חובה: ספר בראשית

יחידת בחירה: על אהבה וחסד

יחידת בחירה: דוד ויהונתן

סגור תצוגת כיתה

הפרק

(א)
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין־שׂוֹכֹה וּבֵין־עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים׃
(ב)
וְשָׁאוּל וְאִישׁ־יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים׃
(ג)
וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל־הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל־הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם׃
(ד)
וַיֵּצֵא אִישׁ־הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת׃
(ה)
וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת׃
(ו)
וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל־רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו׃
(ז)
וחץ [וְעֵץ] חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ־מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו׃
(ח)
וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל־מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ־לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי׃
(ט)
אִם־יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם־אֲנִי אוּכַל־לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ׃
(י)
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת־מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ־לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד׃
(יא)
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל־יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד׃
(יב)
וְדָוִד בֶּן־אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים׃
(יג)
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי־יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי־שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה׃
(יד)
וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל׃
(טו)
וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת־צֹאן אָבִיו בֵּית־לָחֶם׃
(טז)
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם׃
(יז)
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח־נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ׃
(יח)
וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר־הָאָלֶף וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָם תִּקָּח׃
(יט)
וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם־פְּלִשְׁתִּים׃
(כ)
וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת־הַצֹּאן עַל־שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל־הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה׃
(כא)
וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה׃
(כב)
וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת־הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל־יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם׃
(כג)
וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות [מִמַּעַרְכוֹת] פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד׃
(כד)
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת־הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד׃
(כה)
וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת־יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת־בִּתּוֹ יִתֶּן־לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל׃
(כו)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה־יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃
(כז)
וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ׃
(כח)
וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל־הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר־אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה־זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל־מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ׃
(כט)
וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא׃
(ל)
וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל־מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן׃
(לא)
וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי־שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ׃
(לב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל אַל־יִפֹּל לֵב־אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה׃
(לג)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי־נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו׃
(לד)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת־הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר׃
(לה)
וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו׃
(לו)
גַּם אֶת־הָאֲרִי גַּם־הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃
(לז)
וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ׃
(לח)
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת־דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן׃
(לט)
וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת־חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא־נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו׃
(מ)
וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר־לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי־אֲבָנִים מִן־הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר־לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי׃
(מא)
וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל־דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו׃
(מב)
וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת־דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי־הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם־יְפֵה מַרְאֶה׃
(מג)
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי־אַתָּה בָא־אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת־דָּוִד בֵּאלֹהָיו׃
(מד)
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת־בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה׃
(מה)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא־אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ׃
(מו)
הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת־רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל־הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל׃
(מז)
וְיֵדְעוּ כָּל־הַקָּהָל הַזֶּה כִּי־לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ׃
(מח)
וְהָיָה כִּי־קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי׃
(מט)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת־יָדוֹ אֶל־הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אָרְצָה׃
(נ)
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד־דָּוִד׃
(נא)
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת־חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת־בָּהּ אֶת־רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי־מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ׃
(נב)
וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים עַד־בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד־גַּת וְעַד־עֶקְרוֹן׃
(נג)
וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם׃
(נד)
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת־כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ׃
(נה)
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת־דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל־אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן־מִי־זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי־נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם־יָדָעְתִּי׃
(נו)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן־מִי־זֶה הָעָלֶם׃
(נז)
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ׃
(נח)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן־מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן־עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי׃

דוד ושאול – מי יהיה האיש?

