סגור תצוגת כיתה
הפרק

חוזרים הביתה

פסוקים כ-כט

שיעור ראשון מתוך שניים
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

בשיעור זה נלמד על שיבת עם ישראל לארצו ונבחן כיצד אפשר לחזור לבנות את הארץ. נראה את המטפורות שירמיהו משתמש בהן להדגיש את האחריות של עם ישראל על מעשיו: "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר", עץ השקד, שיטת גמול אישי לעומת גמול לדורות. תודעה של אחריות לגורלם תאפשר לעם לשוב לארץ ולשקמה ותביא לתגובה חיובית של אלוהים. נסכם בשאלה כיצד אנו כחברה יכולים לשאת באחריות לגורלנו היום.

הזמנה ללימוד

אפשרות ראשונה – סרטון:
נצפה ביחד בטריילר לסרט 'הסופרג'יסטיות'.
נעצור את הסרטון בדקה 1:22 ונשאיר על המסך את התמונה שבה הגיבורה אומרת "החוק לא אומר לי כלום. כשחוקקו אותו לא שאלו אותי". נשאל את התלמידים:

  • מה היה מצבן של הנשים לפני תחילת המאבק?
  • מה הן מנסות לשנות במאבקן?
  • למה לדעתכם לא שאלו אותן מה דעתן כשחוקקו את החוק?

נערוך שיחה קצרה על האפשרות ליזום ולהוביל שינוי מתוך רצון להשפיע על המצב. נשאל את התלמידים:

  • האם אתם מכירים מאבקים דומים שבהם החליטו אנשים לפעול כדי להשפיע על מציאות חייהם? (לדוגמה, מאבק השחורים בארצות הברית לשוויון זכויות)

נסביר שבשיעורנו היום נלמד על הציפייה מעם ישראל ליזום ולשאת באחריות לעתידו ולגאולתו בארץ.

אפשרות שנייה – שיר:
נשמיע לתלמידים את שירו של אהוד בנאי 'אל תפחד' ונתמקד במשפט: "אז תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן".
(למורה: כדאי לציין בכיתה, שהמשפט לקוח מתורתו של ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קיב).
נשאל את התלמידים:

  • מהי הנחת היסוד שעומדת בבסיס המשפט הזה? (שאדם אחראי למה שקורה לו, למי שיש כוח להרוס, יש גם כוח לתקן)
  • האם אתם מסכימים עם האמירה של המשפט הזה?
  • האם השקעתם פעם אנרגיה רבה בהריסת דבר מה, והצלחתם להשקיע את אותם כוחות בשיקומו?

נסביר שחלק מנבואת הנחמה שנלמד היום יעסוק בנושא זה – יכולת האדם לנתב את כוחותיו לעשות טוב במקום הרע שעשה.

אפשרות שלישית – תמונה:
נקרין על הלוח תמונה של סימון שבילים.
נשאל את התלמידים:

  • מה רואים בתמונה? (סימון שבילים)
  • מה תפקידו? (להוביל אותנו בדרך הנכונה, לאפשר לנו לחזור אם נצטרך)
  • מה יקרה אם לא יהיו סימוני שבילים? (נלך לאיבוד)

נערוך שיחה קצרה על סימוני שבילים וסימני דרך שיש לנו בחיינו, מטפורית ומעשית, וכיצד הם מקלים עלינו ללכת בדרך הנכונה או לשוב הביתה: דוגמה לסימן מעשי – שמות של רחובות; דוגמה לסימן מטפורי – שיר אהוב שמזכיר לנו את הבית, חוויית הצלחה שגורמת לנו להרגיש שאנו במסלול הנכון וכו'…

הזמנה לקריאה

נקרא את פסוקים כ-כט קריאה ראשונה. נסביר בתמציתיות שפסוקים אלה עוסקים בשיבה של עם ישראל לארצו ובבנייתה מחדש.
ננסה לדמיין את הדרך הצפויה לעם מגלות בבל ונשאל:

  • מה הייתם מייעצים לעם שיוצא למסע ארוך, כדי שיגיע בבטחה לארץ ויצליח לשקם אותה מן ההרס שהיא שרויה בו?

