בין אפסות לגדלות

נקרא יחד את המזמור בחלוקה שירית.
נסביר מילים שאינן מובנות:

• "תְּנָה" – אשר נותן;
• "יִסַּדְתָּ עֹז" – עשית מלחמה;
• "צֹנֶה" – צאן;
• "שַׁתָּה" – שַׂמת;
• "אָרְחוֹת יַמִּים" – דרכי ים (שהאדם עובר בהן).

נשאל את התלמידים:

• לו הייתם יכולים לצייר או לצלם את המזמור הזה, היכן היה עומד הדובר בו? (על פסגת הר למשל, תחת כיפת השמיים, בלילה)
• מה רואה האדם הזה לנגד עיניו? (שמיים, כוכבים, בעלי חיים)
• במה לדעתכם עוסק המזמור הזה?

נשמע כמה הצעות (התפעלות ממעשה הבריאה, קטנות האדם, שלטון האדם בברואים, הלל לה' וכן הלאה
נציין שלפנינו מזמור העוסק בשני נושאים עיקריים: התפעלות האדם מבריאת העולם, והעיסוק במקומו בתוך הבריאה הזאת. אלו יהיו שני חלקיו של השיעור.
נשאל:

• האם אתם מוצאים פסוק שחוזר על עצמו במזמור?

למזמור יש פתיחה וסיום זהים: "ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ" (פסוקים ב וי). נציין שלכאורה אפשר לראות זאת רק כמהלך פואטי – פתיחה וסגירה זהים כמעין מסגרת לשיר, אך אנחנו ננסה לבדוק אם המשורר עובר תהליך כלשהו בין שני הפסוקים האלו, ואם להופעה השנייה יש משמעות אחרת מהראשונה או נוספת עליה.

קטנות האדם לנוכח הבריאה:
נתחיל בנושא הבריאה. נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם למנות במחברת את כל הדברים שברא ושעשה אלוהים על פי המזמור. נוכל לערוך רשימה על הלוח.
נשאל את התלמידים:

• האם הרשימה הזאת מזכירה לכם משהו? (את פרק א בבראשית – בריאת העולם)

נציין שבספר תהילים ישנם שני מזמורי בריאה מובהקים, כלומר מזמורים שמהללים את בריאת העולם והאדם. כעת ננסה להתחקות אחר הנקודות הייחודיות לבריאה שבהן עוסק מזמור זה.
ננחה את התלמידים לפתוח בבראשית פרק א, לקרוא ולמצוא אם יש ברשימה הזאת נושא או ברואים שנוספו במזמור זה ואינם מופיעים במפורש בסיפור הבריאה (עוללים ויונקים, כל נושא המלחמה). ננסה להבין מדוע נוספו דווקא אלו במזמור זה ומה הם מוסיפים לנו.
נחלק לתלמידים את דף העבודה על הנושא (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נחזור למליאה ונבדוק את התשובות. נשאל את התלמידים:

• לפי הפרשנויות שקראנו, איזה צד בקשר בין האדם ובין אלוהים מסמלים העוללים והיונקים? (הצד שבו האדם יכול להיות חלש וחסר אונים ועל כן הוא זקוק לעזרת אלוהים, והוא בא לסייע לאדם נגד אויביו)
• לפי פסוק זה, מהם יחסי הכוחות בין אלוהים לאדם? (אלוהים חזק, והאדם חלש)
• האם תוכלו למצוא במזמור פסוקים נוספים שמבטאים את התחושה הזאת, שלפיה האדם קטן ואפסי, ואילו אלוהים גדול וכול יכול? ("מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?" – פסוק ה)

נקרא יחד את הפסוקים האלה:
"מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ" (פסוקים ב וי), "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (פסוק ד), "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (פסוק ה).
נעמיק בפסוקים אלו ונשאל:

• באיזו מטפורה משתמש הדובר בפסוק ד כדי לתאר את גודלו ואת כוחו של ה'? ("אצבעות ידיו" של אלוהים הם אלה שבראו את השמיים, הירח והכוכבים)
• מדוע מטפורה זו מדגישה את גדולתו של ה'? (השמיים, הירח והכוכבים – הם עצומים, רבים ורחוקים מאוד. אם אלוהים עושה אותם רק באמצעות אצבעותיו, כנראה שהוא גדול לאין שיעור אפילו מהם)

נקרין על הלוח את פסוק ה: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?" ונשאל:

• איזה אמצעי ספרותי נמצא בפסוק? (תקבולת)
• מדוע לדעתכם בא פסוק זה מיד לאחר ההתבוננות בשמיים מלאי הכוכבים? (המבט בשמיים האין-סופיים ובכוכבים אין-ספור מעורר באדם את התחושה שהוא קטן וכמעט בלתי נראה בתוך כל היקום, על כן הוא שואל: מי אני שאלוהים בכלל ישים לב אליי בעולם העצום הזה?)

