סגור תצוגת כיתה
הפרק

דמותו של בעז

פסוקים א-טז

שיעור שני מתוך שלושה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

בעז בא לביקור בשדהו ורואה נערה זרה מלקטת שיבולים, הוא שואל את הנער הניצב על הקוצרים: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?" ולמרות תשובתו המסתייגת של הנער, בעז משוחח עם רות, עוזר לה, ואף יותר מזה, הוא רואה את רות, ומכבד אותה על מעשיה ובחירותיה. במהלך הוראה זה נראה כיצד נבנית דמותו של בעז כאיש של נתינה, וכאיש בעל אכפתיות חברתית.

הזמנה ללימוד

אפשרות ראשונה – שאלה:
נזמין את התלמידים להיזכר במצב שבו הגיע מישהו שונה וזר למקום שבו היו. נדגיש – לא מדובר באדם חדש, אלא באדם ששונה ממה שמוכר לנו, שנראה אחרת, מבחינת מראה, תרבות, התנהגות.

  • כיצד הגבתם אליו?
  • נסו להיזכר איך הנחו אתכם בילדותכם המוקדמת להתייחס לזרים. (נחמדות וקבלה או עוינות, חשדנות וכו')

נשים לב לזהירות והסתייגות מחד גיסא, ולתגובות של קבלה ופתיחות מאידך גיסא. ננסה להבין:

  • מדוע אנו מגיבים כך למישהו זר?

אפשרות שנייה – מדרש תמונה:
נצלם את התמונה 'רות ובעז בשדה' ונחלק תמונה לכל תלמיד או זוג ונבקש מהם לענות על השאלות המובאות אחריה.
בתמונה רואים את הדיאלוג בין רות ובעז בשדה. הנער הניצב על הקוצרים עומד לצידו של בעז, ונראה שהוא מנסה להסביר את שהותה של רות במקום; האישה מאחור, אחת מהקוצרות, מביטה בתמיהה ובסקרנות; ויתר הקוצרים עסוקים במלאכתם.
אם זו אינה הפעם הראשונה שהתלמידים קוראים את הפסוקים אפשר להקרין את התמונה ולדון עליה בפתיחת השיעור. אם זו הפעם הראשונה אפשר לסיים את השיעור באפשרות הזאת.

אפשרות שלישית – אקטואליה:
נערוך דיון קצר סביב הביטוי 'אנשים שקופים'.

  • מה פירוש הביטוי 'אנשים שקופים'?
  • האם אתם יכולים לחשוב על אנשים שקופים בחיים הפרטיים שלכם, ובחברה הישראלית?
  • מה הופך אותם לשקופים?
  • כיצד מתנהגים אליהם בדרך כלל וכיצד אפשר לגרום לכך שיראו אותם?

(אנשים שקופים הם אנשים שחיים לידנו, אך איננו שמים אליהם לב. נהוג לכנות כך אנשים שעובדים בעבודות קבלן כמו עובדי ניקיון, מאבטחים וכדומה; אבל אפשר להשתמש בביטוי גם בהקשרים פרטיים יותר, דוגמת ילדים בכיתה שמתעלמים מהם ולא מתייחסים אליהם)

הזמנה לקריאה

לאורך הפרק נפגוש במידע חדש על בעז ונראה תכונות שלו שעולות ומתגלות, נחלק לתלמידים טבלה ריקה שבה הם צריכים לאסוף פרטי מידע על בעז ותכונות אופי שלו במהלך השיעור (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). בסוף השיעור נאסוף את המידע שעלה.

חלק א – בעז מגיע לשדה:
נקרין את פסוקים א-ז על הלוח ונקרא אותם.
פסוק א:

  • מה אפשר ללמוד מפסוק זה על דמותו של בעז?
  • "וּלְנָעֳמִי מוֹדָע לְאִישָׁהּ" – האם מודע הוא קרוב משפחה או חבר? ומה המשמעות של זה לגבי הציפיות מהופעתו של בעז בסיפור? (רות זוטא: חבר; רש"י: קרוב משפחה. לקרבת משפחה במקרא מלווה גם אחריות, בשונה מקרבה חברית. אם פירוש המילה 'מודע' הוא קרוב משפחה, עולה ציפייה שבעז ינהג באחריות לקרובי משפחתו. נוסף על כך, הקישור המשפחתי הוא לאלימלך ולא לנעמי, שכן רק למשפחת הגבר יש אחריות ומחויבות לתמיכה באלמנות)
  • "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" – באיזה הקשר במקרא לרוב מופיע הכינוי 'גיבור חיל'?
  • האם הכינוי מתאים להקשר של האירועים במגילה?
  • איזו משמעות נוספת יכולה להיות לביטוי?