פרק יז

שיעור שני מתוך שלושה

תצוגת כיתה הורדת היחידה הדפסת שיעור

*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

גלית, איש הבינים, קורא לאיש שיבוא להילחם בו. מי יהיה אותו האיש? במהלך הוראה זה נראה כיצד שאול הראוי לתפקיד, אינו נענה לקריאתו של גלית; וכיצד דוד ממלא את מקומו – הוא משכנע את שאול בהצלחתו, אך נמנע מללבוש את מדיו ונלחם בגלית.

הזמנה ללימוד

אפשרות ראשונה – פתגם:
נכתוב על הלוח את הפתגם ממסכת אבות פרק ב משנה ה: "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".
נשאל את התלמידים:

מה זאת אומרת מקום שאין בו אנשים, מאיזו בחינה הוא ריק מאנשים?
מה פירוש להיות איש?
מה קורה במצב שיש אנשים, כיצד צריך להתנהג אז?

אפשרות שנייה – דיון:
נפזר כרטיסיות בכיתה ובהן כתובות תכונות של מנהיגים (ראו כרטיסיות גם בממערך השיעור). נחלק לכל תלמיד חמש מדבקות ונבקש להדביק את המדבקות על חמש התכונות החשובות ביותר לדעתם למנהיג בזמן משבר. נאסוף את התכונות החשובות ביותר, ובסוף השיעור נדון דרכם בהשוואה בין המנהיגות של שאול למנהיגות של דוד.

אפשרות שלישית – איור:
רצוי לבחור באפשרות זו רק אם הפרק כבר נלמד באופן ראשוני. נחלק לתלמידים צילומים של האיור ונבקש מהם לכתוב את המחשבות של הדמויות המאוירות. נאסוף את הדפים שבהם כתבו התלמידים את מחשבות הדמויות ובסוף השיעור נראה אם מה שכתבו התלמידים קרוב לעולה מן הפסוקים והפרשנויות.

הזמנה לקריאה

חלק ראשון – פסוקים ד-יא, וכג-כז: איש מול איש – הזמנה לדו קרב:
נקרין את פסוקים ד-יא ונדגיש את המילה 'איש' שחוזרת בקטע שלוש פעמים. נשאל את התלמידים:

מי נקרא איש בפסוקים? (גלית)
מה גלית מציע? (הוא מציע שיבוא איש אחר כנגדו להילחם עמו בדו קרב, וכך תוכרע המערכה – איש מול איש)

נקרא את הכלל שרש"י נותן בפרשנותו לבמדבר פרק יג פסוק ג על הופעת המילה 'איש' במקרא.
נשאל את התלמידים:

מדוע לדעתכם השתמש המקרא במילה 'איש' בנוגע לגלית בפסוקים שלנו?
למי לדעתכם התכוון גלית כשביקש שישלחו 'איש' להילחם בו? מי יכול להיות ה'איש' הזה? (שאול)

נקרא את דברי רש"י על פסוק ח העונה לשאלה האחרונה וכן נחזק את השערתנו ואת דברי רש"י בעיון בתיאורו של שאול בפרק ט פסוקים א-ב ששם שאול קרוי 'איש'.
נשאל את התלמידים:

כיצד שאול מגיב לקריאת התיגר הזו? (הוא וכל ישראל יראים מאוד)

נדלג על הצגתו של דוד והגעתו למחנה, ונקרין את פסוקים כג-כז. נסמן את המילה המנחה 'איש' ונשאל את התלמידים:

מדוע לדעתכם חוזרת המילה איש פעמים רבות בפסוקים?
מי האיש בכל אחת מהפעמים?
איזה פרס שאול מציע למי שיתנדב ומדוע?
כיצד מוצג גלית בתחילת הקטע וכיצד דוד מתייחס לגלית?

