לצפייה בסרטון על מחדל השכר של עובדה ההוראה
- האם שמעתם על המקרה שאיתמר מציג?
- האם אתם מכירים סיפורים דומים?
- האם לדעתכם מעסיק צריך לפצות במקרים של הלנת שכר?
- איך הייתם מגיבים לו הייתם יודעים שאחד המורים שלכם לא קיבל שכר כמה חודשים?
נעסוק בהלוואות, הלנת שכר ומתנות חקלאיות – נבחן מה הם פרטי המצוות, ונראה את ריבוי הנימוקים למצוות אלה וכיצד המצוות שואפות לטפח באדם רצון לסייע לחלש ולהתחשב בו.
אפשרות ראשונה – סרטון על הלוואות:
נצפה עם התלמידים בשלוש הדקות הראשונות של סרטון על הלוואות ונדון בשאלות המובאות בעזר ההוראה.
אפשרות שנייה – מר עוקבא:
נקרא לתלמידים את הסיפור על מר עוקבא ונשאל את התלמידים:
אפשרות שלישית – מחדל השכר של עובדי ההוראה:
נקרין לתלמידים סרטון על מחדל השכר של עובדי ההוראה.
נקרא בדברים פרק כד פסוקים י-כב.
הלוואות – פסוקים י-יג:
נשאל את התלמידים:
ההגבלה הראשונה על המלווה אינה דורשת להימנע מלקיחת העבוט אלא להימנע מכניסה אל הבית – הלווה יוציא את המשכון למלווה החוצה.
איסור הלנת שכר – פסוקים יד-טו:
נקרא את פסוקים יד-טו ונשאל את התלמידים:
נציג את חוק הגנת השכר במדינת ישראל, ונציין כי חוק זה נשען על האיסור המקראי על הלנת שכר.
למורה: בשלב זה נדלג על פסוק טז ונשוב אליו בסוף השיעור כדי להמשיך ברצף החוקים החברתיים.
צדק במשפט – פסוקים יז-יח:
נקרא את פסוקים יז-יח ונשאל את התלמידים:
נקרא את הגדרת המילה חבל במילון אבן שושן ונשאל את התלמידים:
מתנות חקלאיות – פסוקים יט-כב:
נקרא את פסוקים יט-כב ונשאל את התלמידים:
נחלק לתלמידים את דף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נבקש מהתלמידים לקרוא בדברים פרק כד פסוקים י-כב ולסמן בצבע אחד את המצוות ובצבע אחר את הנימוקים המובאים כדי לשכנע לציית לחוקי הסיוע לחלשים (ראו דף עבודה ופתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשאל את התלמידים:
יציאת מצרים:
נשאל את התלמידים:
נקרא את פירושיהם של רש"י ורמב"ן ונשאל את התלמידים:
נימוקים נוספים:
נשאל את התלמידים:
נספח: גמול אישי – פסוק טז:
נשוב לפסוק טז – הפסוק מדבר על גמול אישי.
נקרין את פסוק ד בשמות פרק כ מתוך עשרת הדיברות: "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי".
נשמע את תשובות התלמידים ונאמר שהשאלה הזאת זכתה להתייחסות נרחבת בקרב מפרשי המקרא וחוקריו, אך אנחנו נסתפק בפרשנותו של ר' אברהם אבן עזרא. נקרין על הלוח את פירושו.
נשאל את התלמידים:
למורה: נוכל להרחיב את הדיון סביב שיטות הגמול ולבחון אם אנו מצפים מאלוהים לנהוג כמו האדם ומדוע.
אפשרות ראשונה – דו"ח העוני:
נקרא עם התלמידים קטע מתוך כתבה על דו"ח העוני ונדון עם התלמידים בשאלות המובאות בעזר ההוראה.
אפשרות שנייה – מוחמד יונוס:
אפשר לקרוא עם התלמידים כתבה על זוכה פרס הנובל פרופ' מוחמד יונוס שפיתח נוסחה כלכלית של הלוואות לטיפול בעוני.
תוכן: העמקנו בדיני הלוואות, הלנת שכר ומתנות חקלאיות – בחנו מה הם פרטי המצוות וראינו את ריבוי הנימוקים לקיום המצוות האלה. למדנו כיצד מצוות אלו שואפות לטפח באדם רצון לסיוע לחלש ולהתחשבות בו.
מיומנויות: פרשנות ימי ביניים.
מתודות: דיון ודף עבודה.