כדי לענות על השאלות נקרא את פירושי המלבי"ם ורש"י.
הכינוי גיבור חיל מופיע לרוב כתיאור של עוצמה צבאית, דבר שאינו בא כל כך לידי ביטוי במגילה, אולי כרמז לגבורתו של דוד שעתיד לצאת מבעז ורות.
מלבי"ם מפרש את הביטוי כבעל מידות טובות, נדיבות ושנאת בצע ורש"י מפרשו: איש עשיר ועצמאי.

  • מי עוד נקרא 'איש' עד כה במגילה?
  • מה משמעות ההשוואה בין האנשים לדעתכם? (אלימלך גם נקרא איש. נראה שהפסוקים יוצרים השוואה בין בעז לאלימלך ובכך מציבים את בעז כאיש חיל לעומת האכזבה מאלימלך)

פסוק ד:

  • מדוע בעז מגיע לשדה באמצע הקציר? (ייתכן שבא לבדוק את התקדמות העבודה, מה שמעיד על חריצותו הרבה. יש לשים לב שהוא אינו שואל דבר על המלאכה, אלא פותח בברכה לקוצריו)
  • אפשר ללמוד רבות על דמות מהמילים הראשונות שלה – בשם מי מברך בעז את קוצריו ובשם מי הם עונים לו? מה אפשר ללמוד מכך על דמותו של בעז? (בעז מברך בשם ה', וכך עונים לו קוצריו, ניכר שבעז הוא איש ששם אלוהים שגור על פיו)
    נקרא את פסוקים ה-ז ונשאל:
  • מה בעז שואל? ("לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?")
  • נסו לשאול את השאלה בכמה דרכים. היעזרו באינטונציה שונה בזמן קריאת השאלה. לדוגמה: שאלה מתוך סקרנות, שאלה המעבירה ביקורת, שאלה תוקפנית.
  • מה הנער האחראי עונה לשאלתו של בעז? (הנער אינו מציין את שמה של רות אלא את מוצאה, ולאחר מכן מוסיף דברים שכלל לא נשאל עליהם)
  • האם רות היא הנערה היחידה בשדה?
  • מדוע בעז שם אליה לב?

נקרא את פירושיהם של רש"י ושל אבן עזרא לשאלתו של בעז "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?".
ייתכן שבעז זיהה שהיא אינה מבנות המקום, או שהייתה שונה בלבושה ובמראה כפי שמפרש אבן עזרא או שהייתה חריגה באופן שבו ליקטה שיבולים כפי שמפרש רש"י. בין כך ובין אחרת נשים לב כי עד עתה רות הייתה "שקופה", ואף אחד לא ראה אותה. גם בסוף פרק א, כשרות חזרה מבית לחם עם נעמי, כולם דיברו על נעמי ואף אחד לא שאל על רות, מי היא ומה מעשיה. בעז הראשון שרואה את רות.
נשים לב כי הנער מצטט את רות, ואומר מה היא חושבת.

  • האם זה באמת מה שרות אמרה?

נשווה בין דברי רות בפסוק ב לדברי הנער בפסוק ז.
אפשר לשים לב בפסוקים לפער בין דברי רות לדברי הנער. הפרשנות הקלסית אינה רואה הסתייגות בדברי הנער – הליקוט הוא חלק ממצוות שכחה (על פי רש"י), או הסבר לדרך איגוד העומר של רות (על פי המלבי"ם). ואולם לעומת הפרשנות הקלסית, פרופ' יונתן גרוסמן רואה בדברים הסתייגות – רות מצטיירת בעיני הנער כנערה ענייה ומואבייה שרוצה לאסוף כמה שיותר תבואה בכמה שפחות עבודה. בעוד רות בדבריה מלקטת שיבולים ומחפשת למצוא חן, הנער מתאר את הדברים אחרת. האיסוף שרות עושה היא פעולה גסה יותר מליקוט, היא רוצה לקחת עומרים שהם קבוצות שיבולים שהקוצרים כבר קצרו ולא רק שיבולים בודדות.