(ישראל עדיין מחפשים את האיש שיעז לצאת נגד האיש גלית. המלך, לפי מה שראינו למעלה, היה אמור לצאת לקרב מול גלית, ולכן הוא מעורב באופן אישי בחיפוש ואף מציע פרס לאותו האיש. בתחילת הקטע גלית מתואר בתארים רבים המעצימים את כוחו ואימתו, ואילו בסופו דוד מכנה אותו רק פלשתי ערל ומזלזל בעוצמתו)

חלק שני – פסוקים לא-לט: מי יהיה האיש? מפגש שאול ודוד:
נקרא את פסוקים לא-לט ואת פירוש מצודת דוד לפסוק לא ונשאל את השאלות שאחריו.
שאול שמע שדוד מבזה את הפלשתי שלא כהלך הרוח במחנה, ומכך שאול הסיק שדוד מעוניין להילחם בגלית. נראה שבאמת זו הייתה כוונת דוד שכן מיד לאחר מכן דוד מאשר זאת.
הצעה לכיתות שמתאים להן – עבודה יצירתית בזוגות: נחלק את הכיתה לזוגות. כל אחד מבני הזוג יבחר דמות – דוד או שאול ויכתוב קטע קצר המתאר את המצב הרגשי והנפשי שלה לפני הפגישה. התלמידים ישתפו את בני זוגם בקטעים שכתבו ויעבדו יחד על דף העבודה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

כמה משמעויות יכולות להילוות להלבשת שאול את דוד בבגדיו:

העברת תפקידים – בדומה לאהרן הכהן ואלעזר בנו ואליהו ואלישע.
התחלת התגשמות נבואת שמואל בפרק טו פסוק כח: "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" שלאחריה באופן סמלי קורע שאול את כנף מעילו של שמואל.

נבקש מכמה תלמידים לקרוא את מה שכתבו בעבודה היצירתית, נעבור על הנקודות העיקריות בדף העבודה ונשאל:

מדוע הסיר דוד את בגדי המלך? (אפשרות ראשונה הכתובה בפסוקים: "כִּי לֹא נִסָּה" – כי לא היה מנוסה ומיומן בהם; אפשרות שנייה היא שדוד מאמין שהמלחמה בינו לבין גלית תסתיים בתבוסה לו יילחם בו פנים אל פנים, ועליו לשמור על חופש תנועה ולנקוט תכסיסי מלחמה; אפשרות שלישית – דוד אינו מעוניין ללבוש את בגדי המלך כדי לא להפנות את תשומת לב העם מהמלך אליו)
לפי האפשרות השלישית, מה אפשר ללמוד מהתנהגותו של דוד על אישיותו? (אצילות נפש, הוא יודע כיצד העם יגיב אם ינצח את גלית לבוש בבגדיו של המלך)
נסכם בהתנהלות של כל אחת מן הדמויות אל מול איומיו של גלית:
איזו תכונות מגלה כל אחת מן הדמויות? (שאול: יראה ופחד, חיפוש חלופות באמצעות פרסים. דוד: אומץ, אמונה באלוהים, אינו נבהל מלוחמה הפסיכולוגית של גלית, אצילות נפש)

שאול בוחר בדוד:
אפשר להשוות בין תגובתו של שאול בפרקנו לבין תגובתו למלך עמון במלחמה הראשונה בפרק יא (ראו בממערך השיעור).
במלחמת עמון שאול מגיב בזעם לחרפה של נחש העמוני, כועס מאוד ויוצא לקרב; ואילו בסיפורנו שאול חרד, והעם אתו. בין שתי המלחמות סרה רוח ה' מעם שאול ועברה לדוד ולכן התגובה שונה (ראו פרק טז פסוקים יג-יד).
ההנגדה בין תגובתו של שאול בשני האירועים ממחישה את החידלון שבו שאול שרוי. שאול מזהה את הרוח של דוד שאינו מפחד ואינו מוכן לאפשר לתופעה כזו לקרות. בדיוק כמו ששאול לא הסכים לקבל את החרפה שהציעו לתושבי יבש גלעד. כלומר, שאול מכיר היטב את תחושת האומץ יוצא הדופן לשנות את המציאות אף שהכול מפחדים. כך שאול נהג במלחמת עמון, וכך בדיוק דוד ינהג בקרב עם גלית הפלשתי. כששאול מזהה זאת הוא סומך את ידיו על דוד שיצא להילחם בגלית.

