ענו על השאלות:
- באילו אופנים השיר משנה את הסיפור המקראי או מוסיף עליו?
- כיצד באים לידי ביטוי בשיר מאפיינים שונים של הסיפור שהזכרנו בשיעורים? (למשל – פחד, קטן מול גדול)
במהלך הוראה זה נבחן את התנהלותם של שאול ודוד בפרק. שאול הוא המלך המכהן אך האופן שבו הוא מנהל את "משבר גלית" מאכזב – שאול נמלא פחד עם כל העם ולא מצליח להציע פתרונות. לעומתו, דוד – נער צעיר שמגיע לשדה הקרב בשליחות אביו – מגלה אומץ וביטחון באלוהים, ומצליח להושיע את העם.
אפשרות ראשונה – מנהיג מתוקף תפקיד לעומת מנהיג מתוקף התנהגות:
נחשוף בפני התלמידים שני מושגים:
נבקש מהתלמידים לחשוב על דוגמאות לשתי צורות המנהיגות ונערוך רשימות על הלוח. קל מאוד למצוא דוגמאות למנהיגים מתוקף תפקיד, אך מעט קשה יותר לחשוב על מנהיגים מהסוג השני.
אם התלמידים מתקשים אפשר לתת להם כמה דוגמאות: בחורה שמתחילה מחאה בפייסבוק שהופכת לווירלית; נער שמפריד בין חברים שמתקוטטים; אימא שמובילה את המשפחה במהלך תקופה קשה.
נדון:
אפשרות שנייה – סל הכלים של מנהיג:
נתלה על הלוח פתקים ועליהם רשומות התכונות האלה: דוגמה אישית, ביטחון עצמי, קרבה לעם, אומץ, זהירות, חוכמה, החלטיות, יופי, תכנון, הקשבה, כריזמה, יצירתיות, חריצות, יכולות שכנוע, עומק, סבלנות, אכפתיות.
נצייר על הלוח סל ונבחר מתנדבים מהכיתה. על המתנדבים לבחור בזה אחר זה שלושה פתקים החשובים ביותר לדעתם למנהיג ולהדביק אותם בסל המצויר על הלוח.
לאחר כל מתנדב נדון:
נסכם: ראינו תכונות ומיומנויות של מנהיגים. אין מנהיג מושלם שלו כל התכונות, אך רוב התכונות מצויות אצל מנהיגים גדולים. ננתח את ההתנהלות של שאול ודוד בפרק וניעזר גם בתכונות אלה.
משימת רקע – שאול ודוד תמונת מצב בתחילת הפרק:
נבקש מהתלמידים לעיין בפרק הקודם בתנ"ך ובמחברת ולאחר מכן לתאר במשפט את המצב של שאול ודוד (כל אחד בנפרד) בתחילת פרק יז. לאחר מכן נשמע את תשובות התלמידים ונכתוב את הדגשים המרכזיים על הלוח.
נסכם: זוהי תמונת המצב של שאול ודוד בתחילת הפרק. כעת נעקוב אחרי אירועי הפרק והתפקוד של כל אחד מהם – ונראה לאיזה מצב כל אחד מהם מגיע בסיומו של הפרק.
התפקוד של שאול בפרק:
נקרא את פסוקים א-יא.
נכתוב על הלוח את פסוק יא וננתח אותו עם התלמידים:
"וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד"
"וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד" – יש בפסוק שני פעלים שפירושם פחד, ולאחר מכן באה המילה מאוד. כלומר, יש כאן הדגשה חזקה של הפחד של שאול והעם מגלית.
שאול מפחד בדיוק כמו העם.
נחלק את דף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). נשלים עם התלמידים את השורה הראשונה (פסוק יא) ומשם הם ימשיכו בעצמם בעבודה עצמית או בזוגות או בתיווך המורה.
נסכם: שאול מצטייר בפרק כמלך חלש, הססן ואפילו פחדן. עמו ניצב מול איום גדול והוא מתקשה למצוא פתרון. שאול אינו ממלא את תפקידו כמלך ואינו מצליח לתת לעם תחושה שהדברים בשליטה.
התפקוד של דוד בפרק:
אפשר לראות בפרק זה את דוד כדמות מראה לשאול.
