, אולם הוא אפיין תרבויות עתיקות רבות במצב מלחמה.
היום לא נהוג לפגוע באוכלוסייה אזרחית – לא בזמן מלחמה ולא בזמן פעולה צבאית אחרת. היום פגיעה באוכלוסייה אזרחית היא פשע מלחמה, ועל פשע זה קבועים עונשים בחוק הבין-לאומי.
מבוסס על המד"ל לספר משבטים לממלכה. © מטח
סיפור המלחמה בעמלק, המופיע בספר שמואל א פרק טו, מועבר באמצעות קומיקס.
קרדיט: התנ"ך בקומיקס – שאול מאבד את המלוכה/ mikranetComics, 2013
הסרטון מספר בקצרה על המלחמה בעמלק.
קרדיט: 929 שאול המלך- שמואל א ח- טו/תנך ביחד 929, 2015