ההבטחה

נבקש מהתלמידים לקרוא את פרק ו פסוקים א-ט, ולסמן מילים שמקשות עליהם את הבנת הטקסט. כל תלמיד יזכיר מילה אחת שסימן אצלו, ולכל מילה ננסה יחד למצוא את הביאור המדויק. נכתוב את הביאורים על הלוח, כך שייווצר מעין מילון של הפסוקים. אחרי שביארנו את המילים נקרא שוב ברצף, וכל מילה קשה בטקסט נחליף בביאור שכתבנו יחד.

מילים או ביטויים שחשוב להתעכב עליהם:

• "יָד חֲזָקָה" – כוח ועוצמה
• "וָאֵרָא" – התגליתי
• "בְּאֵל שַׁדָּי" – האבות הכירו אותי בכינוי האחר שלי, "אל שדי"
• "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" – כלומר, הם לא הכירו את השם שאתה מכיר, ה'
• "הֲקִמֹתִי" – קיימתי
• "נַאֲקַת" – צעקה, אנחה
• "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" – תחת הנטל הכבד של מצרים
• "בִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" – בעונשים חמורים
• "נָשָׂאתִי אֶת יָדִי" – נשבעתי
• "מוֹרָשָׁה" – מתנה לדורות, ירושה

וכמובן, כל מילה אחרת שעולה מסימוניהם של התלמידים.

אפשרות להרחבה:
אחרי שהבנו את הרובד המילולי, נקרא יחד את פסוק ג. נשאל את התלמידים: למה אתם חושבים שאלוהים מתעכב כל כך על השם שבו הכירו אותו האבות,לעומת השם שבו משה מכיר אותו עכשיו? למה זה חשוב, ולמי זה אכפת בעצם?

נקשיב להצעותיהם, ונתעכב על כך שבהבטחה יש שני צדדים: המבטיח, והנמען של ההבטחה. כדי לדעת שהבטחה קוימה, מוכרחים לדעת שהמבטיח הוא אכן גם המקיים. אם ההבטחה התממשה אבל המבטיח לא היה מי שקיים אותה בסופו של דבר, האם היא קוימה במלואה? והאם הנמען של ההבטחה מרגיש שקיבל במלואו את שהובטח לו?

אלוהים רוצה לוודא שעם ישראל ידע שהוא עומד בדיבורו, ושהוא המבטיח וגם המקיים של הגאולה העתידית. נספר לתלמידים שגם בחוזים משפטיים מקפידים לפעמים לכתוב את הכינויים האחרים של המעורבים בחוזה, כדי שלא יהיו ספקות במי מדובר.

נתעכב על פסוק ט.
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

אחרי שמשה מבטיח לבני ישראל את כל מה שציווה אותו אלוהים למסור, העם לא שומע לו.
נשאל את התלמידים:

• מה אתם חושבים על כך שמשה נושא נאום מרגש ומלא הבטחה, והעם אפילו לא מקשיב?
• מה הסיבה או הסיבות שעולות מהפסוקים שבגללן העם לא שומע למשה?
• מה המשמעות של "קוצר רוח ועבודה קשה"?
• האם קרה לכם פעם שהייתם טרודים או עסוקים במשהו עד כדי כך שלא הצלחתם להקשיב למה שנאמר לכם?

נפנה לתרגיל בזוגות, לצורך המחשה: בכל זוג, אחד מבני הזוג יהיה "העובד" והאחר "המספר". כל "העובדים" יתבקשו לסדר את שולחנות הכיתה בסדר מסוים (להצמיד אותם לקירות הכיתה, לערוך אותם בצורת ח, לסדר שורות, משולש ועוד) ואילו "המספרים" יצטרכו לעקוב אחרי בני זוגם ולספר להם את סיפור ההבטחה שדיברו עליה בסבב שפתח את השיעור: מי הבטיח להם, מה הוא הבטיח, כמה זמן עבר מאז, איך הם מרגישים לגבי זה, ועוד ועוד, כיד הזיכרון הטובה עליהם.

בתום התרגיל נשאל את "העובדים":

• האם הצלחתם לשמוע את מה שאמרו לכם המספרים?
• האם התעכבתם בתהליך העבודה בגלל הסיפור?
• איך הרגשתם כשבזמן העבודה מישהו עקב אחריכם ודיבר אליכם?

נסכם את ההתנסויות עד כה ונודה ל"עובדים" ול"מספרים" על המאמץ.

אפשרות ראשונה – הבטחה בגוף ראשון:
נחלק לתלמידים את פסוקי ההבטחה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור), ונבקש מהם להדגיש את הפעלים הכתובים בגוף ראשון, ובעזרתם לנסח את ההבטחה במילים שלהם (חשוב להפוך את הפעלים לעתיד, הזדמנות לדבר על ו"ו ההיפוך).