מאמרו של יונתן גרוסמן 'איש בחטאו יומתו' מתוך אתר תנ"ך הרצוג
קרדיט: פורסם על ידי כלכליסט ב-21 באוקטובר 2014.
מר עוקבא היה עני בשכנותו שהיה רגיל כל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בתוך חור הדלת.
יום אחד אמר [העני]: "אלך ואראה מי עושה לי אותה טובה".
באותו היום התאחר מר עוקבא בבית המדרש, ובאה אשתו עמו. כיוון שראו בני ביתו של העני שזזה הדלת, יצא העני אחריהם. רצו מלפניו. נכנסו לכבשן שהייתה גרופה בו האש. היו נשרפות רגליו של מר עוקבא.
אמרה לו אשתו: "שים רגליך על רגלי" [שרגלי אינן נשרפות]. חלשה דעתו של מר עוקבא.
אמרה לו אשתו: "אני מצויה בתוך הבית ומקרבת הנאתם" [אני בבית כשהעניים נכנסים, ובנתינת הצדקה שלי הנאתם של העניים קרובה, מכיוון שאני נותנת להם אוכל מוכן ולא כסף המצריך אותם לטרחה נוספת כדי לאכול, ולכן זכיתי שרגלי לא ישרפו[.
ומה היה כל זה [וכיצד אפשר להסביר זאת], שאמר מר זוטרא: "…נוח לו לאדם שימסור עצמו לכבשן של אש ולא ילבין פני חברו ברבים".
(תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סז עמוד ב מתורגם ומבואר)
"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" – לא תתבענו בחוזקה, אם אתה יודע שאין לו, אל תהי דומה עליו כאלו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו, כלומר לא תכלימהו.
"נֶשֶׁךְ" – ריבית שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קודקודו, כך ריבית, אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה.
פיצוי הלנת שכר (תיקון מס' 16) תשמ"ה-1985:
17. (א) לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן – פיצוי הלנת שכר):
(1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה – החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו – החלק העשירי מהשכר המולן;
(2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.
חבל
(מתוך מילון אבן שושן)
רש"י:
"וְזָכַרְתָּ" – על מנת כן פדיתיך לשמור חוקותי אפילו יש חסרון כיס בדבר.
רמב"ן:
כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כוח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו.
ותועי רוח שאלו: "איך אמר הכתוב 'לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת', ובמקום אחר אומר 'פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת'?
ושאלתם תוהו (אין בה ממש), כי 'לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים' – מצוה על ישראל ו'פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים' – הוא (אלוהים) הפוקד.
עדיין המדינה הענייה ביותר בעולם המפותח
המוסד לביטוח לאומי מפרסם הבוקר (שני) את הדו"ח השנתי הרשמי על ממדי העוני והפערים החברתיים בישראל הנכון לסיכום השנה שעברה, 2017, על פי הכנסת "קו העוני" בישראל. ב-2017 חיו מתחת ל"קו העוני" 466,400 משפחות בישראל, שבהן 1,780,500 נפשות, ומתוכן 814,800 ילדים החיים בלמעלה ממחצית המשפחות העניות בישראל. מדד חומרת העוני עלה בשנת 2017 עלייה חדה של 10% בהשוואה לשנה הקודמת.
אלי כהן מנכ"ל ארגון פתחון-לב, הוסיף כי "דו"ח העוני הוא עניין מעליב בכל כך הרבה רמות. הוא מעליב את העניים כי מראים להם שהם עניים, אבל לא מראים להם שום תכנית המטפלת בחילוצם מעוני. מעליב את הישראלים, כי מעורבותה ושאיפותיה של החברה האזרחית בסיוע לעניים מול התעלמותו של הממסד היא בפירוש מעליבה… אל תציגו לנו מספרים, דברו אתנו על אנשים ובעיקר תראו לנו מעשים.
כתבה של יובל בגנו על דו"ח העוני מתוך אתר מעריב
כתבתו של שאול אמסטרדמסקי 'האיש שפיתח את הנוסחה' על פרופ' מוחמד יונוס מתוך אתר כלכליסט
"בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ… וְאֵלָיו הוּא נֹשֵא אֶת נַפְשׁוֹ…"
כְּגוֹן זֶה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר אַחֲרָיו.
מָכְרוּ לוֹ אֲלֻמָּה אַחַת וּנְתָנָהּ עַל כְּתֵפוֹ.
הָיָה הַחֲמוֹר בָּא בַּדֶּרֶךְ אַחֲרֵי הָאֲלֻמָּה וּמְקַוֶּה לְאָכְלָהּ.