נחלק את הפסוקים לשלושה חלקים ונקרין אותם על הלוח.

חלק ראשון – תמרורים וחיזורים:
נקרא את פסוקים כ-כב ונשאל:

  • מי היא לדעתכם בתולת ישראל?
  • מה עליה לעשות? (הבתולה היא דימוי לעם שעליו להציב לעצמו סימני דרך שיקלו עליו לשוב לערים שעזב)

נשלח את התלמידים לקרוא את פסוק יד ואת פסוק כ ונשאל את התלמידים:

  • איזו מילה מופיעה בשני הפסוקים? ("תַּמְרוּרִים")
  • מה פירוש המילה "תַּמְרוּרִים" בפסוק יד? (בכי מר)
  • מה לדעתכם פירוש המילה "תַּמְרוּרִים" בפסוק כ?

נחלק לתלמידים את דף העבודה ללימוד חברותא בזוגות (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
נחזור למליאה ונענה על השאלות:

  1. "תַּמְרוּרִים" הם עמודים גבוהים מלשון תומר שהוא עץ גבוה וזקוף. יש להציבם בזמן היציאה לגלות כדי שאפשר יהיה לזהות בקלות את הדרך חזרה.
  2. "כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" – זהו סדר חדש שבו על האישה ליזום ולחזר אחרי הגבר, וכך גם עם ישראל בעתיד ייזום ויישא באחריות לקשר עם הקב"ה, ולא ההפך. הפסוקים ממשיכים באותו רעיון ואומרים: "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה?" – את צריכה להפסיק לצפות שה' ירדוף אחרייך ולפנות אליו בעצמו.

נשאל את התלמידים:

  • האם יש הבדל בין הצבת ציונים לבין הצבת תמרורים? מהו?
  • האם יש קשר בין הציפייה מהעם להציב תמרורים ובין הדרישה מהם לשאת באחריות לקשר עם אלוהים?

נדגיש את מוטיב אחריות העם על מעשיו. בשיעור הקודם הושווּ אלוהים וישראל להורים ובנם.

  • מדוע לדעתכם משתנה המטפורה כשירמיהו עוסק ביוזמה? (כאשר נדמה עם ישראל ל"בן יקיר" הוא זכה באהבה בלתי-תלויה מאלוהים, רק משום שהוא בנו. כעת, כאשר מצופה מהעם לפעול לצורך השגת האהבה, מתאים יותר לדמות זאת למערכת יחסים זוגית שבה שני הצדדים אחראים לקשר וצריכים לבחור בו. אחריותו של העם באה לידי ביטוי גם בהצבת התמרורים: עליו לדאוג בעצמו שבבוא העת הוא ימצא את הדרך חזרה)

כעת נראה כיצד התנהגותו האחראית של העם תביא לגמול מתאים מצד אלוהים.

שינה ערבה:
נקרא את פסוקים כג-כה ונשים לב מי הדוברים בכל פסוק (כג-כד – ה', כה – ירמיהו). נשאל את התלמידים:

  • מה אלוהים מבטיח? (בחזון של ירמיהו אלוהים מראה לו את העתיד שבו האיכרים ישבו בארץ, הרועים ינדדו בבטחה ובשלווה וכל הנפשות העייפות והכואבות ימצאו רוויה ומנוחה)
  • מה תגובת ירמיהו לחזון זה? ("עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה, וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי")
  • מדוע ירמיהו מצליח לישון טוב?

בניגוד לנבואות החורבן שירמיהו מורגל בהן, המבטיחות לעם כיליון והרס, הפעם אלוהים מצייר לו תמונת שפע וגאולה. לשמע הנבואה הזאת אליהו חש שאחרי כל היקיצות שלו מהסיוטים של הנבואות הקשות סוף סוף באה נבואת נחמה והוא יכול לישון שינה עריבה וטובה בלי חשש. אולי כמו הנפשות העייפות שאלוהים מרווה בנבואה, גם נפשו של ירמיהו עייפה, והנבואה עצמה מחזקת אותה.
בלימוד המשך הנבואה ננחה את התלמידים לחפש בפסוקים את מוטיב אחריות העם. כמו בחלק זה נראה שגם בהמשך אלוהים מצפה מהעם לאחריות ומבטיח לו גמול חיובי על יוזמנותם.