מבט לחיים

נבקש מהתלמידים לחשוב על מצב מחייהם שבו היו 'אנשים' אף שהסביבה נהגה באופן אחר.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: למדנו על הקריאה של גלית לאיש שיבוא להילחם נגדו, וכיצד שאול מפחד ואינו נענה לקריאה ומציע פרס למי שייגש להילחם. עקבנו אחר דוד הבא למחנה ומשכנע את שאול שהוא יכול להיות האיש שיילחם בגלית, אך נמנע מללבוש את מדיו.
מיומנויות: פרשנות, אינטר-טקסטואליות, מילה מנחה, בגד כסמל.
מתודות: עבודה יצירתית, פתגם, השלמת איור, דף עבודה.

אפשר עוד...

מאמרו של הרב אמנון בזק על פרק יז 'דוד וגלית' (חלק ב)

ממערך השיעור

מדרשים

ניבים וביטויים

תרבות ואומנות

סיפורו של מקום

ריאליה מקראית

סרטונים

ציר זמן

דפי עבודה והעשרה לשיעור

איור דוד ושאול

דוד ושאול, מתוך shutterstock מה הסיטואציה המתוארת באיור? הוסיפו בלון מחשבות וכתבו מה כל אחת...

מדרשים איור דוד ושאול

רש"י על במדבר פרק יג פסוק ג

"כֻּלָּם אֲנָשִׁים" – כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות.

מדרשים רש"י על במדבר פרק יג פסוק ג

האיש - שאול

רש"י לפסוק ח:"אִישׁ" – את שאול שמואל א פרק ט פסוקים א-ב:א וַיְהִי אִישׁ מבן...

מדרשים האיש - שאול

מצודת דוד לפסוק לא

מצודת דוד:"אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד" – לבזות גבורת הפלשתי באומרו "מי הפלשתי וכו'". והרי הוא כאומר...

פרק יא פסוקים א-ז

א וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד. וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ: 'כְּרָת...

מדרשים פרק יא פסוקים א-ז

א וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד. וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ: 'כְּרָת לָנוּ בְרִית, וְנַעַבְדֶךָּ'. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי: 'בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל'. ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ: 'הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ'. ד וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ. ה וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: 'מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ?' וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ. ו וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל בשמעו (כְּשָׁמְעוֹ) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד. ז וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: 'אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל, כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ'. וַיִּפֹּל פַּחַד ה' עַל הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד".

כיצד שאול מגיב בפסוקים אלו לחרפה שחירף נחש העמוני את ישראל?
מה קרה בין שתי המלחמות שהוביל לתגובה שונה כל כך של שאול לחירוף ולקללות של גלית?

כעסו של אליאב

כל מי שכועס, אפילו פסקו (קבעו) עליו גְדֻלָה מן השמיים, מורידים אותו.מניין לנו? מאליאב. שנאמר:...

מדרשים כעסו של אליאב

"וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים, וַיִחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ."
(פסוק כח)

איור: shutterstock.com

כל מי שכועס, אפילו פסקו (קבעו) עליו גְדֻלָה מן השמיים, מורידים אותו.
מניין לנו? מאליאב. שנאמר: "וַיִחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ".

להמשך המדרש

וכאשר שמואל הלך למשוחַ את בְּנֵי ישי, על כולם כתוב: לא בזה בחר ה׳, ורק על אליאב כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ". מכאן, שהיה אוהב אותו עד עכשיו ואחר כך נמאס עליו, שאילו לא היה כעסן היה ראוי לגדולה.

(מעובד. על פי: תלמוד בבלי,מסכת פסחים, דף סו עמוד ב. ביאור על פי הרב עדין שטיינזלץ)

האם תגובתו של אליאב, ובמיוחד בחירת המילים שלו, מידתית למעשיו של דוד?
על פי המדרש, מה היה המחיר של מעשהו זה?

בגדי המלך

חייל צעיר מגיע לשדה הקרב, ניגש אל המפקד ומודיע לו שבכוונתו לצאת אל המשימה המסוכנת...