חלק ב – מפגש בין רות לבעז
נלמד את הדו-שיח בין רות לבעז בזוגות בדף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). 
נשווה בין שני הדברים שבעז אומר ובין תגובותיה של רות. נראה כי בעז אינו מתייחס לרות כמו הנער הניצב על הקוצרים (על פי הפרשנות של גרוסמן) הוא מכנה אותה "בִּתִּי", מה שמעיד על תשומת ליבו המיוחדת ועל החסד שהוא נוטה לה. הוא מציע לה עזרה חומרית, להיות מלקטת קבועה בשדהו, ויתרה מזו, הוא מספר לה שהוא יודע על החסד שעשתה. בתגובה לעזרה החומרית רות שואלת לפשר החסד, ולאחר הסברו של בעז היא אומרת שבעז ניחם אותה. בעז לא רק עוזר לרות ברמה החומרית, אלא הוא אף מכיר בה, ובכך הוא גואל אותה מזרות ואנונימיות והופך את כינוי הגנאי "מואבייה", לכינוי של מעלה. בעז רואה ברות, האישה הזרה והמואבייה, אישה אמיצה שעשתה שינוי דרמטי בחייה, גמלה חסד עם יקיריה ובאה לחסות תחת כנפי השכינה.
נאסוף את עיקרי הדברים מדף העבודה ונשאל את התלמידים:

  • איזה חסד גדול יותר לדעתכם – העזרה הכלכלית שבעז נותן לרות או ההכרה של בעז במעשים של רות? מדוע?

נקרא את פסוקים יד-טז ונשאל:

  • איזה עוד טובה גומל כאן בעז עם רות? (הוא מזמין אותה לאכול עם הנערים)
  • מה מוסיף ואומר בעז לנערים בקשר לרות? (שיאפשרו לה ללקט גם עומרים, ואפילו מבקש מהם להשיל בכוונה שיבולים שקושרות יחד – צבתים – כדי שתלקט)

נסכם ונראה כיצד דמותו של בעז נבנית לאורך הפרק ונשאל את התלמידים:

  • אילו תכונות של בעז עולות מהפסוקים?

נאסוף את התשובות שליקטו התלמידים במהלך השיעור ונכתוב אותן על הלוח:

  • איש גיבור חיל – עשיר, מידות טובות, צנוע, אינו תלוי באחרים;
  • קרוב משפחה או חבר של אלימלך – יכול לתמוך באלמנה ממשפחתו;
  • דואג לנכסיו, חרוץ, ומנהל אותם בתבונה ושם לב לפרטים – מגיע לביקור בשדה וכן מבחין ברות;
  • אדם מאמין – "ה' עמכם";
  • אדם צנוע שאינו מתנשא על עובדיו;
  • גומל חסד – מזמין את רות להיות מלקטת קבועה בשדה, לשתות ולאכול;
  • רואה את הזולת ומתייחס לאדם כאדם, הכרת האחר.

מבט לחיים

  • חשבו על דמות בחייכם שלא רואים אותה. חשבו כיצד אתם יכולים לראות אותה אחרת ולהתנהג אליה בשונה מהסביבה. נאסוף כמה תשובות מתלמידים שרוצים לשתף.

נזכיר כי מבעז ורות עתיד לצאת זרע המלוכה.

  • איזו תכונה לדעתכם, מתכונותיו של בעז, חשוב שתהיה למנהיג?

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: בשיעור זה למדנו על דמותו של בעז. ראינו את תכונותיו העולות מהפסוקים, תחילה מאופן הצגתו, לאחר מכן מהדרך שבה הוא מנהל את שדהו ואת עובדיו, ולבסוף מהמפגש וממעשה החסד שנקט בעז ברות המואבייה.
מיומנויות: השוואת פסוקים, בניית דמות, השוואת סצנות, פרשנות.
מתודות: דיבוב תמונה, אקטואליה, קריאה בכמה אינטונציות.

אפשר עוד...

