קשיי שבי ציון- חגי א

חגי א-ב

מבט מלמעלה

הנבואה בפרק א מציגה את ההתמודדות של הנביא עם קושי גדול – נמיכות הרוח של העם המובילה ‏לחוסר יכולת לבנות את בית המקדש. הפרק מעלה שאלות רלוונטיות לגבי יזמות, מנהיגות, קבלת ‏החלטות והתמודדות עם משבר.‏

תצוגת כיתה הורדת היחידה הדפסת יחידה

מידע כללי

ספר חגי
יחידת הפרקים פרק א
קבוצת גיל כיתה יב
נושאים מרכזיים ביחידה
מספר שיעורים מומלץ 4
שתפו

על פי תכנון הלימודים השנתי יחידה זו אמורה להילמד בחודש ינואר

שיעורים

מדרשים

ניבים וביטויים

תרבות ואומנות

סיפורו של מקום

ריאליה מקראית

סרטונים

אכבד ואכבדה

בפרק זה כתוב "ואכבד", ויש לקרוא "וְאֶכָּבְדָה". אחת הסוגיות המעניינות במדרש היא העיסוק בחילופי הקרי...

מדרשים אכבד ואכבדה

"עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת, וְאֶרְצֶה בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה) אָמַר ה'."
(א, ח)

shutterstock.com

בפרק זה כתוב "ואכבד", ויש לקרוא "וְאֶכָּבְדָה". אחת הסוגיות המעניינות במדרש היא העיסוק בחילופי הקרי והכתיב.

לקריאת המדרש

אמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב "וארצה בו ואכבד" (חגי א, ח)
וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א?
אלו חמישה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים

(תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כא עמוד ב).

הרב שמואל בר איניא לומד מהשינוי באיות שיש חמישה דברים שלכאורה היו צריכים להיות במקדש השני ואינם. ומה הם חמשת הדברים? ארון הקודש וכל מה שעליו, אש התמיד שמקורה מהאל, השכינה ששרתה בבית המקדש, וכמוה רוח הקודש ואמצעי הדו-שיח בין האל לבין הכוהן הגדול – אורים ותומים.
את חמשת הדברים הללו ניתן לחלק לשלוש: הדברים הממשיים – ארון, אורים ותומים. הדבר החצי ממשי – אש, ודברים שאינם מוחשיים – שכינה ורוח הקודש.

מבוסס על יכין אפשטיין, "הבו לי מקדש מעצים", אתר מיזם 929

מי שגדל על תיאורי המקדש הראשון התקשה לבנות את המקדש השני. החוסרים המוחשיים ושאינם מוחשיים תרמו בוודאי לתחושה זו.
מה מדגיש המדרש המבוסס על הקרי: "וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'"?

מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב

בעולם העתיק לא היו כנראה מכנסיים ומן הסתם גם לא כיסי מכנסיים. אנשים החזיקו את...

ניבים וביטויים מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב

"זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב."
(א, ו)

ספון בביתו

חגי מאשים את העם שנשאר "ספון בביתו" בזמן שבית המקדש חרב. כלומר במצב שבו על...

ניבים וביטויים ספון בביתו

"הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב."
(א, ד)

פחוות יהודה

ארץ ישראל הייתה יחידה מנהלית עצמאית במשך כל תקופת השלטון הפרסי, החל משנת 539...

סיפורו של מקום פחוות יהודה

"בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר."
(א, א)

מטבעות "יהד", פחוות יהודה, התקופה הפרסית. צילום: ספר ירושלים מאת מיכאל אבי יונה, 1956. מתוך ויקיפדיה העברית

גבולות פחוות יהוד ואת היישובים שבהם התיישבו היהודים שעלו מבבל. כרטוגרפיה: סופר מיפוי. שמרתי לך כמה קבצים, תראי מה מתאים לך

ארץ ישראל הייתה יחידה מנהלית עצמאית במשך כל תקופת השלטון הפרסי, החל משנת 539 לפנה"ס ועד לכיבושה בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס. בתקופה זו היא נקראה בשם "פחוות יהודה" או "יהוד מדינתא" – רָשׁוּת ממשל עצמי-יהודי בחבל יהודה בארץ ישראל בתקופה הפרסית.

מבוסס על: קציעה אביאלי-טביביאן, מסעות בזמן – ממדינת מקדש לעם הספר, "יהוד מדינתא ושכנותיה", 2008. כרטוגרפיה: סופר מיפוי. © מטח.

כיצד מטבעות "יהד" מספרים את סיפור עצמאותה של פחוות יהודה?
אתם מוזמנים לחפש עוד מידע על כך באינטרנט.