מֶה עָשָׂה לוֹ אֲדוֹנָיו?
בָּא וְהֶעֱמִידוֹ בַּבַּיִת וְקָשַׁר אֶת הָאֲלֻמָּה לְמַעְלָה מִמֶנּוּ.
אָמְרוּ לוֹ: רָשָׁע, כָּל הַדֶּרֶךְ הוּא רָץ בִּשְׁבִילָהּ וְלֹא נְתַתָּהּ לְפָנָיו?!
כָּךְ שָׂכִיר – עָמֵל וּמִצְטַעֵר כָּל הַיּוֹם, מְקַוֶּה לִשְׂכָרוֹ, וּמוֹצִיאוֹ רֵיקָם?!
(עיבוד. על פי: מדרש שמות רבה, פרשה לא פסקה ז)
די היה לומר "די מחסורו", מדוע להוסיף "אשר יחסר לו"?
דעה רווחת היא כי המקרא מדייק בכל מילה, ואין בו מילים מיותרות. חז"ל דרשו בנוגע למילים המיותרות כביכול בפסוק, והסבירו כי אין מחסורו של האחד דומה למחסורו של האחר. כל אחד לפי מה שהורגל בנסיבות חייו:
"אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" – אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן, שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו; פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלושה מילין.
(תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סז עמוד ב)
מבוסס על: גילה וכמן, "עוני הוא מושג יחסי", אתר מיזם 929
מה הוא עושק? לקיחת דבר מה ממוני מאדם תוך כדי ניצול.
מי הוא שכיר? בתקופת המקרא, ובקרב עובדי האדמה, אנשים עיבדו לרוב את נחלת אבותיהם. מי שלא הייתה בבעלותו קרקע או שלא הייתה לו אפשרות לעבד את אדמתו, נידון לחיי מחסור ונאלץ לעבוד כשכיר. החוק מלמד פעמים רבות על מציאות קיימת, וכאן מתוארת מציאות שבה העשיר מנצל את כוחו לפגוע במי שגם כך חסר לו ממון. לא את
הפסוקים פונים אל נפש האדם בדרך מתוחכמת. תחילה מתוארת הקִרבה אל העני – "כי יהיה בך אביון", "מאחד אחיך", "מאחד שעריך" – וממנה נגזרת האחריות כלפיו. לאחר מכן מוזכרת ישיבתו בארץ תודות לחסד האל, המבקש ממנו חסד דומה.
לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ – אל תסגור את ידך בפני בן עמך האביון, אלא עזור לו להתקיים. פסוק זה הוא הבסיס לביטויים "קפץ את ידו" ו"יד קפוצה".
הפירוש המילולי של הביטוי "לקפוץ את היד" הוא לסגור את היד. והמשמעות האמיתית היא לנהוג בקמצנות כלפי האחר ולהימנע מלעזור לו בכסף. בדיוק ההפך מ"לפתוח את היד" (ואת הלב).
גם המשורר יהודה עמיחי השתמש בדימוי דומה: "ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות".
הסרט "מנתק המים" יצא לאקרנים בשנת 2012 וזכה לשבחים ממגזין קולנוע איטלקי יוקרתי:
"סרט ישראלי קטן-ענק שלא זכה לתשומת הלב הראויה, בשפה שקטה לכאורה, אך דקדקנית ומדויקת, במאי הסרט עידן הובל בוחן את הפער בין עשירים ועניים באחת הארצות המפותחות והחזקות בעולם. זה סיפור על איש מהמעמד הבינוני שנמצא בסכנת הידרדרות מעמדית ונאלץ לקבל עבודה מקוללת – אחראי לניתוק המים."
מבוסס על קטע המידע הנלווה לסרטון ביו טיוב – "מנתק המים" הטריילר, 18.7.2013. © Transfax Film Productions
הבית הראשון בשיר, מקורו בפסוק מתהלים (לה, י) והבית השני, מקורו בסידור התפילה. שוועת עניים היא זעקה לעזרה, התחננות של החלש כלפי שמיים בבקשה לעזרה. בתפילה, אלוהים שומע את את זעקת החלש ומצילו מפני גוזְלו. בחוק, אלוהים מעביר את האחריות לאדם.