נשוחח על ההבטחה, המתקדמת מהקטן אל הגדול: החל ביציאה מעבדות, עבור בגאולה וכלה בקבלת הארץ לתמיד. נשאל: האם ההבטחה קוימה? (בסופו של דבר אחרי סבל ונדודים, יש לנו ארץ משלנו ואנחנו עצמאים בה)

• למורה: לפרשנויות חכמים – המאמר "גאולת ישראל, פרשת וארא", באתר הספרייה הלאומית.

נסכם בקריאת פסוק ט. ההבטחה המופלאה הזאת, שאמורה להביא להתרוממות רוח ואמונה, נופלת על אוזניים אטומות:
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

נראה שלא רק את ליבו של פרעה אלוהים מקשה, אלא גם ליבותיהם של בני ישראל.

אפשרות נוספת, לכיתות מתקדמות – הבטחות מהעבר:
בתחילת הפרק מציין אלוהים שהוא לא מבטיח הבטחה חדשה, אלא מזכיר הבטחה שכבר הבטיח לאבות. נחלק את הכיתה לקבוצות, וכל קבוצה תקבל פסוקים העוסקים בהבטחה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). אם יש לתלמידים נגישות למחשב, נכין טבלה שיתופית מקוונת לפי הדוגמה. אם אין נגישות, נדפיס את הטבלה וכל קבוצה תמלא את חלקה.

מידע נוסף למורה במאמר "הארץ וארץ כנען בתורה", מאת הרב יואל בן-נון.

ההבטחה של אלוהים לאבות ניתנה מאות שנים לפני מימושה. זהו משך זמן ארוך מאוד, וקרו בו הרבה תהליכים שהיו מוכרחים לקרות כדי שיבשילו התנאים לגאולת ישראל (למשל, בני ישראל הפכו ממשפחה גדולה לעם; השעבוד והרצון להיגאל ממנו; ועוד). ננסה יחד להשתמש בזמן כחלק חשוב בתהליך של קיום הבטחה.

• נבקש מהתלמידים:נסו להיזכר אם גם בהבטחות שהבטיחו לנו או שהבטחנו אנחנו, הזמן היה גורם משמעותי? אם כן, מה הייתה התרומה של הזמן במימוש ההבטחה? למה הוא היה חשוב?

כעת נזמין את התלמידים ליצור "קפסולת זמן" (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). נבקש מהם לחשוב על דבר מה שהיו רוצים להבטיח שיגשימו בשנים הקרובות, עד סוף בית הספר היסודי. נחלק להם בקבוקים קטנים או קופסאות גפרורים ריקות, ופתקים שמופיעה עליהם תבנית משפט ההבטחה.

נבקש מהתלמידים להכניס את הפתק לקופסה או לבקבוק, ולכתוב על הקופסה או הבקבוק את שמם. את כל הקופסאות נכניס לקופסה גדולה אטומה, ונצא יחד לחצר, למצוא מקום לטמון בו את הקופסה לפתיחה רק בסוף כיתה ו' (המורה תשמור את קופסת קפסולות הזמן הכיתתית הזאת, ובבוא העת תכנס שוב את כל הכיתה ותחלק את הקפסולות לתלמידים).

סגירה שהיא פתיחה:
נזכיר שראינו מקרוב תהליך של מימוש הבטחה שנמשך על פני שנים ושינויים רבים. התבוננו מקרוב וניסינו להבין לליבם של בני ישראל, שבגלל התהפוכות הרבות שאירעו להם, מתקשים לשמוע את ההבטחה שנושא משה, למימוש ההבטחה לאבותיהם.

לאור כל זה נשאל, כחומר למחשבה הביתה:

• כשתפתחו בסוף כיתה ו' את קפסולת הזמן שהכנתם, מה יעניין אתכם לגלות?
• האם חשובה רק השאלה אם קיימתם את ההבטחה או לא?
• מה עוד תוכלו ללמוד מהקפסולה הזאת על עצמכם?

תוכן: עסקנו בניסיון של אלוהים להרגיע את בני ישראל הכועסים, באמצעות תזכורת להבטחה לגאולה ולארץ משלהם. חשבנו על תגובתם המתעלמת של העבדים בני ישראל, וגם על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם מימוש או אי מימוש של הבטחות שהובטחו לנו. שמנו לב שמראש משה יודע שהעם לא יוכל להיות קשוב לבשורות הגאולה, "מקוצר רוח ומעבודה קשה".
מיומנויות: הבנת פעלים עם ו"ו ההיפוך, ניסוח טקסט במילים שלנו על פי מילות התנ"ך.
מתודות: יצרנו "קפסולת זמן" ובה הבטחה שלנו לעצמנו, כדי לבחון את ממד הזמן והשינוי בתהליך מימוש הבטחה.