גלגולו של שקד:
נקרא את פסוקים כו-כז ונבקש מהתלמידים לסמן את כל המילים שמבטאות התקדמות, גדילה וצמיחה. ("וְזָרַעְתִּי", "לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ")
נקרא את פסוק כז ונשאל:

  • האם אתם מזהים תקבולת בפסוק זה?
  • איזה סוג של תקבולת זו? (מנוגדת)

נקרין על הלוח את הפסוק בהדגשת הדומה והשונה.
נתמקד בחלקה הראשון של התקבולת ונשאל:

  • האם השורש שק"ד מוכר לכם ממקום אחר בנבואות ירמיהו בנוגע לחורבן?

נשלח את התלמידים לשוב ולקרוא בנבואת המראות בפרק א בירמיהו בפסוקים יא-יז: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה".

  • על מה שקד אלוהים בנבואת המראות? (על הבאת הרעה לעם ישראל החוטא)
  • על מה שוקד אלוהים בפרקנו? (על השיקום והגמול הטוב)
  • מדוע לדעתכם השימוש בשורש שק"ד חוזר בפרקנו? (להדגיש שבין הרס ובין תיקון יכול להיות דמיון גדול: כאן האדם משקיע את כל כוחותיו בהחרבה, וכאן הוא משקיע את אותם כוחות בתיקון ההרס)

נזכיר את מוטיב האחריות ונשאל:

  • האם אתם מזהים את מוטיב האחריות גם פה? (האחריות לשיקום בידי העם, רק הם יכולים לבנות את מה שנהרס)

נקרא את פסוקים כח-כט ונשאל:

  • מה תהיה התוצאה של תיקון ההרס?
  • נכתוב על הלוח את פסוק כח: "בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד: 'אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה'". נציין שהביטוי "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" רווח מאוד.

נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה אישית על הפסוק (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
במליאה נקרא יחד בספר שמות פרק כ פסוק ד: "פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". זוהי שיטת גמול דורות והיא נפוצה מאוד בתנ"ך. פגשנו בה כשלמדנו על שלמה ומנשה – בנים נענשים על מעשי האבות.

  • מה השיטה האחרת שירמיהו מציע? (גמול אישי – כל אדם נושא באחריות למעשיו עוד בחייו)

נסכם את חזרתו של מוטיב האחריות והשכר עליה בטבלה שנמלא יחד על הלוח או בזוגות בדף עבודה:

הנבואה הפעולה בשפת ימינו באיזה סוג של אחריות מדובר? מה תהיה התוצאה של אחריות זו?
"הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים"
(פסוק כ)
עמודים גבוהים כתומר שיהיו לך סימני דרך בדרך חזרה. אחריות למצוא לבד את הדרך חזרה הביתה. החקלאות תשגשג, כל הנפשות הסובלות תתרפאנה.
"נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר"
(פסוק כא)
קחי יוזמה וחזרי אחרי מושא אהבתך. אחריות לבחור להיות בקשר זוגי. הקב"ה יחזור לבחור בעם ישראל.
"אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ"
(פסוק כז)
אגרום להם להשקיע אנרגיה בבנייה. אחריות לשקם בעצמם את מה שנהרס. הארץ תשתקם, הדור הבא לא ישלם על חטאיו של הדור הזה.
"אִישׁ בַּעֲוֺנוֹ יָמוּת"
(פסוק כח)
כל אחד ייענש עוד בחייו על מעשיו שלו. אחריות מוסרית לשלם מחיר על חטאים.

מתוך טבלה זו אנו יכולים לראות שבעבור ירמיהו האחריות של עם ישראל לפעול ולרצות לשוב לארץ היא מאבני היסוד של הגאולה. אם עם ישראל לא יבין שבידיו היכולת לשוב הביתה ולשקם את ארצו, אחרים לא יעשו זאת בשבילו.