קובי אוז סיפר על השראתו ומטרותיו: "כשהרשיתי לעצמי להלחין את המילים החזקות מתוך סידור התפילה רציתי לגרום להן לרדת מעולם הרוח והכוונות הנעלות אל הרחובות הקשים של ישראל 2009. המדרכות שעליהן עניים רבים, גלויים וסמויים, פוסעים ונרמסים. התרגלנו לא לראותם, התרגלנו לזרוק מטבע קטן ולעבור דרכם כסומים [עיוורים] באור הבהיר".
דברי קובי אוז מתוך כתבה מאת אסף נבו, "אכן תמונות קשות", מאקו, 22.12.2009.
מציל עני
מחזק ממנו
ועני ואביון מגוזלו.
שַׁוְעַת עֲנִיִּים
אתה תשמע
צעקת הדל
תקשיב
ותושיע.
פתגם ידוע אומר: "ביתו של אדם הוא מבצרו". אדם עני ככל שיהיה, המחזיק בבעלותו בית, הוא אדון בעולמו. הוא מכוון וקובע את המתרחש בביתו. הנושה (גובה החוב) יכול להביא למיטוט עולם זה בכניסתו אל ביתו של החייב. המחוקק מבהיר במפורש כי על הנושה להמתין – "בַּחוּץ תַּעֲמֹד". מה מבדיל בין החוץ לפנים?
אבן הסף היא אבן המגדירה את פתח הכניסה אל הבית. הפתח היה סגור לרוב בדלת העשויה עץ. בפתחיהם של בתים רבים נמצאו אבני סף מסותתות, בתוך אבני הסף היו שקעים (פותות) לצירי הדלתות. הדלתות, שהיו עשויות עץ, לא שרדו במהלך השנים.
המענקים מן היבול החקלאי שעל פי חוקי התורה יש לתת לעניים ולנזקקים, נקראו בפי חז"ל "מתנות עניים". מענקים אלו היו מכמה סוגים: לקט, שִׁכְחָה, פאה, פֶּרֶט ועוֹלֵלוֹת, מעשר עני.
בפרק כד מוזכרות שכחה (פסוק יט) ועוללות (פסוק יא).
שכחה – עומר (אלומת שיבולים) שנשכח בשדה בשעת הקציר, ולכן שייך לנזקקים. בעל השדה אינו רשאי לחזור ולקחת את העומר שנשכח.
עוללות – אשכולות קטנים שעליהם ענבים מועטים, שאותם בעל השדה אינו רשאי לבצור.
מבוסס על: מתיה קם, "מתנות עניים", לקסיקון לתרבות ישראל. © מטח.
חוק שמיטת כספים המקראי קובע שבכל שנת שמיטה, מתבטלות ההלוואות ונשמטים החובות. כאשר הכלכלה בחברה היהודית הפכה להיות מבוססת יותר ויותר על כסף, היה קושי רב לקיים חוק זה, משום שהוא גרם לעם להימנע מלהלוות זה לזה. לכן תיקן התנא הלל הזקן את תקנת הפְּרוֹזְבּוּל.
הפרוזבול הוא שטר שמונע שמיטת חובות כספיים בשנת שמיטה. על פי התקנה של הלל, המלווה יכול היה לפנות לבית הדין לפני השמיטה ולמסור שם שטר המכונה פרוזבול, שבו הוא פירט את החובות המגיעים לו. בכך למעשה מסר את החובות לבית הדין, והפך אותם לחובות מיוחדים שדין השמיטה לא חל עליהם.
מבוסס על: אביבה לוטן ואבי ורשבסקי, חוק וחברה במקרא: פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות, 2005. © מטח.
המקום ההולך וגדל של הכסף בכלכלה (במקום סחר החליפין) הציב את חכמי סוף ימי בית שני בפני דילמה קשה: מצד אחד הם רצו לשמור על הצו המורה לבטל את החובות אחת לשבע שנים, מצד אחר שמירה על צו זה הביאה למצב שבו אנשים חששו שלא יחזירו להם את חובם ונמנעו מלהלוות כסף.
הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על דברים פרק טו.
קרדיט: סימנים דברים פרק טו / 929 תנך ביחד
ח"כ לשעבר רות קלדרון (יש עתיד) מציעה לקחת את רעיון שנת השמיטה המקראי וליישם אותו באופן אזרחי, כך שעשרת אלפים משפחות בישראל יקבלו ליווי שיביא לוויתור חלקי על חובותיהן. אוריאל לדברגר, מנכ"ל עמותת פעמונים, מסביר כיצד הארגון שבראשו הוא עומד יכול לתרום למיזם זה.
קרדיט: ערוץ הכנסת – רות קלדרון: שנת שמיטת חובות, 6.1.14