המן והמבחן

נקרין על הלוח את פסוקים א-טו, נקרא אותם ונסביר את הפסוקים בעת הקריאה. נחזור וננחה את התלמידים למצוא את התלונה של עם ישראל. נקרין על הלוח את פסוק ג:
"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 'מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע. כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב".

נבקש ממתנדבים להציגו מול הכיתה את התלונה במילים שלהם ובאינטונציה הנכונה. נדגיש שהעם מבקש לחזור למצרים, שם לטענתם הם אכלו לשובע, ואומר שכבר היה עדיף למות שם שבעים, מלמות מרעב במדבר.

כעת נמשיך ונקרא את פסוקים טז-לו, נבאר מילים קשות, לכיתה מתקדמת אפשר לחלק את דף העבודה ולבקש מהם למתוח קו בין המילה לפירוש (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

נחלק לתלמידים דף ובו פסוקים טז-כז (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור) ונבקש מהם לעבוד בזוגות ולהדגיש בצבע אחד את ההוראות של משה לעם ישראל על המן, ובצבע אחר את מה שהעם עושה במן.

נקרין על הלוח את החלוקה לפי הצבעים שבדף העבודה: פסוקים מודגשים. נבקש מהתלמידים להמשיך לעבוד בזוגות ולמצוא, על פי החלוקה, לפחות שני הבדלים בין ההוראות של משה, לבין מה שעם ישראל עושה. נחלק לתלמידים את דף העבודה ונבקש מהם למלא את הטבלה לפי הפסוקים (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור). אם יש נגישות למחשב אפשר לתת לתלמידים לעבוד על טבלה שיתופית ויהיה קל למורה להציג את התשובות.

נדגיש שיש הוראה מורכבת לעם: מצד אחד לא לאגור ליום המחרת לאורך השבוע, ומצד שני לאגור פעם אחת בשבוע לשבת.

נחזור לתלונת בפסוק ג העם ונשאל:

• מהי לדעתכם הבעיה בתלונה הזאת? ("בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר" – העם זוכר רק שבמצרים לא היה רעב, הוא שוכח שהייתה שם עבדות)
• האם לדעתכם יש קשר בין התלונה הזאת לבין ההתנהלות של העם בנוגע למן?
• למה לדעתכם הם אינם מקשיבים להוראות של משה?

כמו שראינו בנס המים במרה בפרק הקודם, העם עדיין נמצא במקום ספקני וחסר ביטחון באלוהים. כמי שלא מכבר יצאו מעבדות לחירות, הם רגילים לחיות במחסור ולא בשפע, ולכן אוגרים כל מה שאפשר. אלוהים מנסה ללמד אותם לתת בו אמון בשתי דרכים: האחת – לא לאגור, כי מחר יהיה שוב. השנייה הפוכה: לא להגזים בלקט, כי מה שאגרו יספיק. העם צריך להתמודד עם פחדים, ולראות שיש יד מכוונת.
נערוך פעילות יוצרת בעקבות הפרק: נחלק לתלמידים חומרי יצירה ונבקש מהם לבחור את אחד הרגעים מן הפרק הקשורים לעם ישראל ולמן ולהביע אותו באופן יצירתי: בציור, בהדבקה, בפיסול וכן הלאה, דוגמה ליצירה בהשראת רגע בפרק ראינו בתחילת המהלך.

העם מתקשה ללקט מן בדיוק בכמות המספיקה לו, ורוצה יותר. נכתוב על הלוח את הביטוי 'עיניים גדולות' ונשאל:

• למה הכוונה בביטוי הזה?
• האם אמרו לכם אותו פעם?
• באיזה הקשר?

נבקש מכל תלמיד לחשוב על מצב שבו הוא רצה או ראה מישהו אחר רוצה יותר ממה שהוא צריך, בכל תחום: אוכל, משחקים וכן הלאה. נבקש מהתלמידים לספר על האירוע ומה קרה. נערוך על הלוח רשימה של כל מיני דברים שאנחנו נוטים לחשוב שאנחנו צריכים יותר ממה שאנחנו צריכים באמת, ונחשוב איך אפשר להרגיש שיש לנו די. נעמוד על כך שכשאנחנו מרגישים שדי לנו במה שיש לנו, אנחנו שמחים ומרוצים, וכשאנחנו תמיד רוצים עוד, זה יכול להיות ממש עונש, כי איננו רגועים ואיננו שמחים בחלקנו.

לסיכום נשאל:

• האם אתם חושבים שגם בימינו אוכל יכול ליפול על האנשים מהשמיים?