מבט לחיים

נקרא את דבריו של יאיר כספי בנוגע לאחריות החברה על עצמה.
נערוך שיחה קצרה סביב השאלות האלה:

  • האם לדעתכם הקטע הזה מבטא משאלה אידיאלית או מתאר מצב קיים?
  • באילו מקרים אתם מרגישים שאתם נושאים באחריות לחברה שלכם?
  • מתי אתם מזניחים את החברה ומניחים לגורמים אחרים להחליט בשבילה?
  • האם לנו כצעירים יש אחריות גדולה יותר? (כאן אפשר להזכיר שאלוהים מכנה את ישראל 'בתולה' – כלומר, צעירה, כזו שכל החיים לפניה. אולי יש כאן רמז לכוחם של הצעירים לבנות את ההריסות מחדש)

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: דנו בשאלה איך חוזרים הביתה – מה צריך העם לעשות כדי לשוב ולהשתקע בארץ?
מיומנויות: קראנו פרשנות וענינו על שאלות.
מתודות: שמענו שיר, חיברנו בין הפרק ובין חיינו האישיים באמצעות שיחה ולימוד.

אפשר עוד...

מאמרים:

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
הסופרג'יסטיות
קרדיט: טריילר לסרט 'הסופרג'יסטיות', פורסם על ידי SmartVOD Israel ב-4 במאי 2016.
הסופרג'יסטיות

קרדיט: טריילר לסרט 'הסופרג'יסטיות', פורסם על ידי SmartVOD Israel ב-4 במאי 2016.

אל תפחד
קרדיט: פורסם בערוץ מוסיקה ישראלית ב-16 בפברואר 2011.
אל תפחד

קרדיט: פורסם בערוץ מוסיקה ישראלית ב-16 בפברואר 2011.

סימון שבילים
מתוך שאטרסטוק
סימון שבילים

מתוך שאטרסטוק

חלוקת פסוקים כ-כט
פסוקים כ-כב: בתולת ישראל עושה את דרכה אל הארץ.פסוקים כב-כה: פסוקי שיבה – ה' ישוב...
חלוקת פסוקים כ-כט

פסוקים כ-כב: בתולת ישראל עושה את דרכה אל הארץ.
פסוקים כב-כה: פסוקי שיבה – ה' ישוב למשכן, יהודה לעריו, איכרים לשדותיהם, העייפים והדואבים יגיעו למקום מנוחה.
פסוקים כו-כט: פסוקי בנייה מחדש – זרעי פוריות של העם והארץ, שיקום ההרס ושיקום החברה.

דפי עבודה והעשרה לשיעור
פסוק כז - תקבולת
אחריות החברה – יאיר כספי
ציון תהיה מופת לחברה לומדת. קטנים וגדולים יזכו לחינוך המונע על ידי אמונה שהאדם יכול...
אחריות החברה – יאיר כספי

ציון תהיה מופת לחברה לומדת. קטנים וגדולים יזכו לחינוך המונע על ידי אמונה שהאדם יכול וצריך להשתנות באמצעות ידע המוביל למעשים נכונים. לצד בתי הספר תפעלנה תנועות הנוער שבהן במקום עיסוק בבילויים או קניות יקבלו על עצמם צעירים אחריות להשתתף בהגשמת חברת המופת. מסגרת היסוד של חברת המופת תהיה הקהילה החדשה, שבה מנהלים אנשים את חייהם בצוותא, מתוך זיקה הדדית עמוקה ורעות… בכל אלו ציון תהיה מופת להתחדשותו של עם השב ולוקח אחריות מלאה לחייו ומשנה במו ידיו את גורלו.

(מתוך "חברת מופת" מאת יאיר כספי, אתר פסיכולוגיה ביהדות)

תפקידה של רחל
ותיקבר בדרך אפרתה. מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב...
תפקידה של רחל
"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ."
(פסוק יד)

קבר רחל, ציור מ-1911 מתוך הספר: "The Heart of the Bible" by Ella Broadus Robertson מתוך ויקישיתוף

ותיקבר בדרך אפרתה. מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב ברוח הקודש שהגוֹלים בדרכם לגָלות בבל עתידים לעבור שם. לפיכך קבר אותה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. לכן כתוב: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (ירמיה לא, יד).

