"אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה'"
פסוקים י-כה
בכמה מילים
בפסוקים אלו נמסר לשמואל עונשו של שאול ומתוארת ראשית פגישתם של שאול ושמואל, שבה נותן הנביא לשאול פעמיים הזדמנות להודות בחטאו ולשאת באחריות עליו, ואולם שאול מסרב לעשות זאת עד שכבר מאוחר מדי.
במהלך נתעכב באמצעות פרשנות מסורתית על רגשותיו הקשים של שמואל, נעיין בשיחה בין השניים ונדון בקושי ובהכרח לשאת באחריות למעשים שאנחנו לא גאים בהם.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה – שאלה לדיון:
נדון עם התלמידים:
- מה הדרך הנכונה ביותר בעיניכם להתמודד עם מעשה לא טוב שעשיתם? הוא כבר נעשה, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. מה תעשו?
הצעה שנייה – טענת התובעת:
נביא לתלמידים ציטוט מתוך דברי תובעת במשפט של איש ציבור שבו היא טוענת שמידת החרטה והנשיאה באחריות של הנאשם צריכה להשפיע על העונש, ונערוך בעקבות דבריה דיון. בהמשך נקשר את הדיון למשמעותה של נשיאה באחריות למעשים בהקשר של שאול.
הזמנה לקריאה
נזכיר לכיתה בקצרה את הציווי האלוהי ואת ביצועו הלקוי (נציין שוב את הפער בין ההתייחסות שלנו היום לנושא לבין המקובל בתקופה המקראית שבה הריגת אויבים לא נתפסה מעשה שלילי). נקרא לתלמידים בקול את פסוק י: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר". נשאל את התלמידים:
- מה לדעתכם אלוהים אומר לשמואל?
יחד נקרא את פסוק יא ונפרשו. נכתוב פירושי מילים על הלוח מתוך ההקשר:
- "נִחַמְתִּי" – אני מתחרט;
- "וַיִּחַר" – כעס מאוד.
נשאל את התלמידים:
- אלוהים מודיע לשמואל שהוא מתחרט על משיחתו של שאול למלך, אם כן, על מי לדעתכם כועס שמואל?
- מה הוא צועק לאלוהים כל הלילה?
עם שאלות אלה גם פרשנים התמודדו. נערוך עם התלמידים 'הוראה זוגית' – נחלק לכל צמד תלמידים שני פירושים וננחה אותם ללמד זה את זה את הפירוש שלמדו (ראו דף עבודה. נמצא גם בממערך השיעור).
פסוקים יב-כא – דו-שיח ותרגיל כתיבה – ההזדמנות של שאול לשאת באחריות למעשיו:
נקרין לתלמידים את הפסוקים מעומדים בצורת דו-שיח ומחולקים לשני קטעי שיחה. נמנה קריינים לשאול ולשמואל ונקרא את הקטע הראשון.
אחרי קריאת קטע השיחה הראשון נבקש מהתלמידים לסמן את כל הפעלים בדברי שאול ואז נמלא אותם יחד בטבלה על הלוח:
| הפועל | דבר רע או טוב? | על מי מדובר? |
| בָּרוּךְ | טוב | שמואל |
| הֲקִימֹתִי | טוב | שאול |
| הֱבִיאוּם | רע | העם |
| חָמַל | רע | העם |
| הֶחֱרַמְנוּ | טוב | שאול |
- מה המסקנה מהתבוננות בטבלה?
- האם שאול נושא באחריות לטעותו? (לא, הוא לוקח קרדיט על הדברים שנעשו לרצון אלוהים, אך בדברים שלא – הוא מאשים את העם)
הקריינים יקראו את החלק השני של השיחה ונשאל:
- איזו סכנה שמואל רואה בענווה של שאול או בעודף ההתחשבות ברצון העם? (בגללה שאול לא מילא את תפקידו כמנהיג העם)
- מה הייתם עונים במקום שאול לשאלת שמואל? כתבו את תשובותיכם ושתפו במליאה.
ננתח את התשובות של התלמידים לשאול – האם יש בהן הבעת צער, העברת אחריות, נשיאה באחריות, התנערות מאחריות? כיצד הן מנסות להרגיע את כעסו של שמואל?
לאחר הדיון נקרא את התשובה שענה שאול לשמואל בפסוקים כ-כא ונשאל:
- האם שאול נושא באחריות למעשיו? מצאו וכתבו לפחות שלושה ציטוטים להוכחה. ("שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה'", "וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה'", "וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי", "וַיִּקַּח הָעָם", "לִזְבֹּחַ לה'")
נשים לב ששמואל מנסה לעורר את שאול ולהזכיר לו את תפקידו, כוחו ומחויבותו – "רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". אך גם לאחר אמירה זו שאול שב ומאשים את העם ולא מנהיג את העם. גם את מעשי העם שאינם עולים בקנה אחד עם הציווי האלוהי שאול מנסה להצדיק בטענה שיש לו כוונה טובה.