נקרא את פסוקים יב-כב.
נקרא את פסוקים כג-לא.
נקרא את פסוקים לב-נא.
נסכם: לעומת שאול, דוד מתגלה בפרק כאדם שאינו יודע פחד ובוטח לחלוטין באלוהים. הוא מתנדב מיד להילחם בגלית האיום, ואינו מביע אף לרגע חשש או היסוס. נקרא את פסוקים נב-נח.
אפשרות ראשונה – שאול ודוד, תמונת מצב בסוף הפרק:
נחזור לתיאור תמונת המצב בתחילת הפרק וכעת ננסה לחשוב ולדון כיצד מרגישים שאול ודוד בסוף הפרק.
שאול:
דוד:
אפשרות שנייה – עיבוד יצירתי לסיפור דוד וגלית:
סיפור דוד וגלית הוא דרמטי ומיוחד. אפשר להקדיש זמן בתום היחידה כדי שהתלמידים יצרו עיבודים יצירתיים משלהם לסיפור. אפשר להקדיש אפילו שיעור שלם ליצירה כזו, ואף להרחיב אותה למטלת הערכה חלופית.
הצעה – עיבוד יצירתי בכתב: נתחלק לזוגות. כל זוג ייצור עיבוד כתוב שלו לסיפור דוד וגלית. חלק מתהליך העבודה צריך להיות בחירת הנקודות החשובות שראוי להדגיש בסיפור וצמצום חלקים פחות מהותיים. הצעות:
תוכן: השווינו בין דמותו של שאול המלך המכהן לזו של דוד – המלך המיועד. שאול נמלא פחד וחוסר אונים עם עמו, ואינו מנהיג של ממש בפרק. דוד לעומתו מגיע בביטחון גדול (שגובל ביוהרה) ומושיע את העם במחי קלעו.
מיומנויות: השוואה, מילוי טבלה, קריאה וניתוח עצמאי.
מתודות: קריאה ודיון במליאה, דף עבודה (טבלה), עבודה עצמית, עיבוד יצירתי בכתב.
"וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב" (פסוק לד):
דוד חוזר ומדגיש בפני שאול סיפור קצת תמוה על התגברותו על אריה ודוב בהגנה על צאנו.
"בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר?" (פסוק נה):
מעניין לשאול:
התשובה לשאלה הזאת מורכבת: הפרשנות המסורתית מוצאת פתרונות יצירתיים כדי להתיר את הסתירה, ואילו הפרשנות הביקורתית רואה בהערה זו עדות לקיומם של שני סיפורים סותרים על ההיכרות של דוד ושאול. פרשנויות לדוגמה:
השיר גלית
אפשר לסכם את היחידה בשיר הנודע של להקת כוורת 'גלית'. לאחר מכן נדון באופנים השונים שבהם בא לידי ביטוי הפחד מגלית בשיר.
חייל צעיר מגיע לשדה הקרב, ניגש אל המפקד ומודיע לו שבכוונתו לצאת אל המשימה המסוכנת שאיש אינו מוכן לקחת על עצמו. האם נעלה בדעתנו שהמפקד יסיר את מדיו ואת קסדתו וילביש בהם את הטירון היומרני? סביר להניח שלא. אך זה בדיוק מה שעשה שאול.
לכאורה – גַדְלוּת נפש. שאול המלך האמין ביכולתו של דוד, הנער האדמוני האלמוני, והיה מוכן להניח את האגו שלו בצד לטובת המלחמה בפלשתים. אך המדרש מעניק את גדלות הנפש לדוד דווקא.
וכאשר שמואל הלך למשוחַ את בְּנֵי ישי, על כולם כתוב: לא בזה בחר ה׳, ורק על אליאב כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ". מכאן, שהיה אוהב אותו עד עכשיו ואחר כך נמאס עליו, שאילו לא היה כעסן היה ראוי לגדולה.
(מעובד. על פי: תלמוד בבלי,מסכת פסחים, דף סו עמוד ב. ביאור על פי הרב עדין שטיינזלץ)
בלי ציוד צבאי, כשרק כלי הרועים איתו, יוצא דוד אל מול גָּלְיָת. הפלשתי מקלל, ודוד משיב בנחישות ובאמונה בניצחונו שיוכיח "כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל… כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה…" (פסוקים מו-מז).