(עיבוד. על פי: מדרש בראשית רבה פב, י. ביאור לפי ספר האגדה)

  • על פי הפרק והמדרש, רחל היא אימם הבוכייה של שבטי ישראל המכונים גם בית יוסף וממלכת אפרים. היעזרו במראי המקום האלה: בראשית ל כב-כד, בראשית מח א-ב,
    וצרו אילן יוחסין של אפרים, יעקב, יוסף ורחל.
לבנות ולנטוע
הנביא עמוס מבקר את העשירים בחברה "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן" (עמוס ו, ו).המדרש מוסיף ומתאר את...
לבנות ולנטוע
"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה'."
(פסוק כז)

צילום: shutterstock.com

הנביא עמוס מבקר את העשירים בחברה "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן" (עמוס ו, ו).
המדרש מוסיף ומתאר את עושרם – שיש להם בית לכל עונה בשנה, בכל עונה הם משתמשים בבית מנקר עיניים מסוג שונה.

לקריאת המדרש

ולא עוד אלא טבת שבט ואדר היו מְכַסִים בתיהם בעצי ארזים, ניסן אייר סיון היו מְכַסִים בתיהם בכלי זכוכית, תמוז אב ואלול היו להם בתים של אבני שַׁיִשׁ, תשרי מרחשון וכסליו היו להם בתים של שן.
כיון שסרחו חרבו כולם, שנאמר: "וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן" (עמוס ג, טו).
ועתיד הקב״ה להחזירם להם, שנאמר: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה'."

(עיבוד. על פי: אוצר מדרשים, סדר ארקים א, יא)

  • המדרש יוצר קשר בין נבואת החורבן של עמוס לנבואת הנחמה של ירמיהו. איזו סיטואציה מתוארת בנבואת עמוס, וכיצד הנבואה של ירמיהו היא נחמה לנבואת התוכחה של עמוס?
וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם
רחל, אימם של שבטי הצפון, ממאנת להתנחם, וה' מבטיח לה נחמה והקלת כאבה – "וְשָׁבוּ...
וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם
"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם."
(פסוק טז)

מטבע "ושבו בנים לגבולם" (עיצוב: רוטשילד את ליפמן, 1959). באדיבות החברה הישראלית למדליות ולמטבעות

רחל, אימם של שבטי הצפון, ממאנת להתנחם, וה' מבטיח לה נחמה והקלת כאבה – "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (פסוק טז). היום זהו ביטוי כללי של תקווה לחזרת העם לארצו ולקיבוץ גלויות. הביטוי הוטבע על גבי מדליה ביום העצמאות הי"א למדינה בשנת 1959 לציון העלייה לישראל, וייצג את רוח הכרזת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות".
במקביל, בעבר וגם היום, הביטוי משמש במאבק להשבת שבויים ונעדרים.

  • התאימו את הביטוי "ושבו בנים לגבולם" לאירוע אקטואלי המבטא רוח זו.
אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה
בתקופתו של הנביא ירמיהו, וגם של הנביא יחזקאל (יחזקאל יח, ב), רווח הפתגם: "האבות אכלו...
אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה
"בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה."
(פסוק כח)

איור: מיכל בן-חמו

בתקופתו של הנביא ירמיהו, וגם של הנביא יחזקאל (יחזקאל יח, ב), רווח הפתגם: "האבות אכלו בוסר", כלומר אכלו ענבים שלא הבשילו (דימוי לחטא), "ושִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה", כלומר ייפגמו, יאבדו את חדותן (דימוי לעונש). 

להמשך קריאה

מה שנקרא: גמול לדורות. פתגם זה ייצג את התפיסה שהייתה מקובלת בעם – הגלות תימשך בגלל חטאי האבות, ועל כן למעשי הבנים אין משמעות. ירמיהו ויחזקאל יצאו נגד התפיסה הרווחת וניבאו על העתיד לבוא – זמן שבו יתעוררו הבנים לשינוי בתפיסה זאת: "כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו" (ירמיהו לא, כט). מה שנקרא: גמול אישי.