מאמרים:

  • יונתן גרוסמן, 'דמותו של בעז', מתוך אתר תנ"ך הרצוג.
  • יעל ציגלר, 'הכירו את הגיבור – מיהו בעז?' חלק א, חלק ב, מתוך אתר תנ"ך הרצוג.
העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
תמונה – רות ובעז בשדה
ג'וליוס שנור פון קרוספלד, רות ובועז בשדה, 1828, שמן על בד מאוסף National Gallery London...
תמונה – רות ובעז בשדה

ג'וליוס שנור פון קרוספלד, רות ובועז בשדה, 1828, שמן על בד מאוסף National Gallery London פורסם בוויקיפדיה

  • מי הדמויות בתמונה?
  • מה המצב המתואר?
  • בחרו אחת מן הדמויות, נסו להתבונן על המצב מנקודת המבט שלה, צרו בלון מחשבות וכתבו מה היא חושבת.
דפי עבודה והעשרה לשיעור
איש חיל
שמות פרק יח פסוק כא:וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי...
איש חיל

שמות פרק יח פסוק כא:
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

מלבי"ם על שמות פרק יח פסוק כא:
ששם אנשי חיל כולל כל המידות הטובות ובכללם הנדיבות ושנאת הבצע.

רש"י על שמות פרק יח פסוק כא:
"אַנְשֵׁי חַיִל" – עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים.

  • כיצד מבין כל אחד מהפרשנים את הביטוי איש חיל?
"לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?"
רש"י: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" – וכי דרכו של בעז לשאול בנשים? אלא, דברי צניעות וחכמה...
"לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?"

רש"י:
"לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" – וכי דרכו של בעז לשאול בנשים? אלא, דברי צניעות וחכמה ראה בה, שתי שבלים לקטה שלשה אינה לקטה, והיתה מלקטת עומדות מעמד ושוכבות מיושב כדי שלא תשחה.מדרש מופיע במסכת שבת דף קיג עמוד ב)

אבן עזרא:
"לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" – חשב שהיא אשת איש. אולי שאל את הנער כי ראה לבושה כלבוש ארצה, גם הצורות משתנות בעבור האוויר, ודרך הדרש ידוע.

  • בעז שם לב לרות ושואל את נערו על אודותיה. לפי כל אחד מן הפרשנים, במה נבדלת רות מכל נערה אחרת בשדה?
דברי רות והנער הניצב על הקוצרים
פסוק ב – רות: וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר...
דברי רות והנער הניצב על הקוצרים

פסוק ב – רות: וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו.
פסוק ז – הנער: וַתֹּאמֶר: "אֲלַקֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים". וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט.

  • מה ההבדל בין שיבולים לעומרים?
  • מה ההבדל בין ליקוט לאיסוף?
  • ומה ההבדל בין "אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו" ל"אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים"?
  • כיצד רות מצטיירת לפי דברי הנער הניצב על הקוצרים?
רות בעיני חז"ל
  "ויאמר בועז… למי הנערה הזאת" (רות ב, ה) – וכי לא היה מַכִּירָהּ? אלא...
רות בעיני חז"ל
"וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים, לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת." (פסוק ה)

מציורי התנ"ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה־19. הציור מתאר את המסופר במגילת רות. גוסטב דורה, מתוך סדרת ציורי התנ"ך

 

"ויאמר בועז… למי הנערה הזאת" (רות ב, ה) – וכי לא היה מַכִּירָהּ? אלא כיוָן שראתה [ראה אותה] נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה. 

להמשך קריאה

כל הנשים שוחחות [מתכופפות וכך נחשף חלק מגופן] ומלקטות, וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מלקטות בין הָעֳמָרִים [חבילות התבואה שנקצרה] וזו מלקטת מן הַהֶפְקֵר [ממה שנותר על הארץ בשדה], כל הנשים משחקות [מתלוצצות] עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה – "ותשב מצד הקוצרים" ולא בתוך הקוצרים. שתי שִׁבֳּלִים לוקטת, שלושה – אינה לוקטת [בהתאם להלכה ששתי שיבולים הן בבחינת "לקט" המגיע לעניים, אך לא שלוש ויותר].