מדרשים בגדי המלך

"וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן." (פסוק לח)

דוד נגד גוליית, ציור מתוך כתב יד מהמאה ה-13, צרפת. מתוך ויקישיתוף.

חייל צעיר מגיע לשדה הקרב, ניגש אל המפקד ומודיע לו שבכוונתו לצאת אל המשימה המסוכנת שאיש אינו מוכן לקחת על עצמו. האם נעלה בדעתנו שהמפקד יסיר את מדיו ואת קסדתו וילביש בהם את הטירון היומרני? סביר להניח שלא. אך זה בדיוק מה שעשה שאול.

להמשך קריאה ולקריאת המדרש

לכאורה – גַדְלוּת נפש. שאול המלך האמין ביכולתו של דוד, הנער האדמוני האלמוני, והיה מוכן להניח את האגו שלו בצד לטובת המלחמה בפלשתים. אך המדרש מעניק את גדלות הנפש לדוד דווקא.

וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך להילחם עם גָּלְיָת אמר לו שאול אתה לא תוכל ללכת אל הפלשתי הלז להילחם כי נער אתה… אמר לו שאול מי אמר לך שאתה יכול להרגו, מיד השיבו דוד: ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה (שם לז). מיד: וילבש שאול את דוד מדיו (שם לח). וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שמואל א ט, ב). כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו (=מתאימים לו) מיד נכנס בו עין רעה. כשראה דוד שהלבין פני שאול, אמר לו: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו (שם יז, לט). הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך. (ויקרא רבה כו, ט). גילה וכמן, "נכנס לנעליו הגדולות של המלך", אתר מיזם 929

רגע לפני הקרב הגדול נוצרת קִרבה בין המלך שאול לנער דוד. איזו תכונה של דוד עולה מהמדרש ואיזו תכונה של שאול?
בספר שמואל, הבגד מסמל פעמים רבות את התפקיד. מה הסמליות שמביע הסיפור המקראי?

בחרב ובחנית ובכידון

בלי ציוד צבאי, כשרק כלי הרועים איתו, יוצא דוד אל מול גָּלְיָת. הפלשתי מקלל, ודוד...

ניבים וביטויים בחרב ובחנית ובכידון

"אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל…" (פסוק מה)

דוד נגד גוליית, ציור מתוך כתב יד מהמאה ה-13, צרפת. מתוך ויקישיתוף.

בלי ציוד צבאי, כשרק כלי הרועים איתו, יוצא דוד אל מול גָּלְיָת. הפלשתי מקלל, ודוד משיב בנחישות ובאמונה בניצחונו שיוכיח "כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל… כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה…" (פסוקים מו-מז).

להמשך קריאה

וכך היה. בלי חרב ובלי חנית, רק עם אבן קֶלַע שפוגעת "בּוּל בפוני", מפיל דוד את הענק הפלשתי. והעם רודף אחר הפלשתים ומכה בהם מכה ניצחת.

מתוך מיזם 929

דוד קובע באמירתו זו כי כלי הנשק המתקדמים לא יביאו תועלת לפלשתים במלחמתם בישראל. מה לדעתכם המקור לביטחון הגבוה של דוד?

אִישׁ הַבֵּנַיִם

אִישׁ הַבֵּנַיִם – אדם היוצא אל השטח שבין מערכות שני הצבאות – כאן "הגיא ביניהם"...

ניבים וביטויים אִישׁ הַבֵּנַיִם

"וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגָּת..." (פסוק ד)

אדם נלחם בצללית. frankie's/shutterstock.com

אִישׁ הַבֵּנַיִם – אדם היוצא אל השטח שבין מערכות שני הצבאות – כאן "הגיא ביניהם" – כדי לנהל דו קרב עם לוחם מן הצד שכנגד; המנצח בדו קרב מנחיל את הניצחון לעמו ללא קרב נוסף.