נסכם: בחלקו הראשון של המזמור אנו עדים לתחושת האפסות והקטנות הפוקדת את האדם בעומדו מול יפי הבריאה וגודלה, ולצורך המתעורר בו להלל את אלוהים על כל אשר ברא. את תחושת קטנותו מבטא המשורר בשתי מטפורות: האדם הוא עולל ויונק, ואלוהים הוא מי שהשמיים נבראו באמצעות אצבעותיו.
נשאל את התלמידים:

• מדוע לדעתכם נבחרו שתי המטפורות האלו, ומה אנו לומדים על הקשר בין האדם לאלוהים מתוכן? (הן מדגישות את הפער העצום בין האדם, שהוא 'תינוק' – כלומר, הקטן ביותר; לעומת אלוהים שהוא ענק וגדול לאין שיעור ממנו)

מקומו של האדם ביחס לבריאה:
נמשיך ונקרא את פסוק ו. נשאל את התלמידים:

• מה לדעתכם הכוונה במילים "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים"? (האדם מתואר כ'קצת פחות מאלוהים').
• איזה רעיון מבטא פסוק ו כולו? (האדם כמעט דומה לאלוהים, עטור כבוד והדר)
  נקרא את פסוק ז ונשאל:
• על פי פסוק ז, לאיזה תפקיד מינה אלוהים את האדם בכל הנוגע למעשה ידיו? (למשול בהם)

נבקש מהתלמידים לשוב לבראשית פרק א פסוקים כו-לא ולמצוא בפסוקים פסוק שמבטא גם הוא את הדמיון בין אלוהים לאדם ואת תפקיד האדם למשול בעולם. נקרין את ההקבלות על הלוח.
נעיין בפסוק בהקשרו ונשאל את התלמידים:

• האם הפסוק הזה ממשיך רעיונית את הפסוקים שלפניו? (לא, ההפך. פסוקים ב-ה עוסקים בהבדלי הגודל העצומים בין האדם לאלוהים, ואילו בפסוק ו אלוהים ואדם דווקא דומים ורק מעט מפריד ביניהם)
• אם כן, מה ההבדל בתפיסת האדם את עצמו בפסוקים ב-ה לעומת פסוקים ו-ט? (תחושת קטנות מול האל לעומת תחושת גדלות ושלטון בבריאה)

נקרין על הלוח את הפרק ונעמוד על מבנהו המיוחד.
נחלק לתלמידים דף לשיחה פתוחה בזוגות על מעבר בין תחושת האפסות מול האל לתחושת הגדלות כלפי הבריאה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נחזור למליאה ונסביר: לכאורה היינו יכולים לחשוב שפסוקים ב-ה ופסוקים ו-ט מנוגדים זה לזה: אפסות לעומת קטנות. אלא שעל פי דבריו של קלנר אנו יכולים גם להבין כיצד דווקא מתוך ההתבטלות של האדם מול האל יכולה להתעורר הערכה עמוקה למקומו ביחס לשאר הברואים. דווקא בצניעות וענווה ולא מתוך גבהות לב האדם מכיר בגדולתו שלו ובתפקיד שיש לו כלפי הברואים.
נציין שכאמור מזמור זה מכיל שתי תפיסות עולם לכאורה מנוגדות אך הן יכולות לבוא בד בבד. נסכם במדרשו של אחד מגדולי החסידות – רבי שמחה בונים מפשיסחא.
נשאל את התלמידים:

• מדוע האדם צריך לשאת את שני המשפטים הללו בכיסים כל הזמן?
• איזו תפיסת עולם הם יוצרים בבואם זה לצד זה? (האפשרות לשאת בכיסינו, כלומר, בתודעתנו את שני הרעיונות הסותרים כביכול, שלפיהם אנחנו הגדולים ביותר והקטנים ביותר יכולה ליצור תפיסת עולם שבה האדם מודע לכוחו ולאחריותו על הסביבה, אך בד בבד אינו טועה לחשוב שהוא המרכז שלו)
• באילו מצבים כדאי לדעתכם, להשתמש בכיס שבו כתוב "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" ובאילו מצבים חשוב להשתמש בכיס שבו כתוב "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר"?

נשאל את התלמידים:

• האם יש לכם דוגמאות להישגים אנושיים שהם בחזקת "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים"? (לדוגמה: הנחיתה על הירח, שיבוט גנטי ועוד)
• מהי הסכנה העומדת לפתחנו דווקא בהישגים הגדולים שמאפשרים לנו הטכנולוגיה והמדע? (אובדן האנושיות והמוסריות, תחושה שאנחנו יודעים הכול שיכולה להוביל להרס עצמנו ולהרס הסביבה)

נחשוב יחד על דוגמאות שבהן חשוב שהאדם יישא בו בזמן תחושה של גדלות ואפסות. לדוגמה נוכל לקרוא יחד קטע מעובד מתוך כתבה בגלובס על רופאי העתיד.
מתוך הטקסט נוכל לדון בפער בין האחריות העצומה שיש לרופא לדעת לפתור בעיות הרות גורל למטופליו ובין חשיבות הענווה בגישתו לתפקידו וההכרה שלו שהידע האנושי מוגבל.

תוכן: דנו בתחושת האפסות המתעוררת באדם למול עוצמת הבריאה וכיצד תחושה זו מובילה אותו להבנת גודל תפקידו למשול בכל הברואים.
מיומנויות: למדנו על אמצעים ספרותיים: תקבולת ומבנה שירי, קראנו מימרה חסידית ומאמר מודרני.
מתודות: צפינו בסרטון על הישגים אנושיים מרשימים ועמדנו על הקשר שלו לפרקנו.