(מדרש רות רבה ד, ט, ותלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיג עמוד ב. ביאור לפי ספר האגדה) 
מתוך ספר האגדה מבית סנונית

  • חז"ל מתייחסים לשני מאפיינים עיקריים של רות, מה הם?
  • מה ניתן ללמוד מהמדרש של חז"ל על נקודת מבטם על נשים בכלל ועל רות בפרט?
מחמאה מפי בועז
"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב, יג) – אמר...
מחמאה מפי בועז
"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ." (פסוק יג)

אבל פן, "ארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה", 1934 בקירוב. © באדיבות משפחת האמן

"וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב, יג) – אמר לה: חס ושלום, אין את מן הָאֲמָהוֹת [שפחות, מהמילה אָמָה] אלא מן הָאִמָהוֹת [שרה, רבקה, רחל ולאה].

(רות רבה, ה, ה. ביאור לפי ספר האגדה)
מתוך ספר האגדה מבית סנונית

  • מה ניתן ללמוד מההשוואה של רות לאימהות האומה?
  • קִראו את פסוק יא. יש שיאמרו כי על פי פסוק זה בועז אף משווה את רות לאבי האומה, לאברהם. על מה מתבססת טענה זו?
תמול שלשום
רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר...
תמול שלשום
"...וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם." (פסוק יא)

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, ‏1998 . © כל הזכויות שמורות

רות עוזבת את הוריה, את ארצה ואת מולדתה ומחליפה את היציב ואת המוכר בעולמה באשר לא ידעה "תמול [אתמול] שלשום", כלומר קודם לכן. רות בעצם פותחת דף חדש, אך גם גוזרת על עצמה חיים של עוני וזרות.

להמשך קריאה

"תמול שלשום" הוא גם שמו של הרומן שהוציא ש"י עגנון ב-1945 ולימים זכה למעמד של יצירת מופת. הרומן מספר על חייו של הגיבור, יצחק קומר, מעלייתו לארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה ועד מותו.

  • "כשאר אחינו אנשי גאולתנו בני העליה השניה הניח יצחק קומר את ארצו ואת מולדתו ואת עירו ועלה לארץ ישראל לבנות אותה מחורבנה ולהִבנות ממנה." כך נפתח הרומן של עגנון. משפט פתיחה זה טומן בחובו רמז על בחירתו של הסופר להעניק לספר את השם "תמול שלשום".
    מהו אותו רמז המשותף לרות ולגיבור הרומן של עגנון – יצחק קומר?
לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנפָָיו
בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה...
לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנפָָיו
"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו." (פסוק יב)

צילום: אורי קולקר

בתארו את הצטרפותה של רות לעם ישראל ולאלוהיו משתמש בועז במילים "לחסות תחת כנפיו". מליצה זו חוזרת פעמים אחדות במקרא, כגון בדברי המשורר הפונה אל אלוהים ואומר: "ובצל כנפך אחסה" (תהילים נז, ב) או הבטחתו למאמין: "ותחת כנפיו תחסה" (שם, צא, ד) ועוד.

להמשך קריאה

מילים אלו זוכות לתשומת לב מיוחדת במדרש פסיקתא דרב כהנא:
אמר רבי אבון: גדול כוחן של גומלי חסדים שאינן חוסין… לא בצל כנפי הכרובים [=מין ממיני המלאכים] ולא בצל כנפי החיות [=חיות הקודש, אף הם יצורים שמימיים] ולא בצל כנפי שרפים. ובצל מי הם חוסים? בצילו של הקב"ה.
בפרק ג' רות תהיה זו שתשתמש במליצה דומה, כאשר תבקש מבועז "ופרשת כנפך על אמתך" (ג, ט).

גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 82. © משכל

  • מה משמעות הביטוי "לחסות תחת כנפיו" היום?
מנוחת הקוצרים
היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת...
מנוחת הקוצרים
"וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי." (פסוק ח)

ז'אן-פרנסואה מילה, מנוחת הקוצרים, 1853-1851, מתוך ויקישיתוף, מאוסף Museum of Fine Arts, Boston

היצירה מציגה הפסקת צהריים של איכרים בני זמנו של האמן במחוז CHAILLY, שנחשב באותה עת לאסם התבואה של צרפת. גם תמונה זו, כמו המלקטות (ראו: רות א), מעידה על מחאה חברתית מעודנת. בשנות ה-50 של המאה ה-19 צרפת הכפרית נשלטת יותר ויותר ע"י אצילים נפקדים שרצו למקסם רווחים ולא דאגו לרווחת עובדיהם. 