נוהג זה, שתכליתו למנוע מלחמה עקובה מדם בין שני הצבאות, ידוע מן המקרא וממקורות חוץ מקראיים. ההכרעה בקרב הביניים אמורה לקבוע מי ישתעבד למי בתשלום מיסים, וכך דברי גָּלְיָת: "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ" (פסוק ט).

מתוך: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא – מקרא לישראל: שמואל א

להמשך קריאה

מתוך: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא – מקרא לישראל: שמואל א

אפשר לראות ב"איש הביניים" נוהל מפתיע של המרת שפיכות דמים גדולה בעת מלחמה, בקרב בין שניים בלבד. מה הדבר יכול ללמד על מלחמות בעת העתיקה?

לא לבעלי לב חלש

האומן האיטלקי מיכלאנג'לו דה קארווג'יו (1610-1573), בן תקופת הרנסנס, מציג את דוד הצעיר נושא חרב...

תרבות ואומנות לא לבעלי לב חלש

"וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ." (פסוק נז)

קאראווג'ו, דוד עם ראש גוליית, 1610 בערך. מאוסף גלריה בורגזה, רומא. מתוך ויקישיתוף

האומן האיטלקי מיכלאנג'לו דה קארווג'יו (1610-1573), בן תקופת הרנסנס, מציג את דוד הצעיר נושא חרב ביד אחת ואת ראשו של גָּלְיָת ביד האחרת. הבעת פניו של דוד אינה ברורה לחלוטין, אך לא משתקפת בה שמחת ניצחון אלא חמלה ואפילו צער.

להמשך קריאה

לימים תיאר יהודה עמיחי באופן דומה את תחושת אי-הנוחות של דוד: "וְלֹא יָדַע פִּתְאֹם הֵיכָן יָנַח אֶת רֹאשׁ גָּלְיָת שֶׁמִּשּׁוּם מָה שָׁכַח וְעוֹד הֶחֱזִיק אוֹתוֹ בְּתַלְתָּלָיו" (דוד הצעיר / יהודה עמיחי). קארווג'יו נחשב לאבי סגנון הבארוק – סגנון באומנות שהתאפיין בהדגשת ניגודים, במורכבות רעיונית, בתנועה וביצירת דרמה בעזרת שימוש באור וצל. קארווג'יו בחר בקפידה מה להבליט במשחקי האור והצל ביצירותיו, ואפשר לראות זאת גם ביצירה זו. הבעת פניו החומלת של דוד, גופו הנערי, מובלטים באור ועומדים בניגוד לראשו העצום של גָּלְיָת, שמובלט גם הוא.

קראו פסוקים נא-נז והביטו ביצירה.

של מי החרב שנושא דוד?
איזה פסוק מתארת היצירה? הסבירו בחירתכם.

בול בפוני

בשנת 1975 הוציאה הלהקה "כוורת" אלבום שלישי ובין שיריו השיר "גָּלְיָת", המספר בדרך הומור את...

תרבות ואומנות בול בפוני

"...וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה." (פסוק מט)

בשנת 1975 הוציאה הלהקה "כוורת" אלבום שלישי ובין שיריו השיר "גָּלְיָת", המספר בדרך הומור את הסיפור התנ"כי על דוד וגָּלְיָת. השיר נבחר ל"שיר השנה" באותה שנה.

למילות השיר

גוליית / כוורת
מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון

זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כָּאוּב,
אם תשים תחבושת,
לא יעזור לך שנתיים.
הגיבור של הסיפור
להגיד אותו אסור,
נגלה רק שהשם שלו
כמו אפריים.

יום אביב בכפר קטן
ציפורים שרות בגן,
נמלה עוברת
אך המנגינה נשארת.
בחצר נולד תינוק
ומיד התחיל לצעוק
"לא קוראים לי 'פריים –
שמי גוליית ולא אחרת!"

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מִפִּיל,
גיבורים ברחו הביתה,
לוחמים זייפו ת'גיל.
הם קראו לו "השד מאשקלון".