  • ירמיהו מדבר על שינוי עתידי בתפיסת הגמול – מגמול לדורות לגמול אישי. הסבירו מדוע שינוי תפיסת הגמול בקרב העם הכרחי לסיום תקופת הגלות.
רחל מבכה על בניה / יעקב שטיינהרט
האומן יעקב שטיינהרט (1968-1887) נולד בגרמניה ועלה לישראל ב-1933, רבות מיצירותיו עוסקות בעיירה היהודית ובנושאים...
רחל מבכה על בניה / יעקב שטיינהרט
"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ."
(פסוק יד)

יעקב שטיינהרט, רחל מבכה על בניה. מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי פטר לני © צילום. באדיבות המשפחה

האומן יעקב שטיינהרט (1968-1887) נולד בגרמניה ועלה לישראל ב-1933, רבות מיצירותיו עוסקות בעיירה היהודית ובנושאים מן התנ"ך.
ביצירה זו מוצגת רחל המבכה את גורל בניה ומסרבת להינחם.

להמשך קריאה

היָגון של רחל בא לידי ביטוי בהבעת הפנים ובתנוחת הראש: עיניה עצומות, פיה פעור למחצה, ידה תומכת בראשה, והראש נוטה למטה בתפילה. תווי פניה הצעירים מנוגדים לתחושה הכבדה העולה מהיצירה. דמותה של רחל כמעט מתמזגת עם הנוף הסלעי, הופכת לחלק ממנו, כמו שבה אל האדמה.

  • יצירה זו פורסמה ב-1953, שמונה שנים לאחר מלחמת העולם השנייה. הסבירו את היצירה על רקע התקופה שהאומן חי בה.
מנעי קולך מבכי / עידן רייכל
עידן רייכל כתב את השיר לאחר ששמע הרצאה מפיו של הרב לאו. באותה הרצאה עסקו...
מנעי קולך מבכי / עידן רייכל
"כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב."
(פסוק טו)

עידן רייכל כתב את השיר לאחר ששמע הרצאה מפיו של הרב לאו. באותה הרצאה עסקו ברחל המבכה את בניה. ההרצאה נגעה לליבו של רייכל, בעיקר בגלל הקשר שנעשה בה בין הסיפור המקראי לבין החיילים שנחטפו – גלעד שליט, אלדד רגב ואודי גולדווסר.

למילות השיר

מנעי קולך מבכי / עידן רייכל

כי בלילות שנתך נודדת
וכל חלום הוא למורא
תטי אז את אוזנך לשקט
כל חסד רחמים
עוד יעלה, הנה הוא בא

כי בשבילו נפשך נשמרת
הרי קרבה היא השעה
עד ששדוד בזרועותייך
ייפול בסוף הדרך
כשישובו לגבולם

רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער ייפתח לו
ויבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם

עד אל נחלי המים
דרך שארית כוחך
אם ישיבנו אז נשובה
מנעי קולך מבכי
יש תקווה לאחריתך

רק מנעי קולך…

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.

  • השיר נכתב בהשראת הפרק ובהקשר מסוים, אך הרלוונטיות שלו חוצה תקופות. מהו ההקשר האקטואלי שאתם מוצאים לו היום?

קרדיט: מנעי קולך מבכי / הפרויקט של עידן רייכל, 2011

נחל קדרון
  נחל קדרון זורם בין הגבעה שמדרום להר הבית (גבולות ירושלים בימי בית ראשון), לבין...
נחל קדרון
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְנִבְנְתָה הָעִיר לה' מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד שַׁעַר הַפִּנָּה.
וְיָצָא עוֹד קַו... עַד נַחַל קִדְרוֹן..."
(פסוקים לז-לט)

נחל קדרון, מבט מצפון לדרום. צילום: Deror avi, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0

מפת ירושלים, 1885. מתוך ויקישיתוף

 

נחל קדרון זורם בין הגבעה שמדרום להר הבית (גבולות ירושלים בימי בית ראשון), לבין מורדות הר הזיתים. הנחל היה הגבול המסורתי של ירושלים העתיקה ממזרח, ולכן נזכר אצל ירמיהו כציון גבול לתחומה של ירושלים.
ראשיתו של הנחל – סמוך לעיר העתיקה בירושלים. משם הוא זורם דרך מדבר יהודה עד סופו בים המלח.