להמשך קריאה

הצרור העלוב של הקוצרים בחזית התמונה, עומד בניגוד חריף לערמות החיטה הענקיות שבמישור האחורי. בועז של מייה אינו בעל הקרקע העשיר מהמקרא, אלא חוֹכֵר שעובד אדמה של איש אחר.
ביצירה זו, כמו ברבות אחרות, מייה מבטא הערכה לעבודה הקשה ולכבוד העצמי של הקיום הצנוע. התמונה דומה בדרך התיאור לתמונת המלקטות, אך שונה באופייה. בשונה מהמלקטות הדחויות, רות עומדת וידיה מלאות אלומות, ובועז מכניס אותה בתנועה רחבה ומזמין אותה "אל התמונה" ואל חבורת הקוצרים.

  • דרך האומנות שלו והשימוש בסיפור של מגילת רות, האומן הצרפתי מייה מבקש להעביר מסרים חברתיים. מהי הביקורת החברתית המבוטאת ביצירה?
הכניסיני תחת כנפך
ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג...
הכניסיני תחת כנפך
"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו." (פסוק יב)

ליבו של ביאליק היה קרוב אל "ארון הספרים היהודי" (שם כולל לספרות התורנית), והוא דאג לשלב ביצירותיו מוּבָאוֹת רבות מתוכו. כך בשירו "לבדי": "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור… ואני גוזל רך נשתכחתי מלֵב תחת כנפֵי השכינה". השכינה – הנוכחות האלוהית, המהות האלוהית הנשית מדומה לציפור המגינה על גוזליה בעזרת כנפיה. בשיר אחר, "הכניסני", ביאליק מבקש מדְמוּת אהובה, אם ואחות, לחסות תחת כנפיה.

למילות השיר

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ / חיים נחמן ביאליק 

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרָי?
וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?
הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

  • בשיריו של ביאליק "לבדי" ו"הכניסני" הוא משתמש במוטיב הכניסה מתחת לכנף ומציאת מחסה שם. במה המוטיב של ביאליק דומה למופיע בפרק ובמה הוא שונה?

קרדיט: אריק איינשטיין – הכניסיני תחת כנפך/מוזיקה ישראלית, 2011

מואב
  על פי המקרא, המואבים הם צאצאי לוט, בן אחי אברהם. בייחוס הנ"ל, שעל פניו...
מואב
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי." (פסוק ב)

Jacob van Oost the Younger, לוט ובנותיו נמלטים אל המערה בה אירע המעשה, המאה ה 17-18, מתוך ויקישיתוף

מפת מואב, קרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר ראובן

 

על פי המקרא, המואבים הם צאצאי לוט, בן אחי אברהם. בייחוס הנ"ל, שעל פניו נראה מכובד, יש טעם לפגם, שכן מוצא המואבים הוא ממפגש מיני בין לוט לבין בתו הבכורה: "וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם" (בראשית יט, לו-לז).
מעשיה האציליים של רות לאורך המגילה עומדים אל מול ההתנהגות המינית המופקרת המיוחסת למואבים במספר מקומות במקרא (וראו: במדבר כה, א).

  • לאורך הפרק רות מכונה בכינויים שונים המלמדים על היחס אליה: בתי, כלתה, נערה.
    מתי היא נקראת "הַמּוֹאֲבִיָּה"? שערו מדוע?
בית לחם
  בית לחם – עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בהרי חברון על גבול מדבר יהודה....
בית לחם
"וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'." (פסוק ד)

מפת בית לחם, 1899, מתוך ויקישיתוף. מאוסף הספריה הבריטית

מפת בית לחם כפי שדמיין אותה צ'רו, 1760. הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

 

בית לחם – עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" לבית לחם ("בית לחם יהודה" – כך מופיע ברות א) נועד כדי להבדילה מיישוב נוסף בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

בפרק ב מתואר שבועז יוצא מהעיר בית לחם אל חלקת השדה, כנראה כדי לפקח על הפועלים ולדרוש בשלומם.