בית המקדש השני

בית המקדש השני – מקדש לאלוהים שנבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית...

סיפורו של מקום בית המקדש השני

"עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת, וְאֶרְצֶה בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה) אָמַר ה'."
(א, ח)

לוח השנה המקראי

בלוח העברי הקדום שבתורה אין לחודשי השנה שמות, אלא מספרים סוֹדְרִים בלבד: החודש הראשון… החודש...

ריאליה מקראית לוח השנה המקראי

"בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ."
(א, טו)

לוח גזר, המוזאון לארכאולוגיה, תורכיה. צילום: Osama Shukir Muhammed Amin, The Gezer Calendar tablet, CC BY-SA 4.0

בלוח העברי הקדום שבתורה אין לחודשי השנה שמות, אלא מספרים סוֹדְרִים בלבד: החודש הראשון… החודש השלישי… החודש החמישי… החודש השביעי…
ספירת חודשי השנה התחילה בחודש הראשון, שהיה חודש האביב (ניסן), "רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן… לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), והסתיימה בחודש השנים-עשר, תשרי.

להמשך קריאה

כאמור, בתורה אין לחודשים שמות אלא מספרים בלבד. אבל בהמשך ספרי התנ"ך, בספר מלכים, נזכרים שלושה מחודשי השנה גם בשמותיהם העבריים העתיקים (שלא נשתמרו בלוח העברי): החודש השני, אייר, נקרא "יֶרַח זיו" (מלכים א, ו, לז), החודש השביעי (תשרי) נקרא יֶרַח האיתנים (מלכים א, ח, ב) והחודש השמיני (מרחשוון) נקרא "יֶרַח בּוּל" (מלכים א, ו, לח).
שמות חודשי השנה המוכרים לנו היום הגיעו אלינו מבבל לפני כ-2,500 שנה יחד עם שבי ציון, שחזרו מגלות בבל ליהודה בשנת 538 לפנה"ס. שמות החודשים בלוח העברי הם שמות בבליים שמקורם בשפה האכדית העתיקה, ולא שמות עבריים.

קראו חגי א, פסוק א – באיזה חודש מדובר?
קראו חגי ב, פסוק א – באיזה חודש מדובר?

שמתיך כחותם

בנבואתו האחרונה חגי פונה אל זרובבל, המנהיג מבית דוד. אלוהים עומד להתערב במערך המדיני...

ריאליה מקראית שמתיך כחותם

"בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם, כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת."
(ב, כג)

מגילת פפירוס חתומה בשבע חותמות שונות. המגילה התגלתה במערה בוואדי דליה באזור בקעת הירדן. חוזה למכירת עבד, על פי הכתוב בארמית – נחתם בשומרון בשנת 335 לפנה"ס. בצילום: WD1 – וואדי דליה 1 – חוזה מכירת עבד א', צילום: נגיב אנטון אלבינה, באדיבות רשות העתיקות

בנבואתו האחרונה חגי פונה אל זרובבל, המנהיג מבית דוד. אלוהים עומד להתערב במערך המדיני ולכונן סדר חדש, ואז ימלוך ביהודה זרובבל בן שאלתיאל הפחה, נכדו של המלך יהויכין שגלה לפני 67 שנים מירושלים.

להמשך קריאה

היום נהוג לחתום בכתב על כל מסמך בעל תוקף משפטי. בימי קדם, ספר חתום היה כנראה מגילה שלא ניתן לפתוח אותה בקלות. בעבר היו מסמכים שנחתמו גם על ידי החותמות ("בולות") של העדים לכתיבת המסמך. לאחר הכתיבה היו מגלגלים את המגילה, חותמים אותה בעזרת טין רך ואז העדים היו מטביעים את החותמת שלהם בטין ויוצרים "בולה" עם שם או סמל. לאחר שהטין היה מתקשה, לא היה אפשר לפתוח את המגילה ללא שבירת החותמות או פגיעה במגילה עצמה. שיטת חתימה זו נועדה להבטיח שאם תתגלע בעתיד מחלוקת בנוגע להסכם המתועד במסמך, ניתן יהיה לבדוק אותו בידיעה שאיש לא ערך שינויים בתוכן המסמך החתום.

לרוב מגלים בחפירות ארכאולוגיות רק את הבולות. המסמך שאותו חתמו, שהיה עשוי מקלף או מפפירוס – שניהם חומרים אורגניים – לא שורד. במקרים נדירים מתגלים גם מסמכים חתומים.

מבוסס על: רשות העתיקות, "אז אתה חותם?", אתר מיזם 929