בַּגַנוֹן אמר שלום
ילדים עברו לדום,
בן חמש וכבר הספיק
להביא הביתה סלע.
התאמן כל יום שעות
בלהפריע לְחַיוֹת,
יש אומרים היה לו קול
נמוך מים המלח.

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים למדו חליל
הם קראו לו בשקט מרחוק.

הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם
הוא יחשוב אותי נחמד.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית,
מקווה שלא ידרוך עליי,
יעשה אותי גמד.

דוד מלך ישראל
קם בבוקר לטייל,
מרחוק רואה הָמוֹן סוֹאֵן
צועק "הצילו!"
בלי לחשוב יותר מיום
התייצב על המקום,
חוץ משני גמלים וּגְדִי
עוד לא ידעו אז מיהו.

"בוא אליי, גוליית נחמד,
שב אצלי על כף היד."
"ככה מדברים?"
שאל גוליית באשקלונית.
דוד מלך התעצבן,
"הָרוּגַטְקָה תנגן!"
אבן לעברו ירה,
קלע לו בול בפוני.

כל התנ"ך אמר תודה והתרגש,
"אם תרצה להיות מַלְכֵּנוּ,
תתקשר מחר בשש"
ומאז לא שמעו אותם אומרים,

הנה בא אלינו, בא אלינו…

מקווה שלא ידרוך עליי
מקווה שלא יקפוץ עליי
הנה בא אלינו גוליית

השיר מציע פרשנות הומוריסטית אך גם מדרשית, לפעמים הוא נאמן לסיפור ולפעמים, כמו המדרש, מוסיף או משנה פרטים. היכן יוצרי השיר נצמדו לסיפור, והיכן אִפשרו לעצמם לשנות?

קרדיט: כוורת -גוליית / מוזיקה ישראלית, 2011

עמק האלה

הקרב המפורסם בין דוד לגלית התרחש, לפי המסופר, בעמק האלה. עמק האלה הפורה ורחב הידיים...

סיפורו של מקום עמק האלה

"וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שׂוֹכֹה… וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים." (פסוקים א-ב)

קרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר-ראובן

הקרב המפורסם בין דוד לגלית התרחש, לפי המסופר, בעמק האלה.

להמשך קריאה

עמק האלה הפורה ורחב הידיים היה אזור מעבר חשוב בין אזור ההר (תחום התיישבותו של עם ישראל) לבין השפלה ומישור החוף (תחום מושבם של הפלשתים והכנענים), ועל כן מאבק השליטה על העמק ועל הדרכים המובילות אליו היה בלתי נמנע.

מתוך: גליה דורון, "מראה מקום: דוד וגולית בעמק האלה", אתר מקראנט, מטח

התבוננו במפה והתבססו על הקטע המצורף, וענו:

היכן נמצא עמק האלה? מדוע התרחש הקרב בין ישראל לפלשתים דווקא שם?
מוצאו של דוד מבית לחם, האם נתון זה שופך אור על רצונו להשתתף במלחמה?

מה עושה פה ירושלים?

ירושלים לא היתה בידי ישראל בתקופה זו, ועל כן אִזכורה של ירושלים בהקשר של הפסוק...

סיפורו של מקום מה עושה פה ירושלים?

"וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ." (פסוק נד)

ירושלים. babayuka/shutterstock.com

ירושלים לא היתה בידי ישראל בתקופה זו, ועל כן אִזכורה של ירושלים בהקשר של הפסוק הוא אָנַכְרוֹנִיזְם (הזכרת פרט ביצירה, המאוחר לזמן כתיבת היצירה).

להמשך קריאה

הרי לא ייתכן שדוד הביא את ראשו של גָּלְיָת לעיר ירושלים, שבאותה העת הייתה תחת שלטון יבוסי. יש הסבורים שזו הוכחה לכך שהסיפור נכתב זמן רב לאחר מכן, ועל כן הטעות. לעומתם, יש הסבורים שאִזכורה של ירושלים מבטא הבטה קדימה, כלומר שדוד עתיד להביא את ראשו של גָּלְיָת לירושלים אחרי שיכבוש אותה.