וכך היה. בלי חרב ובלי חנית, רק עם אבן קֶלַע שפוגעת "בּוּל בפוני", מפיל דוד את הענק הפלשתי. והעם רודף אחר הפלשתים ומכה בהם מכה ניצחת.
מתוך מיזם 929
אִישׁ הַבֵּנַיִם – אדם היוצא אל השטח שבין מערכות שני הצבאות – כאן "הגיא ביניהם" – כדי לנהל דו קרב עם לוחם מן הצד שכנגד; המנצח בדו קרב מנחיל את הניצחון לעמו ללא קרב נוסף.
נוהג זה, שתכליתו למנוע מלחמה עקובה מדם בין שני הצבאות, ידוע מן המקרא וממקורות חוץ מקראיים. ההכרעה בקרב הביניים אמורה לקבוע מי ישתעבד למי בתשלום מיסים, וכך דברי גָּלְיָת: "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ" (פסוק ט).
מתוך: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא – מקרא לישראל: שמואל א
נוהג זה, שתכליתו למנוע מלחמה עקובה מדם בין שני הצבאות, ידוע מן המקרא וממקורות חוץ מקראיים. ההכרעה בקרב הביניים אמורה לקבוע מי ישתעבד למי בתשלום מיסים, וכך דברי גָּלְיָת: "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ" (פסוק ט).
מתוך: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא – מקרא לישראל: שמואל א
בשנת 1975 הוציאה הלהקה "כוורת" אלבום שלישי ובין שיריו השיר "גָּלְיָת", המספר בדרך הומור את הסיפור התנ"כי על דוד וגָּלְיָת. השיר נבחר ל"שיר השנה" באותה שנה.
גוליית / כוורת
מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון
זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כָּאוּב,
אם תשים תחבושת,
לא יעזור לך שנתיים.
הגיבור של הסיפור
להגיד אותו אסור,
נגלה רק שהשם שלו
כמו אפריים.
יום אביב בכפר קטן
ציפורים שרות בגן,
נמלה עוברת
אך המנגינה נשארת.
בחצר נולד תינוק
ומיד התחיל לצעוק
"לא קוראים לי 'פריים –
שמי גוליית ולא אחרת!"
כל התנ"ך פחד ממנו כמו מִפִּיל,
גיבורים ברחו הביתה,
לוחמים זייפו ת'גיל.
הם קראו לו "השד מאשקלון".
בַּגַנוֹן אמר שלום
ילדים עברו לדום,
בן חמש וכבר הספיק
להביא הביתה סלע.
התאמן כל יום שעות
בלהפריע לְחַיוֹת,
יש אומרים היה לו קול
נמוך מים המלח.
כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים למדו חליל
הם קראו לו בשקט מרחוק.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם
הוא יחשוב אותי נחמד.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית,
מקווה שלא ידרוך עליי,
יעשה אותי גמד.
דוד מלך ישראל
קם בבוקר לטייל,
מרחוק רואה הָמוֹן סוֹאֵן
צועק "הצילו!"
בלי לחשוב יותר מיום
התייצב על המקום,
חוץ משני גמלים וּגְדִי
עוד לא ידעו אז מיהו.
"בוא אליי, גוליית נחמד,
שב אצלי על כף היד."
"ככה מדברים?"
שאל גוליית באשקלונית.
דוד מלך התעצבן,
"הָרוּגַטְקָה תנגן!"
אבן לעברו ירה,
קלע לו בול בפוני.
כל התנ"ך אמר תודה והתרגש,
"אם תרצה להיות מַלְכֵּנוּ,
תתקשר מחר בשש"
ומאז לא שמעו אותם אומרים,
הנה בא אלינו, בא אלינו…
מקווה שלא ידרוך עליי
מקווה שלא יקפוץ עליי
הנה בא אלינו גוליית
© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם.
קרדיט: כוורת -גוליית / מוזיקה ישראלית, 2011
האומן האיטלקי מיכלאנג'לו דה קארווג'יו (1610-1573), בן תקופת הרנסנס, מציג את דוד הצעיר נושא חרב ביד אחת ואת ראשו של גָּלְיָת ביד האחרת. הבעת פניו של דוד אינה ברורה לחלוטין, אך לא משתקפת בה שמחת ניצחון אלא חמלה ואפילו צער.
