יציאת סדום

המדרש מתאר את אשת לוט באופן אנושי במיוחד. תחילה ניתן לה שם. נוסף על כך, המניע שלה על פי המדרש הוא אימהי ואף נוגע ללב.

חז"ל במדרש זה עוסקים בערך הנתינה. קל להבין את את מידת החסיד ואת מידת הרשע, אך מידת הבינוני הקרויה גם מידת סדום, קשה יותר להבנה. לכאורה, האדם אשר אינו לוקח דבר מאדם אחר אינו רשע, אף אם אינו חולק משלו. חז"ל מכנים זאת "מידה בינונית", אך גם בכינוי נוקב יותר – מידת סדום.

מעניין שבתלמוד הבבלי מופיעה אגדה פולקלוריסטית (סיפור עממי) דומה, ועל פיה מנהגם של אנשי העיר סדום בעוברי אורח בעירם היה דומה למנהגו של פרוקסטס:
"הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין. כי מאריך – גיזי ליה; כי גוץ – מתחין ליה"
היתה להם מיטה שהיו משכיבים עליה את האורחים. מי שהיה ארוך – מקצצים אותו; מי שהיה נמוך – מותחים אותו.
(בבלי, סנהדרין קט ע"ב)

לא ידוע איזו תרבות הושפעה מן האחרת, או האם שתי המעשיות מושפעות ממקור היסטורי אחר, של תרבות הודו או פרס. כך או כך מיטת סדום, או מיטת פרוקרוטס נותרה שם נרדף לעוול, אך לא כמו בסיפורים אלו – אין הכוונה לעינוי פיזי, אלא לעינוי מנטלי, שנובע מהניסיון לכפות על אדם להתיישר לפי חוקים או נהלים תרבותיים מסוימים.

כיום מקובל להשתמש בביטוי "שיכור כלוט" לתיאור מצבו של אדם שתוי מאוד, שכשירותו המוסרית והבנתו בין טוב ורע נפגמה. ייתכן שההשוואה בין מקרה נח ובין מקרה לוט מסייעת לנו להבין מדוע דווקא שכרותו של לוט זכתה לביטוי זה.

בְּוַדָּאוּת פִּתְאוֹמִית, כִּי לוּ מַתִּי,
אֲפִלּוּ לֹא הָיָה עוֹצֵר.
בְּסַרְבָנוּתָם שֶׁל עֲנָוִים.
בְּאֹזֶן כְּרוּיָה לְקוֹלוֹת הַמִּרְדָּף.
הֲלוּמַת דּוּמִיָּה, בְּתִקְוָה שֶׁהָאֵל יַחֲזֹר בּוֹ.
שְׁתֵּי בְּנוֹתֵינוּ נֶעֶלְמוּ מֵעֵבֶר לָרֶכֶס.
חַשְׁתִּי בְּקִרְבִּי זִקְנָה. רִחוּק.
רֵיקוּת נְדוּדִים. תַּרְדֵּמָה.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּהַנִּיחִי אֶת צְרוֹר חֲפָצַי.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בַּחֲרָדָה לְאָן אֶצְעַד.
עַל הַשְּׁבִיל הוֹפִיעוּ נְחָשִׁים,
עַכְבִישִׁים, עַכְבְּרֵי-שָׂדֶה וְגוֹזְלֵי בַּז.
כְּבָר לֹא טוֹבִים וְלֹא רָעִים – פָּשׁוּט כָּל מַה שֶּׁחַי
זָחַל וְדִלֵּג בַּמְּהוּמָה הַמְּשֻׁתֶּפֶת.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מֵחֲמַת בְּדִידוּת.
מִבּוּשָׁה שֶׁאֲנִי נִמְלֶטֶת בִּגְנֵבָה.
מֵרָצוֹן לִצְעֹק, לָשׁוּב. רַק אָז, כְּשֶׁרוּחַ קָם,
הִתִּיר שְׂעָרִי וְהֵנִיף שִׂמְלָתִי.
דִּמִּיתִי שֶׁרוֹאִים זֹאת מֵחוֹמוֹת סְדוֹם
וּפוֹרְצִים בִּצְחוֹק רָם, פַּעַם וְעוֹד פַּעַם.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּזַעַם.
לְהַשְׂבִּיעַ עַצְמִי בְּאָבְדָּנָם הַגָּדוֹל.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מִכָּל הַסִּבּוֹת שֶׁצֻּיְּנוּ לְעֵיל.
הִבַּטְתִּי שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי.
זֶה רַק הַסֶּלַע פָּנָה אָחוֹר, נוֹהֵם מִתַּחְתַּי.
הַנָּקִיק קָטַע לְפֶתַע אֶת דַּרְכִּי.
עַל שְׂפַת הַצּוּק דִּדָּה אוֹגֵר, זָקוּף עַל כַּפּוֹתָיו הַזְּעִירוֹת.
שְׁנֵינוּ הִבַּטְנוּ אָז לְאָחוֹר.
לֹא, לֹא, אֲנִי רַצְתִּי הָלְאָה,
זָחַלְתִּי, נָסַקְתִּי,
עַד שֶׁחֲשֵׁכָה צָנְחָה מִשָּׁמַיִם
וְעִמָּהּ חָצָץ חַם וְצִפֳּרִים מֵתוֹת.
מִקֹּצֶר נְשִׁימָה סָבַבְתִּי סְחוֹר-סְחוֹר.
אִלּוּ רָאוּנִי, וַדַּאי הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי רוֹקֶדֶת.
לֹא מִן הַנִּמְנָע שֶׁעֵינַי הָיוּ פְּקוּחוֹת.
אֶפְשָׁר שֶׁנָּפַלְתִּי וּפָנַי אֶל הָעִיר.

ויסלבה שימבורסקה, "אשת לוט", תרגום לעברית, רפי וייכרט, מתוך הספר "בשבח החלומות", הוצאת קשב לשירה, 2004. © כל הזכויות שמורות למחברת ולמתרגם.

האומן מצליח להעביר את כל ההתרחשויות שקרו ברגע זה בו זמנית: לוט עדיין ממשיך לחצוץ בגופו בין אורחיו ובין ההמון; האורחים־המלאכים מסנוורים את ההמון וכבר אוחזים בדלת כדי לסגור אותה; ההמון הרב מסתנוור, והאנשים הרבים מתוארים בשלבים שונים של סִנווּר שמונע מהם פעולה.

לחבל הארץ הצפוני של מואב לא היו גבולות ברורים, והם אשר גרמו לסכסוכים בין שלוש ממלכות: ישראל הקדומה, מואב ועמון.
בזמן שיבת ציון, אסרו עזרא ונחמיה באיסור מוחלט להינשא לנשים מעמים אלו, כנראה מטעמים של התבוללות. מגילת רות מציגה עמדה הפוכה – דוד המלך נולד לשושלת שמוצאה מרות המואבייה. הפולמוס הזה אינו מקרי, והוא משקף את החשש מתרבויות קרובות אך שונות. סיפור לידתם של בני לוט משקפים את המתח הזה.