נקרין על הלוח את הקטע מאת רחל בורובסקי "מבצע 'מן משמיים'" בעריכה מותאמת גיל מתוך אתר 929.

נשאל את התלמידים:

• למה לדעתכם אלוהים נותן לבני ישראל הנחיות שונות לימי השבוע ולשבת?

נדגיש שאלוהים רוצה ללמד את עם ישראל שהם כבר לא עבדים והם לא צריכים לפחד שמחר לא יהיה להם כלום, ומצד שני ללמד אותם שיש יום בשבוע שבו נחים ולא עובדים – ושהעבודה הקשה לאורך השבוע תאפשר להם מנוחה אמיתית ביום הזה.
נציג לתלמידים את מדרש אוכל לשבת, הלל ושמאי ובו מדרש מתוך התלמוד הבבלי, מסכת ביצה, ושאלות. התלמידים יקראו את הטקסט ויענו על השאלות במחברת באופן אישי.

נשמע תשובות שונות בכיתה. הלל מתרכז בהווה, במה שיש היום, וסומך על אלוהים שיהיה לו גם למחר, ואילו שמאי מדגיש את הדאגה לעתיד.
נחלק את מרחב הכיתה לשתי קבוצות: 'שמאי' ו'הלל'. נזמין את התלמידים להתמקם במרחב הכיתה בהתאם לתפיסת העולם שהם מסכימים אתה יותר.
נערוך 'דיבייט' בכיתה: כל פעם יגיעו שני נציגים ללוח וינסו לשכנע זה את זה בבחירתם. נחליף לסירוגין את הנציגים במתנדבים נוספים מתוך הקבוצות.
לחלופין, אפשר לבקש מכל תלמיד לחשוב על סיבה אחת למה בית שמאי צודק, וסיבה שנייה למה בית הלל צודק, ולכתוב את שתי הסיבות במחברת. נרשום על הלוח סיבות שונות לצדד בכל אחת מהתפיסות, ונכריע מה עדיף בעינינו.

פעמים רבות קשה לנו להיות נוכחים בהווה, ואנחנו כל הזמן רוצים לשמור משהו למחר. נבקש מכל תלמיד לכתוב במחברת מעשה שיש בו הכנה מובהקת לעתיד, ונערוך רשימה על הלוח. למשל: להתכונן למבחן, להכין אוכל לאחר כך, ללכת לקנות בגדים וכו'.
כעת נבקש מכל תלמיד לחשוב ולכתוב במחברת על מעשה שיש בו התנהגות של "לחיות את הרגע", ונערוך מול הרשימה רשימה מקבילה. למשל: לקרוא ספר, לנגן, לשחק כדורגל וכו'.
נביט בשתי הרשימות ונסביר שיש יתרונות בשני סוגי המעשים, אבל חשוב מאוד לחשוב על איזון – לתכנן מראש את שעות הפנאי, אבל כשהן מגיעות להיות בתוכן.
נטיל על התלמידים משימה לחלק את השבוע הקרוב למעשים של הכנה לעתיד ומעשים של הנאה מהרגע. נחלק להם את הטבלה הבאה שבדף העבודה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור), ונבקש מהם למלא אותה בהתאם ללוח הזמנים הצפוי להם. כדאי להציע (או לחכות שזה יעלה מהם) ששבת תוקדש כולה, לפחות עד מוצאי שבת, למעשים של ההווה.

כסיום חווייתי לחלק זה, אפשר לבקש מהתלמידים להתנסות (אולי בפעם הראשונה בחייהם) במדיטציה פשוטה: לשבת בגוף משוחרר, לנשום עמוק, לעצום עיניים ולנסות לא לחשוב על שום דבר ורק להתרכז בנשימה. לאחר המדיטציה נשאל:

• איך הרגשתם?

נתמקד בכמה מהר המחשבה נודדת, וכמה צריך להתאמץ כדי להיות כאן ועכשיו. נספר לתלמידים שזהו כלי שהם יכולים להשתמש בו כדי לשפר את יכולת הריכוז שלהם בבית הספר ובבית, ולהיות יותר נוכחים ברגע.

תוכן: למדנו על העם המתלונן על רעב במדבר ומבקש לחזור למצרים. אלוהים ממטיר על העם מן מהשמיים, מבקש מהם לא לאגור בימות השבוע ולאגור לקראת שבת. העם מתקשה למלא אחר ההוראות.
מיומנויות: חילקנו את הטקסט חלוקה פנימית והשווינו בין שני החלקים, הסקנו מסקנות מן ההשוואה.
מתודות: הבנת מלים לא מוכרות בעזרת מילים מוכרות. למידה חקרנית בזוגות: השוואה בין חלקי הטקסט.