לימים תיאר יהודה עמיחי באופן דומה את תחושת אי-הנוחות של דוד: "וְלֹא יָדַע פִּתְאֹם הֵיכָן יָנַח אֶת רֹאשׁ גָּלְיָת שֶׁמִּשּׁוּם מָה שָׁכַח וְעוֹד הֶחֱזִיק אוֹתוֹ בְּתַלְתָּלָיו" (דוד הצעיר / יהודה עמיחי). קארווג'יו נחשב לאבי סגנון הבארוק – סגנון באומנות שהתאפיין בהדגשת ניגודים, במורכבות רעיונית, בתנועה וביצירת דרמה בעזרת שימוש באור וצל. קארווג'יו בחר בקפידה מה להבליט במשחקי האור והצל ביצירותיו, ואפשר לראות זאת גם ביצירה זו. הבעת פניו החומלת של דוד, גופו הנערי, מובלטים באור ועומדים בניגוד לראשו העצום של גָּלְיָת, שמובלט גם הוא.
קראו פסוקים נא-נז והביטו ביצירה.
ירושלים לא היתה בידי ישראל בתקופה זו, ועל כן אִזכורה של ירושלים בהקשר של הפסוק הוא אָנַכְרוֹנִיזְם (הזכרת פרט ביצירה, המאוחר לזמן כתיבת היצירה).
הרי לא ייתכן שדוד הביא את ראשו של גָּלְיָת לעיר ירושלים, שבאותה העת הייתה תחת שלטון יבוסי. יש הסבורים שזו הוכחה לכך שהסיפור נכתב זמן רב לאחר מכן, ועל כן הטעות. לעומתם, יש הסבורים שאִזכורה של ירושלים מבטא הבטה קדימה, כלומר שדוד עתיד להביא את ראשו של גָּלְיָת לירושלים אחרי שיכבוש אותה.
עמק האלה הפורה ורחב הידיים היה אזור מעבר חשוב בין אזור ההר (תחום התיישבותו של עם ישראל) לבין השפלה ומישור החוף (תחום מושבם של הפלשתים והכנענים), ועל כן מאבק השליטה על העמק ועל הדרכים המובילות אליו היה בלתי נמנע.
מתוך: גליה דורון, "מראה מקום: דוד וגולית בעמק האלה", אתר מקראנט, מטח
התבוננו במפה והתבססו על הקטע המצורף, וענו:
דוד הוא רועה צאן מנוסה, הוא מתכונן לקרב כפי שהוא רגיל להתכונן ליום עבודה. מקל ביד אחת וקֶלַע בשנייה.
לילקוטו הוא מלקט חמש אבנים חלקות מהנחל – להישמר מפני הארי והדוב. והקלע בהיכון – כלי נשק מעץ, המשמש ליידוי אבנים במהירות. סיבוב הקלע בתנופה הרצויה משחרר את האבן אל המטרה.
מגן וצינה הם כלי הגנה העשויים מעור (שנמשח בשמן) או ממתכת או מעץ, שהלוחם אוחז בידו כדי לשמור על גופו מפגיעת חיצים, אבנים או חרבות.
המגן הוא קל, עגול בדרך כלל, ונישא ביד שמאל. הלוחם מכניס את אמתו באחת משתי רצועות עור הקשורות בחלק הפנימי של המגן, ומחזיק בידו את הרצועה השנייה. המגן אינו מספק הגנה לכל הגוף, והוא מתאים ללוחם הלובש שריון. מגן שנעשה מעץ כוסה בעור ובכפתורי מתכת. המגן נזכר בשירת דבורה (שופטים ה' 8), בקינת דוד (שמואל ב, א' 21) ועוד. הצינה (מלכים א, י' 16) היא מגן ארוך המספק הגנה לכל הגוף ונשען על הארץ. מקובל היה שאת הצינה של הלוחם נשא לפניו חייל אחר שנקרא "נושא הצינה" (שמואל א, י"ז 7). © מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה
קרדיט: דוד וגוליית/מכון מגלי"ם, 2018