נסכם: גם בפעם השנייה שאול אינו נושא באחריות למעשיו, מאשים את העם וטוען שהעם נהג כשורה.
פסוקים כב-כה – מעט מדי ומאוחר מדי:
נקרא יחד את פסוק כב ונשאל:
- כיצד שמואל עונה לשאול על הטענה שלו שהבהמות מעמלק נועדו לקורבנות? (חשוב הרבה יותר לשמוע בקול אלוהים מלהקריב לו קורבנות)
נקרא את פסוק כג ונבאר אותו בקצרה בעזרת פירוש שטיינזלץ שבאתר. נשים לב לשורש מא"ס שחוזר פעמיים בפסוק: "כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר. יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה', וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ."
שמואל תולה את הדחתו של שאול ממלוכה בכך ששאול הוא שמאס את דבר ה'. מאיסתו הובילה למאיסת ה' אותו ממלך. מידה כנגד מידה – שאול מאס בציווי האלוהי, ואלוהים מאס בשאול.
נסיים את המהלך בקריאת פסוקים כד-כה שבהם שאול סוף-סוף נושא באחריות למעשיו ומודה באשמה. נשאל את התלמידים:
- באיזו אשמה מודה שאול? (בכך ששמע בקול העם ולא בקול אלוהים)
- מה שאול מבקש מהנביא? (שיסלח לו ויבוא אתו)
- לו הייתם הנביא, האם הייתם סולחים לשאול ובאים אתו אחרי שכבר ניתנה לו פעמיים הזדמנות להודות בחטאו והוא מיאן לשאת באחריות למעשיו? מדוע?
מבט לחיים
- מדוע בעצם חשוב כל כך לשמואל ששאול יישא באחריות למעשהו? הרי הוא כבר חטא, ואי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, אז מה אם הוא מאשים את העם?
- מה החשיבות של האמירה: "הייתי לא בסדר"?
- האם אנחנו יודעים לומר אותה?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על תגובתו של שמואל להחלטת אלוהים לקחת את המלוכה משאול, עיינו בחלקו של דו-השיח ביניהם שבו מקבל שאול פעמיים הזדמנות לשאת באחריות למעשיו ושאול בוחר לא לעשות זאת, ומתוך כך דנו בעניינה של אחריות.
מיומנויות: התמודדות עם פרשן מסורתי, ניתוח פעלים, כתיבה בהקשר מקראי, זיהוי והוצאת ציטוטים.
מתודות: דף עבודה – הבנת רגשותיו של הנביא באמצעות פרשנות מסורתית, ניתוח פעלים בדברי שאול, קריינות לדו-השיח, תרגיל כתיבה: הצעת תשובה אפשרית של שאול להאשמותיו של שמואל, זיהוי ציטוטים מסירי אחריות.
איכה:
בלימודי ההערכה החלופית למדו התלמידים את פרק ג בבראשית, ובו סיפור האכילה מעץ הדעת טוב ורע. אפשר להשוות את השיחה בין שמואל לשאול לשלבי השיחה בין אלוהים לאדם המתחבא מפניו (היתממות, הזדמנות להתוודות שאינה מנוצלת, האשמת אחר, עונש כבד) ולדבר על שאלת ההתחבאות וההתחמקות מהאחריות בהקשר של שני הסיפורים – למה הנטייה שלנו היא להתחבא?
רחמן על אכזרים:
זוהי הזדמנות טובה להכיר את מאמר חז"ל שנאמר על שאול, למרות שהתלמידים טרם למדו על הריגת נוב עיר הכוהנים בידי שאול. אפשר ומומלץ לקרוא יחד את האמרה בהקשר של הפרק ולנסות להבין מה היא אומרת על יכולת השיפוט המוסרי האנושית ביחס לזו האלוהית – יוצא מאמירה זו שאי אפשר לסמוך לגמרי על יכולת השיפוט המוסרי של בני האדם כי היא אינה עקבית והיא עלולה להתערער – אדם יכול להשחית את עצמו אף שהוא מתכוון לטוב. נשאל את התלמידים:
- מה הסכנה בכך? (שאם אדם סומך על חוש הצדק שלו בלבד הוא עלול להגיע לכדי אכזריות איומה)
במהלך הדיון חשוב להעלות את העניין שרחמי שאול על אגג ועל הצאן אינם מלמדים בהכרח על לב רך, מכיוון שעל הנשים והילדים הוא לא חמל והם נהרגו כמצווה.