האם שמתם לב לאִזכור המפתיע של ירושלים? איזו משתי הגישות המוצגות המסבירות את האזכור אתם נוטים לקבל?

כלי התקפה

דוד הוא רועה צאן מנוסה, הוא מתכונן לקרב כפי שהוא רגיל להתכונן ליום עבודה. מקל...

ריאליה מקראית כלי התקפה

"וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי." (פסוק מ)

קלע. כל הזכויות בעולם התנ"ך שייכות לד"ר יהודה עתי.

דוד הוא רועה צאן מנוסה, הוא מתכונן לקרב כפי שהוא רגיל להתכונן ליום עבודה. מקל ביד אחת וקֶלַע בשנייה.

להמשך קריאה

לילקוטו הוא מלקט חמש אבנים חלקות מהנחל – להישמר מפני הארי והדוב. והקלע בהיכון – כלי נשק מעץ, המשמש ליידוי אבנים במהירות. סיבוב הקלע בתנופה הרצויה משחרר את האבן אל המטרה.

פירוט כליו הפשוטים של דוד עומד אל מול הפירוט הארוך של הציוד המשוכלל שנושא גָּלְיָת הפלשתי (פסוקים ה-ז). למי מהשניים עומד היתרון בשדה הקרב? נמקו דבריכם.

כלי הגנה - מגן וצינה

מגן וצינה הם כלי הגנה העשויים מעור (שנמשח בשמן) או ממתכת או מעץ, שהלוחם...

ריאליה מקראית כלי הגנה - מגן וצינה

"וְכוֹבַע נְחשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ... וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו. וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו." (פסוקים ה-ז)

שימו לב לצורת המגנים העגולים בתיאור המלחמה בין עמי הים לרעמסס ה-3 ב"מקדש המתים" של רעמסס השלישי. במדינת הבו, מצרים.

שימו לב לצורת המגנים העגולים של לוחמי רעמסס השני בתבליט ממקדש השמש של אבו סימבל.

מגן וצינה הם כלי הגנה העשויים מעור (שנמשח בשמן) או ממתכת או מעץ, שהלוחם אוחז בידו כדי לשמור על גופו מפגיעת חיצים, אבנים או חרבות.

להמשך קריאה

המגן הוא קל, עגול בדרך כלל, ונישא ביד שמאל. הלוחם מכניס את אמתו באחת משתי רצועות עור הקשורות בחלק הפנימי של המגן, ומחזיק בידו את הרצועה השנייה. המגן אינו מספק הגנה לכל הגוף, והוא מתאים ללוחם הלובש שריון. מגן שנעשה מעץ כוסה בעור ובכפתורי מתכת. המגן נזכר בשירת דבורה (שופטים ה' 8), בקינת דוד (שמואל ב, א' 21) ועוד. הצינה (מלכים א, י' 16) היא מגן ארוך המספק הגנה לכל הגוף ונשען על הארץ. מקובל היה שאת הצינה של הלוחם נשא לפניו חייל אחר שנקרא "נושא הצינה" (שמואל א, י"ז 7). © מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה

גָּלְיָת היה מכוסה באמצעי הגנה מכף רגל ועד ראש, ואף היה אדם שנשא צינה עבורו. לעומתו, דוד ויתר על אמצעי ההגנה ששאול הציע לו בשל משקלם הכבד. למי מהשניים היה יתרון בשדה הקרב? נמקו את דבריכם.

גבורה, טקטיקה ואמונה

סרטונים גבורה, טקטיקה ואמונה

"וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים."
(פסוק ב)

דוד וגָּלְיָת - אז והיום

בתוכנית שלושה דוברים (שניים מהם חברי כנסת) המביעים עמדה על סיפור דוד וגָּלְיָת תוך שהם...

סרטונים דוד וגָּלְיָת - אז והיום

"וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ, וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי." (פסוק מ)

ציר זמן

לצפייה במסך מלא – לחצו כאן

ציר זמן ציר זמן