  • בסוף הפרק (פסוקים לז-לט) משרטט ירמיהו את גבולותיה של ירושלים בעת הגאולה, ועימם נמנה נחל קדרון. מה הם המעמד וההבטחה שמקבלת העיר?
רמה
רוב התרגומים מפרשים את "ברמה" מלשון "במרומים", אך נראה שהכוונה בפסוק הייתה לָעיר רמה, הנמצאת...
רמה
"כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" (פסוק יד)

העיר רמה. © מטח

רוב התרגומים מפרשים את "ברמה" מלשון "במרומים", אך נראה שהכוונה בפסוק הייתה לָעיר רמה, הנמצאת צפונית לירושלים. לפי אחת המסורות נקברה רחל בין רמה ובין גבעה, בגבול שבין נחלות בניה יוסף ובנימין: "בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצָח" (שמואל א י, ב).

מבוסס על: יאיר הופמן (עורך), עולם התנ"ך – ירמיהו, 1999, עמ' 153, הוצאת דברי הימים. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

  • בקטע מוצגים שני הסברים למילה "רמה" – אחד פיזי ואחד מופשט. הסבירו את שניהם.
חילול כרמים
שיקום החקלאות הוא גם סמל לשיקום הלאומי של העם. הכרמים המאפיינים את החקלאות של הרי...
חילול כרמים
"עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ."
(פסוק ד)

בציר ידני של ענבי שיראז ברמות נפתלי, צילום: אלי שני, מתוך ויקיפדיה

שיקום החקלאות הוא גם סמל לשיקום הלאומי של העם. הכרמים המאפיינים את החקלאות של הרי שומרון יינטעו מחדש, והנוטעים יזכו לאכול את פריים – לחללם.

להמשך קריאה

על המילה "חילול" דרש איש הרוח חיים נחמן ביאליק:
"…במשך הדורות אנחנו צמצמנו המושגים שלנו, קשרנו אותם עם תוכן מיוחד. אני רוצה לגאול את הטרמינים (מושגים) הללו מן האוויר המיוחד הזה לתחום האוויר האנושי, הכללי. (אני רוצה להביא ל) סקולריזציה של המונחים האלה, 'חילול', אם לתרגם את 'סקולריזציה' במובן חול. 'מי שנטע כרם יחללנו'. יש חילול של גידוף ויש חילול של גאולה, פדיון.

(ביאליק, לשאלת התרבות העברית, דברים שבעל פה, ב עמ` קצח)

  • הסבירו, מה משמעות הפעולה של חילול כרם על פי ביאליק?
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים – הנביא קורא לגולים לציין בסימנים מיוחדים את דרכם לגולה, למען יוכלו...
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים
"הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי (הָלָכְתְּ), שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה."
(פסוק כ)

רוג'ום, סימון דרך. צילום: shutterstock.com

הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים – הנביא קורא לגולים לציין בסימנים מיוחדים את דרכם לגולה, למען יוכלו לשוב במהרה לארץ בדרך שבה הלכו. שיטה זו של ציוני דרך נהוגה עד היום, בעיקר אצל נודדי המדבר במקומות שאין בהם תוואים בולטים.

להמשך קריאה

כיצד ידעו למצוא את הדרך בתקופת המקרא? כיצד תיארו מסלול הליכה או קו גבול? נראה שבתקופת המקרא היה מקובל לציין לזיכרון עצמים בולטים או ייחודיים – הר, נחל, גיא – ועל ידי רישום שיטתי שלהם אפשר היה לשרטט קו גבול או דרך. עדות לכך מצויה בספר יהושע, פרקים טו-יט: "לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ… וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים…" (יהושע יח, ח-ט).

מבוסס על: יאיר הופמן (עורך), עולם התנ"ך – ירמיהו, 1999, עמ' 154, הוצאת דברי הימים. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

  • מה מטרתם של הציונים והתמרורים? היעזרו בביאור שטיינזלץ לפסוק כ.