  • לפי הפסוקים, היכן מצויה חלקת השדה ביחס לעיר?
ארוחת פועלים במקרא
בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל...
ארוחת פועלים במקרא
"וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר." (פסוק יד)

יאן ויקטורס, בועז ורות, המאה ה-17, מאוסף הגלריה הלאומית של דנמרק, מתוך ויקישיתוף

בועז מזמין את רות להצטרף לסעודת הצהריים של הקוצרים, דבר לא מובן מאליו. הוא מגדיל ועושה וצובט לה קלי – כלומר מגיש לה את המזון בידיו שלו.
הפסוקים מלמדים אותנו על ארוחת הפועלים באותה העת, שכללה לחם ומטבל כלשהו. יש שיגידו שהכוונה ב"חומץ" היא ללַבַּנֶה, גבינה חמוצה. יש שיגידו שמדובר במאכל העשוי מצמח החִמְצָה, הלוא הוא החומוס האופייני למטבח המזרח-תיכוני.

עיבוד. על פי: גילה וכמן, מגילת רות : פירוש ישראלי חדש : הדי מגילת רות בארון הספרים היהודי לדורותיו, 2018, עמ' 86. © משכל

  • מה ניתן ללמוד מתיאור הסעודה על דמותו של בועז, בעל השדה?
מתנות בתבואה - לקט שכחה ופאה
לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה – מן המצוות החברתיות החשובות במקרא. התורה ציוותה על עובדי האדמה להשאיר...
מתנות בתבואה - לקט שכחה ופאה
"וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ." (פסוק טו)

צילום: יוחנן בן יעקב, בית ספר שדה כפר עציון

צילום: יוחנן בן יעקב, בית ספר שדה כפר עציון

לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה – מן המצוות החברתיות החשובות במקרא. התורה ציוותה על עובדי האדמה להשאיר מעט מיבולם בשביל העניים, האלמנות, היתומים והגרים (הזרים) היושבים בתוכם.

להמשך קריאה

לקט, שכחה ופאה הם שלוש צורות של שיירים שהשאירו מן היבולים. לקט (ויקרא יט, ט) הוא השיבולים הנופלות מידי הקוצר בזמן הקצירה; שכחה (דברים כד, יט) היא עומר שנשכח בשדה; פאה (ויקרא יט, ט) היא התבואה שחייבים להשאיר בשולי השדה. כל אלה שייכים לעניים ולנצרכים, ואין לאסוף אותם ולאחסן אותם בגורן.

אילנה שמיר (עורכת), אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער – כרך 10

  • בועז מצווה על עובדיו לאפשר לרות ללקט גם "בֵּין הָעֳמָרִים", כלומר בין האלומות שכבר נאספו, ולהימנע מלהעליב אותה על כך – "וְלֹא תַכְלִימוּהָ". מה ניתן ללמוד מכך על מעמדו של העני הנזקק ללקט בשדה? כיצד נהגו בו לרוב?
גילוי של חסד
מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד...
גילוי של חסד
"וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ." (פסוק יח)

מה היה מיוחד כל כך ברות המואבייה?
עודד הרוש מספר על מגילת רות ועל מעשי החסד המתוארים במגילה.

  • מדוע מעשה של חסד הוא מעשה גדול כל כך?

קרדיט: עודד הרוש על מגילת רות, מעשי חסד ויציאה מאזור הנוחות/כאן-תאגיד השידור הישראלי, 2017

מגילת רות - סיפור של אהבה וטבע
המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי...
מגילת רות - סיפור של אהבה וטבע
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי." (פסוק ב)

המשוררת אגי משעול מספרת על מגילת רות, הספר שהוא האידיליה של המקרא, ספר שכולו יופי וטוב.

  • במגילת רות, לפי המשוררת אגי משעול: "הטבע מחובר אל הדמויות. הטבע הוא לא רק אִילוּסְטְרַצְיָה (הַמְחָשָׁה), יש לו עלילה מקבילה לדמויות".
    ציינו נקודת חיבור בין תיאור הטבע לבין פועלן של הדמויות במגילה.

קרדיט: מקראנט, מטח